$
רכישות

כשל שוק

שוק העברות השחקנים, שפתוח מתחילת יוני ונסגר בתחילת ספטמבר (ומתחדש לרגע בינואר), הוא שוק שאף אחד לא אוהב. הנה כמה בעיות אינהרנטיות שרגולציה יכולה לפתור

אוריאל דסקל 09:3226.08.13

שוק העברות השחקנים, שפתוח מתחילת יוני ונסגר בתחילת ספטמבר וגם במהלך ינואר, הוא שוק שאף אחד לא אוהב. רוב האוהדים חוששים מאובדן הכוכב הגדול של קבוצתם, בעלי קבוצות חוששים שיעבדו עליהם וימכרו להם חתול בשק, ומאמנים שונאים את חלון ההעברות בגלל מגוון סיבות. השוק והרגולציה עליו לא עושים שום טובה לשוק רווי היצרים הזה. הנה כמה בעיות אינהרנטיות הקיימות בו שרגולציה יכולה לפתור.

 

 

 

שלט של גארת' בייל בניו יורק טיימס סקוור. אפילו לא אחד מעשרת מוכרי החולצות המצטיינים של הפרמיירליג שלט של גארת' בייל בניו יורק טיימס סקוור. אפילו לא אחד מעשרת מוכרי החולצות המצטיינים של הפרמיירליג צילום: איי אף פי

 

1. סוכנים

 

"היום האחרון של שוק ההעברות הוא נוראי. יש שחקנים תקועים בפקק כשאנחנו מחכים להם לבדיקות רפואיות. הבנות במשרד עובדות בטירוף כדי לפקסס טפסים בזמן שהשעון מתקתק לאחור, ולא עוזר שהחוזים בימינו כל כך מסובכים". העדות הזו היא של ניל וורנוק, לשעבר מנג'ר ק.פ.ר שהשנה מובטל וכתב ל"אינדיפנדנט" — "פתאום אני יכול לשבת עם הבת שלי לארוחת צהריים, ואף סוכן לא מתקשר אליי ומציע לי את השחקן שלו שהוא כביכול הדבר הכי טוב מאז שהמציאו את הלחם הפרוס". איאן הולוואי, המנג'ר הצבעוני של קריסטל פאלאס, הביע רגשות עזים יותר נגד שוק ההעברות. "זה כבר לא שוק העברות — זה שוק בשר, שבו אוכלי נבלות שקוראים לעצמם סוכני שחקנים מורידים את כל הבשר מהמשחק. כבר הפסקתי לספור כמה שחקנים הוצעו לנו מאז שעלינו לפרמיירליג והבטחנו הכנסה של 100 מיליון ליש"ט. הרבה סוכנים מרגישים שהכסף במשחק שייך להם ומקבלים משחקנים וממועדונים מנדט לפנות אלינו. הכדורגל בפרמיירליג רחוק מהמוצר הנוצץ והנקי שמראים בטלוויזיה — וככל שעולים יותר גבוה במשחק, כך הסוכנים הופכים ליותר חמדנים".

 

סוכנים הם עם חשוב ביקום הכדורגל. הם השמן בגלגלי שוק העברות השחקנים ובלעדיהם דברים נעשים הרבה יותר קשים. אך מחסור ברגולציה לגבי מי סוכן ומה מותר ומה אסור לו מייצר מצבים בעייתיים מבחינה חוקית. האם סוכן יכול לפעול מטעם מועדון ושחקן? האם סוכן צריך רישיון? האם הוא יכול להחזיק באחוזים משחקנים? האם צריך להפריד את עולם הסוכנים לשני סוגים — סוכן שיעבוד מטעם הקבוצות (ויקבל כסף מהקבוצות) וסוכן שיעבוד מטעם השחקנים (שיקבל כסף מהשחקנים)? כל חוסר הבהירות הזה הופך את שוק העברות השחקנים לשוק בשר.

