בחירתו של בלאט

יש שאומרים על מכבי תל אביב שהיא הקבוצה של המדינה, יש שאומרים עליה שהיא מדינה שיש לה קבוצה וישנם כאלה שסולדים מכל סממן לאומי שמתלווה להישגים הבלתי נתפשים של המועדון הזה. אבל על דבר אחד קשה להתווכח – מכבי תל אביב היא בבואה של מדינת ישראל.

בלאט. מדינת ישראל היא כבר לא ברירת מחדל ובעידן שבו כמעט כל אחד יכול להצהיר שהוא צאצא של איזה סבא פולני ולחיות בכל אחת ממדינות האיחוד האירופי, אנחנו הופכים אט אט למדינה שרוב אזרחיה נמצאים בה קודם כל מתוך בחירה צילום: עוז מועלם

אפשר למצוא את זה בכל כך הרבה מקומות ובכל כך הרבה פרטים – קטנים וגדולים, בהקבלה בין חיפושה של המדינה הצעירה אחר ההכרה הבין לאומית לקושי הגדול לשכנע את אלופת ברה"מ לשחק מול אלופת ישראל הנצחית, בהקבלה בין מדינה שעצם הקמתה וקיומה הוא נס בלתי נתפס לכך שמאחורי כמעט כל הישג גדול של המועדון הצהוב עומד נס שנכנס לספרי ההיסטוריה של הכדורסל האירופי. אפשר למצוא את זה בנאום הניצחון של יצחק רבין ז"ל שדיבר על השגיות שמקורה בכח הישראלי בתוספת סיוע אמריקאי, בהפיכתה של מכבי באופן בלתי רשמי לשגריר מן המניין ובאינספור מקומות נוספים.

אך נדמה שאת ההשתקפות המעניינת ביותר מוצאים במקום שהיה המשמעותי ביותר – אז ב-1977 כשהמוני ישראל צפו במשחק בשחור לבן וגם היום בעידן ה HD – ההשתקפות הזאת בולטת היטב בעמדת המאמן.

אז, כשמכבי עשתה זאת בפעם הראשונה, עמד על הקווים רלף קליין ז"ל, ניצול שואה, ציוני אך יחד עם זאת יהודי שהגיע ונשאר כאן גם בגלל הסיבה שאין לו שום מקום אחר ללכת אליו - באותה תקופה זו גם היתה הזהות המוחלטת של מדינת ישראל. מדינה שבה לבבות רבים כל כך הדחיקו את האסון הנוראי כל כך כדי לבנות את חייהם כמנצחים בארץ ישראל.

באותם הימים ובמקביל לזכיה ההיסטורית בגביע האירופי הראשון, המשק הישראלי הקטן והסגור אילץ את ראש הממשלה להתפטר בגלל שאשתו החזיקה בחשבון דולרי, באותם הימים הקשר עם העולם החיצון היה מחושב ומפוקח.

העולם השתנה. מדינת ישראל הסירה חסמים ונפתחה לעולם, רמת החיים עלתה וישראלים רבים החלו לטייל ברחבי הגלובוס, התרבות המערבית החלה להתפשט בקצב גובר ובין אם רצינו בכך ובין אם לא, עם ישראל הפך להיות ככל העמים. רק סוגיה אחת נותרה בלתי פתורה - הפער העצום בין הרגש והרצון להחרים את גרמניה, לא לראות שום סממן גרמני ולא לשמוע את הניב של השפה הזאת לבין הרצון להשתלב ולא לשקוע ברגשי נחיתות.

 את הדיסוננס הזה פתר לא אחר מאותו רלף קליין שלא רק שחזר אל המקום בו השתנו חייו לנצח, אלא גם עשה זאת כמנצח. רלף קיבל על עצמו את תפקיד מאמן הנבחרת הלאומית הגרמנית והצעיד אותה לאולימפיאדה ולאליפות העולם. כניצול שואה הצהיר רלף שהוא זוכר הכל אך לא נותן לזיכרונות הקשים למנוע ממנו לבנות את חייו ולנצח וכך עשתה גם מדינת ישראל שהחלה להחצין יותר ויותר את יחסיה עם גרמניה.

חלפו שנים ומדינת ישראל המשיכה להשתנות. כיום מדברים על בריחת מוחות, על יוקר המחיה שגורם ללא מעט אזרחים להשתקע באותן המדינות שבעבר אבותיהם נרדפו.

מדינת ישראל היא כבר לא ברירת מחדל ובעידן שבו כמעט כל אחד יכול להצהיר שהוא צאצא של איזה סבא פולני ולחיות בכל אחת ממדינות האיחוד האירופי, אנחנו הופכים אט אט למדינה שרוב אזרחיה נמצאים בה קודם כל מתוך בחירה. גם כאן משתקפת היטב דמותה של מכבי תל אביב מודל 2014 , וגם כאן בראש ובראשונה בעמדה המשמעותית ביותר בקבוצה הזאת, עמדת המאמן.

דיוויד בלאט, אלוף אירופה וזוכה מדליית הארד באולימפיאדה עם נבחרת רוסיה, אלוף איטליה והמאמן הטוב ביותר באירופה, יכול להיות ולאמן בכל מקום בעולם והוא בכל זאת נמצא כאן, בישראל, כדי להרים את אלופת ישראל, בכל פעם מחדש, לגבהים חדשים. דיוויד בלאט הוא הישראלי המוכשר שנמצא כאן מתוך בחירה. דיוויד בלאט הוא סמל ליכולת שלנו להצליח בזכות האמונה, הנחישות והמח היהודי – תכונות שאנחנו כל כך אוהבים ליחס למדינה בה אנו חיים.

דיוויד בלאט הוא הדמות המזוהה ביותר עם ההצלחה של מכבי תל אביב לקחת את גביע אירופה השישי שלה, כנגד כל הסיכויים.

אך בלאט, לצערו ולצערנו, הוא באותה נשימה גם סמל לחוסר ההערכה שאנו מביעים לפעמים כלפי אלה שמביאים גאווה לכולנו ואם הוא לא ימשיך לעמוד על הקווים בנוקיה בשנים הקרובות, גם זה ינבע מסיבה ישראלית כל כך.

הכותב הוא מנהל שיווק בקסם תעודות סל