מייקל בלומברג: להעמיד את הכלכלה בראש סדר העדיפויות
בלעדי לכלכליסט: ראש עיריית ניו יורק פונה למנצח בקרב אובמה־מקיין ומשרטט את פתרון המשבר הכלכלי: "אל תיתן לחוקים של וושינגטון להגביל אותך, נקוט מדיניות עצמאית ואמיצה לקירוב שתי המפלגות, והיה כן עם העם האמריקאי באשר לעלויות ולהטבות"
07:16
02.11.08
מזכר
לכבוד: הנשיא הנבחר
הנדון: הכלכלה
מאת: מייקל ר' בלומברג,
ראש עיריית ניו יורק
שוק המניות קרס. שוקי האשראי בקיפאון. האבטלה גדלה. עיקולי הבתים בשיא. ההוצאות של הצרכנים יורדות. היצרנים מצמצמים את הייצור. מיתון עולמי בפתח. ברוך הבא לבית הלבן, מס' 44. אתה בטוח שרצית את הג'וב הזה, נכון?
המשבר הפיננסי העולמי הושווה אין ספור פעמים לשפל הגדול, ואין ספק שבקרוב אנשי התקשורת יבקשו לדעת מהו סדר היום שלך למאה הימים הראשונים בתפקיד, בציפייה שתפרוץ במירוץ חקיקתי כמו פרנקלין ד' רוזוולט בשנת 1933. העצה שלי: התעלם מהם. עדיף שבמאה הימים הראשונים שלך בוושינגטון תתכונן ל־1,360 הימים שיבואו אחריהם. במאה הימים הראשונים לכהונתו רוזוולט השיג מה שממשל בוש והקונגרס מנסים להשיג ב־60 הימים האחרונים: להשיב את האמון במוסדות הפיננסיים. אף שייתכן שהכלכלה שרויה במיתון, לא ניתן להניח את היסודות למאה חדשה של צמיחה ושגשוג בכמה חודשים קצרים. בטח לא ניתן לעשות זאת באמצעות רפורמה רגולטורית בלבד.
הרפורמה במבנים השולטים במוסדות הפיננסיים תהיה הנושא החם של הקונגרס הבא. היה צריך לבצע אותה מזמן. עם זאת, אסור לך לאפשר לקונגרס להתבלבל בין רפורמה רגולטורית ומדיניות כלכלית. הבריאות והעוצמה של הכלכלה לטווח הארוך תלויה פחות בפיקוח הפדרלי מאשר ביכולת החידוש והצמיחה של המדינה.
מייקל בלומברגצילום: עמית שאבי
להעמיד את הכלכלה בראש סדר העדיפויות
המשבר בשווקים הפיננסיים הפך את הבעיות הכלכליות שלנו לסוגיה המרכזית במערכת הבחירות. במסע הבחירות שלך דיברת על הצורך בשינוי כמעט בכל היבט של המדיניות הפדרלית, כולל שירותי הבריאות והביטוח הלאומי. אלה סוגיות חשובות ביותר, אבל אי אפשר לתקוף את כולן בבת אחת. תצטרך להעמיד בראש הרשימה את הכלכלה. עד כמה שהחודשים הבאים עלולים להיות כואבים, במיוחד למעמד הבינוני, שכבר מתמודד עם עליית המחירים ועם המשכורות שנותרו קבועות, אין כמו משבר כדי לגייס תמיכה פוליטית ברפורמות שהיה צריך לבצע מזמן. יש לך הזדמנות של פעם בדור ליצור חבילת תמריצים כלכלית דו־מפלגתית, שאפתנית יותר מכל מה שראינו זה עשורים.
אנשים חכמים ייעצו לך כיצד לעצב את המדיניות הכלכלית. תקשיב לכולם ותדבק ברעיונות הטובים ביותר. כראש העיר הגדולה באמריקה, כאיש עסקים שהקים חברה לפני 25 שנה עם שלושה אנשים וקומקום, כאב לשתי בנות המודאג מעתיד מדינתן, חשבתי להציע כמה רעיונות משלי. תעשה איתם מה שאתה רוצה.
