שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט עולמי

ברצלונה "הפכה" לנבחרת ארגנטינה

להיות תלויים בליאו מסי זה מצוין עד שנפגשים עם מערכות כדורגל משוכללות

אוריאל דסקל 11:5806.11.19

מדען הספורט סיימון ברונדיש חקר את המספרים בקריירה של ליאו מסי. מנתונים רגילים (שער או בישול כל 48 דקות בממוצע) ועד נתונים מתקדמים כגון "כדרורים", "קידום הכדור" ו-"שימוש אחרון בכדור" (Usage).

 

ברונדיש, שמשווה היסטורית את מסי לכוכבי כדורגל האחרים, משוכנע שכל הנתונים מצביעים על דבר אחד: ליאו מסי הוא השחקן הטוב בהיסטוריה.

 

 

בשנים האחרונות מסי - בנתונים רגילים ובנתונים מתקדמים - מוכיח שברונדיש צודק. בעונה שעברה, בלה ליגה, ליאו מסי היה השחקן שכבש הכי הרבה שערים בלה ליגה בעונה שעברה (36) והשחקן שהגיע ל-xG (מדד איכות מצבי ההבקעה) הגבוה ביותר (26.00). הוא גם השחקן עם ה-xA (מדד איכות מסירות למצבי הבקעה) הכי גבוה (13.9) והיו לו הכי הרבה בישולים (13) בלה ליגה. אין עוד שחקן כזה בחמש הליגות הגדולות - עם הכי הרבה שערים והכי הרבה בישולים בליגה וגם עם ה-xG הכי גבוה בליגה וה-xA הכי גבוה בליגה. כמו כן, אין אף שחקן בחמש הליגות הגדולות שהוא אחראי ל-20% או יותר ממצבי ההבקעה (בבישול או שהוא מגיע בעצמו) של קבוצתו. וכן זה עשוי להישמע מגוחך, זו הבעיה של ברצלונה בשנים האחרונות. למה זו בעיה, בעצם? כי זה נוגד את הרוח והזהות של ברצלונה.

 

ליאו מסי ושחקני ברצלונה מאחורי ליאו מסי ושחקני ברצלונה מאחורי צילום: אי פי איי

 

"אל תהיו כמו מסי!"

 

ב-2007/08, כשפפ גווארדיולה אימן את ברצלונה B וליאו מסי עשה את צעדיו הראשונים בכוכבות בקבוצה הבוגרת, המאמן אמר לשחקניו בקבוצת המילואים "לא לשחק כמו מסי". לפי ספרו של גראהם האנטר על ברצלונה גווארדיולה היה צועק באימוני בארסה ב': "אני לא רוצה שתנסו לכדרר כמו מסי! תמסרו את זה, תמסרו את זה! תמסרו את זה שוב. תמסרו מדויק, תנועו היטב, תמסרו שוב". בשנה שאחרי, פפ גווארדיולה התחיל לאמן את מסי והבוגרים ו"נכנע" ליכולות הכדרור המופלאות של מסי. "הוא פשוט שחקן אינטואטיבי ולכן אני נותן לו את החופש" אמר המאמן הקטלוני. ואולם, מסי עדיין היה בתוך מערכת שלא בנויה סביב היכולות האינדיבדואליות שלו - אלא יותר על שיטה שרוב השחקנים בקבוצה גדלו עליה. בשיאו, כחלוץ "9 מזויף", מסי היה יורד לקו החצי ל"סיעור מוחות" עם שני השחקנים הכי ברצלונה באופי ובזהות שלהם - צ'אבי ואנדרס אינייסטה ("ילדים של השיטה" לפי צ'אבי). משולשי המסירה שפפ גווארדיולה רצה ששחקניו יעשו נוצרו על ידי שלושה מהשחקנים הטובים בכל הזמנים וזה היה קטלני ואפקטיבי.

 

מסי השתנה מאז ותחת לואיס אנריקה הוא נהפך לחלק המניע והחשוב ביותר בשלישייה קדמית שכללה אותו, את לואיס סוארס וניימאר - כאשר החלוץ מאורוגוואי מתפקד, בעיקר, כמוציא לפועל וכובש בעוד שניימאר וליאו מסי כמכדררים - מוסרים כדורים אחרונים אליו. זו היתה קבוצה פחות "ברצלונה" במובן של משחק מסירות ותנועה בלתי פוסקת והיתה הרבה יותר ישירה - אך הזהות שלה נשמרה עם שחקנים כגון אינייסטה וסרג'יו בוסקטס שנגעו הרבה בכדור וגם יצרו לא מעט מצבי הבקעה. לאחר שניימאר עזב לפריז סן ז'רמן - ולא הוחלף בשחקנים שיכולים לנפק את מספר הכדרורים שלו - ואנדרס אינייסטה עזב ליפן, ליאו מסי נשאר כיוצר העיקרי.

 

אפשר להוציא את הילד מארגנטינה אבל...

