• תפריט
כלכלה ומדיניות

מעמד הביניים הספרדי יוצא לרחובות: "אין דירה, אין עבודה, אין פחד"

השלט הזה, שמתנשא מעל כיכר פוארטה דל סול במדריד, מסכם את המחאה הספרדית על שיעורי האבטלה המטרידים, על השפל הכלכלי ועל כך שהממשלה אינה עושה די כדי לשפר את המצב. גל המחאה מגיע גם למערב הדמוקרטי. ואצלנו?

מיכל פופובסקי 11:5223.05.11

"אני בת 28, סיימתי תואר בכלכלה ואני יודעת שאין לי עתיד פה. הסיכוי שלי למצוא עבודה סבירה בתחום בטווח הקרוב ואפילו הרחוק שואף לאפס. עבדתי עד לאחרונה במרכז קהילתי לנשים במצוקה, אבל העירייה סגרה אותו לפני כמה חודשים בגלל קיצוצים.

 

"בעלי עובד 12 שעות ביום, מנסה לחסוך 20% מהמשכורת, אבל לשנינו ברור שגם אם אמצא עבודה בקרוב אין לנו סיכוי לקנות דירה בעשר השנים הקרובות בלי לשעבד את עצמנו. בינתיים אנחנו נאלצים לגור אצל ההורים, אין לנו דרך אחרת להסתדר.

 

"הצבעתי כבר בכמה מערכות בחירות, אבל אין אף מפלגה שמייצגת אותי. כולן גם ככה מייצגות את הבנקים. הממשלות מתחלפות ואין שינוי, אין שום דבר חדש, רק מפלגות שהצליחו לקבל את תורן לשבת בממשלה ולחמם את הכיסא".

 

סיפור פשוט זה, על חיים בלתי אפשריים ללא כל שינוי באופק, הוא מיקרו־קוסמוס של מציאות המוכרת לרבים מאיתנו. אולם בניגוד לנעשה בישראל, שבה מעמד הביניים עדיין שותק ואינו יוצא לרחובות, בספרד המציאות הזו דווקא מצליחה להניע התעוררות חברתית שהחלה לבעבע בימים האחרונים, ועשויה לסחוף אחריה מדינות נוספות.

 

הכפר האורבני בפוארטה דל סול. מרפאה, מחלקה משפטית וספרייה הכפר האורבני בפוארטה דל סול. מרפאה, מחלקה משפטית וספרייה צילום: רויטרס

 

רק לפני שבוע נראה כי הספרדים שקועים בשלווה סטואית, אף שהכלכלה במדינה שקועה באחת מתקופות השפל הקשות ביותר בהיסטוריה המודרנית שלה. הספרדים סירבו להראות סימני כאב גם כשנודע כי שיעור האבטלה במדינה הגיע באפריל ל־21% - ממדים חריגים שמאפיינים מדינות עולם שלישי - ובקרב הצעירים אף גאה ל־45%. הצרפתים והבריטים יצאו לרחובות במחאה על הגזירות הכלכליות, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון משתוללות מהומות, אבל בספרד העדיפו להישאר בבית.

 

ביום ראשון שעבר הכל השתנה. תנועת "Democracia Real Ya" (דמוקרטיה אמיתית עכשיו) החלה בהפגנות ספונטניות דרך רשתות חברתיות כגון פייסבוק וטוויטר. במהרה הן הלכו והתפשטו עד שהגיעו לשיא של מאות אלפי מפגינים שנהרו לכיכרות המרכזיות ב־300 ערים ומועצות מקומיות ברחבי המדינה בלילה שבין שישי לשבת.

 

גורם לא צפוי בבחירות

 

הרקע לתנועת המחאה - שהתקשורת מכנה "תנועת 15־M" על שם היום שבו הוצבו האוהלים הראשונים בפוארטה דל סול, הכיכר המרכזית של מדריד - הוא הבחירות שהתקיימו אתמול ב-13 מתוך 17 המחוזות בספרד, וביותר מ-8,000 עיריות ומועצות מקומיות.

