שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
רכישות

מה קורה כאן?!

מנצ'סטר יונייטד תשלם כ-80 מיליון על אנתוני מרסיאל, חלוץ בן 19 שכבש 11 שערים בלבד בקריירה שלו. זה שיגעון או יש היגיון בשיגעון?

אוריאל דסקל 09:3201.09.15

אנתוני מרסיאל (Anthony Martial), חלוץ צרפתי בן 19, נרכש על ידי מנצ'סטר יונייטד ממונאקו בעסקה בשווי 50 מיליון יורו. בכך הוא הופך לבן העשרה היקר בכל הזמנים.

 

 

 

מרסיאל. נחשב לעילוי מרסיאל. נחשב לעילוי צילום: רויטרס

 

מרסיאל גדל במחלקת הנוער של ליון ונחשב לעילוי, בעיקר בזכות כמויות נדירות של שערים. לפני שנתיים מונאקו רכשה אותו, כשהוא בן 17 בלבד, עבור סכום של כ-6 מיליון יורו. הסכום אז נראה מופקע אך השחקן כבר היה עם ניסיון בקבוצה הבוגרת (כולל משחק נגד עירוני קריית שמונה במסגרת אירופאית) ועם פוטנציאל ערך מכירה עתידית גבוה יותר. עם זאת,  אחרי יותר מ-50 הופעות במדי מונאקו וניצוצות שהובילו ל-11 שערים, שוויו, לפי מחירון השחקנים האירופי, transfermarkt, עמד על 8 מיליון יורו.

 

אז איך הגיעו במנצ'סטר יונייטד ל-50 מיליון יורו שיכולים לצמוח ל-80 מיליון יורו (על פי דיווחים בצרפת)? אפילו בל'אקיפ התפלאו מהמחיר ונתנו את הכותרת "יותר יקר מזידאן" לצד תמונתו של מרסיאל. אז מה קורה כאן!?

 

א. הוא בסך הכל שחקן טוב מאוד ועם פוטנציאל צמיחה אדיר. הוא בעל שליטה טובה מאוד בכדור, רב-גווני ויכול לשחק בכל עמדה בהתקפה. יש לו מהירות ואיכות טכנית גבוהה. כשהוא מגיע למצבים הוא כובש אותם, בדרך כלל הוא נשאר רגוע מול השער ולעיתים הוא מזכיר חלוץ צעיר אחר של מונאקו, תיירי הנרי. בכמה הייתם קונים את תיירי הנרי? ואם כבר משווים לתיירי הנרי אז כשארסנל רכשה את הנרי היא השתמשה בסכום ששווה ערך לכ-20% מהכנסותיה כדי להחתימו. מנצ'סטר יונייטד השתמשה בסכום ששווה ערך ב-14% מהכנסותיה כדי לרכוש את הצרפתי בן ה-19. ועדיין, מרסיאל הוא לא הנרי (שהגיע לארסנל מיובנטוס אחרי שזכה באליפות העולם עם נבחרת צרפת).

 

ב. אם לקנות שחקן בסכום הזה, אז עדיף שיהיה צעיר מאוד. השחקנים הצעירים שנרכשו בכסף גדול - מסרחיו ראמוס (27 מיליון יורו), דרך וויין רוני (41 מיליון יורו) ועד מרקיניוס (34 מיליון יורו), בדרך כלל משתלמים בסופו של דבר. גם התשלומים נפרסים לאורך זמן רב יותר וגם, ככל הנראה, צעירים מתמודדים טוב יותר עם הציפיות מאשר שחקנים מבוגרים שנרכשים בסכומים אדירים (כן פרננדו טורס, אנחנו מסתכלים עלייך). כמו כן, יש להם ערך גדול יותר כשמוכרים אותם במקרה של כישלון. כן, אמנם יש נפילות (אנדרסון - 30 מיליון יורו, חאבייר סאביולה - 40 מיליון יורו ועוד) אבל רוב השחקנים הצעירים שנרכשו בסכומים הגבוהים דווקא הצליחו.

 

ג. יש כסף, אז למה לא. מנצ'סטר יונייטד מכרו את אנחל די מריה ב-63 מיליון יורו, את חאבייר הרננדס ביותר מ-15 מיליון יורו, את רובין ואן פרסי ונאני ב-12 מיליון יורו כ"א ועוד. הקבוצה רשמה רווח של יותר מ-10 מיליון יורו בשוק העברות השחקנים אחרי שהשלימה את רכישת מורגן שניידרלין (35 מיליון יורו), ממפיס דפאיי (27 מיליון יורו), מתאו דרמיאן (18 מיליון יורו) ובאסטיין שוויינשטייגר (9 מיליון יורו). לזה תוסיפו הכנסות שיא מחסויות וזכויות שידור. בקיצור, יש המון כסף. כמו כן, היה חשש שבקיץ הבא קבוצות גדולות אחרות יכנסו לתחרות על מרסיאל (טוטנהאם כבר הציעה עליו 25 מיליון ליש"ט), מנצ'סטר יונייטד חייבת חלוץ ומונאקו יודעת לנהל משא ומתן. ואנחנו גם לא יודעים על פונקציונרים, סוכנים ומשקיעים שחתכו כאן קופון ענק.

