פאס זה פאסה?

ב־1953 רואה חשבון מחיל האוויר המלכותי של בריטניה הלך לראות משחק בין סווינדון טאון לבריסטול רוברס. הוא לקח עמו מחברת ועיפרון והחל לכתוב אבחנות סטטיסטיות שלו לגבי המשחק. לרואה החשבון קראו צ'רלס ריפ (Charles Reep), ומשחק זה היה משחק הכדורגל הראשון, ככל הידוע, שזכה לניתוח סטטיסטי. מאז ניתח ריפ עוד 2,000 משחקים, כשכל משחק מצריך 80 שעות ניתוח. נדרשו לו שלושה חודשים כדי לנתח את מונדיאל 1958.

נבחרת אנגליה. שנים של פיגור מול האירופאים בגלל טעות בניתוח סטטיסטי צילום: איי אף פי

ריפ גילה כמה דברים מעניינים בזכות הנתונים שלו. למשל, 80% מהשערים הובקעו ממהלכים שכללו פחות מארבע מסירות. הוא הראה ש־30% מהשערים נובעים מחטיפת כדור מההגנה פחות מ־30 מטר מהשער. מסקנותיו היו שצריך לקרב את הכדור כמה שיותר מהר לרחבת היריב על ידי מסירות ארוכות. בזכות ריפ מאמנים, בעיקר אנגלים, החליטו לזנוח לחלוטין את משחק המסירות ולהתמסר למשחק כדורים ארוכים.

"ריפ היה רואה חשבון מצוין", אומר כריס אנדרסון, שכתב את הספר "The Numbers Game: Why Everything You Know About Football is Wrong", "אבל הוא לא היה אנליסט דגול. הוא היה בעל הבנה מוגבלת לגבי מה המספרים אומרים". לפי אנדרסון, "ריפ היה 'אבסולוטיסט' ולכן מסקנותיו היו לא נכונות". 

לסטר סיטי. טעות סטטיסטית צילום: אי פי איי

ניתוח סטטיטי מוטעה

את הקו הספורטיבי הזה הביא המנהל הטכני של ההתאחדות הכדורגל האנגלי, צ'ארלס יוז, לנבחרות האנגליות. יוז היה דמות שנויה במחלוקת, והוא עיצב את דרך החשיבה של הנבחרות ורוב הקבוצות האנגליות. יוז כתב את "ספר אימון הטקטיקות לכדורגל", שבו הוא פרס את חזון הכדורגל האנגלי לדורות בהסתמך על המספרים של ריפ. הוא היה תומך נלהב של כדורגל "Route One", המסירה הארוכה מההגנה להתקפה, וטען ש"התקפה שבה נמסרו מעבר לשלוש מסירות לא שווה כלום".

יוז הסתמך על ניתוח סטטיסטי ובגלל זה האמין שככל שמגיעים יותר כדורים לרחבת היריב, כך גדלים הסיכויים לשער. הבאת הכדור לאזור רחבת היריב כמה שיותר מהר וכמה שיותר פעמים אפשרה להגיע למספר גדול למצבים שאותם הגדיר כמצבי Positions Of Maximum Opportunity. בשביל להגיע לכמה שיותר מצבי POMO, היה צריך לתקוף את היריבים ב"אגרסיביות, בישירות ובנחישות" — מאפיינים קלאסיים של הכדורגלן האנגלי. טכניקה, גמישות, יכולת מסירות קצרות וחזון לא היוו אלמנטים חשובים בכדורגל של יוז. "אין לאנגליה מה ללמוד מברזיל", טען. על ריפ והשפעתו ההרסנית פורסמה לאחרונה כתבת עומק באתר fivethirtyeight.  

פפ גווארדיולה. הסטטיסטיקה לא טועה צילום: איי אף פי

מוות נוסף ב־2016

בכל מקרה במהלך השנים הוכח מספר רב של פעמים שיוז וריפ טעו ושהחזקה בכדור היא אכן כלי יעיל ביותר לקבוצות. ואולם, 2016 היתה השנה שבה "החזקת הכדור" הפכה ל"פאסה". לסטר סיטי זכתה באליפות אנגליה עם החזקת כדור של 44.8% — החזקת כדור בשיעור הנמוך ביותר לאלופה בכדורגל האנגלי. זאת בעוד קבוצות כגון ארסנל ומנצ'סטר יונייטד של ארסן ונגר ולואי ואן חאל נראו תקועות בכניסה לרחבת היריבות.

