$
כלכלה ומדיניות

הגרוע מכל באירופה עוד לפנינו

הכאוס החברתי והפוליטי רק יחמיר, אבל לפחות המנהיגים לא יוכלו להמשיך להיות הססניים

בארי אייכנגרין 09:2521.03.13

רגשות המשקיעים בבורסות אירופה התהפכו. כרגע, האפשרות שיוון תפרוש מגוש היורו הוסרה מסדר היום, ואם לשפוט לפי הריבית על האג"ח הממשלתיות של ספרד ואיטליה, הרי שהמשקיעים כבר לא מהמרים על התפרקותו של הגוש.

 

נראה שהמשקיעים מאמינים כי מנהיגי אירופה יעשו את המינימום הנדרש
כדי לשמור על שלמות האיחוד המוניטרי שלהם. בה בעת, לא סביר כי הכלכלה האירופית תאמץ את דפוס ניהול המשברים של השווקים המתעוררים ותקום, כמו עוף החול, מהאפר. התרחיש הסביר יותר הוא זה היפני - עשור אבוד של צמיחה אטית או אפסית.

 

רק לא עשור אבוד כמו ביפן

 

המכשול הראשון בתרחיש עוף החול הוא העובדה שהממשלות באירופה עדיין פועלות במתכונת של משטר צנע. הבנק המרכזי של אירופה (ECB), מצדו, אינו שש לנקוט צעדים להתנעת הצמיחה. ולבסוף, שוק הנדל"ן האירופי והבעיות במערכת הבנקאית שם מדגישים עד כמה מסוכנת תהיה התממשותו של התרחיש היפני. הבנקים היפניים השקיעו מסיבית בנדל"ן מסחרי ושקעו למצולות כאשר בועת הנדל"ן של שנות השמונים התפוצצה בפניהם. כך גם הבנקים הספרדיים חשופים מאוד לסקטור הנדל"ן, בעוד אירופה לא עשתה די כדי לחזק את המערכת הפיננסית.

 

וכך, באירופה כיום - כמו ביפן דאז - הבמה מוכנה לעלייתו של עשור אבוד: בנקים חלשים משמעם ממשלות חלשות פיננסית שמולידות צמיחה חלשה ומחלישות את הבנקים אף יותר. אך יש כאן הבדל משמעותי אחד: אפילו בנקודות השפל, שיעור האבטלה ביפן כמעט אף פעם לא עלה על 4%. בניגוד מוחלט ל־12% המובטלים בגוש היורו כיום.

 

הפשיזם זוקף ראשו

 

לאור כל זאת, הסכנה להתקוממות חברתית באירופה כיום גדולה בהרבה ממה שהיתה ביפן לפני שני עשורים. במוקדם או במאוחר תהיה התפוצצות של מחאה חברתית, בין אם בצורת הפגנות אלימות ובין אם בצורת תמיכה מאורגנת במפלגות המציעות מדיניות השונה באופן קיצוני.

 

התוצאה של התרחיש הראשון תהיה לא פחות מכאוס כלכלי ואי־ודאות קשה. בתרחיש השני, המאבק על מדיניות הממשלה החדשה ינוהל לא רק נגד ממשלת גרמניה וה־ECB, כי אם גם נגד קבוצות מיעוט ומהגרים - ובמקרה כזה האיום הכלכלי יהיה הבעיה הקטנה ביותר של אירופה.

על מנהיגי אירופה לתת דעתם על סכנות אלו. לטוב ולרע, עצם העובדה שהטלטלה הפוליטית והחברתית הקשה ביותר עוד עתידה להתרחש, משמעה לכל הפחות שאירופה לא תוכל להרשות לעצמה לנהוג בהססנות ולנקוט צעדים לא החלטיים כגון אלו שהולידו את העשור האבוד של יפן.

 

הכותב הוא מרצה לכלכלה ולמדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. פרוג'קט סינדיקט 2013, מיוחד ל"כלכליסט"

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x