• תפריט
ספורט עולמי

יורגן קלופ: היחיד שיכול

המאמן הגרמני עדיין לא סוחב את ליברפול למירוץ אותנטי לאליפות, אבל כרגע נראה שהוא היחיד שיוכל לזכות עם הקבוצה האנגלית באליפות ראשונה אחרי 30 שנה

אוריאל דסקל 12:1308.02.18

רפאל הוניגשטיין, עיתונאי וסופר גרמני שחי באנגליה, כתב ספר מצוין על יורגן קלופ (Klopp: Bring the Noise) ויש בו כמה אנקדוטות ומחשבות שמלמדות על המאמן הגרמני ומסבירות מדוע הוא המאמן שהכי מתאים לליברפול, וככל הנראה המאמן היחיד מבין המאמנים כיום שיוכל לקחת אליפות עם הקבוצה אחרי כמעט 30 שנה ללא אליפות.

 

 

 

קלופ. פתוח ושקוף קלופ. פתוח ושקוף צילום: רויטרס

 

1. יש לו "תשוקה לניצחון"

 

התשוקה שלו לניצחון היא מדבקת. בראיון על הספר, הוניגשטיין סיפר איך משפחתו וחבריו של קלופ היו "מאוד נדיבים עם הסיפורים עליו". הוא התבקש גם לבודד מקרה אחד שמלמד יותר מהכל על הגישה של קלופ לכדורגל וסיפר על חופשת משפחת קלופ וחברים בטורקיה. "לפני מספר שנים, קלופ ומשפחתו היו על חוף טורקי" סיפר הוניגשטיין ל"ספורטס אינסיידר". "סוון מולר, חלוץ איינטרכו אמאטורה, קבוצת כדורגל חובבנית, שיחק עם בניו של קלופ משחק כדורגל 5 על 5. קלופ עצמו היה פצוע אבל אימן את הקבוצה של משפחתו ומולר עם תשוקה אמיתית ונתן להם הוראות מדויקות מהצד. סוון סיפר: 'הייתי צריך לרדת מהמגרש כי אני כבר זקן והיה ממש חם. הובלנו במעט. קלופו בסגנונו הייחודי, נתן לי סטירה כשביקשתי לרדת ואמר לי שאני אבקיע עוד שער אחד. ואכן, חזרתי למגרש וכבשתי עוד שער אחד לפני שירדתי לנוח'. הקבוצה של קלופ אימן ניצחה. יש לו את הקשיחות הזו והצורך האובססיבי הזה לנצח משחקי כדורגל. אפילו אם זה רק בשביל הכיף איפשהו. הוא לא יכול לעזור לעצמו. הוא משוגע. הוא רוצה לנצח בהכל".

 

2. החלום הרטוב של אוהדי ליברפול

 

כבר שנים שבליברפול מחפשים בדיוק מאמן כמו קלופ. ורק הרמיזות שהוא עשוי להצטרף הובילו להתרגשות שלא זוכרים בעיר.

 

המשא ומתן הראשוני בין קלופ לבעלים של ליברפול התחיל בניו יורק. וכשאוהדי כדורגל גרמנים ראו את קלופ בשדה התעופה ביחד עם סוכנו, מארק קוסיקה, הם שאלו הם טסים לניו יורק. הסוכן ענה שהם בדרך למשחק NBA, למרות שהעונת הכדורסל לא התחילה בכלל. בניו יורק עצמה שני אוהדי מיינץ זיהו את קלופ במלון. עד מהרה התחילו השמועות לגבי מפגש אפשרי של קלופ עם הבעלים של ליברפול, שבדיוק חיפשו אחר מחליף לברנדן רודג'רס. השמועות, עד מהרה, הגיעו לליברפול והתחילו להלהיב את האוהדים הליברפולים.

 

כשהגיע במטוס פרטי מגרמניה לליברפול ב-2015 יותר מ-35 אלף אוהדי ליברפול נכנסו לאתר שעוקב אחרי הטיסה שלו. המועדון לא היה יכול לשמור את העניין בסוד וגם ממלון הבוטיק ששיכנו בו את קלופ, יצאו הידיעות לגבי קלופ לרחבי העיר, שאחרי תקופה גרועה עם ברנדן רודג'רס, חיכתה ל"מושיע". כשסוף סוף אושר שחתם בליברפול, בגרדיאן תיארו אותו כבעל "אישיות אקסטרה לארג'" והביעו ציפייה שהוא "יחזיר את ההתרגשות חזרה לאנפילד".