בליגת האלופות פפ גווארדיולה — האדבוקט המרכזי למשחק שמבוסס על החזקת כדור — הודח על ידי דייגו סימאונה, שרואה בהחזקת כדור ככלי של היריב שאתה יכול לנצל לטובתך. פורטוגל זכתה ביורו מבלי לרצות להחזיק בכדור (47% בגמר), ומי שאחראי על ההפתעה הגדולה בבונדסליגה,ראלף ראנגניק  המנהל הספורטיבי של RB לייפציג, הסביר שהבעיה העיקרית של נבחרת גרמניה היא "יותר מדי החזקת כדור" ו"יותר מדי נגיעות בכדור".

העונה בפרמיירליג קבוצות מסוימות ממש מוותרות על החזקת הכדור ומסיימות משחקים, לפעמיים כמנצחות, עם החזקת כדור של 29%, 30% ו־35%. אפילו מנצ'סטר יונייטד, בפעם הראשונה בהיסטוריה, החזיקה בכדור פחות מ־36% במשחק מול ליברפול. ובכדורגל הנבחרות, הולנד — שעלייתה לגדולה התבססה על החזקת כדור אובססיבית — קרסה לבינוניות וההתאחדות המקומית אפילו שוקלת להפסיק לבסס את לימוד המשחק על החזקת כדור.

אז האם משחק החזקת הכדור באמת פאסה? 

הקבוצה היחידה בהיסטוריה, שעל בסיס קבוע הצליחה להשיג יותר מנקודה למשחק (1.12 נקודות) מבלי להחזיק 40% מהכדור, היא דרמשטאט צילום: גטי אימג'ס

החזקה שווה נקודות

ובכן, לפי קולין טריינור מאתר Statsbomb החזקה בכדור אמנם לא מבטיחה לך יותר שערים, אבל היא בהחלט מבטיחה לך יותר נקודות בתום העונה. טריינור השתמש בסטטיסטיקות של Opta כדי להראות שמאז 2013 יש קורלציה ברורה בין החזקה בכדור למספר נקודות בעונה. ככל שקבוצה מחזיקה יותר בכדור ככה היא מנצחת יותר. לסטר היא יוצאת הדופן בגרף שהכין. בבונדסליגה, לפי נתונים של העיתונאי רפאל הוניגשטיין, אין קבוצה בבונדסליגה עם פחות מ־40% החזקה בכדור והקבוצה היחידה בהיסטוריה, שעל בסיס קבוע הצליחה להשיג יותר מנקודה למשחק (1.12 נקודות) מבלי להחזיק 40% מהכדור, היא דרמשטאט.

לפי הוניגשטיין, בין 50% ל-60% מכל נקודה קשורים להחזקה בכדור — על פי השוואת סטטיסטיקות החזקה בכדור לנקודות ליגה. הטבלה מאוד ברורה. קבוצה שמחזיקה 35% מהזמן בכדור תשיג בבונדסליגה 0.46 נקודות למשחק. בפרמיירליג — 0.44 נקודות. קבוצה שמחזיקה 45% תשיג 1.07 נקודות למשחק בפרמיירליג ו־1.08 נקודות בבונדסליגה. קבוצה שתחזיק ב־55% בכדור תשיג 1.70 נקודות בבונדסליגה ובפרמיירליג. הקפיצה הגדולה בקורלציה הזו מתרחשת כאשר קבוצה מחזיקה בכדור 60% מהזמן — אז הניקוד הממוצע שלה למשחק הוא 2.01 (בפרמיירליג ובבונדסליגה). אם קבוצה תשיג החזקת כדור של 65%, היא כבר צפויה להשיג 2.32 נקודות למשחק (בשתי הליגות) וקבוצה עם 70% החזקה תשיג בין 2.93 נקודות למשחק בפרמיירליג ל־2.90 נקודות למשחק בבונדסליגה. כלומר, דומיננטיות מוחלטת במשחק המסירות שוות ערך ל־96% ניצחון.

כן, סתם החזקת כדור לא מבטיחה נקודות, אבל מה שהמספרים מראים, מאוד בבירור, זה שקבוצות מוצלחות הן גם אלו שמחזיקות בכדור טוב יותר. זה ככל הנראה בגלל שמשחק החזקה בכדור דורש מהשחקנים יכולת טכנית גבוהה, תנועה טובה ללא כדור ויכולת למנוע מהיריבה את הכדור, כלומר משחק לחץ יעיל. להחזקה בכדור יש תדמית די גרועה אחרי 2016, אבל זה יהיה לא נכון להסיק מסקנות מההצלחות המפתיעות של פורטוגל ולסטר. הן היוצאות מהכלל מכלל מאוד ברור: מי ששולט בכדור, שולט בגורלו.