שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט ישראלי

ארסן באנגליה, יענקל'ה בישראל

ככל שעובר הזמן משנות ה-2000 המוקדמות, כך הולך ומתחדד הדמיון בין יעקב שחר, הבעלים של מכבי חיפה וארסן ונגר, המנג'ר של ארסנל

אוריאל דסקל 18:0605.04.16
ככל שעובר יותר זמן משנות ה-2000 המוקדמות, ככה הולך ומתבהר הדמיון בין יעקב שחר, הבעלים של מכבי חיפה וארסן ונגר, המנג'ר של ארסנל.

 

 

יעקב שחר. איבד את היתרונות היחסיים שהיו לו יעקב שחר. איבד את היתרונות היחסיים שהיו לו צילום: עוז מועלם

 

על פניו, הדימיון לא רב - הרי שחר הוא בעלים של קבוצה, והשקיע בה מכספו מאות מיליונים והצרפתי הוא שכיר, מנג'ר. אך לשניים מגיע הקרדיט על כך שהם משמעותיים יותר מתפקידם. יעקב שחר הוא האיש החזק והכל יכול במכבי חיפה כבר שלושה עשורים, ונגר הוא האיש החזק והכל יכול בארסנל כבר שני עשורים. ונגר ושחר מקבלים קרדיט אינסופי כמעט על הישגיהם בעבר ושניהם, גם, אחראים במידה מסוימת על בצורת בתארי האליפות והעתיד הלא ברור של קבוצותיהם.

 

שניהם ילידי שנות ה-40 במאה העשרים, בעלי ערכים מסורתיים ושניהם עקשניים. שניהם גם לא מתמודדים היטב עם מציאות חדשה, שכוללת, בין השאר, גם מחאות של אוהדי הקבוצה שלהם (שהם שניהם עונים עליה באותה צורה נעלבת). שניהם, גם, באופן תמידי, מתמודדים עם ביקורות בדרך היחידה שהם מכירים: התעלמות ממנה והמשך ההליכה באותו השביל שהם הולכים עליו כבר שנים - עם הבטחות לשינויים, שאף פעם לא באים.

 

כמו כן, שניהם "נהנים" מ"בעיות של עשירים". אצטדיון חדש, קהל שמתמודד עם אכזבות בצורה מנומסת ("תודה אבל הגיע הזמן ללכת") ודה ז'ה וו - נראה שאותה עונה חוזרת על עצמה כבר כמה עונות טובות: ציפיות גדולות, כישלון גדול, מציאת תירוצים לכישלון, הכנסת הכישלון לפרספקטיבה כלכלית/היסטורית, חגיגת הישגים צנועים (עלייה לפלייאוף העליון במקרה של מכבי חיפה או מקום בטופ 4 במקרה של ארסנל) והמשך לעונה הבאה מבלי לשנות תפיסות ישנות, שהן הן הבעיה העיקרית של המועדונים עליהם הם אחראים.

 

הבעיות של השניים דומות כי גם ההצלחות שלהם היו דומות - במובן של ניצול יתרונות יחסיים בצורה הטובה ביותר. עם זאת, כרגע, כך נראה שניהם מתקשים עם התמודדות עם השינויים הסביבתיים, שהביאה הקדמה והשינויים הפנימיים שהביאה הזיקנה.

 

ארסן ונגר. כבר לא יכול להביא את השחקנים הטובים בעולם ארסן ונגר. כבר לא יכול להביא את השחקנים הטובים בעולם צילום: איי אף פי

 

סקאוטינג והחתמת שחקנים

 

ארסן ונגר הגיע לאנגליה עם יתרון יחסי אדיר ביחס ליריביו האנגלים. הוא ידע שיש עולם כדורגל שלם מחוץ לאנגליה. המאמן ישב שעות על גבי שעות מול מסכי הטלוויזיה בביתו ששידרו משחקים מכל העולם, הוא בא לארסנל עם היכרות רבת שנים עם הכדורגל הצרפתי והצליח להביא לקבוצה שחקנים ברמה הגבוהה ביותר - שבאנגליה כמעט ולא הכירו. הוא הביא את אותם כוכבים במחירים צנועים יחסית - מאחר שקבוצות יריבות לא התחרו על שירותיהם.