 

 

יוהאן קאביאה. לא רוצה לשחק יוהאן קאביאה. לא רוצה לשחק צילום: אימג'בנק, gettyimages

 

2. תזמון

בעיה גדולה היא שהשוק נסגר כמה שבועות לאחר שהעונה מתחילה. זה יוצר מצבים שפוגעים מקצועית בקבוצות ובשחקנים. הדוגמה האחרונה, למשל, היא של יוהן קאבייה, קשר ניוקאסל יונייטד, שלא מוכן לשחק בקבוצה כיוון שהוא מעוניין במעבר לארסנל או לפריז סן ז'רמן. מצב כזה, אחרי שהעונה מתחילה, פוגע בקבוצה בצורה מקצועית — גם המאמן לא תמיד מרוכז לחלוטין במשחק הבא שלו וגם השחקנים שעשויים לעבור נמצאים במצב בעייתי (למשל, האם לרדת לתאקל שעשוי לחסל את הסיכויים למעבר במקרה של פציעה).

 

ז'וזה מוריניו, אלן פארדיו, רוברטו מרטינס, מיכאל לאודרופ ומאמנים אחרים טוענים שצריך לסגור את השוק לפני שהעונה מתחילה. "החלון נמשך יותר מדי זמן לתוך העונה", אמר מוריניו. "אני לא חושב שהחלון צריך להגיע לתוך המשחק השלישי או הרביעי של העונה". לאודרופ הוסיף: "כל מנג'ר צריך להיות מעוניין שהחלון ייסגר לפני שמשחקים את המשחק הראשון של העונה".

 

3. מחירים

 

ריאל מדריד צפויה לסגור את העברת גארת' בייל עבור סכום של כ־85 מיליון ליש"ט ואפילו יותר. מדובר בשיא העברות כל הזמנים. בייל שחקן טוב מאוד, אבל האם הוא שווה 85 מיליון ליש"ט? לא. כריסטיאנו רונלדו נקנה על ידי מדריד ב־80 מיליון ליש"ט ב־2009, אחרי שזכה בשלוש אליפויות, אליפות אירופה אחת, גביע ושני גביעי ליגה. בייל לא זכה בדבר ואפילו לא גירד את המספרים של רונלדו. בייל, בניגוד לרונלדו, גם לא אחד ממוכרי חולצות הרפליקה המצטיינים של הפרמיירליג. "אני לא חושב שיש שחקן ששווה 80 או 90 מיליון ליש"ט", אומר דיוויד פאטון, מנהל בחברת הייעוץ להעברות שחקנים Kinross Sports. "זה לא קשור לעניין מסחרי, זה קשור לעניין פוליטי".

 

השוק מאוד לא יציב בגלל קביעת מחיר מופקע על שחקנים. למשל, בגלל פריז סן ז'רמן ורכישת אדינסון קאבאני מנאפולי ביותר מ־64 מיליון יורו, הקבוצה מדרום איטליה היתה צריכה לשלם מחירים מופקעים על שחקנים שרצתה (כי קבוצות ידעו שיש לה הכסף מקאבאני). קבוצות גם מעוניינות ביותר כסף על שחקניהן כשמגיעה הצעה מטוטנהאם בגלל הרכישה של בייל על ידי ריאל מדריד. לעתים נדבקים לשחקנים תגי מחיר הזויים שקשורים יותר באישיות הבעלים של הקבוצה שלהם ולא בהם. הבעיה הגדולה היא שאין באמת מחירון לשחקנים ולכן מחירי השחקנים הם רנדומליים לחלוטין. מחירון רשמי של מחירי שחקנים, שייקבע על ידי מדדים כמה שיותר אובייקטיביים, יחדיר קצת היגיון לתוך השיגעון הזה בשוק העברות השחקנים. בשוק לא שקוף כמו זה של הכדורגל המחירים הללו גם יכולים לשמש לעניינים שאינם קשורים לכדורגל כלל. כך למשל, נאמר ששחקן שעל פי מחירון לא רשמי שווה 200 אלף יורו, במקסימום נמכר במחיר של 3 מיליון יורו ואחוזים רבים מהסכום הזה הולכים לכל מיני אנשי עסקים כאלו ואחרים. לפי דו"ח של חברת הייעוץ KEA, מחיר השחקן צריך להיקבע על פי משכורתו, ואי אפשר יהיה לשלם עליו יותר מ־70% מהסכום שהוא אמור לקבל בחוזה שלו ומס לוקסוס על קבוצות שמשלמות יותר מזה. זה שילוב שיכול להיות פתרון רגולוטרי מתקדם.

