יד חמה, יד נעלמה

מאמני כדורסל מקבלים החלטה על בסיס נתונים סטטיסטיים, ידע וניסיון ועניין חמקמק מאוד - אינטואיציה. לא ברור עד כמה האינטואיציה חשובה אבל היא הסיבה שלמרות שפע של מידע וידע, פעמים רבות מאמנים ושחקנים מקבלים החלטות גרועות. בספורט תחרותי ההחלטה הנכונה בזמן הנכון היא ההבדל בין הצלחה לכישלון. ההחלטה מי יזרוק את הזריקה המכרעת יכולה להבדיל בין אליפות לעונה מאכזבת. וזו, לפעמים, ההחלטה שמתקבלת בצורה הכי שרירותית ולא מבוססת.

מאמן מקבל החלטות רבות במהלך משחק. רובן נשענות מאוד על סטטיסטיקה. כיוון שיש פעולות רבות במשחק, אנחנו יכולים לדעת על איזה שחקן כדאי לשמור בצורה הדוקה מקו השלוש, איזה שחקן כדאי לשלוח לקו, אילו שחקנים להעלות בחמישייה כשצריך "לרוץ". דווקא בהחלטה על הקליעה המכריעה מאמנים מעניקים משקל רב מדי לתופעת היד החמה ("Hot Hand").

התופעה נולדה מהרעיון ששחקן שנמצא ברצף קליעות הוא שחקן "חם" ולכן עדיף שייקח את הזריקות הבאות, מאחר שסיכויו לקלוע גבוהים יותר מאשר של אחרים בקבוצה, שלא נמצאים ברצף קליעות. התפיסה הזו שכיחה גם בקרב האוהדים. סקר שנעשה בקרב אוהדי כדורסל, הם נשאלו: "שחקן שקלע את שתי זריקות ברצף, האם הסיכוי שלו לקלוע את הזריקה השלישית גבוה יותר משחקנים אחרים?". 91% מהם ענו "כן". אבל לא רק אוהדים חושבים כך. פיל ג'קסון, מגדולי מאמני הכדורסל בכל הזמנים והג'נרל מנג'ר החדש של ניו יורק ניקס, אמר ב־2010: "בראיינט היה היד החמה שלנו, שיחקנו עליו וידענו שהוא ישלוט בקצב".

שחקני מכבי תל אביב חוגגים במילאנו ניצחון צילום: עוז מועלם

אשליה וטעייה

אלא ש"היד החמה" היא פרי דמיוננו. אין שום עדות לקיומה. אין קשר בין רצף קליעות לבין סיכויי ההצלחה בזריקה הבאה. המחקר הראשון שעשה בלוק ל"יד החמה" התפרסם בשנות השמונים. הפסיכולוגים תומס גילוביץ ועמוס טברסקי מואניברסיטת קרומוול ניתחו את הנתונים הסטטיסטיים של פילדלפיה 76 במהלך עונת 1980/81 ומצאו שאין קשר בין מספר הקליעות המוצלחות הרצופות לבין הסיכוי לקלוע את הזריקה הבאה. תוצאות המחקר התקבלו בבוז בקרב אנשי הכדורסל הבכירים. "אז מישהו פרסם מאמר", הגיב רד אורבך, מאמן בוסטון סלטיקס לשעבר. מאז פורסמו מחקרים רבים שעסקו בתופעה, כולל קבוצת חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון בראשות פרופ' מיקי בר־אלי. המאמר התפרסם לאחרונה ב־"Psychology of Sport and Exercise" ניתח את המחקרים שנערכו בנושא וממנו עולה שהחלטה על סמך האמונה שמי שקלע שתי זריקות רצופות יקלע בשלישית מוטעית מבסיסה.

