שארפ כמו סכין: זהו השחקן הלוהט של הרגע
בגיל 39, אחרי שגילם גיבור רומנטי ב"מוגזמת" של לינה דנהאם ועם תפקיד ראשי חדש בסדרה "אמדאוס", וויל שארפ ("הלוטוס הלבן") מבצר את מעמדו כשחקן הכי לוהט של הרגע
"איש רנסנס עם לב טוב", כך הגדיר בתחילת השנה "הניו יורק טיימס" את השחקן וויל שארפ. ואין ספק שהוא קלע במדויק. שארפ הוא שחקן, במאי, תסריטאי, קומיקאי ואפילו מוזיקאי, וכעת בגיל 39 נראה שהוא עומד להיות הכוכב הלוהט של הרגע. אחרי שכיכב השנה בתור הגיבור הרומנטי ב"מוגזמת" של לינה דנהאם, הוא עומד לקבל כעת את מרכז הבמה בסדרה החדשה "אמדאוס" (HOT וסלקום TV), שעולה לשידור היום, שבה הוא יגלם את הווירטואוז המוזיקלי מוצרט, כגאון יצרי, סקסי וחסר עכבות. "הוא מסוכן למדי ופגום מאוד", סיפר שארפ ל־FT.
שארפ הוא שחקן מגוון מאוד. ג'סי אייזנברג שביים אותו ב"כאב אמיתי" קרא לו "זיקית", ודנהאם אמרה שיש בו "איכויות צ'רלי צ'פליניות". ואכן הוא נע בין דמויות שונות מאוד: הוא פרץ לתודעה בעונה השנייה של "הלוטוס הלבן" (2022) שם גילם את אית'ן, סטארטאפיסט שמגיע למלון היוקרה כדי לחגוג את מכירת החברה שלו, אבל נאטם רגשית ומינית מול אשתו; ב"כאב אמיתי" (2024) הנהדר של אייזנברג הוא גילם מדריך תיירים נעבעך, שהדריך קבוצה של יהודים בטיול בפולין; ב"מוגזמת" (2025) הוא היה בן זוג כריזמטי ורומנטי; ובגרסה המחודשת לסרט הארוטי "עמנואל" (2024) הוא כבר היה מושא לתשוקה מינית. המוזיקאי הבריטי היפה אך הפגום, המבוסס על פלבר, בקומדיה הרומנטית הנוגה הזאת. בשנה הבאה הוא יככב גם ב"Prodigies" (אפל טי.וי), שאותה גם כתב וביים. בסדרה הוא ואיו אדבירי ("הדוב") יגלמו שני ילדי פלא ששמרו על קשר בבגרותם.
להיות יפני־בריטי בעולם לבן
שארפ הוא בן לאב בריטי ולאם יפנית, שחילק את ילדותו בין טוקיו ללונדון, שבה הוא גר כיום עם זוגתו השחקנית סופיה די מרטינו (המוכרת בעיקר כסילבי מסדרת הטלוויזיה "לוקי" של מארוול) ושני ילדיהם. הוא למד לימודים קלאסיים באוניברסיטת קיימברידג', ושימש ראש Footlights, מועדון הקומדיה של המפורסם של הסטודנטים. לאחר מכן הוא שיחק שנה ברויאל שייקספיר קומפני הנחשב, ואז החל ליצור סרטים עם חברו טום קינגסלי. סרטם העלילתי הראשון, הקומדיה השחורה "Black Pond" (2011), היה מועמד לפרס באפט"א לסרט ביכורים.
שארפ סיפר ל"ניו יורק טיימס" כי המראה האסייתי שלו השפיע על התפקידים שהוצעו לו. "אתה נוכח בעולם הזה, בתעשייה הזאת, באופן שונה", אמר והסביר שרבים מהאודישנים שהוצעו לו בתחילת הקריירה שלו היו לתפקיד של "מישהו שיושב מול מחשב בתוך חללית". קינגסלי, שותפו ליצירה, סיפר שכשהם ניסו לעשות עיבוד ל"קנדיד" של וולטר, המפיקים הבהירו שאין סיכוי ששחקן בריטי־יפני יוכל לגלם את התפקיד הראשי. ובכן, הליהוק העכשווי שלו כמוצרט מוכיח שהם טעו.
פריצת הדרך המשמעותית הראשונה שלו בבריטניה היתה עם הסדרה "פרחים" (2018-2016), שאותה כתב, ובה גילם גבר יפני המנסה להשתלב באזור הכפרי של בריטניה. בסדרה כיכבו, בין השאר, זוכת האוסקר אוליביה קולמן ("המועדפת") ובת זוגו, שגילמה דמות הסובלת מהפרעה דו־קוטבית. כמי שבעצמו אובחן עם ההפרעה הזאת באמצע שנות ה־20 לחייו, שארפ הסביר שהדמות הזאת איפשרה לו גם לבטא את "התחושה של 'להיות אורח בכל מקום'" — אותה זרות שהוא מרגיש כל חייו, מאז חזר מיפן. "נראה שהרבה ממה שאני כותב עוסק בזה", אמר ל"ניו יורק טיימס".
צאצא רוחני ל"ברידג'רטון"
כעת שארפ צריך להתכונן למעמד של סמל סקס להמונים, בזכות תפקידו ב"אמדאוס", הגרסה הטלוויזיונית החדשה למחזה של פיטר שייפר מ־1979, שמוכרת לקהל הרחב יותר בעיבוד הקולנועי של מילוש פורמן מ־1984. הסדרה, שיצרו ג'ו ברטון וג'וליאן פארינו "גירי/האג'י"), ממשיכה מגמה של סדרות תקופתיות, שפעם היו חנוטות ושמרניות ונהפכו ללוהטות ורוויות חשקים — מ"שושלת טיודור" דרך "ברידג'רטון" ועד "קתרינה". זו סדרה מאוד מהנה, שלא מחוייבת לדיוק היסטורי. ובאמת, מה זה משנה אם היתה קנאה גדולה בין אנטוניו סליירי (פול בטאני, "דוגוויל", "וונדה־ויז'ן"), מלחין החצר של הקיסר יוזף השני (רורי קיניר, "מראה שחורה"), לבין הגאון הצעיר? העיקר שכבר בפרק הראשון מראים לנו את מוצרט מתנה אהבים עם נשים מזדמנות בעזרת תותים, ואת סליירי מענג את עצמו בתסכול מול הפסנתר.
בשביל לגלם את הגאון המוזיקלי ב"אמדאוס", שארפ היה צריך ללמוד לנצח על תזמורת בסגנון של אז, ולשפר את כישורי הנגינה שלו. אומנם הוא ידע לנגן בגיטרה ובפסנתר, אבל ברמה שהוא הגדיר "מבוססת אקורדים, בסגנון של להקת אינדי". בתוך חצי שנה היה עליו להגיע לרמה של וירטואוז. "מה שמפחיד בזה הוא בדיוק מה שמשך אותי — לעשות משהו שמעולם לא עשית קודם לכן", אמר ל־FT.
הפחד והמשיכה, תחושת הזרות המתמדת והיכולת להצטיין בכל כך הרבה תחומים — הם שהופכים את שארפ להכי חד ומבריק מהשחקנים החדשים כיום.
