שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט עולמי

כוכבים מזכוכית

מה גורם לספורטאי־על להיפצע פעם אחר פעם והאם זה קשור לגנטיקה או ללחץ שמפעילים חבריו לקבוצה? התשובה לכך עשויה לחסוך לקבוצות הספורט עשרות מיליוני שקלים

שי גרינברג 11:0214.08.13

לאוהדי הכדורסל הבוגרים השם סאם בואי ודאי מצלצל מוכר. לאלה שלא מכירים, מדובר בשחקן כדורסל ששיחק ב־NBA באמצע שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. את עיקר פרסומו קיבל בעיקר כי נבחר לפני מייקל ג'ורדן הגדול בדראפט של שנת 1984. אולם, בואי לא נבחר סתם על ידי פורטלנד טריילבלייזרס במקום השני בדראפט. הוא היה שחקן קולג'ים מצטיין בגובה 2.16 מ' ובעל קליעה טובה ממרחק. הוא גם הגיע למשחק המקצועי עם הבנת משחק מצוינת וגוף שעל פניו נראה מוכן לאתגרים של ליגת הכדורסל הטובה בעולם. ואולם, הקריירה המקצועית שלו אופיינה בעיקר בנטייה שלו להיפצע בכל יום שני וחמישי. סאם בואי נפצע כל כך הרבה פעמים עד שדבק בו הכינוי "רגלי זכוכית". במהלך הקריירה בת עשר השנים שלו שלו הוא שבר את הרגליים שלוש פעמים, כשבאחד מהמקרים זה קרה בזמן הליכה בצדי המגרש. פציעות רבות נוספות אפיינו את הקריירה חסרת המזל שלו.

 

 

 

 

אריאן רובן. חווה פציעה לא קלה כמעט כל שנה אריאן רובן. חווה פציעה לא קלה כמעט כל שנה צילום: איי אף פי

 

סאם בואי הוא דוגמה אחת ורחוקה למדי לכוכבים רבים אשר עולים לקבוצה כסף רב ושהפציעות החוזרות שלהם גורמות להם למוסס את הפוטנציאל שלהם. לכל דור ודור יש "הסאם בואי" שלו. גרג אודן, שנבחר במקום הראשון בדראפט 2007 על ידי פורטלנד, הוא הסאם בואי של הדור הנוכחי. כבר באימונים הראשונים שלו בקבוצה הוא נפצע קשה בברכו ונאלץ להיעדר מהמשחק לשנה. לאחר שנה נפצע במשחקו הראשון ב־NBA אחרי 13 דקות. ב־2012 החליט לפרוש והשנה חזר לליגה למיאמי היט, אך ספק גדול אם יוכל לקיים קריירה ארוכה ללא פציעה. שחקנים כאלו לא מגיעים רק ל־NBA. גם בעולם הכדורגל לא חסרי כוכבים עם קרסוליים מזכוכית שבילו יותר על מיטת הטיפולים מאשר על הדשא. גם בישראל יש דוגמאות לא מעטות של שחקנים שמאבדים עונות שלמות בגלל פציעות. שלום תקווה הוא הדוגמה המפורסמת ביותר, אבל ישנו גם גילי ורמוט, למשל, שכבר שנים לא משחק בצורה רציפה בגלל פציעות חוזרות.

 

פציעות חוזרות הן לא רק פגיעה פיננסית בשחקן עצמו אלא בקבוצה כולה. אמנם, חלק מעלויות השחקן מכוסות על ידי ביטוחים במקרה של פציעה, אבל הפסד הכנסות כתוצאה מהיעדרויות מצטברות של כוכב אחד לאורך השנים עשוי להיות משמעותי ביותר.

 

כיוון שהסכומים בספורט הולכים וגדלים, זה הופך ליותר קריטי עבור שחקנים להישאר בריאים ולקבוצות להמר על השחקן שלא ייפצע.