 

פוארטה דל סול. ההפגנה לא נגררת לפסים אלימים פוארטה דל סול. ההפגנה לא נגררת לפסים אלימים צילום: איי אף פי

 

בסוף השבוע עלו ההפגנות מדרגה בעקבות האיסור שהטילה ועדת הבחירות המרכזית על קיום הפגנות בימים הסמוכים למועד הבחירות. למרות האיסור גדשו המפגינים את כיכר פוארטה דל סול וגם אזורים מרכזיים בברצלונה, ולנסיה, סביליה ובילבאו, וטענו שיש להם זכות להפגנה שקטה ולא מפלגתית על פי החוקה. התנועה, שחבריה מכנים עצמם "Los Indignados" (המתמרמרים), הפכה למעשה בתוך שבוע לגורם חשוב ולא צפוי בבחירות, שעל פי העיתונות המקומית "מנער את המערכת כולה".

 

מחאת הספרדים לא נעצרה בכיכר פוארטה דל סול במדריד וחצתה בימים האחרונים את גבולות המדינה ואף את גבולות אירופה. בערים גדולות ברחבי העולם, ובהן ניו יורק, פריז, לונדון, רומא, קופנהגן ומקסיקו סיטי, התארגנו הפגנות הזדהות עם תנועת M-15, ברובן של סטודנטים.

 

המוני המפגינים ביום שישי. מניפסט כלכלי משותף המוני המפגינים ביום שישי. מניפסט כלכלי משותף צילום: רויטרס

 

מובילי המחאה הם מי שמכונים "בני הדור האבוד" של ספרד, שזכו לכינוי בגלל חוסר יכולתם להשיג עבודה. מצב זה, שמאלץ רבים מהם להישאר לגור בבתי ההורים, הביא אותם למסקנה שגם הבחירות האלה לא יביאו שינוי בשיטה הנוכחית. המסר של חוסר תקווה לשינוי הצליח לפגוע בעצב רגיש בחברה הספרדית, וסחף אחריו מפגינים מכל שכבות החברה, מפנסיונרים ועד ילדים, שהתאחדו ללא כל קשר לאידיאולוגיה פוליטית ספציפית.

 

"ההפגנות אמורות להגביר את המודעות של הצמרת הפוליטית לכך שמשהו פה לא בסדר", אמרה אקדמאית מובטלת בת 25 לסוכנות הידיעות "רויטרס", וזו למעשה תמצית המחאה. לא מדובר בהתנגדות לממשלה המכהנת באופן ספציפי, אלא בייאוש מוחלט מהמערכת הפוליטית והכלכלית. המפגינים חשים שהמפלגות המרכזיות אינן מייצגות את האינטרסים של האזרחים, אלא פועלות בשירות הבנקים והגופים הכלכליים.

 

 

"אני לא יודע מה ייצא מזה, אבל מבחינתי מספיק שאנחנו מראים לכולם עד כמה אנחנו זועמים", אמר מפגין בברצלונה, שחבריו תובעים דמוקרטיה אמיתית, שתכלול גם שינוי של שיטת הממשל והחלשת כוחם של הבנקים. לדבריהם, הם חשים שהם משלמים מחיר כבד על משבר כלכלי שלא הם אחראים לו, אלא דווקא אזלת היד של הממשלה בריסון הגופים הפיננסיים הגדולים.

 

"אנחנו אנשים רגילים"

 

המאבק תוכנן להסתיים בסוף יום הבחירות המקומיות, אולם התנופה שצברו המפגינים בימים האחרונים גרמה להם להבין שהמאבק אינו יכול להסתיים בבחירות, והם החליטו להמשיך עד 15 ביוני.

 

הפגנות הזדהות ברומא. המחאה חוצה גבולות הפגנות הזדהות ברומא. המחאה חוצה גבולות צילום: איי אף פי

 

ראש הממשלה חוסה לואיס רודריגס ספאטרו, שהודיע באחרונה כי לא יתמודד לכהונה שלישית, אמר בראיון לרדיו ביום שישי כי הוא מבין את המפגינים. התמיכה במפלגתו הידרדרה, לאחר שספאטרו קידם קיצוצים נרחבים במערכת הציבורית ושינויים בחוקי העבודה והפנסיה כדי להילחם במשבר החובות ובאבטלה הגואה.