ההוריקן קתרינה הבליט את תת־ההשקעה שלנו בתשתיות, אך ראשי ערים ברחבי המדינה רואים זאת מדי יום: בתחבורה ציבורית שיש לבנות, בנמלי תעופה שצריך להרחיב, במערכות מים וביוב שצריך לשדרג. האמריקאים מכירים בצורך בהשקעה גדולה בתשתיות. מהניסיון שלי, הם מוכנים לשלם עבורה, אם הם יהיו בטוחים שיוציאו את הכסף על שיפור הקהילות שלהם, ולא על שיפור סיכויו של מחוקק כלשהו להיבחר מחדש. מתחת ביקורת בצדק על דרך מימון התשתיות. אני לא יכול לחשוב על דרך טובה יותר לפתוח את הכהונה שלך מאשר לעבוד עם הקונגרס כדי לשנות זאת. איזה איתות זה יהיה לבוחרים: אתה בוחן את כספי המסים שלהם יותר בקפידה, ומנצל אותם טוב יותר.
ברק אובמהצילום: בלומברג
איך תזכה בתמיכת הקונגרס? בתמורה לחקיקה היוצרת בנק תשתיות, המממן פרויקטים לפי הערך שלהם, תסכים להשקיע יותר כסף בתשתיות שהמדינה באמת זקוקה להן. אתה צריך גם לדרוש יותר מהמדינות ומהערים שמקבלות מימון פדרלי: תאלץ אותן לשאת באחריות בעת הבנייה, ולעמוד בתקציב ובלוחות הזמנים.
תקרא לזה "ניו ניו דיל": משקיעים בחוכמה, ומקבלים תשואות גדולות יותר. תוכנית תשתיות נועזת תסייע להחזיר את האמריקאים לעבודה. פרויקטים רבים מוכנים לביצוע, הם רק דורשים מימון. תוכנית התשתיות תאפשר לנו לעמוד בתחרות במאה ה־21. זכור: פרויקטי הבנייה של הניו דיל לא רק עזרו לאמריקאים לשרוד בשפל הגדול, אלא בנו יסודות למעמד ביניים רחב ומשגשג יותר, שהוביל את אמריקה לגבהים חדשים.
הפתרון האמיתי: השקעה באנרגיה ירוקה
התשתית החיונית ביותר לעתיד מדינתנו - ייצור אנרגיה - היתה נושא חם בקמפיין הבחירות. התעודדתי מכך שהסתמן קונצנזוס באשר לסוגים של ייצור אנרגיה שעלינו לשאוף אליהם: כולם. זה כולל יותר אנרגיה גרעינית וקידוחים בלב הים. אבל הפתרון האמיתי לטווח ארוך טמון באנרגיה ירוקה. ממשלות עשירות בנפט מהמזרח התיכון משקיעות באנרגיה ירוקה, כי הן מבינות שזהו הדלק של העתיד. אמריקה יכולה להיות החלוצה של האנרגיה הירוקה, או הרוכשת. אם נהיה החלוצים ניצור עשרות אלפי משרות. אם נהיה רוכשים נמשיך להעביר מיליארדי דולרים מההון שלנו לחו"ל, ומשרות ההייטק יעברו איתם. כדי לעבור לפעולה בנושא, כדאי להציע לשני צדי המתרס ניצחון. לאלו מימין תציע יותר קידוחים ידידותיים לסביבה ויותר אנרגיה גרעינית. לאלו שמשמאל תציע השקעה גדולה יותר באנרגיה ירוקה ותקני יעילות אנרגיה גבוהים יותר.