 

 

רדאמל פלקאו במונאקו. אפילו לא סטירה על היד מאופ"א רדאמל פלקאו במונאקו. אפילו לא סטירה על היד מאופ"א צילום: רויטרס

 

4. "פייר פליי"

 

הפייר פליי הפיננסי יוצר מצב שקבוצות לא יכולות להוציא יותר ממה שהן מכניסות, אבל גם מצב שבו רק הקבוצות העשירות יכולות להתחזק בצורה מסיבית ולהתעשר יותר. נראה כי מדובר ברגולציה לא יעילה בעליל. קבוצות ללא הכנסות גבוהות מדי (ולפעמים ללא קהל) אבל עם בעלים סופר־עשירים רוכשות שחקנים במחירים מטורפים (מונקו, מנ' סיטי ופ.ס.ז' לא מקבלות אפילו סטירה על היד מאופ"א). במקביל הפייר פליי הפיננסי, לפי הפרופסור לכלכלת הספורט סטפן סיזמאנסקי, מייצר מצב של "חבורה סגורה" של קבוצות, ולפי חברת הייעוץ KEA, "הכדורגל האירופי מאמץ את השיטה של הליגות הסגורות".

 

לא צריך דו"ח בשביל להראות איך הכספים הגדולים נשארים בין חבורה מצומצמת של קבוצות. קבוצות צמרת רוכשות מקבוצות צמרת אחרות (קבוצות בליגת האלופות), וקבוצות קטנות יותר יכולות להרשות לעצמן רק את השאריות (שחקנים פחות טובים). ההכנסות עולות בזכות הצלחה על המגרש (זה מוכח היסטורית) וכעת הקבוצות הקטנות, שלא יכולות להרשות לעצמן לשפר את מצבת השחקנים שלהן, חסומות משיפור מצבן דרך רכישת שחקנים (כי זה יוביל להפסדים תפעוליים שהפייר פליי לא מאשר). כמו כן, פעמים רבות קבוצות קטנות יותר מפסידות כסף בגלל לחץ מזומנים — הן מוותרות על סעיף הכנסה ממכירה עתידית בשביל תשלום מוקדם ובכך מפסידות מיליונים. זה מה שיקרה לסאות'המפטון ומכירת בייל לריאל מדריד. בגלל לחץ היא ויתרה על 15% ממכירה עתידית של בייל עבור סכום של 1.5 מיליון ליש"ט. היא תפסיד בסביבות 11 מיליון ליש"ט ממכירתו לריאל.

 

הדו"ח של KEA מוכיח שרוב העברות השחקנים מתרחשות בין מספר קבוצות מצומצם, דבר שהקפיא את המאזן התחרותי באירופה (92% מהזכויות באליפויות בשנים 2001–2012 מיוחסות רק לשלוש הקבוצות מכל ליגה). הפייר פליי הפיננסי לא ישנה את המצב הזה ורק יחמיר אותו. אמנם ישנם תשלומי סולידריות לקבוצות קטנות יותר (5% מכל העברה של שחקן מגיעים לקבוצה שטיפחה אותו בין הגילאים 12 ל־23), אבל הם לא מספיקים — במיוחד כשלקבוצות הגדולות ישנן האקדמיות הטובות ביותר. לפי הדו"ח צריך גם מס לוקסוס (מס מותרות) על כל תשלום גבוה מדי על שחקן — סכום שאמור לעבור לקבוצות שלא משלמות סכומים אדירים על שחקנים ובכך קצת לאזן את השוק. 63% מהקבוצות באירופה מפסידות כספים על פי הדו"ח של אופ"א. זה מצב ששום תעשייה לא יכולה להרשות לעצמה. אחת הסיבות להפסדים הרבים היא שוק העברות מעוות.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x