 

עם זאת, בעשור האחרון כמעט כל קבוצה באנגליה התחמשה בסקאוטים מכל יבשת, תוכנות סטטיסטיקה חובקות עולם ומנהלים ספורטיביים בעלי קשרים טובים עם סוכנים בכל פינות תבל. אלו הובילו לאובדן היתרון היחסי שיש לארסן ונגר - שפעם היה יכול להביא פטריק וויירה מהספסל של מילאן בסכום של 3.5 מיליון ליש"ט (שזה שינה את פני התפקיד שלו והליגה) והיום שחקן כמוהו לא יעלה פחות מ-20 מיליון ליש"ט. כיום ונגר צריך להסתפק במוחמד אלנני, קשר מצרי מ-FC באזל, ב-7.5 מיליון ליש"ט. יחי ההבדל.

 

בדומה לונגר, גם שחר נהנה מיתרון יחסי עצום בסוף שנות התשעים ותחילת שנות ה-2000. לשחר היתה מערכת יחסים קרובה לאחד מסוכני השחקנים המובילים בעולם - פיני זהבי. הקשרים של זהבי עם עולם הכדורגל שמחוץ לישראל סייעו למכבי חיפה להביא שחקני חיזוק זרים ברמה גבוהה וגם למכור אותם (ושחקנים ישראלים) בכסף רב.. איגביני יעקובו הוא דוגמה לשחקן כזה - שגם הוביל את מכבי חיפה להישגים יוצאי דופן וגם הכניס לקופתה של מכבי חיפה ויעקב שחר סכומים נאים ביותר. זהבי, גם, כמעט ולא עבד עם מועדונים אחרים בישראל. 

 

כיום קצת קשה לראות את מכבי חיפה מביאה שחקנים כמו יעקובו, או ננאד פראליה וריימונדס ז'וטאוטאס. בנוסף, היריבות הישירות נהנות מקשרים חזקים יותר בחו"ל (למשל ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב) ואין לחיפה קשר בלעדי עם אף סוכן בולט במיוחד.

 

 

אוהדי מכבי חיפה במחאה. המחאות מתגברות אך נשארות מנמסות אוהדי מכבי חיפה במחאה. המחאות מתגברות אך נשארות מנמסות צילום: ראובן שורץ

 

מקצוענות

 

כשארסן ונגר הגיע לארסנל בשנות התשעים, כדורגלנים בפרמיירליג היו מפורסמים ביכולות שתיית האלכוהול שלהם, ואלכוהוליזם היתה בעיה בריאותית כמעט כמו קריעת רצועות כיום.

 

הכדורגלנים אכלו מכל הבא ליד, סטייקים ושוקולדים לפני משחקים, ואף לא עשו מתיחות כמו שצריך. ונגר הביא עימו לאנגליה משטר אימונים אחר לחלוטין ותזונה בריאה. הוא גם לחם בהרגלי השתייה של שחקניו, שבזכות משטר האימונים החדש (שכלל גם אימוני פילאטיס ויוגה) והגישה החדשה וההוליסטית לבריאותים - האריכו את הקריירה שלהם והרגישו הרבה יותר טוב על המגרש. 

 

ליריבות אמנם לקח זמן לאמץ את שיטות האימון ותחזוקת הגוף המודרניות אבל זה קרה וכיום רוב הקבוצות באנגליה מנהלות את אורח חייהם של השחקנים בצורה נוקשה. כדורגלנים כבר לא שותים אלכוהול כמו פעם, הם על תפריט תזונה נוקשה וגם הם - כמו ארנסל בזמנו - נהנים משיטות אימון חדשות וגישה הוליסטית הרבה יותר לטיפוח הגוף והנפש שלהם. זהו אובדן יתרון יחסי משמעותי מאוד של ונגר.  

 

המקצוענות היתה גם היתרון היחסי של שחר במשך שנים. שחקנים במכבי חיפה נהנו ממשכורות בזמן, ניהול ישר ומקצועי, מגרש אימונים משובח ו"ניהול אירופי". כיום, המקצוענות הזו לא בלעדית למכבי חיפה. מכבי חיפה, מכבי תל אביב, הפועל באר שבע וגם קבוצות קטנות יותר כגון הפועל קריית שמונה ואפילו הפועל כפר סבא, נהנות מניהול הרבה יותר מקצועי. והנה, מה שפעם היה יתרון יחסי עד בלעדי של מכבי חיפה - נעלם.