 

מלבד זכייה בתואר, קלופ הגשים את רוב הציפיות ממנו למרות עונה ראשונה בינונית. הקבוצה חזרה לליגת האלופות, משחקת כדורגל מרגש, אנפילד מלא בכל משחק והקבוצה מנצחת, על בסיס קבוע, את כל היריבות הגדולות - זאת למרות שמבחינת תקציב שכר שחקנים וסגל שחקנים - היא לא איכותית יותר מהקבוצות היריבות.

 

 

קלופ. מתאים מסחרית קלופ. מתאים מסחרית צילום: גטי אימג'ס

 

3. מבין את גודל המשימה

 

מעטים המקומות שבהם מאמינים ביכולות השינוי של מנג'ר אחד יותר מאשר בליברפול, אותה בנה ביל שאנקלי בשנות השישים והשאיר אותה בידי תלמידיו, שאימנו אותה בהצלחה עד שנות התשעים. מאמנים רבים עברו בליברפול מאז נציג "הבוט-רום" האחרון שהיה על הקווים (רוי אוונס) ורבים מהם פשוט לא הצליחו לעמוד בציפיות הגדולות שנובעות אך ורק מההיסטוריה ולא מאיזשהי עמדה כלכלית עדיפה של ליברפול או איזשהו יתרון טבעי שיש למועדון. קלופ מבין זאת והזהיר כבר מימיו הראשונים בליברפול ש"אסור לסחוב 20 ק"ג של היסטוריה על הגב שלנו". הוא הבטיח כדורגל שמתאים ל"אצטדיון הרגשי באירופה" וטען שהוא "לא אידיוט", "לא גאון", "לא יודע הכל" ו"לא חולמני". הוא סיכם שהוא "בחור נורמלי מהיער השחור. הנורמלי (The Normal One)". עקיצה ברורה למנג'ר השנוא באנפילד, ז'וזה מוריניו, שכינה עצמו "המיוחד" (The Special One). נראה שמעטים הם המאמנים שמבינים את ליברפול טוב יותר מקלופ. בטח כאלו שזכו באליפות הבונדסליגה והעפילו לגמר ליגת האלופות.

 

4. הוא מתאים למודל העסקי

 

מייק גורדון, נשיא FSG, חברת האם של ליברפול, אמר להוניגשטיין: "יורגן קלופ וליברפול זו זוגיות שנוצרה בגן עדן. התשוקה של האוהדים שלנו, האותנטיות של האוהדים שלנו, הדרך שהם מרגישים על הכדורגל והאינטלגנציה שלהם כאוהדים, הם הבינו מיד שמדובר באיש מיוחד שיכול להוביל אותנו למשהו שהוא חשוב עבורם. הם התאהבו בו עם מסיבת העיתונאים הראשונה שלו. ולמרות שאני מדבר על התוכן של יורגן, הסגנון שלו גם מושך מאוד. אפשר להסכים לזה".

 

יש לציין ש-FSG יודעת להפיק המון מהמותג הזה "קלופ". למשל, ב-2016, ליברפול הגישה בקשה רשמית להפוך את ביטוי 'The Normal One' ("הנורמלי") לסימן מסחרי תחת החוק האירופי. המוצר עליהם הביטוי נמכרו מיד ושלט ענק עם הביטוי נפרש באנפילד. החולצות שעליהן מודפס ציור של המשקפיים והכובע המפורסמים של קלופ לצד הכיתוב "הנורמלי", נמכרות בחנות של ליברפול במחיר של 15.99 ליש"ט (ויש גם נקניקיות קלופ). מבלי בכלל להתייחס לשחקנים שהוא מצליח למכור ברווחים גדולים, קלופ החזיר את ליברפול להיות עסק הרבה יותר רלוונטי וסקסי מאשר היה לפניו. וזה משהו מאוד משמעותי כשמחפשים נותני חסות ברחבי העולם וכסף ממקורות אחרים, שיבטיח למועדון להמשיך להתמודד בצמרת הגבוהה של הפרמיירליג.

 

5. הוא איש מועדון

 

מרטין קוואסט, שדר טלוויזיה שבא לראיין את קלופ, סיפר להוניגשטיין: "חיכיתי לראיון עם קלופ ופתאום אני שומע את החבר שלי צוחק במסדרות. הסתכלתי החוצה וראיתי עובדים של ליברפול במסדרונות עם חיוך ענק על הפנים שלהם. קלופ היה שם במרכז, צחק עם כולם וסיפר בדיחות. זה הסגנון שלו. הוא פתוח ומדבר על הכל. גם במיינץ הדלתות בדירה שלו תמיד היו פתוחות. מי ששכר אצלו חדר למעלה, תמיד היה מופיע לארוחת בוקר ושיחות עם קלופ. קלופ תמיד רוצה אנשים סביבו. הוא כל כך נגיש והוא אפילו מסייע לעובדים של ליברפול עם צרות שיש להם בחיים האישיים". במועדון כמו ליברפול, מנג'ר צריך להיות מחובר למועדון, לאנשים שלו, לקהילה שמסביבו. אין דבר כזה "להתמקד אך ורק בכדורגל". התפקיד מחייב גישה מכילה-הוליסטית-מקומית. וקלופ מגיע עם כזו.

