$
ספורט עולמי

עבדו, לא חלמו: המסע של פיינורד חזרה לצמרת הכדורגל ההולנדי

פיינורד ההולנדית זכתה באליפות ראשונה מאז 1999 בזכות קבוצה של אנשי עסקים שהצילו את המועדון ב-2007 וחיברו אותו מחדש לערכים של העיר רוטרדם

אוריאל דסקל 18:5914.05.17
בסוף עונת 2006/07, במשחק האחרון של העונה מול כרונינגן, רק 18 אלף אוהדי פיינורד הגיעו לאצטדיון שלהם, דה קויפ. 20 אלף בעלי מנויים ויתרו על התענוג ונשארו בבית. המאמן שהתחיל את העונה, ארווין קומאן, עזב, המאמן שהחליף אותו, ליאו בינהאקר, עזב גם כן - אחרי שבועיים בלבד בגלל שהסגל היה מלא בשחקנים בינוניים ששנאו אחד את השני.

 

 

 

 

קאוט. שלושער במשחק האליפות קאוט. שלושער במשחק האליפות צילום: רויטרס

 

מוקדם יותר באותה עונה הקבוצה הורחקה מגביע אופ"א בגלל מהומות שגרמו 200 אוהדי הקבוצה במשחק נגד נאנסי הצרפתית, ואת העונה סיים המועדון עם חובות של כ-16 מיליון יורו. זאת למרות שבקיץ נכנסו לקופתו כ-20 מיליון יורו בעקבות מכירת הכוכבים הגדולים - דירק קאוט לליברפול וסלמון קאלו לצ'לסי.

 

משקיעים לא נראו באופק. וכאשר בכיר בחברת הייטק פורחת הגיש הצעה על המועדון, אז משפחתו אשפזה אותו בכפייה בבית חולים לחולי נפש.

 

באפריל 2007 כתב ארנסט בראוונס, פרשן כדורגל הולנדי: "ללא כסף, ללא שחקנים, ללא אוהדים, ללא מאמן, וללא רוכש פוטנציאלי. פיינורד במצב נורא. אייאקס ופ.ס.וו נראות במרחק שנות אור מפיינורד. אין סיכוי לתפוס אותן. להולנד יש רק שתי קבוצות גדולות".

 

האוהדים דרשו את ראשו של היו"ר האגדי יוריאן ואן דה הריק.

 

ואן דה הריק הציל את המועדון מפשיטת רגל בשנות התשעים והוביל אותו למספר תארים, כולל גביע אופ"א. עם זאת, כמעט לבדו הוא גם הוביל את המועדון לחובות אדירים ולפשיטת רגל מקצועית. זה לא מנע ממנו לעמוד איתן על כך שהוא היחיד שיכול להציל את המועדון שוב. "ואן דה הריק הציל תינוק מבית שנשרף", אמר אוהד פיינורד בכתבה בערוץ ההולנדי הממלכתי NOS. "אבל זה לא נותן לו את הזכות להטביע אותו בנהר 15 שנה אחרי". בסופו של דבר, מי שכונה "הנשיא הגדול והקירח", החליט לעזוב.

 

לקראת סוף העונה, צוות של חמישה מנהלים בפיינורד הבטיח "ניהול שקוף יותר" וש"אוהדים יקבלו את הזכות לנהל את המועדון". הם החליפו את ואן דה הריק והחלו בגיוס של אוהדים עשירים שירכשו מניות של המועדון. "האסטרטגיה שלנו ברורה. לא יהיה בעל מניות ראשי במועדון. המועדון הוא מועדון של האנשים והוא יישאר ככה", אמר פטר פוגלצאנג, אחד מאותם חמישה מנהלים.

 

האוהדים העשירים לא ממש היו מוכנים להיחשף ולמרות שהוצעו להם הצעות כגון רכישת מניות של שחקני האקדמיה, רובם סירבו להן. לפי העיתון "פולקסקראנט", לא רבים מוכנים להיחשף אבל רבים החליטו פשוט לתרום מכספם כדי לממן את שיקום הקבוצה. כל עוד הם יודעים לאן הכסף הולך. והכסף הלך בעיקר לאקדמיה.

 

השיקום החל בשיקום האקדמיה. ובניגוד לאקדמיות המפונפנות של אייאקס ופ.ס.וו איינדהובן - הלכו בפיינורד על קונספט אחר לגמרי של גידול שחקנים. הם עושים זאת בתנאים כמעט ספרטנים. או כפי שהמאמן גלן ואן דר קראן הסביר לדן פילדסנד, שכתב את הספר "The European Game" על אקדמיות באירופה: "כשיורד גשם כאן, אז הכול מוצף. אנחנו רואים אבות מגיעים מהעבודה לראות את הילדים שלהם משחקים והחליפות והנעליים הכי טובות שלהם נספגים בגשם. זה מצחיק אותנו - אבל זה מה שאנחנו". לפי ואן דר קראן: "כאן אנחנו הולכים לחוף הים כדי לרוץ בגשם עם רוח בפרצופים. זה מפתח את הילדים כאנשים. כרוטרדמים. אין לנו מתקנים בתוך אולמות (עקיצה לאייאקס, שם יש "דום" לאימון בזמן הגשם)".

