שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט ישראלי

7 דברים שלמדתי על כדורגל בליגות הנמוכות בישראל

רון בן נחום היה כדורגלן מקצוען במשך 13 עונות בליגת העל ובליגה הלאומית. כיום הוא מתכנת ויש לו כמה דברים להגיד לחברים שנותרו במקצוע שמכונה כדורגל

אוריאל דסקל 08:2721.01.19

רון בן נחום היה כדורגלן מקצוען במשך 13 עונות בליגת העל ובליגה הלאומית. הוא בעל יותר מ־350 הופעות במדי הפועל רמת השרון, הפועל עכו, מכבי הרצליה, הפועל הרצליה, הפועל אום אל־פחם והפועל מורשה. בגיל 32 החליט לפרוש מכדורגל מקצועי והתחיל לעבוד כמתכנת. ל"כלכליסט" הוא מספר על התובנות שרכש בשנותיו בכדורגל הישראלי.

 

 

 

1. ככה סיימתי עם הכדורגל הישראלי

 

"הקריירה שלי הגיעה לסיום בשיא. הייתי בן 29, הקפטן של קבוצת הנעורים שלי הפועל רמת השרון. במשחק העלייה לליגת העל נפצעתי בסחוס. כשכולם חגגו את העלייה, צלעתי על המגרש. נגמרה העונה ונכנסתי לשבוע של בדיקות שבסופו החליטו על ניתוח שלישי בקריירה. אין לי חוזה לעונה הבאה ומהקבוצה אני לא שומע כלום. לא מלווים אותי לבדיקות, לא לניתוח, כלום. בקושי דיברו איתי. התקשרתי לעדכן שאני עובר ניתוח כי הם אחראים על הביטוח וזהו.

 

חודש אחרי, אני עם הקביים, מנהל הקבוצה מתקשר אליי ומודיע, 'המאמן לא מעוניין להמשיך איתך'. אני לא נאיבי בשלב הזה של הקריירה. לא ציפיתי לחוזה לארבע שנים - אבל קיבלתי כזה בום שהוריד לי לגמרי מהכדורגל. גרתי עם אשתי בדירה בקומה שלישית בלי מעלית, ואני עולה עם הקביים ואומר לה, 'אני עם הכדורגל סיימתי'. דשדשתי עוד שנתיים אחרי אבל זה היה כלום. אם היינו עולים לליגת העל והייתי בריא וקפטן, הייתי ממשיך לפחות עוד 3–4 שנים, אבל הבנתי שהכדורגל הישראלי לא יתרום לי עוד כלום".

 

רון בן נחום רון בן נחום צילום: אוראל כהן

 

2. כדורגלן ישראלי לא מרוויח הרבה

 

"95% מהכדורגלנים המקצוענים בישראל לא מסודרים בחיים אחרי הקריירה שלהם. רוב גדול מרוויח סכומים ממוצעים לחלוטין. הבנתי את זה כבר בגיל 24 והלכתי ללמוד לתואר ראשון. בגיל 29 כבר למדתי תכנות בג'ון ברייס ועבדתי כמתכנת בעונת הפרישה. למדתי מקצוע. לכל כדורגלן יש הדגדוג הזה - של מה לעשות אחרי הקריירה. חושבים על זה אבל לא מספיק והקריירה עוברת כל כך מהר. מי שלא עושה משהו בנידון כשהוא יכול, ימצא את עצמו לפתע פתאום כדורגלן לשעבר בלי מקצוע ויאמן ילדים ב־3,000 שקל בחודש. צריך להכין את עצמך ליום שאחרי. אני רואה חברים מהמקצוע בפייסבוק, בני 26־27, ואומר להם, 'חברים, תעשו משהו כדי שיהיה לכם עתיד ביד".

 

3. הכדורגל הישראלי לא הוגן

 

"כשהייתי בן 22־23 הייתי צריך לשלם על עצמי. שיחקתי ארבע שנים רצוף במכבי הרצליה על משכורת חייל. רציתי לעבור לקבוצה אחרת, קיבלתי הצעה מקבוצה עשירה יותר ולא היה לי חוזה בהרצליה. אבל לא שחררו אותי - החוק מאפשר זאת - ורצו עליי סכום שאף אחד לא ישלם. אז הלכנו לבוררות והייתי צריך לקנות את דרכי החוצה. לקחתי כסף מההורים, שילמתי יותר מ־100 אלף שקל כדי שהכרטיס שלי יהיה אצלי ביד. זה קורה כל כך הרבה בכדורגל הישראלי. פספסתי הזדמנות. אולי הייתי יכול להגיע לקבוצה בליגת העל".