ד. אין חלוצים פנויים. אין הרבה חלוצים מוכחים ומוצלחים בעולם כיום. "דרום אמריקה היא היבשת היחידה שמייצרת חלוצים כיום", אומר ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, "אנחנו מייצרים המון קשרים ושחקנים שלמים אבל לא חלוצים. אולי צריך להקים בית ספר לחלוצים.". אלו שברמה הכי גבוהה לא משוחררים בקלות על ידי קבוצתם. הצעות של 60-70 מיליון יורו על רוברט לבנדובסקי וקרים בנזמה נדחו, חלוצים אחרים ברמה גבוהה אך עם סימן שאלה מעלים (נאמר ג'קסון מרטינס או קרלוס באקה) נמכרו מוקדם יותר בקיץ (ובהמון כסף) וככה נשארו על המדף רק השחקנים בעלי הפוטנציאל.

 

האם בגלל הסיבות הללו שחקן, ללא הופעות בנבחרת צרפת, שווה יותר מזידאן? השוק טיפה מטורף.

 

ואן חאל עם הרכישות שעשה מוקדם יותר הקיץ. נשאר המון עודף ואן חאל עם הרכישות שעשה מוקדם יותר הקיץ. נשאר המון עודף צילום: איי פי

 

לא הגיוני 

 

הסכומים הללו, הם לא נורמלים. ובסופו של דבר מנפחים את השוק לאינפלציה בלתי נשלטת. במקביל איגוד הכדורגלנים העולמי, FIFPro, מעוניין בכלל לבטל את השוק הזה, שמועדונים רבים רואים בו כ"מקור הכנסה". הסכומים גם מייצרים מצבים בלתי נתפסים - כמו המצב של דויד דה חאה, שלא עבר לריאל מדריד אמש וישאר על ספסלי היציע לפחות עוד חצי שנה.

 

שחקן מקבל הצעה כספית טובה ממקום עבודה טובה יותר. אם היה עובד רגיל, היה יכול לעזוב - לעיתים בברכת מקום עבודתו שהוא עוזב. אבל הוא כדורגלן ובמקום עבודתו רואים בו כנכס. ברגע שהוא נכס, מונעים ממנו את חופש התנועה שלו - שזה אחת מהחרויות המקודשות בדמוקרטיה - עד קבלת פיצוי.

 

כאמור, על הנכס הזה הוחלט בשוק העברות שישלמו פיצוי. הבעיה היא שהפיצוי הזה, כאמור, יכול להגיע למחירים לא נורמלים, שלא קשורים כלל למציאות בשטח. עכשיו, יש קו דק בין "שמירה על הנכס" לבין סחר בבני אדם. ועל קו התפר הזה מקווים ב-FIFPro לרסק את שוק העברות בן ה-125 שנה.

 

אבל יש גם דרך קלה יותר לפתרון הבעיה הזו. סכום העברות צריך להיות קשור באופן ישיר למשכורת השחקן. מחיר הגג לתשלום על שחקן צריך להיות השכר שהוא מקבל מהמועדון המוכר עד סוף החוזה שלו + פיצוי שמאפשר לקבוצה המוכרת לקנות שחקן ברמתו.

 

לדוגמה, אם שחקן מרוויח 1 מיליון יורו ויש לו שתי עונות בחוזהו, אז מחירו המקסימלי יהיה 4 מיליון יורו. הפיצוי על שכרו 2 מיליון יורו ועוד 2 מיליון יורו פיצוי כדי להחליפו.

 

פרמיומים נוספים צריכים להיות מחושבים גם כן. כמו מחיר של שחקן בית יעלה את מחירו המקסימלי ב-15%-20% כדי לעודד קבוצות להשקיע באקדמיות שלהן. נגיד אם שחקן יוכח כ"מייצר הכנסה" - כלומר מוכר חולצות מצטיין או מביא חסויות, המחיר שלו גם יעלה. אבל בגדול, אם קבוצה משלמת לשחקן 1 מיליון יורו, זה מה שהוא שווה עבורה - אין שום היגיון שתמכור אותו ביותר. אם הוא "שווה" עבורה 1 מיליון יורו, זה מה שהוא שווה לקבוצות אחרות + פיצוי עם תקרה. רוצים שהשחקנים שלכם יהיו שווים יותר? תשלמו יותר.

 

כך ניתן לשמור על שוק העברות הגיוני יותר - למועדונים ולשחקנים.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x