 

מסי אמנם גדל בלה מאסיה מגיל 13 אבל הוא ארגנטינאי ומגיע מתרבות שמעריכה כדורגל בצורה אחרת. אם ברצלונה בנויה על האתוס של יוהן קרויף והנעת הכדור המערכתית והדמוקרטית (כל שחקן מקבל צ'אנס על הכדור) ההולנדית, אז ליאו מסי גדל על כדורגל שהוא כמו שמן למים לכדורגל ההולנדי.

 

לפי ג'ונתן ווילסון, שכתב את הספר המופתי על הכדורגל הארנטינאי Angels With Dirty Faces: The Footballing History of Argentina, הכדורגל בארגנטינה צמח כאנטיתזה לכדורגל של הכוחות הקולינאליסטים מאנגליה וספרד. לפי ווילסון בעוד שהכדורגל האירופי נחשב ונתפס כ"שיטתי" ו"מערכתי", הארגנטינאים ראו בכדורגל ככלי לביטוי ספונטני ואומנותי - אלו "תחושות שגם הובילו לצמיחה של ריקוד הטנגו" לפי ווילסון. הדמות שאחראית לספונטניות, הניצוץ והצד האומנותי בכדורגל הארגנטינאי הוא ה"פיבה" (pibe) - הילד החצוף עם "פני מלאך מלוכלכות" שגדל בשכונת העוני, חידד את כישורי הכדרור האגדיים ברחובות מטונפים ואף פעם לא היה ניתן לאימון - אך אי אפשר היה לנצח משחקים בלעדיו. מדובר על "מספר 10" או ה- enganche (שבתרגום חופשי זה "מושך הקבוצה")

 

אם הדמות המתוארת מזכירה לכם אחד - דייגו מראדונה, אז אתם צודקים. דייגו לא המציא את הסטריואוטיפ הזה. לפניו היו עוד הרבה "מספרי 10" בכדורגל הארגנטינאי - אבל הוא היה ה"פיבה" המושלם, בעיקר בגלל יכולותיו הטכניות שהוא טיפח בשכונות הכי קשוחות בבואנוס איירס. הוא אגדה בגלל שארגנטינה זכתה איתו במונדיאל עם הכדורגל הכי ארגנטינאי שהיא היתה יכולה לשחק - הילד החצוף שדופק את הקולינאליסטים וזוכה בפרס הגדול.

 

כשמראדונה פרש בשנות ה-90' הכדורגל הארנטינאי חיפש את המראדונה הבא בכל מי שהזכיר אותו במעט. מפאבלו איימאר, דרך אריאל אורטגה ועד חואן רומן ריקלמה. כולם היו שחקנים שונים ממראדונה אבל נשפטו לפי הסטנדרטים שהוא הותיר אחריו. אף אחד מהם לא באמת הצליח לשחזר את היכולות של מראדונה.

 

ליאו מסי נגד סלביה פראג ליגת האלופות ליאו מסי נגד סלביה פראג ליגת האלופות צילום: רויטרס

 

ואז הגיע ליאו מסי - שב-1993, כאשר מראדונה שיחק בניוואל'ס אולד בויז, היה ילד בן 6 במועדון ואף הופיע במחצית אחד ממשחקיו האחרונים של מראדונה עם הקפצות ותרגילים. מסי גדל על מראדונה והאתוס של מראדונה ורצה לשחק כמו מראדונה. השחקן האהוב עליו באותה תקופה היה פאבלו איימאר - אחד שתיארו כ"מראדונה החדש".

 

בגיל 13 מסי עבר למועדון שיש בו את אחת משיטות הכדורגל הנוקשות ו"המערכתיות" ביותר. והעניין הוא שהוא אולי עבר לברצלונה בגיל צעיר - ובארגטינה יש לא מעט שיגידו שהוא "לא ארגנטינאי אמיתי" ו"לכן לעולם לא יהיה אהוב כמו מראדונה" אבל העובדה היא שמסי נותר ארגנטינאי בכל רמ"ח אבריו. הוא לא גר באקדמיה של ברצלונה ונשאר עם משפחתו. אישתו, אנטונלה - היא חברת ילדות שלו מרוסריו והקהילה הארגנטינאית הגדולה בברצלונה תמיד עטפה וחיבקה אותו. "למסי חשוב מאוד להיות ארגנטינאי, זה חלק ממנו וחלק מגדולתו", אומר אנדי ווסט, שכתב ספר על ליאו מסי. "זה מעניין, כי מגיל 13 הוא לא חי ברוסאריו, העיר שבה גדל, הוא רק מבקר שם לפעמים. והוא אמנם חלק מנבחרת ארגנטינה, אבל היא לא בהכרח עושה לו טוב, כאדם וכשחקן. ובכל זאת, הוא התחתן עם מישהי מרוסאריו, אחרי כל השנים בברצלונה הוא לא מדבר קטאלנית, חברי הפמליה שלו הם ארגנטינאים, והוא אוכל בעיקר במסעדות ארגנטינאיות. בתיק שהוא מסתובב איתו יש תמונות של הילדים — ודגל ארגנטינה".

