הזהב - מחיר השיא עד כה: בשנות השמונים

במשך שנים רבות שימש הזהב כאחד מאמצעי התשלום העיקריים. עם הצגתם של השטרות כאמצעי תשלום, שימשו הללו, בראשית דרכם, כקבלה שניתן היה להמיר בתמורה למטבעות זהב או אפילו מטילים. התפתחותה של המערכת הכלכלית הבינלאומית הביאה בהדרגה לעלייה במחירי המתכת הצהובה.

בשנת 1792 נקבע מחירה של אונקיית זהב בארה"ב על 19.3 דולר. בשנת 1834, המחיר טיפס ל־20.67 דולר. לאחר מלחמת העולם הראשונה חל פיחות חד בשווי הדולר, שהמשיך לאבד מערכו במהלך שנות השפל הגדול. כך, ב־1934 עמד מחירה של אונקיית זהב על 35 דולר. הסכם ברטון וודס שנחתם בשנת 1944 קיבע את ערכם של מטבעות בינלאומיים לעומת הדולר האמריקאי. ואילו ערכו של הדולר נשאר ברמה של 35 דולר לאונקיית זהב.

עלייה בשיעור האינפלציה בארה"ב בסוף שנות השמונים, בשילוב גירעון במאזן התשלומים, גרמו למחיר השוק של הזהב להמשיך ולטפס, בעוד המחיר הרשמי נותר קבוע. עם ביטול הקיבוע בשנת 1976 הפך הזהב למכשיר השקעה לכל דבר ומחירו זינק ל־195 דולר לאונקיה. בראשית שנות השמונים זינקה אונקיית זהב ל־850 דולר (2,240 דולר לאונקיה במחירים של היום, שיא של כל הזמנים). לאחר מכן ירדו המחירים בהדרגה וב־1987 הם התייצבו על 500 דולר לאונקיה. הירידה החדה ביותר נרשמה בין השנים 1996 ו־1999 אז ירד מ־420 דולר ל־260 דולר בלבד. בראשית 2008 חצה מחירו לראשונה את רף 1,000 הדולרים במושגים נומינליים.