"עצומה לעצירת המלחמה והשבת החטופים היא הדבר הכי אנושי ודחוף"
מאיר גולדברג, שחתום על כמה מהשירים הישראליים המוכרים והנוקבים ביותר, אינו חוזר בו מחתימתו על עצומת האמנים לעצירת הזוועות בעזה. בריאיון הוא מסביר מה ענה לעמית סגל כשהאשים אותו בהתנגדות לזכותנו להגנה עצמית, ולמה הוא וטראמפ מדמיינים אותה עזה - רק שבניגוד לנשיא הוא יודע שזה מופרך
"שטוף ת'פנים, תסתרק/ יש שעה נסיעה. קצת יותר? שיהיה/ בוא נלך לשבת על נרגילה בחצר של פאטים/ בעזה החדשה... נעים ברצועה/ מתמכרים לרצועה/ הם יודעים לחיות ברצועה". אלה שורות מ"עזה החדשה", שיר פחות מוכר שכתב מאיר גולדברג ויצא בשנת 1997 ללחן של דודי לוי.
בטור האחרון שלו ב"ישראל היום" בחר העיתונאי עמית סגל לחזור אל השיר כתגובה לחתימה של גולדברג על מכתב האמנים. למי שפספס את המהומה, מדובר בעצומה שעליה חתמו עשרות אמנים ויוצרים תחת הכותרת "עוצרים את הזוועה בעזה", בהם חוה אלברשטיין, גידי גוב, צרויה שלו, אושיק לוי ועוד. סגל האשים את האמנים ב"האשמה קבועה של הקורבן, עמידה נצחית נגד זכותה של ישראל להגן על עצמה". גולדברג השיב לו בפייסבוק בסבלנות ובסובלנות, והסביר שסגל טעה לגמרי בפירוש השיר: "עזה החדשה היא ההנגדה, המשל ליריבה המנצחת את תל אביב. כמי שמכיר את הרצועה הקטלנית מימים ימימה, כולל שירות קצר ברפיח, ברור שהבחירה האירונית בעזה היתה מופרכת בכוונת מכוון".
הוא ממשיך ומסביר את נסיבות כתיבת השיר: "השיר מדבר על שקיעתה של תל אביב כמרכז בילוי. כאחד שגר באזור שינקין אני זוכר שתל אביב נקלעה לתקופה של שקיעה, הטרנד של להיות שינקינאי התחיל לעבור מהעולם. אני כותב למה דיזנגוף ריק ושינקין ריק ואז באה ההנגדה שבעזה כל ערב מלא. אני מדבר על נושא מאוד קרוב אליי עם הנגדה הכי קיצונית שיכולה להיות".
בנסיבות של היום, זהו שיר חתרני. הוא מקבל משמעות אחרת לגמרי.
"זה נכון. אחד הדברים המדהימים הוא שלנשיא האמריקאי טראמפ ולי יצא לדמיין בצורה דומה אפשרות לעתידה של עזה. אבל כמי שמכיר את עזה תחת שנים של ישראליות, אני יודע שזה לגמרי דמיון מופרך. הסיפור הקטן שלי ושל עמית, והסערה סביב מכתב האמנים, מראה עד כמה הפוליטיקה מתערבת ודורכת על החיים שלנו בכל תחום ברגל גסה".
"זאת לא נבואה באמת"
גולדברג (67), פזמונאי וקופירייטר לשעבר, כתב את המילים לכמה מהשירים היפים במוזיקה הישראלית, בהם "זן נדיר", "ארץ קטנה עם שפם" ו"התעשייה האבירית" (על פרויקט הלביא שנעצר) של קורין אלאל, "ערמונים מהאש" לגלי עטרי, "כל הזמן שבעולם" לדודי לוי, ו"אימפריות נופלות לאט" של דן תורן, שאיתו גם הוביל את סדנת כתיבת השירים "סלון הפזמון" (ב־31.8 ייפתח מחזור חדש בהובלתו). בקרוב ייצא שיר חדש שכתב לריקי גל, "שמלת חלומותיה", שהלחין עידן רייכל.
