"רצינו לעשות אלבום שיהיה אור קטן ליד מיטת הילד"
"רצינו לעשות אלבום שיהיה אור קטן ליד מיטת הילד"
חיפוש אוצרות, הירדמות בנסיעה, הקינוח המושלם ופיות: אלבום הילדים "מלכת הבלגן" של הסופרת יערה שחורי והמוזיקאי גיא לוי שואף להיות "אלבום שיהיה להורים כיף לשמוע באוטו עם הילדים, שלא יתבאסו כששמים להם אותו". והוא מצליח בענק
איך שיר נולד? ממפגש נעים עם שכנים. הסופרת והמשוררת יערה שחורי והמוזיקאי גיא לוי גרו בשכנות בבניין קטן בתל אביב. כשנולדו להם בנות, הטיולים עם העגלה בשדרה חיברו בין המשפחות, אז גם גילו אהבה משותפת לשירה. "גיא שאל אותי 'מתי תכתבי שירים לילדים?’", מספרת שחורי. "ואני עניתי 'הלוואי'. כשהעולם נעצר בקורונה והייתי צריכה להבין מי אני ומה אני נפגשנו שוב בדשא בגינה הציבורית. סיפרתי לגיא שהתחלתי לכתוב שירים לילדים והוא עשה את הקסם המופלא והלחין אותם בווירטואוזיות".
כך נולד הפרויקט "מלכת הבלגן", אלבום נפלא שיצא ב־30 במרץ, עם 15 רצועות המורכבות משירים מושרים (דניאל רובין, יעל צרי, ספיר רוזנבלט, יובל וילנר ולוי) ושירים מוקראים על ידי השחקנית דינה סנדרסון. בנוסף מנגנים שחר חזיזה, יהונתן כהן, ערד ייני ויונתן וולצ'וק. "רצינו אלבום שיהיה להורים כיף לשמוע באוטו עם הילדים, שלא יתבאסו כשהם שמים להם אותו", אומרת שחורי.
יש באלבום שירים על חברות, על פיות, על סיפור לפני השינה ועל חיפוש אחר הקינוח המושלם. שחורי כתבה על חוויות שלה כילדה וחוויות מהילדות של בתה. "בהתחלה אמרתי שהייתי ממקמת את כל השירים העצובים מהילדות שלי ואת השמחים מהילדות שלה, אבל זה לא באמת מדויק. מישהו אמר פעם שילדות זה לראות את הגובה של השולחן מהמקום שבו המסטיקים מודבקים — אז אני השתדלתי לזכור את הזמן הזה שבו הכל נורא חדש, את הראשוניות. העולם נדמה להם רחב יותר ויש חוויות שרובן מאוד קטנות כמו להירדם בנסיעה או לחפש דברים. אני בתור ילדה כל הזמן חיפשתי אוצרות ויש שיר שמדבר על לחפש תלתן עם ארבעה עלים, שזה של הבת שלי".
כשמאזינים לאלבום ברור שהוא יהפוך לקלאסיקה. יוצריו מגדירים אותו — שירים לילדות ולילדים קצת כמו פעם, אבל מעכשיו. אין תיאור מדויק מזה ואי אפשר שלא לחשוב על "הכבש השישה עשר" שנשמע כהשראה ברורה. "אנחנו מתים על 'הכבש השישה עשר', אבל לא רצינו לעשות כמותו, אלא משהו אחר", אומרת שחורי. "אין ספק ש'הכבש' הניח את היסודות לפרויקטים כאלה", מוסיף לוי, ומספר שבשני שירים מסתתרים ציטוטים מוזיקליים מ"הילדה הכי יפה בגן": "זה הומאז' ליוני רכטר".
השראה נוספת שלוי מציין היא רנדי ניומן, המלחין זוכה האוסקר, הגראמי והאמי: "בתקופה שבה עבדנו על האלבום צללתי לעומק השירים המדהימים של ניומן, וזה נכנס פנימה לפרויקט — למשל ההחלטה לבסס את העיבודים על פסנתר".