תמיכה באנרגיה ירוקה ובטכנולוגיות חדשות דורשת את המוחות הטובים ביותר. לרוע המזל, מערכת ההגירה שלנו השאירה רבים מדי בחוץ. סטודנטים מבריקים מגיעים לאמריקה כדי לקבל השכלה, אך לאחר שהם מקבלים את התואר הם לוקחים את מה שהם למדו ומשתמשים בידע במדינה אחרת. זה טירוף! תקופות שפל כלכלי הגבירו את שנאת הזרים. התוצאה שלהן היתה מגבלות נוקשות על ההגירה, ואנחנו לא יכולים להרשות שזה יקרה שוב. יותר מדי חברות כבר מקימות סניפים במקומות אחרים בגלל הקושי להשיג ויזות לעובדים הזרים שלהן. הרפורמה בהגירה מרכזית בהשבת הכלכלה שלנו למסלול. התוכנית היעילה ביותר משלבת רעיונות מימין ומשמאל: הגברת האבטחה בגבולות; יצירת כרטיס זיהוי שיאפשר למעסיקים לאמת את החוקיות של המועמד לעבודה; הגדלת ההזדמנויות של אלו המחפשים את החלום האמריקאי; וגם - בעקבות הנשיא רייגן - לתת לאלו הנמצאים כאן באופן בלתי חוקי את ההזדמנות להרוויח את הזכות להישאר.
אמריקה נהפכה למעצמת־על כלכלית כי מבתי הספר הציבוריים המובילים שלנו יצאו הטובים והחכמים ביותר. אך מערכת החינוך שלנו תקועה כבר כמה עשורים, ואילו מדינות אחרות שמו את הרגל על דוושת הגז. אתה יודע כמה חשוב שהתלמידים שלנו ילמדו יותר מתמטיקה, יותר מדע, יותר הנדסה ויותר טכנולוגיה. הבעיה היא לא שאנחנו לא מוציאים די כסף על חינוך; אנחנו מוציאים סכומים עצומים. אבל אנחנו מוציאים אותם על דגם ייצור מיושן ובלתי יעיל, שכמו תעשיית הרכב האמריקאית בשנות השבעים, מונע בעיקר על ידי איגודים ולא על ידי הצרכים של הצרכנים (התלמידים).
ג'ון מקייןצילום: בלומברגבוש האב והנשיאים אחריו נכשלו בחינוך
ג'ון מקייןצילום: בלומברג
הנשיא בוש הראשון התכוון להיות "נשיא החינוך", ואלה שבאו אחריו עטו את אותה הגלימה. אך כולם הטליאו את קצותיה של המערכת המקולקלת, וכולם נכשלו. אתה יכול להיות שונה רק אם תפעל לשינוי יסודי. המשמעות היא סטנדרטים גבוהים יותר, משכורות גבוהות יותר, תשלום לפי הישגים, תעודות בתי ספר, יום לימודים ארוך יותר ועוד. רפורמות אלה היו חיוניות להצלחה שלנו בניו יורק, ואם אפשר היה להשיג אותן כאן, היכן שהאיגודים המקצועיים וקבוצות אינטרס שולטים זה עשורים, ניתן להשיג אותן בכל רחבי המדינה.
מובן שמדיניות כלכלית כל כך שאפתנית אינה בחינם. אחריות המנהיגים היא לקבוע סדרי עדיפויות ולבחור בחירות קשות. יש לקצץ תוכניות שהן תוצאה של פוליטיקה ולא של כלכלה, כמו הוצאות עצומות על פרויקטי הגנה שכוחות הביטחון שלנו לא רוצים.
לבחון גם את צד ההכנסות של ספר החשבונות
בחירות קשות פירושן להחליט בין חבילת תמריצים המתמקדת ביצירת מקומות עבודה ובתשתית לטווח הארוך לבין זריקה מהירה ופופולרית פוליטית השולחת צ'קים לאמריקאים. בחירות קשות גם דורשות את בחינת צד ההכנסות של ספר החשבונות. קומץ מעריצי עקומת לאפר שנותרו אולי טוענים שקיצוץ במסים עשוי להגדיל את ההכנסות, אך בהחלט לא בתקופת שפל. התקופות שבהן הממשלה זקוקה ביותר לכסף הן התקופות שבהן האנשים הכי פחות יכולים להרשות לעצמם לשלם. יוצרים עודפים בתקופות טובות כדי למתן את הגירעונות בזמנים קשים. למרבה הצער, וושינגטון הוציאה כסף בלי חשבון במשך שנים. כעת אין לנו ברירה אלא למצוא מקורות הכנסה חדשים.