לפני 36 שנה כתב ב"ארץ קטנה עם שפם" מילים שנשמעות כאילו נכתבו בימים אלה: "הכל מוכן כאן למכירת החיסול... כל המקומות קדושים/ סיכויים קלושים לבנות חלום/ אפילו הימים קשים/ יותר קשים מיום ליום". "שורה כמו 'רוב העם מתעסק בריגול' נשמעה בזמנו כמעט דמיונית. שיש פה קבוצות של מרגלים", אומר גולדברג. "הרלבנטיות והאקטואליות של שירים ישנים קורות לא מעט. משוררים הופכים כאילו לנביאים, אבל זאת לא נבואה באמת. כשכותבים הרבה ומחפשים דרכים לדמיין או להמשיל את המצב הקיים, מגיעים לפעמים לשורות שמתגשמות.
"בניגוד לחלק מחבריי האמנים, הייתי לוחם. טירונות גולני, שהחלה ביום האדמה הראשון, ואחר כך שריון. שנתיים אחרי סיום הסדיר פרצה מלחמת לבנון ומצאתי את עצמי בגדוד שנשלח לחלץ את השריונרים שנכנסו למארב בואכה סולטן יעקב. אחר כך הייתי באינתיפאדה, בחברון וטול כרם. בקבוק תבערה החטיא אותי בסנטימטרים במחנה הפליטים ג'לזון. כהלום קרב סמוי, מגוחך להגדיר אותי כמי שיוצא נגד החיילים", כותב גולדברג בתגובה לסגל.
היה לך חשוב להדגיש את זה?
"ברור. כמעט נהרגתי בשירות הצבאי שלי יותר מפעם אחת ולכן אני באיזשהו מקום מרגיש קרוב לחיילים, ויכול להיות שאם היה משהו שבאמת הצית אותי בסיפור זה הניסיון לצייר את החותמים על המכתב כמי שמתנגדים לחיילי צה"ל. בין התגובות על המכתב קראו לנו פריבילגים וכל מיני דברים, אבל לכל בנאדם יש את ההיסטוריה והדעות שלו, וזה שונה מאחד לאחד. לי היה חשוב להזכיר את הדבר הזה, ואני אומר את זה בצער מסוים כי ברמה הלאומית יש תחושה שאם לא היית לוחם אין לך זכות לדבר על לוחמים.
"זה לא שאני מרגיש שיש לי זכות בגלל שהייתי לוחם, אבל איפשהו בנפש שלוש השנים בצבא והמילואים אחריהן מקרבות אותך לאנשים שעושים את זה עכשיו. השתתפתי בקרב סולטן יעקב שנחשב לאחת המלכודות המפורסמות שבהן נפל צה"ל. הרבה אנשים מזכירים אותו עכשיו בעקבות הדברים של הרמטכ"ל שמדובר במלכודת. הייתי בכוח שבא לחלץ את מי שנכנס למארב. זו סכנת חיים שאתה לא יכול להישאר אחריה לגמרי שפוי. הממשלה מחלישה בהוראותיה את המקצוענות הצבאית וכופה על החיילים מצבים בלתי אפשריים".
מה חשבת על האמנים שחזרו בהם מהחתימה?
"אני מבין אותם. חלקם חברים שלי שאני אוהב, מכבד ומעריך, ואני מבין כמה זה מפחיד לאמן שמוכר כרטיסים להופעות. העליהום הזה, שאליו גם הצטרפו ראשי ערים, זה נורא. מי שנסוג עשה את זה מתוך דאגה אמיתית לעצמו. לא היינו אמורים להגיע למצב הזה, בטח לא בעקבות העצומה הזאת. היא מדברת על הפסקת המלחמה והחזרת החטופים, וזה הדבר הכי הגיוני, אנושי, מתבקש והכי דחוף, כי ראינו מה מצבם.
"לא כתוב בעצומה שחיילי צה"ל עושים פשעי מלחמה, כתוב שאנחנו לא רוצים להגיע למצב שיעשו פשעי מלחמה. השלטון שלנו כרגע דוחף את החיילים למשימות בלתי אפשריות שמפסידים בהן את המקצוענות שלנו. אנחנו במלחמה הכי ארוכה בתולדות המדינה והיינו יותר טובים ככל שהמלחמות היו יותר קצרות, אז זה אומר משהו לגבי המלחמה הזאת".
אתה אופטימי?
"אני משתדל לשמור על אופטימיות. אנחנו מקוטבים ויש מי שעוזר לנו להפוך למקוטבים. אני יכול רק לקוות שזה ייגמר".