לוי (48) הוא נגן קונטרבס ויוצר בתחום הג'אז, שותף להרכב "ליילי" עם גל תורן, שותף ליצירת האלבום "שירים לעמליה" ויצר מוזיקה לסדרות "על הספקטרום", "שטוקהולם", "חזרות", "אורי ואלה", "טיטו ורוחו" ו"חולי אהבה". שחורי (46) היא דוקטור לספרות עברית באוניברסיטה העברית, עורכת ספרות ומחברת הספרים "שנות העשרים", "אקווריום", "שנות החלב" ו"שעת השקרנים". בימים אלה יצא ספרה הראשון לילדים "דרושה תאומה" (כתר), על ילדה שרוצה אחות תאומה, פועלת להשיג את מבוקשה ואפילו עורכת אודישנים למועמדות.
כמה זה שונה לכתוב לילדים?
לוי: "כמו שהילדות היא פתוחה והכל אפשרי, כך גם כשכותבים מוזיקה לילדים הכל אפשרי ואפשר ללכת למקומות משוגעים, כמו קברט ומוזיקה פרועה, שהיא לאו דווקא לפי החוקים של שירי מיינסטרים. אלה שירים מאוד אמנותיים, אבל מתקשרים, ברמה כזאת שילדים יידעו לתפוס אותם בידיים".
"האתגר לכתוב לילדים הוא לא לכתוב מתוק מדי", אומרת שחורי. "צריך כל הזמן גם לזכור שילדים הם לא מבוגרים קצרים, ויש להם את כל מנעד הרגשות. האלבום נכתב בתקופת הקורונה, והייתי אז בחיפוש אחר אופטימיות ואופק למחר. אז זו נראתה לנו התקופה הכי גרועה, ואילו עכשיו עם המלחמה והחטופים נדמה שהצורך באופק רק גבר. האתגר הזה החזיר אותי לכתוב שירה. שכחתי כמה מענג זה לכתוב במשקל וחרוז".
עוד בטרם יצא האלבום הספיקו משתתפי "מלכת הבלגן" להופיע בפסטיבל "צלילי ילדות" ב־1 באוקטובר. "ההופעה הבאה היתה כבר לילדי המפונים מהקיבוצים בעוטף", מספרת שחורי. "זה מה שההרכב עשה במשך התקופה, עברו בארץ והופיעו, גם עם קאברים כי הילדים עוד לא הכירו את שירי האלבום. רצינו לעשות משהו, לשמח, להסיח את הדעת".
"כולם רצו לעשות משהו", אומר לוי. "סיימנו את האלבום לפני המלחמה וחיכינו כמעט חצי שנה עד שנרגיש שנכון לשחרר אותו. חיכינו כדי להתרחק מהאירוע הנוראי ולא ממש הצלחנו, אבל תוכן לילדים והעשרה לא יזיקו. גם עם הבנות שלי אני מרגיש שכל דבר שגרתי הוא מבורך, כל חוג או הופעה או סרט".
שחורי מוסיפה כי "שום דבר לא מרגיש נכון כרגע. אנחנו בתקופה לא נורמלית, במקום לא נורמלי, שום דבר לא סביר, אבל גדלים כאן ילדים וצריך לדאוג להם בכל מיני דרכים. וגם מבוגרים צריכים את הדבר הזה. יצא לי להיות בחודש האחרון בהופעות והרגשתי כמה אני זקוקה לזה. זה לא אסקפיזם, אלא רצון להגיד שיש בשביל מה להמשיך. מאז המלחמה לא כתבתי שירי ילדים, לא יודעת לעשות את זה עכשיו".
לדברי לוי, "בתחילת המלחמה היה לי יותר קשה ליצור, אבל מאז חזרתי לפעילות ואני כותב מוזיקה לסדרות ועובד על אלבום חדש של ליילי".
"צריך להתפלל שבאמת יהיה פה טוב", אומרת שחורי. "אנחנו מקווים שמה שעשינו ייתן קצת אור ואוויר. אנחנו רוצים להיות האור הקטן ליד המיטה. יש מלחמה קשה ואנחנו עושים דבר מאוד קטן, זה אור קטן של מצית, אבל אנחנו מקווים שהוא ישמח כמו שמוזיקה יכולה לשמח, שאלה שירים שילדים ירצו לשמוע לפני השינה, להזכיר שילדות היא מקום של רכות ושל חלום ושל שטות".