 

שחקני פיינורד חוגגים. השינוי הגדול התרחש כאשר דירק קאוט חזר למועדון. אחרי יותר מ-100 הופעות בנבחרת, לשחקנים הולנדים אין בדיוק מה לחזור לליגה ההולנדית הנחלשת. אבל קאוט חזר והנרטיב של המועדון הפך מ"צריך להשתקם" ל"צריך לזכות באליפות" שחקני פיינורד חוגגים. השינוי הגדול התרחש כאשר דירק קאוט חזר למועדון. אחרי יותר מ-100 הופעות בנבחרת, לשחקנים הולנדים אין בדיוק מה לחזור לליגה ההולנדית הנחלשת. אבל קאוט חזר והנרטיב של המועדון הפך מ"צריך להשתקם" ל"צריך לזכות באליפות" צילום: גטי אימג'ס

 

הרוח של העיר

 

בהולנד אומרים Amsterdam droomt, Rotterdam werken - אמסטרדם חולמת, רוטרדם עובדת. והרוח הזו מתבטאת גם בקבוצות של שתי הערים. פיינורד תמיד היתה הקבוצה החרוצה, היעילה, העובדת. אמסטרדם חלמה על מוצרי אקדמיה מושלמים וטוטאל פוטבול. "אצלנו האוהדים יודעים מה זה לעבוד קשה כדי להרוויח את הכסף שלהם", אמר דמיאן הרטוג, מנהל האקדמיה של פיינורד. "אם עובדים קשה 90 דקות ונלחמים בכל סנטימטר במגרש, כשעובדים ביחד - אז האוהדים מבסוטים".

 

זה לא היה קל. הקבוצה ספגה הפסדים משפילים. פ.ס.וו ניצחה את פיינורד 10-0 ב-2010. היו עוד הרבה מאוד תיקונים לעשות במועדון - וזה לא שהיה הרבה יותר מדי כסף. מספר השחקנים שנמכרו בשביל שלפיינורד יהיה כסף לתחזק את עצמה והאקדמיה שלה פשוט מטורף.

 

שחקנים כגון ברונו מרטיס אינדי, גרציאנו פלה, ג'ורדי קלאסי, לירוי פר, דריל יאמאט, רון פלאר, ז'ורז'ינו ויינאלדום ועוד - זה פגע באפשרות של הקבוצה להתפתח. אבל במקביל איפשר להכניס עוד ועוד שחקני אקדמיה לקבוצה הבוגרת. וגם איפשר תיקונים, שנעשו במועדון עם כוכבי עבר בתפקידים במועדון, כגון רונלד קומאן והמאמן הנוכחי, ג'יו ואן ברונקהורסט. באקדמיה עצמה הציבו כמה מאמנים בכירים שיעבדו עם הילדים - כולל וים יאנסן, לשעבר מאמן סלטיק.

 

אך השינוי הגדול התרחש כאשר דירק קאוט חזר למועדון. אחרי יותר מ-100 הופעות בנבחרת, לשחקנים הולנדים אין בדיוק מה לחזור לליגה ההולנדית הנחלשת. אבל קאוט חזר והנרטיב של המועדון הפך מ"צריך להשתקם" ל"צריך לזכות באליפות". 

 

קאוט, שגדל בכפר דייגים בדרום הולנד (בעבר טען שאם לא היה כדורגלן, היה דייג או מלח) אמנם הגיע מבחוץ לפיינורד, אבל הבין היטב את הרוח של המועדון והעיר וכיכב במדי הקבוצה מ-2003 עד 2006 עם סגנון לוחמני ובלתי מתפשר. לאחר שהקריירה שלו לקחה אותו לליברפול ופנרבחצ'ה, חזר ב-2015 לפיינורד והבטיח לזכות באליפות עם השחקנים הצעירים. עם קאוט התחילו בפיינורד עם "שיטת החברות". שחקנים בני 30+ עם קריירות גדולות שמסייעים לילדים בני 19 שנכנסים לקבוצה הבוגרת, מלמדים אותם את המשחק במהלך המשחק. השיטה הזו פועלת גם במחלקות הנוער והילדים, כאשר ילדים בני 18 מלמדים ילדים בני 16, שמלמדים ילדים בני 12 שמלמדים ילדים בני 10 שמלמדים ילדים בני 8 וכו'. "זו שיטה שמסייעת לפתח מנהיגות וחברות", לפי החזון של המועדון.

 

הילדים האלה, שב-2007 נכנסו למועדון שבור שמצריך תיקון - ילדים כמו טוני וילהנה, טרנס קונגולו, ריק קארסדרופ - היוו בסיס לרנסנס של פיינורד. ביחד עם כמה שחקנים מנוסים כגון אלריו אליה, ינס טורנסטרה, ניקואלי יורגנסן ומעל לכולם דירק קאוט (שלושער במשחק האליפות היום) - פיינורד זכתה באליפות ראשונה מאז 1999.

 

והעתיד? מעבר לאצטדיון חדש ב-400 מיליון יורו על הפרק. גם ליגת האלופות. ככל הנראה, גם לא מעט שחקנים יימכרו. אבל בפיינורד בונים על אלו שגדלו עם רוח על הפנים שיחליפו אותם. והם בונים על אלו שנשארו שילמדו אותם מה זה לשחק בפיינורד. מה זה לעבוד ולא לחלום.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x