בואינג 777, המכונה "טריפל שבע" (Triple Seven), הוא מטוס נוסעים רחב-גוף ודו-מנועי, שפותח על ידי חברת בואינג האמריקאית. המטוס, שנכנס לשירות בשנת 1995, נחשב למטוס הדו-מנועי הגדול בעולם ומשמש לטיסות ארוכות טווח. מאז השקתו, ה-777 הפך לאחד הדגמים הפופולריים ביותר בשוק התעופה המסחרית, הודות לביצועיו המרשימים, החיסכון בדלק והנוחות לנוסעים.
היסטוריה ופיתוח
בואינג החלה לפתח את ה-777 בשנות ה-90, כמענה לדרישת חברות התעופה למטוס חסכוני ויעיל לטיסות ארוכות טווח. הפיתוח בוצע בשיתוף פעולה עם חברות תעופה מובילות כמו יונייטד איירליינס, אמריקן איירליינס ובריטיש איירווייז. המטוס תוכנן במלואו באמצעות טכנולוגיית תכנון דיגיטלי, ללא שימוש באבות טיפוס פיזיים, מה שסייע בצמצום עלויות וזמן הפיתוח.
דגמים וגרסאות
בואינג 777 מוצע במספר דגמים וגרסאות, המותאמות לצרכים שונים של חברות תעופה:
דגם 777-200 – הדגם המקורי, עם טווח של כ-9,700 ק"מ.
דגם 777-200ER – גרסה משופרת לטווחים ארוכים יותר.
דגם 777-300 – גרסה מוארכת עם קיבולת מוגדלת.
דגם 777-300ER – דגם עם טווח מוגדל, הנחשב לפופולרי במיוחד בקרב חברות תעופה.
דגם 777F – גרסת מטען המבוססת על ה-777-200LR.
דגם 777X – הדור החדש של ה-777, הכולל את הדגמים 777-8 ו-777-9 עם טכנולוגיות חדישות, כולל כנפיים מתקפלות וחיסכון משופר בדלק.
ביצועים ומאפיינים טכניים
ה-777 ידוע בביצועיו המרשימים:
מהירות שיוט: כ-0.84 מאך.
טווח מקסימלי: 9,700 עד 17,370 ק"מ, בהתאם לדגם.
קיבולת נוסעים: 314 עד 550 נוסעים, לפי הקונפיגורציה.
מנועים: General Electric GE90, Pratt & Whitney PW4000 או Rolls-Royce Trent 800, תלוי בדגם.
בטיחות ואמינות
בואינג 777 נחשב לאחד המטוסים הבטוחים ביותר בשוק התעופה המסחרית. הודות לטכנולוגיות מתקדמות כמו מערכת בקרת טיסה Fly-By-Wire, חומרים עמידים וקפדנות בבדיקות התחזוקה, המטוס מציג נתוני בטיחות מרשימים. במהלך השנים התרחשו מספר אירועים חריגים, אך שיעור התאונות שלו נותר נמוך בהשוואה למטוסים אחרים מסוגו.
חברות תעופה מפעילות
בואינג 777 מופעל על ידי חברות תעופה רבות ברחבי העולם. בין המפעילות המרכזיות ניתן למנות את Emirates, Qatar Airways, Singapore Airlines, United Airlines ואל על. דגם ה-777-300ER הוא מהנפוצים ביותר בשירות, בזכות שילוב של קיבולת גדולה ויכולת טיסה לטווחים ארוכים. השפעה על שוק התעופה
הבואינג 777 אפשר לחברות תעופה להפעיל טיסות ישירות למרחקים ארוכים יותר, מה שסייע להפחתת הצורך בעצירות ביניים. שינוי זה השפיע על מבנה רשתות הטיסות של חברות תעופה מסוימות וצמצם את עלויות התפעול.