אז מדוע אוהדים ומאמנים מקבלים החלטה לגבי "חום" השחקן? זוכה פרס הנובל דניאל כהנמן ניסה להסביר מדוע אנשים מקבלים החלטה למרות נתונים שמצביעים על כך שהיא מוטעית. לפי כהנמן, בכדורסל, או בכל אירוע אחר, אנו נוטים להחליט לפי רצף אירועים נטול משמעות סטטיסטית. כלומר, אנחנו מאמינים שאם עברנו בשני רמזורים ירוקים ברצף, גם הרמזור השלישי יהיה ירוק. כך מהמרים נוטים להאמין שאם הקוביות נתנו את המספרים הרצויים שלוש פעמים ברצף, אז זה יקרה גם בפעם הרביעית. וזה מגיע גם לאמונה שאם שחקן קלע פעמים רצוף מהשלוש, הוא יקלע גם בשלישית, גם כשאחוזי הקליעה שלו אינם גבוהים במיוחד.

יש כמה הסברים טובים לכך ש"היד החמה" היא מלכודת שעובדת לטובת ההגנה. מאמני כדורסל מסבירים שיש קשר בין הביטחון העצמי של שחקן אחרי קליעות רצופות לבין יכולתו לקלוע בזריקה הבאה. עם זאת, דווקא ביטחון מופרז יכול להכשיל שחקן. גם שחקני הגנה מגיבים ל"יד חמה" ואחרי שתי קליעות רצופות של שחקן מסוים, הסיכוי שהם יהדקו את השמירה עליו יגדל, מה שיקשה עליו לזרוק בצורה חופשית ויקטין את סיכויו לקלוע. עם זאת, לפי חוקרי הרווארד אנדרי בוסצ'סקי, ג'ון אצקוביץ' וקרוליין שטיין, דווקא יש אפקט חיובי לקליעות רצופות על הזריקה הבאה. לפי הנתונים שלהם, שחקן שקלע 3 מ־4 הזריקות האחרונות שלו, יהיה בעלי סיכוי גדול ב־1.2% עד 2.4% לקלוע בזריקה הבאה אפילו במצב קליעה קשה יותר.

בגלל שאין שתי זריקות זהות, ניסו חוקרים לבדוק את העניין ב"תנאי המעבדה" של קו העונשין - זריקה קבועה ממרחק קבוע. היו מחקרים שגילו שהתופעה לא קיימת גם בקליעות עונשין. עם זאת, במחקר שהתפרסם לאחרונה ובדק את קליעות העונשין של שחקני ה־NBA ב־2005/06 גילה שהתופעה קיימת, חלקית. כששחקן קולע את הזריקה הראשונה, הסיכויים שלו לקלוע את השנייה עולים משמעותית. הסיבה כנראה פסיכולוגית.

לשחרר את הקלאץ'

לחץ משחק תפקיד משמעותי. מאמני כדורסל מאמינים שיש שחקנים שמגיבים ללחץ בצורה חיובית. "שחקני קלאץ'" כמו רוברט הורי הם דוגמה לכך. אך גם כאן מחקרים הוכיחו שאין זו תפיסה נכונה. אחוזי הצלחה בקליעות עונשין יורדים ב־5% במצבי לחץ אצל כל השחקנים. ואולם, שחקנים שמלכתחילה אחוזי הקליעה שלהם מהקו נמוכים, חווים ירידה משמעותית יותר באחוזי הקליעה בזמן לחץ. שחקן שקולע היטב מקו העונשין ישמור על הסטטיסטיקה גם במצבי לחץ. תיאוריית הקהל של הפסיכולוג רוברט זיונק גורסת שכאשר למישהו קל לעשות משהו, הוא יעשה זאת טוב יותר מול קהל. אך כשקשה לו, נוכחות קהל רק תדרדר את המצב. המסקנה פשוטה: אין דבר כזה "יד חמה". יש שחקנים שקולעים באחוזים גבוהים וכאלו

שקולעים באחוזים פחות גבוהים. את ההחלטה המכריעה צריך לעשות לפי הנתונים הללו.