 

למרות שחי יותר זמן בברצלונה מאשר בארגנטינה - מסי עדיין אוכל כמו ארגנטינאי, מדבר כמו ארגנטיאני ומשחק כדורגל כמו ארגנטינאי. הוא "פיבה" - אמנם מעודן טיפה - אבל עדיין פיבה. "עבורי תמיד היה קשה למסור את הכדור, תמיד שכחתי לעשות זאת" אמר מסי באחד מראיונותיו הראשונים למגזין הארגנטינאי El Gráfico. "אבל בסופו של דבר למדתי לשחק יותר עם הקבוצה - אבל לא הפכתי אל זה לקל עבורם. תמיד הייתי עקשן. ברצלונה תמיד הראתה לי הרבה דברים חדשים אבל לא ניסו שם באמת לשנות את הסגנון שלי".

 

מסי הוא enganche באישיותו. הוא תמיד רצה להיות "מראדונה" אבל במשך שנים בברצלונה לא היה מקום ל"מספר 10". מראדונה בעצמו נכשל בברצלונה כי לא התאים לרוח של המועדון כשרצה לשחק כעשר. גם חואן רומן ריקלמה לא מצא את עצמו מצליח במועדון שקידש את ה-4-3-3 והנעת הכדור ההולנדית של קרויף. חאבייר סאביולה, אחד מהרבה "מראדונות", גם נאלץ לשנות את סגנון המשחק שלו לחלוטין בבארסה. אפילו ריבאלדו ורונלדיניו - הפליימייקרים הברזילאים היו - צריכים לתפקד בכנף של 4-3-3 תחת מאמן הולנדי.

 

מסי, כילד ביישן שכמעט ולא דיבר, עשה מה שביקשו ממנו בברצלונה. הוא שיחק בכנף בשיטת 4-3-3 ולא היה enganche. הכדרורים שהוא נדרש לעשות היו חלק מהמערך. בנוער אם היה שינוי במערך ל-3-4-3 עם "פלימייקר" מרכזי, דמוי 10, היה זה ססק פאברגאס ששיחק בתפקיד הזה ולא מסי. תפקידו של ה-10 בברצלונה היה להניע את הכדור כמה שיותר מהר. בברצלונה לא ממש הכירו את המונח enganche. טיטו וילאנובה המנוח, עוזרו של פפ גווארדיולה ואז מאמן ברצלונה, היה הראשון ששיחק עם מסי ב"אמצע" בקבוצת הנוער והוא גם זה שהיה מאחוריי המעבר של מסי לעמדת ה-9 המזויף בקבוצת הבוגרים. ואולם, כאמור, מסי לא תפקד כ-10 קלאסי עד עזיבתו של פפ.

 

מאז מסי השתלט על הזהות של ברצלונה, שכבר לא בנוייה על "הנעת כדור דמוקרטית" ומהלכים התקפיים שנובעים מהזזת ההגנה ממקומה וכניסה לחללים מסוכנים של שחקנים שונים (כמו שמנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיולה משחקת) אלא יותר על יכולות קידום הכדור, יכולות המסירה ויכולות הסיומת האגדיים של ליאו מסי. היכולות הללו - של אחד מהכדורגלנים הגדולים בכל הזמנים, אם לא הגדול ביותר שבהם - טובות מספיק כדי לזכות ביותר אליפויות מכל תקופה אחרת של ברצלונה. הן גם מספיקות להצלחה - עד רמה מסוימת - בליגת האלופות. ואולם, כאשר היריבות הופכות לטובות הרבה יותר - ברמה הטקטית וברמה האישית של השחקנים - לשחקן אחד, טוב ככל שיהיה, קשה להתמודד נגד מערכת משוכללת שמתפקדת ברמה גבוהה עם אינדיבדואליים איכותיים בכל תפקיד. הבעייתיות הזו בולטת עוד יותר כאשר המאמן של ברצלונה לא מנסה אפילו שהקבוצה תשחק כדורגל כמו ברצלונה. למסי יש 102 שערים בתקופה של ארנסטו ואלורדה בקבוצה - לפחות 39 יותר מהבא ברשימה (לואיס סוארס).

 

בהרבה מובנים ברצלונה נהפכה לסוג של נבחרת ארגנטינה. כלומר קבוצה עם שחקנים מוכשרים שתלוייה באופן כמעט בלעדי ביכולת של ליאו מסי (ה- enganche ) לייצר בהתקפה. קבוצה של שחקנים אינדיבדואלים שבלי זהות וסגנון חזקים ותרגילים ועקרונות ברורים לא מצליחים לתקשר עם ליאו מסי ברמה גבוהה מספיק. זו לא אשמתו של ליאו מסי - ממש לא. הוא לא אשם שהוא כל כך טוב שהחברים שלו לקבוצה תמיד מחפשים אותו (וגם מפנים לו את השטחים כדי שיעשה משהו). זו בעיה מערכתית שאיש מערכת צריך לפתור על ידי "הכנסת" ליאו מסי לתוך תפקיד מוגדר בתוך הזהות המוגדרת של המועדון. ייתכן שזה כבר בלתי אפשרי להחזיר את הפיבה חזרה לקופסה שלו. ואולי בגלל זה ברצלונה של ליאו מסי לא תזכה בליגת האלופות בעתיד הקרוב.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x