אם אנחנו מקווים לאזן את התקציב, לא ניתן לבטל לחלוטין את מס המינימום האלטרנטיבי. זה יגדיל את ההכנסות ויעודד אמריקאים עשירים יותר לתרום. הממשלה צריכה ליצור תמריצים לאמרה "התכנון הפיננסי האולטימטיבי הוא לתת צ'ק בלי כיסוי לקברן". הגדלת ההכנסות במקביל לצמצום ההוצאות דורשת אומץ פוליטי אמיתי. אך זכור: הציבור חכם יותר ממה שרוב הנבחרים חושבים. הוא יודע שהימים שהוא קיבל דברים בחינם נגמרו. תהיה כן עם הציבור באשר לעלויות ולהטבות, ותופתע לטובה מתגובתו.
מילת אזהרה: ההיסטוריה מראה כי לא תוכל לנהל את מדיניות הפנים שלך דרך הקונגרס, גם אם המפלגה שלך זוכה לרוב בשני הבתים. שאל את ג'ימי קרטר. או את ביל קלינטון. או את ג'ורג' ו' בוש. כדי להשיג דברים גדולים צריך ליצור קשרים קרובים עם שתי המפלגות.
לא לבלוע את הפיתיון של התקשורת
יש לך הזדמנות לקבץ את שתי המפלגות יחד. צריך לבצע זאת מיד, כי ברגע שמפלגה אחת תיסוג למלחמה מפלגתית, יהיה קשה למפלגה השנייה לא ללכת בעקבותיה. גישור על פערים בין מפלגות מתחיל בשלושה צעדים: ראשית, הפגן כבוד. כשהתקשורת תשאל אותך אם זכית במנדט, אל תבלע את הפיתיון. שום דבר לא מפעיל את מפלגת האופוזיציה כמו ההזדמנות להביס נשיא שטוען שקיבל מנדט אישי. שנית, בסס אמון. הזמן את הטובים מכל המפלגות להגיש מועמדות למשרות בסוכנויות. האם אנשי המפלגה המקצועיים יזעקו? כן. תן להם לזעוק. הבוחרים מותשים מהמלחמה המפלגתית הבלתי פוסקת. אם הם יראו שאתה מושיט את ידך, יהיה קשה יותר למפלגת האופוזיציה לסגת.
לבסוף, בדיונים חקיקתיים, תן לכולם לטעום מהניצחון. אל תכוון לפשרות שבהן שני הצדדים נלחמים על הנתח הקטן ביותר בעוגה ואז תקצץ אותו במחצית. במקום זה חשוב באופן יצירתי יותר איך להגדיל את העוגה. אני מאמין שצעדים אלה, בצירוף מדיניות עצמאית ונועזת, יכולים להוביל לפריצות הדרך החקיקתיות שחסרות בוושינגטון יותר מדי זמן.
אני רוצה לסיים מכתב זה בסיפור. ב־11 בספטמבר 2001 הגשתי לראשונה את מועמדותי לראשות העיר ניו יורק. לאחר המתקפות על מרכז הסחר העולמי, אחד מיועציי אמר לי: "אתה בטוח שאתה רוצה את הג'וב הזה?". בלי למצמץ, השבתי: "יותר מתמיד". באותו זמן לא היה לי שום ניסיון בפוליטיקה, אז לא למדתי מה אני לא יכול לעשות. כשאני מסתכל אחורה, אני מבין שזה היה הנכס הגדול ביותר שלי.
במשך ארבע השנים הבאות אין דבר שלא תוכל להשיג אם תסרב לכך שהחוקים והמוסכמות של וושינגטון יגבילו אותך, אם תנקוט במדיניות עצמאית ואמיצה שתקרב את שתי המפלגות ואם תהיה כן עם העם האמריקאי באשר לעלויות ולהטבות.
בהצלחה. ואם אני יכול לעזור במשהו, פשוט תרים טלפון.
