שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט עולמי

תינוקות שנשבו: האם נבחרת אורוגוואי יכולה לזכות במונדיאל

עם פחות תושבים מאשר כדורגלנים בגרמניה, אורוגוואי מציגה את אחת מתרבויות הכדורגל המפותחות בעולם. איך מעצבים תרבות כדורגל שבונה את הילדים כך שהשרירים והמוח שלהם יתאימו במיוחד למשחק

אוריאל דסקל 08:2125.06.18

אורוגוואי היא מדינת הכדורגל הגדולה בעולם פר אוכלוסייה. עם 3.4 מיליון תושבים יש לה פחות אזרחים מאשר לגרמניה וברזיל יש כדורגלנים רשומים. ועדיין, יש לה יותר זכיות בקופה אמריקה מכל מדינה אחרת, הנבחרת זכתה בשתי מדליות זהב באולימפיאדה ושתי אליפויות עולם. וזה לא רק זה,

 

 

 

המדינה אירחה את המונדיאל הראשון (1930), ואפילו יש לה את סמל המין הראשון שמגיע מהכדורגל: חוסה לאונדרו אנדראדה שבשנות ה־20 וה־30, בזכות תנועות אגן סקסיות על המגרש עצמו, הצליח לפתות אפילו את ג'וזפין בייקר, המוזה עבור אנשי תרבות כסופרים כמו ארנסט המינגוויי ופ. סקוט פיצג'רלד, הצייר פאבלו פיקאסו ומעצב האופנה כריסטיאן דיור.

 

אורוגוואי לאורך השנים תמיד היתה בפסגת הכדורגל. וההסבר? זה עניין תרבותי. או כפי שאמר אודינו וויירה, מאמן נבחרת אורוגוואי במונדיאל 1966: "למדינות אחרות יש את ההיסטוריה שלהן, לאורוגוואי יש את הכדורגל". אכן, אורוגוואי מוכרת ברחבי העולם בזכות הנבחרת שלה והכדורגלנים שלה. ועדיין, מה המשמעות של "תרבות כדורגל"? איך מפינים ומפעילים "תרבות" כדי לייצר שחקנים כמו לואיס סוארס, אדינסון קאבאני, דייגו גודין ואחרים?

 

הסוד הגדול? "בייבי פוטבול". משנות השישים מפעילים באורגוואי מערכת של חוגים ואימונים לילדים מגיל שלוש ומטה.

 

12,000 קבוצות של תינוקות

 

"אי אפשר לדמיין את הכדורגל באורוגוואי ברמתו הנוכחית בלי בייבי פוטבול", הסביר אוסקר וושינגטון טבארס, מאמן נבחרת אורוגוואי, לאתר של פיפ"א. "כל שחקן בנבחרת הנוכחית התחיל בבייבי פוטבול, השחקנים הגדולים בהיסטוריה של אורוגוואי. גם אנסו פרנצ'סקולי, אלברארו רקובה ופאולו מונטרו התחילו בכדורגל לתינוקות. מונטרו, בלם יובנטוס לשעבר, הוסיף: "לפני כמה שנים הגיעו יפנים מההתאחדות לכדורגל שם כדי ללמוד על בייבי פוטבול. הם לא האמינו שמשחקים את זה כאן בכל עיר ובכל שכונה. רק במונטווידאו, עיר הבירה, יש 12,000 קבוצות של בייבי פוטבול, 7 על 7 או 9 על 9 במגרשים קטנים, כדי שכמה שיותר ילדים ייגעו כמה שיותר בכדור. המשמעות? כ־85% מהבנים בכל שנתון משחקים כדורגל ממוסד באיזשהו שלב בחייהם. במדינות כדורגל אחרות, שבהן יש מועדונים רבים ותרבות כדורגל בריאה, בדרך כלל מגיעים ל־15%-10% מהנערים שמשחקים כדורגל ממוסד בכל שנתון.

