שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט ישראלי

"בגוף הספורטאי הזר משקיעים פי 20 יותר"

אדם בדיר, פיזיותרפיסט בכיר ומומחה לפציעות ספורט באסותא והסמכות המקצועית הפיזיותרפיסטית בדינמו קייב, מסביר מדוע משקיעים באוקראינה כל כך הרבה יותר בכדורגלנים מאשר כאן

אוריאל דסקל 09:3224.03.16

באחד משידורי ליגת האלופות הפרשן ומאמן נבחרת הנוער אלי אוחנה דיבר על ביקור שלו בדינמו קייב וההתרשמות העמוקה שלו ממתקני הקבוצה האוקראינית. "הייתי בדינמו קייב", אמר הפרשן/מאמן הנבחרת הנוער. "המתקנים שם ומלונות. פשוט מועדון ענק - אין מה להסביר". ובכן, כנראה שיש מה להסביר ולכן פנינו לאדם בדיר, פיזיותרפיסט בכיר ומומחה לפציעות ספורט, מנהל מרכז הפיזיותרפיה אסותא Reaction, שהוא גם יועץ הפיוזיותרפיה של דינמו קייב.

 

 

 

אדם בדיר. "לדינמו קייב יש את מרכז הרפואי הגדול באירופה" אדם בדיר. "לדינמו קייב יש את מרכז הרפואי הגדול באירופה" צילום: עמית שעל

 

בדיר, שעובד עם ספורטאים ישראלים ובעקבות טיפול בפוליטיקאי אוקראיני בכיר נוצר הקשר עם המועדון. אז מה יש בדינמו קייב? "מדובר במרכז הרפואי לכדורגלנים המובילים באירופה", אומר בדיר, "יש להם קומה שלמה של הידרו, טיפול במים - למשל. יש להם סאונות, בריכות, חדר מלח לשפר את יכולות הריאות, יש חדר חמצן לשיקום מפציעות, יש חדר ניתוח שמשמש להכל - מתפירת פצעים עד הוצאת גושי שומן וביופסיה. יש חדר שמדמה פעילות באזורים גבוהים בשביל להגביר את ספירת כדוריות הדם האדומות ומלבד 15 מגרשים, חדר אוכל, חדרי מגורים וכו' יש חדר הרצאות - בשביל להעביר את הידע הרב שיש".

 

 

דינמו קייב נגד מכבי תל אביב. התפיסה היא ששחקן צריך להיות חלק ממועדון, והמועדון הוא מקום העבודה שמחוייב לשמור עליו ולשפר אותו - כאתלט ונכס" דינמו קייב נגד מכבי תל אביב. התפיסה היא ששחקן צריך להיות חלק ממועדון, והמועדון הוא מקום העבודה שמחוייב לשמור עליו ולשפר אותו - כאתלט ונכס" צילום: עוז מועלם

 

מיליונים בכל שחקן

 