 

6. הוא אשף תקשורת

 

פיליפ אוקלייר, כתב צרפתי שעובד באנגליה, סיפר בפודקאסט Football Weekly ש"קלופ הוא אשף תקשורת ולכן קשה למתוח עליו ביקורת". "הגעתי לראיון איתו ורציתי לזרוק עליו את כל הדברים הרעים שעשה ועושה בליברפול, את כל הטעויות והעקשונות שלו על דברים מסוימים, אבל אז הוא עושה 'אה!' אחד, מספר בדיחה, מחייך ואתה הופך לחומר בידיים שלו. הוא אשף תקשורת וזה לא דבר מובן מאליו בעידן בו התקשורת לעיתים קובעת נרטיב של עונה ומועדון.

 

7. מחובר פוליטית

 

גם פוליטית, קלופ מתחבר לעיר ולאוהדים של ליברפול - עיר, שבאופן מסורתי שייכת לשמאל ולאיגודי העובדים. "אני בשמאל, כמובן" אמר להוניגשטיין. "הרבה יותר שמאל ממרכז. אני מאמין במדינת רווחה. אני לא בעל ביטוח פרטי. אני אף פעם לא אצביע למפלגה בגלל שהיא הבטיחה להוריד מיסים. ההבנה הפוליטית שלי היא כזו: אני מצליח, אני רוצה שאחרים יצליחו גם. אם יש משהו שאני אף פעם לא אעשה, זה להצביע לימין".

 

כאמור, זה מסתדר גם עם האתוס של העיר ושל הקבוצה עצמה - לפחות כשהיתה מוצלחת תחת שאנקלי ומחליפיו הסוציאליסטיים. "בבסיס שלו הכדורגל סוציאליסטי, וקבוצות שמבינות את הערך שבעבודה משותפת ודחיפה קולקטיבית לאותו המקום מצליחות" אמר ג'ון בארנס, הכוכב של ליברפול בשנות השמונים והתשעים. "כן, אולי לא כולם מקבלים את אותו השכר, אבל במציאות כולם על המגרש שווים - 11 שחקנים שלכל אחד מהם יש עבודה, ואפילו אם יש היררכיה, לכל אחד יש אותה החשיבות. בגלל תרבות הסלבריטאים שחקנים לא באמת מרגישים שייכים לעיר ולאוהדים ולא חושבים כקולקטיב. חשוב להם מאוד המעמד ומה שחושבים ואומרים עליהם. אלה הבעיות של הפרמיירליג והחברה האנגלית".

 

 

טי שירט של קלופ. 16 פאונד טי שירט של קלופ. 16 פאונד צילום: אתר ליברפול

 

8. צריך זמן

 

לביל שאנקלי היו את הכרימזה, האישיות ואת החיבור עם הקהילה כדי לקחת את ליברפול מהליגה השנייה לטופ של הכדורגל האנגלי. הוא עשה זאת על ידי הצגת שיטות אימון חדשות והטמעת שיטה חדשה והצערת הסגל. וזה לקח לו הרבה לזמן. הוא מונה לתפקיד המנג'ר באמצע עונת 1959/60 ועלה לליגה הראשונה רק בעונתו השלישית בקבוצה (1961/62). נכון, הוא היה בעידן אחר - בו אגדות אימון כגון בראיין קלאף ודון ריבן לקחו קבוצות מהליגה השנייה וזכו איתן באליפות בזכות עבודת מתודית ושיטתית במשך שנים.

 

בעידן הנוכחי, זה נראה כמעט בלתי אפשרי להתחיל מהלך לטווח הארוך כי כבר אחרי שלושה הפסדים רצופים, מאמן נמצא על "ספסל רועד" כפי שקרלו אנצ'לוטי אומר. קלופ, על פניו, קיבל את המנדט לבנות את הקבוצה מחדש והקבוצה היום כמעט שונה לחלוטין מאשר היתה לפני 4 עונות בלבד (בסגל היום יש רק 2 שחקנים ששיחקו בסגל לפני 4 שנים). קלופ, ככל הנראה, יצטרך עוד שנה או שנתיים כדי לבנות קבוצה שרצה על אליפות על אמת. ועל פי שזה נראה כרגע, הוא היחיד שבאמת יכול לעשות את זה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x