 

 

מונדיאל 2018. מימין: אדינסון קבאני מאורוגוואי מול קפטן סעודיה אוסאמה האוסאווי מונדיאל 2018 מונדיאל 2018. מימין: אדינסון קבאני מאורוגוואי מול קפטן סעודיה אוסאמה האוסאווי מונדיאל 2018 צילום: גטי אימג'ס

 

פאבריציו וומרו, אנתרופולוג ומאמן מתנדב של קבוצת בייבי פוטבול במונטיווידאו, אומר: "מה זה תרבות כדורגל? אנחנו מתחילים לגדל כדורגלנים בגיל מוקדם מאוד. היום ילד יכול להיוולד באורוגוואי וכבר להיות חבר משלם במועדון כדורגל כי אבא או סבא שלו הם חברי מועדון כדורגל ושילמו עבורו מנוי ומניה במועדון. והוא מקבל כדור וחולצה ליום ההולדת הראשון וביום ההולדת השלישי כבר משחק כדורגל. השרירים והמוח שלו מתפתחים לתוך המשחק. הוא נבנה לתוך הכדורגל".

 

המועדונים המקצוענים בדרך כלל מממנים את הפעילות של קבוצות בייבי פוטבול, וההתאחדות לכדורגל מחפשת ממון בעיקר כדי לממן את המועדונים הללו ולסייע בתפעול שלהם. זה שורשי כדורגל וכדורגלנים תרתי משמע. כמות השחקנים שנוצרים בזכות החשיפה המוקדמת למשחק היא אדירה.

 

כאמור, עשרות אלפי ילדים משחקים בייבי פוטבול, ובגיל 12 הטובים ביותר מצטרפים לאקדמיות. מספר מועדונים רב עוזר לילדים שלא מתקבלים למועדון אחד להישאר במשחק, וככה להמשיך בהתפתחות שלהם עד גיל מאוחר יותר. זה נקרא "תהליך המחזור של הכדורגל באורוגוואי", ומטרתו להשאיר את הספורטאים הצעירים עד כמה שאפשר במסגרות מקצועיות שישפרו אותם ככדורגלנים.

 

כפועל יוצא מהאימון המוקדם והאיכותי יחסית, השחקנים של אורוגוואי בעלי שווי משותף של 380 מיליון דולר. רק שתי נבחרות בדרום אמריקה בעלות שווי גדול יותר של שחקני הסגל: ברזיל וארגנטינה. שווי השחקנים בסגל של אורוגוואי גדול יותר גם משל מדינות אירופיות במונדיאל כגון שווייץ, רוסיה, פולין, קרואטיה, סרביה, דנמרק ושבדיה. כולן גדולות מאורוגוואי מבחינת תושבים ובעלות תרבות כדורגל משובחת.

 

אפשרויות בתנאים מוגבלים

 

איך הופכים את הכישרונות לנבחרת? זה מתחיל באיסוף מידע מוקדם מאוד, שאפשרי יותר בזכות הגודל הצנוע של המדינה. לכל שחקן מאורוגוואי המשתתף בתכנית 'בייבי פוטבול' יש גישה לכל התוצאות של משחקיו שנמצאות במסד נתונים.

 

טבראס בן ה-71, "אל מאסטרו" (המורה) היה המאמן של אורוגוואי בשנות התשעים ולאחר תקופה לא מוצלחת במילאן (משם פוטר בעיקר בגלל החשדנות של סילביו ברלוסקוני במאמן הסוציאליסט שמעריץ את צ'ה גווארה) ותקופה מוצלחת יותר בבוקה ג'וניורס הוא חזר לעבוד כמאמן נבחרת אורוגוואי ב־2006. אז, כשחתם מול התאחדות הכדורגל המקומית, הוא התעקש על סעיף אחד בחוזה שלו: לא לעבוד רק עם הקבוצה הבוגרת, אלא גם עם כל הנבחרות הצעירות. יותר עבודה באותו כסף? כן.

