"ההורים נתנו לי דוגמא אישית של הישגיות בריאה"
אניה בוקשטיין מתכוננת להופעה לכבוד אלבום חדש, ומג’נגלת בינה לבין התינוקת החדשה, הבית והמשפחה. היא הייתה רוצה לפגוש את ברברה סטרייסנד, לפני אודישנים חשובים ישנה עם הטקסט מתחת לכרית, מתגעגעת לשגרה שפויה, ואם לא הייתה זמרת ושחקנית הייתה רופאה, כמו אבא שלה
אניה בוקשטין
גיל: 43 • מקום מגורים: רמת־גן
• מצב משפחתי: נשואה + 2
• זמרת־יוצרת ושחקנית (הסדרה "הגרמני", הסרט "הסודות" בתיאטרון "גטו", "לא רק בלונדינית" ועוד). ב־15 בספטמבר תקיים מופע לרגל צאת אלבומה השלישי "ילדות גדולות" בגריי תל־אביב
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בשבוע האחרון של החופש הגדול, שזה אומר לג'נגל בין כל הדברים : ילדה בת שבע, תינוקת, הופעה שיש לי עוד יומיים, הכנות להופעה הגדולה בספטמבר, הבית, אני עצמי ארבעה חודשים אחרי לידה, מדינה במשבר. הכל יחד".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בבית. לאחרונה אין לי זמן אפילו ללכת לקנות קפסולות, אז אני שותה קפה רגיל, ביתי עם חלב שיבולת בלי סוכר".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם ברברה סטרייסנד. היא הרול מודל של תחילת חיי, האופן שבו היא משלבת הכל ומצליחה ליצור: מוזיקאית, שחקנית, מפיקה ובמאית. היום אני פחות מתחברת לסגנון אבל עדיין מעריצה את המהות".
על מה את עובדת עכשיו?
"מתכוננת להופעה שלי ב־15 בספטמבר בגריי תל־אביב: חזרות עם הנגנים ובניית הסט ליסט. זו הופעה ראשונה של האלבום החדש שנדחתה פעמיים, פעם ראשונה הייתי בחודש תשיעי ובפעם השנייה היא נדחתה בגלל איראן. אני מלאת התרגשות וגם חרדה קלה".
מה השריטה שלך?
"אם יש לי אודישנים שמאוד חשובים לי, במיוחד לחו"ל, אז אני תמיד ישנה עם הטקסט מתחת לכרית. זה לא אומר שאני מקבלת את התפקיד, אבל זה ככה אצלי מאז ומתמיד".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לאחרונה קיבלתי עצה מרותי מרום, היחצנית שלי: להיות מאוד ישרה עם עצמי גם אם זה כואב. לא לשקר לעצמי. אני מנסה, ועם ההתבגרות חשוב לעשות את זה".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"זה בדיוק הרגע שהולכת המטפלת אז אני נהיית פול טיים בבית שלי, נהנית מזה שיש לי שתי בנות נפלאות ואני בפמילי טיים. כולנו יחד בבית ואז הולכים לאמא שלי לארוחה משפחתית, מנסים לנוח קצת אם אפשר. לכבות רגע את הנייד ולהיות בנוכחות משפחתית".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"הייתי שמחה לחזור לאחור בזמן לכל מיני תקופות ולהעריך אותן מחדש. כשהייתי בת עשרים ומשהו נסעתי לפריז לבד לכמה חודשים, ללמוד צרפתית. מצד אחד הייתי מאוד חופשייה ומצד שני לא הייתי מספיק בשלה ליהנות מהחופש הזה, אז הייתי שמחה לחזור לרגע ההוא, לחיות אותו מחדש ולעוף עליו".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"באימהות אני יכולה לעגל פינות כשאני חושבת שזה נכון. לרכך דברים שיכולים לפגוע או לפעמים להקל עלינו. אני מנסה להימנע מזה, להיות ישרה ולא לעגל פינות בחיים הבוגרים שלי כי זה איכשהו בסוף חוזר אלייך".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"השחקן אנדרו סקוט. שילוב של אלפא עם עדינות והומור, וגם חתיך מאוד".
למה את מתגעגעת?