 

4. אנשים לא מבינים

 

"אנשים מחוץ לכדורגל לא מבינים שכדורגלן הוא כדורגלן 24/7. אתה תמיד לוקח את העבודה הביתה. אין רגעי אושר של יותר מיום. אתה מנצח וישר חושב על המשחק הבא. ועל איך שיחקת, ואיפה טעית. אפילו כששיחקת טוב, אתה בלחץ לראות את הציון שלך בעיתון ואתה לא באמת ישן עד חמש בבוקר כשהעיתון מגיע - וזה אושר של רגע. כמו לייק בפייסבוק. והמשחק כל כך עמוס באמוציות וזה משפיע על האוכל, על השינה, על היחסים שלך עם הסביבה. על הכל. ואם אתה פצוע, אתה בחרדה שאין דרך חזרה. וכשאתה מסיים חוזה, אתה פשוט נמצא בחוסר ודאות לגבי המשך החיים. אפשר לפשט הכל ולהגיד שכדורגלנים עובדים שעה וחצי ביום ומרוויחים מלא כסף, אבל פשוט לא מבינים מה זו הקריירה הזו. לא מבינים שכדי להגיע לשם, אתה צריך שאלה יהיו החיים שלך. אני ואחי היינו על המגרש כל הזמן, היינו הכי טובים בכדורגל בבית ספר, ובשכבה ובעיר וכו', אבל בסופו של דבר רוב השחקנים לא באמת מקבלים סכום שמסדר אותם לכל החיים. מדהימה ההילה שיש מסביב למקצוע לעומת המציאות".

 

5. פישרים הם בעיה

 

"פישרים קטנים הם בעיה של הכדורגל. יש ילדים טובים, זה ברור, אבל יש בני 18־19 שלא עשו שום דבר ומדברים אליך - אתה שחקן בוגרים 5־6־10 שנים - כאילו הם כוכבים. כמה פוזה. כמה חוצפה שלילית. הם מדברים אל שחקנים בוגרים בצורה מזלזלת, בקטע של ‘אתה לא תלמד אותי’. אחרי כמה שנים אתה מבין שאלו בדיוק הטיפוסים שלא מצליחים בכדורגל. דווקא אלו שמגיעים מבוישים ועוזרים לסדר אחרי אימון, הם אלו שעובדים הכי קשה ומצליחים. ויש החוצפנים החיוביים ־ ערן זהבי היה כזה ־ שאתה רואה שהתשוקה שלהם למשחק אדירה והרעב להצלחה עצום. הבנתי שהכדורגל הישראלי הולך לכיוון לא טוב כשראיתי שיותר ויותר פישרים עולים לקבוצה הבוגרת".

 

6. מקבלי ההחלטות מנותקים

 

"רוב מקבלי ההחלטות בכדורגל הישראלי לא יודעים מה קורה בחדר ההלבשה ולא מבינים מה קורה באימונים. ולכן הם מקבלים החלטות שלא קשורות לכלום. מקבלים החלטות על מאמנים בגלל שם, תדמית, תקציב ולא החלטות כדורגל. ומאמנים מאמנים כאילו הם במלחמת הישרדות. הרי אין בנייה של מערך מקצועי, אין מערכת תומכת, אין קבלת החלטות נכונה. הכל נמדד על פי שני המשחקים האחרונים. אף שרוב מקבלי ההחלטות בישראל לא מבינים במשחק, הם מתערבים במשחק. מעטים הם אלו שאומרים לאנשי המקצוע 'אביא תקציב, תעבדו'. הרוב אומרים 'לא אתערב' ואחרי שני הפסדים יתערבו. זה מתחיל ב'תכניס את הבן של לסגל' ונגמר בקביעת ההרכב".

 

7. ללא מוסר

 

"מוסר התשלומים בכדורגל הישראלי הוא כל כך גרוע שאני לא זוכר מתי שילמו לי בזמן. וזה מתחיל בזה שאתה עובד חודש חינם כי ביולי לא משלמים. ולעתים קרובות מאחרים לך בשכר של אוגוסט ויוצא שאתה עובד שלושה חודשים ולא מקבל כסף. במקרה שלי לא חייבים לי הרבה כסף - אולי כמה אלפים - אבל אני זה נדיר. אולי בגלל שכשלא שילמו לי, פשוט עשיתי שביתה איטלקית והבינו שצריכים אותי.

 

“לצערי, יש הרבה שחקנים שמרגישים שהם חייבים לשחק בלי קשר לאם הם מקבלים את המשכורת שלהם. ואז מבטיחים להם, 'ניתן לך לשחק יותר, רק תוותר על x ועל y', והשחקנים חושבים, 'בשנה הבאה הכל יהיה מסודר יותר, ואפרוץ'. ואז הם בני 26-27 ואין להם כלום והפציעות יכולות לסיים הכל ברגע. עברתי שלוש פציעות קשות אבל גם שברתי את היד פעמיים, סבלתי מזעזוע מוח פעמיים־שלוש. עשו לי תפרים בכל הגוף. לא הייתי שורד את הפציעות האלה בלי סיוע מההורים. תמיכה וכסף.

 

“לא אדחוף את הבנים שלי לכדורגל. חשוב לי שישחקו בגיל הצעיר, במחלקת נוער שמשקיעה בנוער ולא בלנצח. ובטח לא אדחוף את הילדים שלי לכדורגל מקצועי".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x