ספורט עולמי

מה קורה לטוטנהאם בעידן של מוריניו?

ייתכן שהמתודות המקצועיות של ז'וז'ה מוריניו עדיין הטובות בעולם אבל מצפייה במשחקים של טוטנהאם ברור שמשהו שם - ברמה האנושית - חורק. ייתכן שהוא פשוט לא מתאים לדור החדש של שחקנים במסגרת מועדון כדורגל

אוריאל דסקל 09:5423.02.21
סדרות תעודה לא תמיד משקפות את המציאות - בטח לא סדרות תעודה על ספורט - אבל All or Nothing על עונת 2019/20 של טוטנהאם הציגה מספר אמיתות על ז'וזה מוריניו כמאמן.

 

יוצרי הסדרה ששודרה באמזון צילמו עונה שלמה בתוך חדרי ההלבשה וההנהלה של טוטנהאם ומספר סצנות עשויות להסביר מה הן הבעיות המרכזיות בסגנון הניהול של המאמן הפורטוגלי.

 

 

 

בסצנה אחת, מוריניו כועס על שחקניו על כך שהם "נחמדים מדי". "במשך 90 דקות, אסור לכם להיות נחמדים!" הוא מזהיר. "אתם חייבים להיות חבורה של cunts (עזבו, לא צריך לתרגם). cunts אינטליגנטים. לא cunts טיפשים. ממזרים שמנצחים משחקים!". מוריניו חושב שטוטנהאם "נחמדה" מדי כדי לנצח - וזה מסר שהוא מעביר להם מהאימון הראשון וכמעט בכל תדרוך.

 

ז'וזה מוריניו ז'וזה מוריניו צילום: איי אף פי

 

בסצנה אחרת, הוא מביע סיפוק מכך שהוגו לוריס, קפטן הקבוצה וכוכב הקבוצה, סון יונג-מין, מתעמתים - פיזית - בירידה מהמגרש. את האירוע הוא כינה "יפייפה". "הייתי ביקורתי עם הבחורים בגלל שהם לא ביקורתיים אחד כלפי השני" אמר לעיתונאים. "אני דרשתי מהם לדרוש אחד מהשני יותר. ביקשתי מהם לשים לחץ אחד על השני... אני חושב שזה משהו מאוד חשוב עבור ההתבגרות של הקבוצה".

 

ובסצנה נוספת, הפעם מפגישה אישית עם הארי קיין, מוריניו עושה לחלוץ האנגלי שיחת מוטיבציה אישית - יותר מדי אישית. "העולם מסתכל על הכדורגל האנגלי עם כבוד עצום אבל הם עדיין חושבים שכוכבי הקולנוע של הכדורגל שייכים למקומות אחרים" אומר מוריניו לקיין. "ואני חושב שאנחנו צריכים לבנות את הסטטוס שלך בכיוון הזה... הפרופיל שלי הוא קצת כזה כמאמן. המציאות היא שהמימד שלי הוא אוניברסלי ואם אתה איתי, אני חושב שאני יכול לעזור לך".

 

משהו לא עובד

 

היום, קצת יותר משנה לתוך התקופה של מוריניו בטוטנהאם - ואחרי התחלה מצוינת לעונת 2020/21 - טוטנהאם קבוצת אמצע טבלה, 9 נקודות מהטופ 4, אחרי שהפסידה 5 מ-6 משחקי הפרמיירליג האחרונים שלה. בהפסדים כבשה רק 2 וספגה 10. מוריניו עם 81 נקודות בלבד מ-50 משחקי ליגה - הכי מעט שלו בקריירה אחרי 50 משחקי ליגה ראשונים עם קבוצות אחרות.

 

לשם השוואה, במנצ'סטר יונייטד, המועדון בו רשם הכי מעט הצלחות מקצועיות, השיג 95 נקודות ב-50 משחקי הליגה הראשונים שלו. ואולי עוד יותר חמור מבחינת הפורטוגלי: נראה שהוא לא ממש מצליח לשנות גורלות של משחקים. ב-11 המשחקים האחרונים בהם טוטנהאם היו בפיגור במחצית, טוטנהאם לא הצליחה לחזור לנצח. הקבוצה הפסידה 9 ורשמה תיקו רק ב-2.

 

טוטנהאם, תחת מאוריסיו פוצ'טינו, היתה קבוצה שמפורסמת בזכות החוסן הנפשי ששחקניה הראו. קבוצה שמאוד קשה לנצח - גם אם מובילים עליה ביותר משני שערים, 10 דקות לסיום המשחק.

 

הכי טוב בעולם. מקצועית

 

מוריניו, אחרי הפסד בסוף השבוע לווסטהאם, הגן על סגנון העבודה שלו. "המתודות שלי ושל צוות האימון שלי הן הטובות בעולם" אמר. ייתכן שהמתודות המקצועיות של מוריניו עדיין הטובות בעולם אבל מה שברור מצפייה במשחקים של טוטנהאם זה שמשהו שם - ברמה האנושית - חורק. בלמים מתווכחים אחד עם השני, שחקנים מאשימים זה את זה בטעויות אחרי ספיגות ושחקנים שהצטיינו אצל פוצ'טינו - דלה אלי, אריק לאמלה, לוקאס מורה - נראים קהים וחסרי ביטחון.