"להרגיש שאנחנו שפויים, שיש לנו שגרה, שאפשר ליהנות מהחיים בלי להרגיש אשמה. שאפשר להתעסק באמנות ובתרבות, כי בלעדיהן מאוד קשה לקיים חיים. לא לכולם יש יכולת להכיל תרבות עכשיו. אנשים מרגישים אשמה, לחלק אין בכלל יכולת להתרכז, אנחנו עסוקים בלשרוד. אני מאוד כואבת וחרדה למה שקורה במדינה, אבל אני תמיד גם עם המשקפיים של העולה החדשה, המהגרת. אני רואה את המדינה גם מנקודת מבט של המון אהבה, הודיה והערכה, שהיא בכלל קיימת ושעלו איתי אליה. לא שזה מקל על התקופה הזאת, אבל כן יש יותר מורכבות".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בעלי רוצה לעבור למושב אז אני מנסה לדמיין את עצמי שם, אבל בגדול אני בחורה עירונית. הייתי שמחה לגור בפריז, זה מקום המועדף עליי".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה יותר להתמסר לרגע, יותר לשחרר. אני כבר מטפלת בזה, אבל אשמח לעוד".
על מה יש לך רגשות אשם?
"מרגע שאת יולדת רגשות האשם זה בילט־אין, אבל אני מנסה לרסן כי זה לא מאפשר חיים שמחים. המנטרה שלי עכשיו היא 'אמא שמחה ילדות שמחות', ואני שמחה כשאני עושה את מה שאני אוהבת ואעשה עד יומי האחרון".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"היו לי הרבה שיאים בקריירה. ברור ש’משחקי הכס’ זה איזשהו שיא (בוקשטיין השתתפה בפרק בעונה השישית של הסדרה היוקרתית מבית HBO, מנ”ש) אבל אני חושבת שהאלבום האחרון הוא שיא מדהים. להמשיך, לא לוותר, לדייק את עצמי, לא לעזוב רק כי קשה. האלבום יותר שלם מוזיקלית, וגם מבחינת האמירה. הוא מתחיל בשיר 'חופש' ונגמר בשיר 'ילדות גדולות' וזה מבחינתי משקף את העשור האחרון של החיים שלי, מה זה להיות אישה בת 40, ובכלל מה זה להיות אישה היום בעולם שלי. לא הייתי יכולה לכתוב אותו לפני".
מה מפחיד אותך, והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"מפחיד אותי צונאמי. הרבה דברים מפחידים אותי עכשיו, גם כי יש לי תינוקת אז הכל אצלי הרבה יותר בעוצמה. כרגע נראה לי שכל המציאות שלנו מפחידה, ובעיקר אי־הוודאות. לפני 7 באוקטובר הייתי פחות בחדשות, במה יהיה מחר, אבל יש משהו בלחוות את המלחמה בגיל הזה שהוא הרבה יותר חשוף".
מקום המפלט שלך בימים אלו?
"אין לי כזה. הכל מאוד הארד קור".
מה עושה אותך מאושרת?
"היינו עכשיו שבוע באיטליה והצלחתי לדוג כמה רגעים של אושר עם המשפחה – בביחד, בטבע, בשקט".
מה הכי חסר לך בחיים?
"לא חסר לי כלום. אני אשמח לקצת יותר ודאות וסביבה בטוחה לי ולילדות".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"ההורים שלי. הם המקור לכל הטוב. כל מה שיש לי זה בזכות אבא ואמא שלי. אני בת יחידה ושלושתנו שרדנו את המעבר הזה לישראל. עליתי ממוסקבה בגיל שבע וחצי, כמעט הגיל של הבת שלי סשה עכשיו. הם השקיעו בי את כל מה שהיה להם וגידלו אותי עם המון אהבה, פרגון ונתינה. גם המשמעת שהם נתנו לי והדוגמה האישית של עוצמות וכוח ולא של קורבנות, של הישגיות בריאה ולקיחת אחריות, ובעיקר של אהבה ללא תנאים".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"בגלל שאני נעה בשני ערוצים – המשחק והמוזיקה, אז יוצרים מפה ומפה השפיעו עליי. אלמודובר (לא בעדנו כרגע), ג'ולייט בינוש, הסרטים של מיכאל הנקה, מריל סטריפ. במוזיקה רובין השוודית, וגם נינה סימון בזמנים שהייתי מנגנת".
אם לא היית זמרת יוצרת ושחקנית, מה היית עושה?
"רופאה. כמו אבא שלי. רפואה מעניינת אותי וכולם יודעים שאני הבת של הרופא ומתקשרים אליי".