 

 

שחקן פצוע. החלמה איטית יעילה יותר מהחלמה מהירה שחקן פצוע. החלמה איטית יעילה יותר מהחלמה מהירה צילום: איי אף פי

 

לבד זה לגמרי לבד

 

בשנים האחרונות נערכו מספר רב של מחקרים אשר ניסו לענות על שאלה מדוע יש שחקנים עם נטייה להיפצע שוב ושוב. מדוע יש שחקנים שלא יכולים להתאושש מפציעות טורדניות? התופעה נובעת משילוב של כמה סיבות, שרובן תלויות בשחקן עצמו וגופו, אך קשורות גם לצוות המקצועי של קבוצתו.

 

כאמור, חלק מרכזי בתהליך ההתאוששות מפציעה תלוי בעיקר בשחקן עצמו. זה מתחיל בגנטיקה מאחר שיש שוני גנטי בחוזק הרקמות בגוף, מה שמשפיע על הליכי הריפוי בגוף בין אנשים שונים. ולכן, בעוד שיש ספורטאים שיתאוששו פיזית כעבור כמה ימים מפציעה, לשחקנים אחרים ייקח זמן ממושך יותר להתאושש מאותה פציעה בדיוק. השוני הגנטי נמצא במבנה רקמת הגיד, ולכן אנחנו רואים כי זמני התאוששות מדלקות בגיד אכילס או מקרע ברצועות הברך תלויים רבות ביכולות הגנטיות של רקמות השחקן.

מרכיב נוסף ביכולת של שחקן להתאושש הוא המרכיב הפסיכולוגי. אף על פי שפציעות הן חלק בלתי נפרד מהקריירה הספורטיבית, הן לגמרי תחת הקטגוריה של טראומה פסיכולוגית. במהלך תקופת השיקום שחקן צריך להתמודד עם קושי גופני מסוים אך גם עם טראומה נפשית, שמתחברת לפחדים הגדולים ביותר שלו כספורטאי, שהקריירה שלו תלויה בגופו ובבריאותו.

 

לא רק השחקן אחראי

 

פרופ' אנג'לה ארדן מאוניברסיטת ויקטוריה מאוסטרליה גילתה במחקרה שהתפרסם ב־"British journal of sport" את הפרמטרים הפסיכולוגיים אשר ישפיעו אם השחקן יתאושש מפציעה. לאחר ההלם הראשוני, שכל הספורטאים הפצועים חשים, תקופת השיקום הראשונית היא הקריטית ביותר מבחינה פסיכולוגית. לפי המחקר, ספורטאים שיביטו על השיקום כפעולה חיובית בקריירה שלה, ירגישו טוב יותר. הם גם יתפסו בצורה ריאלית יותר את הפציעה שלהם, וכך הסיכויים שלהם לחזור למשחק לאחר התאוששות מלאה יהיו גבוהים יותר. שחקנים שיאפשרו לפציעה לדכא אותם, ימצאו את עצמם מתאוששים פחות מהר מהפציעה ועשויים להיכנס למעגל אכזרי.

 

כאמור, לא רק השחקן עצמו משפיע על החזרה שלו למגרש, אלה גם התנהלות הצוות המקצועי והנהלה של הקבוצה משפיעה על השחקן. זה מתחיל בבדיקה שאמורה לקבוע אם השחקן יכול לחזור לשחק או לא. הבדיקות הן באחריות המועדון והצוות המקצועי/רפואי שלו. כיום אין בדיקה אובייקטיבית אחת אשר יכולה לקבוע ב־100% אם שחקן כשיר לחזור לשחק או שלא. האישור לחזור למגרשים ניתן על פי כמה בדיקות יכולת. לדוגמה: כאשר הפציעה היא בברך, מדובר ביכולתו של השחקן לבצע כמה ניתורים על רגל אחת ותחושתו האישית — מה שנקרא מבחן "כואב לא כואב". השחקן, שבדרך כלל נחוש לחזור לשחק, עשוי להגיד שהוא מרגיש טוב עם הברך ובכך לקבוע את חזרתו למגרש. אך זה עשוי לגרום לו נזק רב.