 

שחקני טוטנהאם (ארכיון) שחקני טוטנהאם (ארכיון) צילום: getty images

 

ייתכן מאוד שזה קשור לסגנון הניהול של מוריניו, שמעודד את השחקנים להיות לא נחמדים וביקורתיים - מה שעשוי מאוד להשפיע על התקשורת ביניהם לרעה. פעמים רבות שחקנים מתבלבלים בין "ביקורת" לחיפוש אשמים. וכשהמצב גרוע, חיפוש האשמים הוא תמידי. כל טעות במגרש מובילה שחקן בקבוצה לחפש את האשם בה. ככה הגיבוש מתפורר. במיוחד כשהצלחה אינדיבדואלית ושאיפות אינדיבדואליות מקודמות ומתוחזקות על ידי המאמן, כמו במקרה של קיין. החלוץ רושם עונה אישית מוצלחת ביותר אבל הקבוצה רושמת את העונה הגרועה ביותר שלה בשנים האחרונות. האם זה בא על חשבון זה?

 

והנקודה הכי חשובה, כנראה: פוצ'טינו האמין ב"כוחה של אמפתיה". הוא האמין שאם לשחקנים אכפת יותר זה מזה כבני אדם, הם ילחמו יותר זה למען זה על המגרש וטען שכמאמן 'אתה צריך להרגיש דברים כמו שהשחקנים הצעירים מרגישים, ולגלות אמפתיה כלפיהם'. ככה הצליח להוציא מהם את המיטב ולהביא את ספרס לשיאים חדשים. מוריניו מאמין בלאתגר שחקנים פומבית (בחדר ההלבשה, באימון ואפילו בתקשורת) ולדרוש מהם קבלות. שחקנים שמאכזבים אותו "נשרפים" מהר - מבלי יותר מדי הסברים (כפי שניתן היה לראות בסדרה בשיחה האישית שלו עם דני רוז, המגן השמאלי שהוקפא).

 

זו שיטת אימון וניהול שממש לא מתאימה לכל כך אחד.

 

האם דלה אלי, שלא נראה כמו 50% מהשחקן שהיה רק לפני שנה וחצי, סובל בגללה? אולי. רק במאי האחרון הוא הותקף בביתו על ידי כנופיה חמושה. על פי הדיווחים שודדים היכו אותו ואיימו עליו ועל משפחתו וחברתו עם סכין. הוא נפצע בפנים וסביר מאוד להניח שהטראומה הגדולה יותר היא נפשית ומנטלית. ואולם, לא נראה שמוריניו בכלל מתייחס לזה - בטח לא בפומבי. את הביקורות הפומביות הוא לא חוסך ממנו - בחדר התדרוכים וגם מול העיתונאים.

 

הוא אף ציין בפני התקשורת ש"אין משמעות התקפית לדלה אלי לא טוב עבורנו". האם גישה יותר אמפתית ואנושית היתה יכולה לעזור יותר לקשר האנגלי המוכשר? האם מוריניו הוא המאמן הנכון לשקם את השחקן?

 

אמפתיה היא כיום כלי ניהולי הכרחי ויעיל. היא מגבירה את התקשורת, מחזקת את הקשרים ומשפרת מנהלים. הכלכלן ריצ'רד לייארד אף טוען שאמפתיה היא היסוד החשוב ביותר למערכות יחסים טובות, שהן הבסיס למערכות בריאות, שהן הבסיס לחברות מצליחות וכלכלה בריאה. במדד האמפתיה של כתב העת "הרווארד ביזנס ריוויו", החברות ה"אמפתיות ביותר" (ובהן גוגל, מיקרוסופט, נטפליקס, SAP ונייקי) הגדילו בעשור האחרון את שוויין פי שניים יותר מעשר החברות הכי "פחות אמפתיות", וגם יצרו 50% יותר רווחים.

 

אבל מוריניו, כאמור, לא מאמין שאושר או שמחה הם הכרחיים להצלחה כיום. הוא רוצה שחקנים מקצוענים וממוקדמים. הוא אפילו מעדיף שיהיו לא מאושרים אם זה מה שיעניק להם מוטיבציה. "בכל חדר הלבשה יש שחקנים לא מאושרים" אמר לעיתונאים. "אם מישהו מאיתנו אומר שחדר ההלבשה מלא רק בשחקנים שמחים, אני לא חושב שזה אמת... מקצוען לא שמח ירגיש שהמחויבות שלו היא לעבוד, לעבוד, לעבוד. ויש את זה שלא מאושר ושזה לא תפקידו להילחם ולעבוד כל דקה ודקה עבור הסגל והמועדון".

 

אז מסתבר שסביבת עבודה לא שמחה, יוצרת קבוצה לא שמחה ולא יעילה. פעם חדר ההלבשה של מוריניו החזיק מעמד שנתיים שלמות לפני ששחקנים הרגישו את זה. בטוטנהאם זה לקח שנה. המתודות המקצועיות הטובות בעולם של מוריניו לא יכולות להיות הטובות בעולם אם השחקנים מכובים ולא מחוברים.

 

מתאים יותר לאימון נבחרת?

 

וייתכן גם שלז'וזה מוריניו לא מתאים יותר תפקיד המאמן במועדון. העבודה הפסיכולוגית היומיומית שדור השחקנים החדש צריך לא מתאימה למאמן שעיקר הצלחותיו היו עם שחקנים מדור אחר. אולי הוא צריך לעשות את מה שהבטיח לעצמו בתחילת דרכו בפרמיירליג: לעבור בגיל 60 לאימון נבחרת פורטוגל. אופי העבודה בנבחרת הוא שונה לחלוטין. המשימות הן לטווח הקצר, השהות עם השחקנים היא מצומצמת, שימור המוטיבציה היא לא מלאכה יומיומית שדורשת מאמץ אנושי סיזיפי. בנבחרת, המתודות הטובות בעולם של מוריניו יכולות להוכיח את עצמן בחודש-חודשיים של מקצועיות על, כנות בוטה וקשיחות חסרת רחמים.

 

x