 

כסף

 

בשנות הדומיננטיות של מכבי חיפה בכדורגל הישראלי, הקבוצה נהנתה מכך שיעקב שחר הכניס עשרות מיליונים לקבוצה וכיסה את הפסדיה. זה נתן לה את האפשרות להציב את התקציב הגבוה ביותר בליגה הישראלית במשך שנים רבות. היציבות הפיננסית שהעניק שחר לקבוצה בירוק איפשרה את החתמת השחקנים והמאמנים הטובים ביותר בשוק וגם להשקיע לא מעט בפיתוח מחלקת הנוער והסגל - בעוד ששאר הקבוצות אולי נהנו מתרומות גדולות לטווח הקצר אך סבלו הרבה יותר מנטישת הבעלים ואובדן היציבות הכלכלית.

 

הדומיננטיות הזו של שחר נפגעה כשארקדי גאידמק נכנס לתמונה ושפך כספים אדירים על בית"ר ירושלים. זה הוציא מאיזון את מכבי חיפה והשפיע עליה גם בקרבות מול הפועל תל אביב.

 

גאידמק נכנס ויצא תוך כמה שנם אך הותיר מאחוריו אינפלציית מחירי כדורגלנים, שהמשיכה לפגוע במכבי חיפה. כניסתו של מיטשל גולדהאר והמיליארדים שלו הפכו את יעקב שחר לשחקן משנה ולמרות שההשקעות שלו מעולם לא פסקו, פשוט אין לו דרך להתמודד כספית עם אחד מהאנשים העשירים בצפון אמריקה. כניסתם למשחק של בעלים יציבים אחרים - כגון אלונה ברקת ואיזי שרצקי - גם כן החלישה, באופן יחסי, את המעמד של מכבי חיפה בכדורגל הישראלי.

 

בדומה למכבי חיפה, גם ארסנל נהנתה בסוף שנות התשעים ותחילת שנות ה-2000 ממעמד כלכלי עדיף על פני יריבותיה. אמנם ארסנל מעולם לא היתה הקבוצה העשירה ביותר באנגליה אך בשנות הדומיננטיות שלה היא היתה הקבוצה השנייה הכי מכניסה (אחרי מנצ'סטר יונייטד). כניסתו של רומן אברמוביץ' לפרמיירליג שינתה את פני המשחק ורכישת מנצ'סטר סיטי על ידי אבו דאבי הורידו את ארסנל בטבלת הכסף, מה שבאופן טבעי פגע ביכולות שלה בגיוס שחקנים בכירים. המעבר לאצטדיון האמירייטס מנע השקעות בסגל והקבוצה נותרה מאחורה. ארסנל, מקבוצה שהיו לה את השחקנים הבכירים ביותר בעולם בכל עמדה, נהפכה לקבוצה עם שניים-שלושה שחקנים ברמה הגבוהה ביותר.

 

יעקב שחר וארסן ונגר שלטו בליגה שלהם - או לפחות תפיסתם את המציאות שלטה בליגה שלהם. עם זאת, הלוחות הטקטוניים זזו מתחת לרגליהם. המציאות השתנתה והם, בגלל שמרנות, שובע או אובדן תחרותיות (ארסן ונגר אמר לפני עשור שהירידה הטבעית בטסטוסטרון פוגעת בתחרותיות של מאמנים), "נשארו בשלהם". במקום מסוים שניהם קורבנות של הצלחות העבר שלהם והציפיות מהם. שניהם מנהלים בכירים ומוערכים שלא מזהים את המגמות ואף מונעים מקבוצותיהם לעשות את הקפיצה קדימה. כן, בזכותם הקבוצות הללו נמצאות במקום יציב ובטוח אבל יציבות עשויה גם להתפרש כהישארות במקום. ובספורט, במיוחד בכדורגל הדינמי במיוחד, מי שנשאר במקום - נשאר מאחורה.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x