 

במחקר שנערך בקרב שחקני כדורגל, שסבלו מפציעות בשריר האחורי של הירך, נמצא שככל שזמן המנוחה היה קצר יותר, הסיכויים של הפציעה לחזור היו גבוהים יותר. עובדה זו פגעה דווקא בשחקנים שהפציעה בשריר הירך שלהם היתה יחסית קלה. דווקא השחקנים שהפציעה שאובחנה אצלם בשריר היתה חמורה וזמן החלמתם בהתאם היה ארוך יותר — חזרו כשירים יותר למגרשים. כלומר, לעתים יש נטייה של הצוות המקצועי להקל ראש בפציעות קלות וזה לא מאפשר לשחקן להתאושש בצורה המרבית, מה שמגדיל את הסיכוי לפציעה חוזרת.

 

גם התמיכה שהקבוצה מעניקה לשחקן הפצוע משפיעה על קצב ההתאוששות שלו מפציעה. על פי כמה מחקרים, שחקנים שבמהלך תקופת השיקום מרגישים שמופעל עליהם לחץ מצד חבריהם לקבוצה והצוות המקצועי לחזור מהר למגרש, התקשו לחזור מהר בהשוואה לשחקנים אשר הצוות המקצועי והנהלה מפחיתים בצורה משמעותית את הציפיות מהם בזמן ההחלמה. כלומר, הפעלת לחץ משפיעה באופן שלילי על שיקום מפציעות. אחת הסיבות שלספורטאים צעירים ומבטיחים שנפצעים בתחילת הקריירה קשה יותר להתאושש מפציעות היא הלחץ החיצוני שמופעל עליהם לחזור לשחק. לזה מצטרף הלחץ הפנימי של השחקן עצמו לחזור וגם חוסר בניסיון והבנת הגוף של עצמו — אלו דברים שמקצרים עוד יותר תהליכי שיקום כביכול ופוגעים בו בטווח הארוך.

 

 

גווארין מאינטר פצוע. הסטטיסטיקה מראה כי 30% מהשחקנים שיחזרו מהר מדי לאחר ניתוח לתיקון הרצועה הצולבת הקדמית יעברו פציעה דומה בברך השנייה גווארין מאינטר פצוע. הסטטיסטיקה מראה כי 30% מהשחקנים שיחזרו מהר מדי לאחר ניתוח לתיקון הרצועה הצולבת הקדמית יעברו פציעה דומה בברך השנייה צילום: איי אף פי

 

הזמן מרפא

 

באופן פרדוקסלי, גם התפתחות הרפואה בשנים האחרונות משפיעה על משך התאוששות הפציעות. השיפור בטכנולוגיה הניתוחית, לדוגמה בניתוחי ברכיים, מביא לכך ששחקן מתחיל את הליך השיקום קרוב יותר לזמן הפציעה. זה מקנה אשליה שהשיקום עצמו יהיה קצר יותר. עם זאת, זה נוגד את "הגישה הנכונה", שנוטה להאריך את זמן השיקום.

לדוגמה: הסטטיסטיקה מראה כי 30% מהשחקנים שיחזרו מהר מדי לאחר ניתוח לתיקון הרצועה הצולבת הקדמית, יעברו פציעה דומה בברך השנייה. לכן המגמה שהתפתחה היא להאריך את זמן השיקום כדי להתרכז בגורמים נוספים כגון דפוסי התנועה של השחקן והיכולת לשלוט בגוף שלו ולאפשר לו בכך חזרה בטוחה ביותר למגרש.

ונחזור לסיפור של סאם בואי. שנים לאחר פרישתו הוא הודה שכאשר רופא הקבוצה נקש על עצמות השוק שלו, הוא אמר שהוא לא מרגיש דבר וזאת אף על פי שנאנק מכאבים שנבעו משברי מאמץ בעצמות השוק.

 

מהסיפור של בואי ניתן ללמוד שהספורטאים שונים זה מזה בנטייה שלהם להיפצע וגם בדרכים שלהם להתמודד עם הפציעה. ולכן, למרות הלחץ וההפסד הכספי של הקבוצה, יש לאפשר לשחקנים תקופת שיקום מספקת, שבמהלכה הצוות המקצועי והקבוצה תומכים בשחקן ומפחיתים את הציפיות ממנו. רק כאשר הוא בטוח ביכולתו לחזור להתחרות ויכולתו הגופנית מאפשרת זאת, הסיכויים שלו לחזור בהצלחה למגרש יהיו גבוהים.

 

הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט מכון פיזיולייף בהרצליה

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x