• תפריט
כלכלה ומדיניות

קרן המטבע: העולם נפגע מיישום מוגזם של ניאו־ליברליזם

הגישה הניאו-ליברלית, שתומכת בפתיחת שווקים להון זר ומתעדפת צמצום חובות, שולטת במערב 30 שנה. כעת דווקא אנשי קרן המטבע הבינלאומית מכים על חטא. במחקר חדש הם טוענים שהגישה, שישראל אימצה בחום, לא תורמת לצמיחה ומגדילה את אי-השוויון

האג'נדה הכלכלית ששולטת בעולם בעשורים האחרונים לא סיפקה את הסחורה; האג'נדה הניאו-ליברלית, כפי שזו נודעה, גם גרמה לנזק; היא הביאה לאי שוויון עולה, צמיחה נמוכה יותר ומשברים פיננסיים והגיע הזמן לשנות כיוון - המסר הזה לא מגיע מהמפגינים בכיכרות באתונה או בפריז, אלא היישר מלב הממסד הכלכלי העולמי. למעשה, הוא מגיע ממוסד שהיה בחוד החנית של האג'נדה הזו בעשורים האחרונים, קידם אותה בשורה ארוכה של מדינות, וספג על כך לא מעט ביקורת: קרן המטבע הבינלאומית.

 


"במקום לספק צמיחה כמובטח, חלק מהצעדים הניאו־ליברלים הגדילו את אי השוויון, וככה העמידו את ההתרחבות הכלכלית בסכנה", כתבו שלושה כלכלנים בכירים של קרן המטבע, במאמר שפירסמו במגזין רשמי של הקרן בסוף השבוע. בעולמם המנומס של קובעי המדיניות הגלובליים, הניסוח המעודן הזה הוא פצצה של ממש. "המשבר הפיננסי הראה שלא יכול להיות שמה שחשבנו הוא נכון", הסביר הבכיר שבחתומים על המאמר, המשנה למנהל מחלקת המחקר של הקרן ג'ונתן אוסטרי (Ostry).

 

חלק מהטענות של אוסטרי ועמיתיו, כמו למשל העובדה שאי שוויון עלול להאט את הצמיחה או שזרימה חופשית של הון בעולם עלולה להוביל למשברים פיננסיים, כבר נשמעו מכיוון הקרן בשנים האחרונות. מה שמחדש, ואפילו מרעיש במאמר שלהם, הוא העובדה שהם מחברים יחד את הנקודות ומגיעים למסקנה הרבה יותר גורפת: חלקים ניכרים מהשקפת העולם שלהם, מהבשורה הניאו־ליברלית שיצאה מוושינגטון אל שאר העולם כתורה מהר סיני, היו פשוט שגויים.

 

החזון הניאו־ליברלי - של הקטנת המגזר הציבורי, מלחמה חסרת פשרות בחוב הלאומי וזרימה חופשית של ההון - הגיע כמובן גם לירושלים בשנים האחרונות. הוא יושם כאן היטב, ולכן המסקנות של כלכלני קרן המטבע והקריאה שלהם לחשיבה מחדש רלבנטיים גם לישראל, במיוחד בימים של דשדוש כלכלי וצמיחה אפסית.

 

זרימת הון זר:

הצעד הניאו־ליברלי שגורר אחריו חוסר יציבות פיננסית

 

האג'נדה הכלכלית הניאו־ליברלית מושלת בפועל במערב ובחלקים ניכרים של העולם מאז שנות ה־80, שבהן קידמו אותה נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן וראש ממשלת בריטניה באותה תקופה מרגרט תאצ'ר. עוד קודם לכן, המתכון הניאו־ליברלי נוסה בצ'ילה, תחת משטרו של הרודן אוגוסטו פינושה.

 

בעשורים האלה, "ניאו־ליברליזם" היה לרוב מושג שלילי, שמי שהשתמש בו היו מבקרי מדיניות ההפרטות והקיצוצים. קרן המטבע נחשבה בעיני אותם מבקרים למכשיר שבאמצעותו האג'נדה הניאו־ליברלית מופצת בעולם, במיוחד בזמן משברים כלכליים שבהם הקרן מתנה את חבילות הסיוע שלה ברפורמות כואבות שמיישמות את המתכון הניאו־ליברלי.

 

יו"ר קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד. המאמר הכה גלים בעולם יו"ר קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד. המאמר הכה גלים בעולם צילום: בלומברג

 

עכשיו, כלכלני הקרן מאמצים את המושג ניאו־ליברליזם בלי להניד עפעף, ומבהירים שבעיניהם הוא מתייחס לשני נדבכים עיקריים, שמוכרים היטב מישראל: נדבך אחד הוא הגברת התחרות, שאותה משיגים דרך דה־רגולציה ופתיחת השווקים המקומיים (כולל השוק הפיננסי) לתחרות זרה; נדבך שני הוא מתן תפקיד קטן יותר למדינה, וזאת באמצעות מדיניות של הפרטה והגבלת יכולת הממשלה להיכנס לגירעון ולצבור חובות. למתכון הזה, ממהרים מחברי המאמר להבהיר, יש גם תוצאות חיוביות. התרחבות הסחר העולמי, למשל, הצילה מיליונים מעוני מרוד, ואילו מדיניות ההפרטה הובילה במקרים רבים להתייעלות השירותים לציבור.

 

אבל, כך ממשיכים אוסטרי ועמיתיו, "יש היבטים של האג'נדה הליברלית שלא סיפקו את הסחורה כמובטח". במאמר שלהם הם מתמקדים בשני היבטים עיקריים: ההמלצה לפתוח את הכלכלה לזרימת הון מהעולם, וההמלצה לנקוט בריסון תקציבי, כלומר להקטין את הגירעון ואת רמת החוב. כשבוחנים את ההמלצות האלה, הם כותבים, מגיעים ל"מסקנות מטרידות".