 

"היתרון הגדול של אורוגוואי הוא התשוקה למשחק במדינה, תשוקה שעוברת מאב לבן ולכן אף פעם לא נגמרת. על התשוקה הזאת צריך לבנות", אמר למגזין "פור־פור־טו" והוסיף: "התחלתי לחשוב לפני שנים רבות מה האפשרויות שלנו עם המשאבים המאוד מוגבלים שלנו כמדינה קטנה. אנחנו צריכים להיות מודעים לכך. אנחנו היינו צריכים להיות מודעים לכך גם שלא רק שיש לנו פחות כדורגלנים מיריבותינו, יש לנו גם פחות כסף מאחר שהשוק שלנו קטן יותר ואין ספונסרים גדולים".

הפתרון של טבארס נשמע פשוט למדי: לאחד את כל הנבחרות תחת אותה פילוסופיה ואותן דרכי עבודה. לפני טבארס חיברו את נבחרת הנערים ב' (U15) כמה ימים לפני הטורניר. מאז 2006 הכל השתנה בהתאחדות לכדורגל המקומית. נבחרות הנערים מתאמנות ביחד כמה פעמים בשבוע, וזה ממשיך ככה עד גיל הבוגרים. ולא רק שעובדים כל שבוע (הגודל של המדינה מאפשר זאת), אלא גם עובדים על פי אותם עקרונות וגישה. "התחלנו לעבוד ביחד, כל המאמנים של הנבחרות הצעירות תחת אותם עקרונות והבנות", הסביר פאביו קויטו, מאמן נבחרת הנערים של אורוגוואי. "אחרי זמן קצר הכל נראה הגיוני".

 

כחלק מהחינוך לכדורגל נבחרות, במקביל לחינוך באקדמיות לכדורגל של הקבוצות המקומיות, שוכנעו רוב הצעירים מאורוגוואי לא לעזוב לאירופה לפני גיל 21. "ברגע שהם הרגישו שהם חלק ממשהו גדול מהם במדינה שלהם, הם ראו שיש להם עתיד והבינו שאירופה מחכה להם", הסביר קויטו.

 

מרכז הכדורגל של התאחדות הכדורגל עובד חמישה ימים בשבוע, טבארס, שסובל ממחלת ניוון שרירים שהוא לא מוכן לדבר עליה, נמצא שם בכל יום. הוא לא יפריע למאמן באמצע אימון, אבל כן ידבר באופן פרטי עם שחקנים צעירים (טוען שהמחלה לא מפריעה לו לעשות זאת). טבארס מכיר כל שחקן בנבחרות, כולל שמות חיבה.

כשהנבחרת הבוגרת מתאספת לקראת משחקים, הצעירים מתאמנים ביחד עם השחקנים הבוגרים. מתלווים אליהם אחרי אימונים, סועדים איתם ולומדים איך מתנהלים כמקצוענים, לפעמים גם חולקים איתם חדרי שינה. "הצעירים שלנו מתרגלים לחלוק רגעים עם שחקנים גדולים כמו לואיס סוארס", מסביר ארנסטו ואגרה, מנהל האקדמיה של אורוגוואי. "הם יודעים שיום אחד אלו יהיו הם".

 

העבודה לא מתבצעת רק בתחומי האקדמיה של הנבחרות. ממשלת אורוגוואי מנהלת, ביחד עם טבארס, מעקב אחרי 4,000 כדורגלנים צעירים לפני גילי הנבחרות. כחלק מהתוכנית כל השחקנים חייבים לסיים את לימודיהם בבית הספר בהנחה שרק 1% מאותם 4,000 יהפכו למקצוענים. אם מישהו עוזב את הלימודים, הוא לא יכול להמשיך בנבחרות.

 

ועניין אחרון, Garra Charrua, רוח הלחימה המפורסמת של הנבחרת בתכלת, עברה אבולוציה תחת טבראס, שמאמין באמרה של ארנסטו צ'ה גווארה "יש להקשיח את עצמך בלי לאבד את הרכות". ואכן, כל שחקן באורוגוואי של טבראס הוא לוחם, אבל גם בעל יכולות טכניות גבוהות. שילוב של קשיחות, רכות, שרירים ומוח שמועצבים על ידי תרבות כדורגל ספציפית ומפוארת. כזו שהובילה את אורגוואי לאליפות עולם פעמיים בעבר, ויכולה להוביל אותה לאליפות עולם המפתיעה ביותר השנה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x