בדיר, שהחליף בדינמו יועץ גרמני, אומר שמתקנים זה לא הדבר היחיד שמראה עד כמה השקעה במעטפת הרפואית והבריאותית של הכדורגלנים בחו"ל משמעותית יותר מזו שבשחקנים הישראלים. "לפי התפיסה בדינמו קייב, כל שחקן יכול להיות שווה מיליונים ולכן צריך להיות מטופל במיליונים. זה גם אומר גישה אחרת למקצוע. בדינמו קייב, לא משנה אם אתה שחקן בכיר או לא בכיר, יש לך 3 אימונים ביום ובין לבין אתה חי במועדון, אוכל שם, מטופל שם, הכל שם. מתחילים בבוקר מוקדם, כל השחקנים עוברים בדיקות דם לפני ארוחת בוקר. בודקים מצב חמצן בדם, מצב חומצת חלב ועוד. בדיקות הללו מזהים מחלות לפני שהן מתפרצות וזה מסייע לעשות טיפול מונע. גם מזהים אם יש עומס יתר על שחקן או אם הוא סובל מבעיות בתזונה. אם חסרים לו ויטמינים, משנים לו את הדיאטה או מוסיפים לו תוספי תזונה, אם מגלים אצלו התחלת שפעת או מחלה אחרת, מפרידים אותו מהשאר - שמים עליו מסיכה ועושים לו טיפולי מניעה. כדורגלן שם זמין למטפל, למאמן, לרופא 24 שעות ביממה. ויותר חשוב מזה, השחקנים הצעירים - אלו שיהיו שווים מילונים בעתיד - הם חלק מהמועדון, הם מתאמנים עם הבוגרים, הם רואים אותם, לומדים מהם - יש תרבות מועדון, יש אינטראקציה מלאה בין כל החלקים במועדון. התפיסה היא ששחקן צריך להיות חלק ממועדון, והמועדון הוא מקום העבודה שמחוייב לשמור עליו ולשפר אותו - כאתלט ונכס. זה מאוד שונה בישראל. כאן שחקן יכול לגור בתל אביב ולנהוג כל בוקר לבאר שבע. לוותר על אימון הבוקר - מגיע עייף אחרי נסיעה. נסיעה של שעה ברכב יכולה לעשות הרבה נזק לרגל של כדורגלן, במיוחד של שחקן פצוע".

 

אבל חל שיפור בסטנדרטים של הטיפולים בישראל, לא?

"כן, אבל אנחנו עדיין מפגרים בהרבה מאחוריי ההתפתחויות באירופה. מכבי תל אביב בכדורסל, למשל ־ רק השנה הביאו תזונאי במשרה מלאה. ההשקעה הגדולה בספורטאים כאן מגיעה אחרי פציעה קשה בדרך כלל. כן, יש כיום, ברוב הקבוצות, פיזיותרפיסט ולא מעסה - אבל עד לא מזמן היו חבר'ה כאלו שהם היו מעסים. 15-20-30 שנה במועדון, מעולם לא עברו השתלמויות. אז כן, אנחנו יותר מקצוענים, יש הכנות טובות יותר לעונה, שחקנים עושים פילאטיס ויוגה והטיפולים מתקדמים אבל בחו"ל עדיין משקיעים בערך פי 15 עד פי 20 במעטפת הרפואית של ספורטאי. דינמו קייב, למשל, משקיעה המון בחידוש הציוד הרפואישלה מדי שנה. המרכז עצמו עלה מיליונים. אתן לך לדוגמה את עניין הסאונה הקפואה - זה סאונה לשיקום אחרי אימון. מינוס מאה מעלות לשלוש דקות לשחקן. הפעלה של המכונה הזו עולה 25 אלף דולר. היא עצמה עולה 280 אלף דולר. אין בכלל מכונה כזו בארץ. יש בבלארוס ואין כאן. שלא לדבר על אמבטיית מים כבדים, שמעבירים בהם לייזר שעוזר בשיקום רקמה. אפשר לסכם את הכל בכך שכאן בישראל יש למועדונים משחות כמו בן גיי או ובקייב יש משחות בעלויות של 100-150 יורו לשפורפרת".

 

 

ג'ק ווילשר, כדורגלן פצוע. "הפציעות היום הרבה יותר חמורות" ג'ק ווילשר, כדורגלן פצוע. "הפציעות היום הרבה יותר חמורות" צילום: אי פי איי

 

נופלים בהקצאות

 

וזה עוד אצל הספורטאים הכי בכירים שלנו, הכי מקצוענים. מה קורה ברמות האחרות?