 

כך למשל, מהשוואה נרחבת בין מדינות מתברר שאין הוכחות חותכות שפתיחת הכלכלה לזרימת הון מהעולם מביאה ליותר צמיחה. מה שכן ברור הוא דפוס של חוסר יציבות ומשברים פיננסים לאחר שגל הון זר מגיע למדינות השווקים המתעוררים, תרחיש שמהתממשותו השנה חוששים שורה של כלכלנים. ההמלצה הנוכחית של כלכלני קרן המטבע למדינות כאלה היא דווקא לשקול מגבלות על זרימת ההון, בדיוק להיפך מההמלצה המסורתית שלהם.

 

ריסון תקציבי:

בחלק מהמדינות הדבר גורם ליותר נזק מתועלת

 

זרימת ההון הזר לישראל והתחזקות השקל הם כמובן נושא כאוב שמדיר שינה מעיני אנשי בנק ישראל, שגם מתערבים בשווקים בשנים האחרונות כדי להחליש את השקל. אבל הנושא השני שבו מתמקדים אוסטרי ועמיתיו במאמר - החוב והגירעון - לא פחות רלוונטי לישראל. המגבלות על גובה הגירעון ועל יכולת הממשלה לצבור חובות, הכלכלנים מבהירים, הם בעצם דרך להגביל את יכולת הממשלה להוציא כסף. או בדימוי האהוב על ראש הממשלה נתניהו: מדובר בדרך לכפות דיאטה על 'האיש השמן' של המגזר הציבורי. ואכן, כבר יותר מעשור שישראל פועלת במרץ להפחתת רמת החוב שלה.

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו. בקרן המטבע חושבים שישראל לא זקוקה לריסון תקציבי ראש הממשלה בנימין נתניהו. בקרן המטבע חושבים שישראל לא זקוקה לריסון תקציבי צילום: אמיל סלמן

 

אבל האם יש בצעדם כאלה היגיון כלכלי? אוסטרי ועמיתיו מטילים בכך ספק. הם מסבירים שהפחתת החוב בזמנים טובים אמורה להיות מעין "תעודת ביטוח מפני זעזועים עתידיים", שתאפשר למדינה להיכנס לגירעון גדול בזמן משבר וכך לרכך את הזעזוע. הבעיה, הם מסבירים, היא שעלות הביטוח עלולה להיות יותר גדולה מהתועלת. כי כדי להוריד את נטל החוב צריך להטיל עוד מסים או לקצץ את הוצאות הממשלה - ואלה צעדים שפוגעים גם בהיצע המוצרים והשירותים במשק וגם בביקושים. לפי חישובי קרן המטבע, עבור מדינות שנהנות ממרחב תמרון תקציבי, הנזק הכלכלי של הצעדים האלה גדול יותר מהתועלת של רמת חוב נמוכה יותר בזמן משבר.

 

שלושת הכלכלנים קובעים במאמרם כי יש מדינות, נניח בדרום אירופה, שאכן צריכות להפחית את החובות שלהן. אבל העובדה "שיש כמה מדינות שזקוקות לריסון תקציבי לא אומרת שכל המדינות זקוקות לריסון תקציבי", הם מסייגים. ומה לגבי ישראל? במחקר שאותו פירסמו ב־2015 חוקרי הקרן, בשיתוף עם סוכנות הדירוג מודי'ס, עלה כי רשימת המדינות שלרשותן מספיק מרחב תקציבי, ואינן צריכות לעשות דבר להפחת החוב, כוללת את בריטניה, ארצות הברית, גרמניה וגם את ישראל.

 

לקינוח, כלכלני קרן המטבע מזכירים שהפתיחות הפיננסית ומדיניות הקיצוצים מגדילות את האי שוויון, "וזה עלול לחתור תחת הצמיחה, שהיא הדבר שהאג'נדה הניאו־ליברלית אמורה לעודד". לכן, הם טוענים כי "קובעי המדיניות צריכים להיות פתוחים יותר לאפשרות של חלוקה מחדש". אם ראש הממשלה נתניהו אוהב לומר שחשוב להתמקד בהגדלה העוגה הכלכלית ולא באופן שבו היא מתחלקת, הרי שכלכלני הקרן מסבירים שחלוקה שוויונית יותר של העוגה עשויה דווקא להגדיל אותה.

 

ראש פתוח:

הנכונות של כלכלני קרן המטבע לחשב מסלול מחדש

 

המאמר של כלכלני קרן המטבע החל כבר להכות גלים בסוף השבוע. היה מי שלא התרשם במיוחד מההצתה המאוחרת, שמגיעה אחרי עשורים של קידום האג'נדה הניאו־ליברלית. מלבד זאת, היו אחרים שהזכירו את הפער שבין המהפך שעובר על מחלקת המחקר של קרן המטבע, לבין המדיניות שהפקידים שלה מקדמים בשטח.

 

בכל זאת, יש משהו מעורר הערכה בנכונות של כלכלני הקרן לעצור ולבחון מחדש את השקפת העולם שלהם. וזו גם ההמלצה שלהם לאחרים. "אין אג'נדה קבועה שתספק תוצאות טובות לכל המדינות בכל הזמנים. קובעי מדיניות, וגם מוסדות שמייעצים להם כמו קרן המטבע, צריכים להיות מונחים לא על ידי אמונה, אלא על ידי הראיות למה שעובד", הם כותבים.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x