 

ספרד הצליחה לצאת מהמיתון בתחילת השנה שעברה, אולם כלכלתה לא הצליחה לצבור מומנטום ושיעור האבטלה רק הלך וגאה. שיעור הספרדים שאינם מועסקים עמד על 4.9 מיליון איש באפריל האחרון - השיעור הגבוה ביותר מאז 1967. בה בעת, שישה מכל עשרה עובדים, הנקראים Mileurista, משתכרים פחות מ־1,000 יורו בחודש - סכום שאינו מאפשר מחיה בסיסית. ממשלת ספרד צופה צמיחה של 1.3% ב־2011, אבל אפילו הבנק המרכזי שלה סבור כי מדובר בתחזית אופטימית מדי.

 

חשש המשקיעים מכך שהצמיחה האטית לא תאפשר לספרד לצמצם את הגירעון ותביא אותה לחדלות פירעון הביא את עלויות ההלוואה של הממשלה לעלייה מתמדת. במקרה של חדלות פירעון ייאלצו האיחוד האירופי וקרן המטבע העולמית להתגייס ולספק לספרד חבילת חילוץ, כפי שקרה ביוון, אירלנד ופורטוגל.

 

 

באחרונה העבירה קרן חילוץ ממשלתית 11 מיליארד יורו לבנקים שעמדו על סף קריסה בגלל התפוצצות בועת הנדל"ן במדינה, ובנקי החיסכון במדינה (המכונים Cajas) זקוקים לעוד 14 מיליארד יורו כדי לעמוד בדרישות ההון. הממשלה אמנם דורשת מהם לגייס את הסכום באופן פרטי, אך היא תשמש רשת ביטחון אם הדבר לא יסתייע בידם.

 

למפגינים אמנם אין הנהגה מסודרת, אך הם מציגים מניפסט כללי משותף: "אנחנו אנשים רגילים. אם אנחנו כחברה לומדים לא לתלות את עתידנו בכלכלה ערטילאית, שלעולם אינה מחזירה את הרווחים לעם, נוכל להפחית את מידת הפגיעה שכולנו סופגים. אנחנו זקוקים למהפכה אתית. אנחנו בעיצומו של אירוע מכונן, שעשוי לתת משמעות חדשה לכל הפעילויות והנאומים. המצב נולד מתוך זעם, אבל הנשק שלנו הוא דמיון, חוסן וכוח אזרחי".

 

המרחק בין מצרים לספרד

 

מחנה המפגינים בכיכר פוארטה דל סול במדריד הפך למה שמכונה "כפר אורבני": המתחם מלא אוהלים ומחולק לאזורים שכוללים בין היתר מרפאה, מחלקה משפטית, אוהל לילדים וספרייה. המפגינים אמנם שואבים השראה מההפגנות שהתקיימו בכיכר תחריר בקהיר, אך מקפידים לדאוג שההפגנה לא תיגרר לפסים אלימים. מעל הכיכר נישא שלט גדול: "אין עבודה, אין דירה, אין פחד".

 

עד כה לא הורתה הממשלה למשטרה לפזר את המפגינים בכוח, אף שהם בבחינת מפרי חוק. במאמר המערכת של "אל פאיס", אחד העיתונים החשובים בספרד, נטען כי החלטתה של ועדת הבחירות לתת עדיפות לחופש ההצבעה על פני חופש ההפגנה היא החלטה שגויה ובעייתית. "השיקול היחיד שהיה לוועדה להטיל איסור כה חמור על זכותם של עשרות אלפי אזרחים להפגין הוא למנוע קריאות להצביע בעד מועמד כזה או אחר", נכתב. העיתון קרא לפוליטיקאים ולמקבלי ההחלטות במוסדות שנגדם מוחים המפגינים להקשיב למסר, ולקבל את ההחלטות שיאפשרו לפתור את אותן סוגיות בוערות.

 

בימים האחרונים נשמעים קולות הולכים וגוברים באירופה המדברים על "התעוררות" ו"מהפכה", אך במקביל רבים טוענים כי המרחק הפוליטי והמנטלי בין כיכר תחריר לפוארטה דל סול גדול מכדי שתופעות מסוג זה יגרמו לשינוי כה מרחיק לכת במדינה אירופית. כך או כך, אין ספק שברוחות המחאה המנשבות כעת בספרד מורגשות רוחות הקדים של מדבריות המזרח התיכון. המפגינים, לעת עתה, לא הולכים לשום מקום.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x