"שם אנחנו ממש נופלים בהקצאות תקציבים למעטפה הרפואית של שחקנים. למשל, בשביל לתחזק ספורטאי ברמת האולימפית - אני צריך סוגי תחבושות ומשחות שעולות הרבה כסף, אני צריך כלים ואני צריך מטפלים. בהכל אנחנו נופלים. אני ופיוזיותרפיסטים אחרים לפעמיים עובדים בחצי התנדבות או התנדבות מלאה בשביל לטפל בספורטאי אולימפי או בשחקן נבחרת רוגבי. וכשמגיעים לתחרות רואים את הפערים. למשל, נבחרת רוסיה במכשירים הגיעה לאליפות העולם בסין עם שלושה תאי חמצן לכל ספורטאי, מה שמסייע בהתאוששות. הטכנולוגיות שלהם, החבישות, איכות החומרים - זה בכלל לא אותה ליגה."

 

איך פותרים את הפער הזה?

"זה עניין של השקעה בסופו של דבר. צריך ליצור מעטפת רפואית לספורטאים ולא רק אלו שבטופ. אלא גם לספורטאים בנבחרות הנוער למשל. אצלנו זה הולך לכיוון הפרטה במקום לכיוון של השקעה מסובסדת שמסייעת לספורטאים. אנחנו בישראל מעצמה ברפואת ספורט, מגיעים אליי מטופלים מכל העולם, יש לנו טכנולוגיות אדירות וזה לא מגיע לספורטאים בגלל ענייני מימון. המתעלמות שלנו, למשל, אין להן רופא ופיוזיותרפיסט צמוד כי הן עברו למרכז האימונים בחולון ולא מגיעים אליהם מוינגייט. בוינגייט בניין הנבחרות מושכר לחוגים, אולם ההתעלמות לא חודש משנות השבעים, כיתות הלימוד מושכרות למכללות - המכון הרפואי שם מלא באנשים מצוינים אבל הם עובדים עם לא ספורטאים בשביל לממן את הכל. לפעמיים, ספורטאים צריכים לשלם על הטיפול בשביל להגיע אליי. הכדורגל מסודר וגם הכדורסל יחסית. אבל מה עם הענפים האחרים? ספורטאים כאן צריכים להוציא 3-2% מהמשכורת שלהם בשביל טיפול אחד אצלי. אני עושה הרבה התנדבות עם ספורטאים אבל זה לא הגיוני. הדוגמה הכי טובה זה ה־MRI. לפעמיים עובר שבוע או 10 ימים עד שספורטאי מקבל תור ב־MRI. אתה יודע מה עובר הספורטאי בימים האלו? כמה כסף הוא מאבד, כמה זה משפיע פסיכולוגית שהוא לא יודע מה קורה, איך משתנה הפציעה עצמה בימים הללו - ללא בקרה ופיקוח. יש לי קשרים, אני נמצא באסותא, אני יכול לסדר MRI תוך 24 שעות. אז ספורטאים שעובדים איתי יכולים לדעת מה קורה ותוך שעות ספורות יש לי תוכנית בשבילו לשיקום והכל. זה משמעותי מאוד עבור ספורטאי. למשל היה לי ספורטאי שנפצע לפני אליפות אירופה, בגלל שאפשר היה לסדר לו MRI במהירות, תוך 10 ימים הכל כבר היה מסודר והוא התחרה באליפות אירופה. אם לא היה עובד איתי היה נתקע בישראל כשהוא ממתין ל־MRI שיגלה לו מה הבעיה בקרסול או בברך ומה צריך לעשות בנידון. ואני לא מדבר בכלל על עניין הפריפריה, שם ספורטאים שנפצעים ממש בסכנת סיום קריירה שלהם. זה נורא שמבקשים מספורטאי פצוע לנסוע מב"ש לתל אביב. אגודות צריכות להוציא 4,000-5,000 שקל בחודש על טיפול רפואי בספורטאי נבחרת. זה לא צריך להיות ככה. זה לא ככה בעולם".

 

כמה כסף צריך להשקיע בשביל להתחיל להתחרות במובן הרפואי, כדי לבנות אסותא לספורט בוינגייט למשל.

"זה 25-30 מיליון שקל להקמה. תחזוקה של 5 מיליון שקל בשנה. פיתוח וכו'. זה הרבה כסף".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x