שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט ישראלי

מעמד של צמיתים

על פי תקנון פיפ"א, כדורגלן בן 18 ללא חוזה בקבוצה שבה גדל יכול לעזוב לכל קבוצה אשר מעוניינת בשירותיו. בישראל, אף שההתאחדות לכדורגל כפופה לתקנון פיפ"א, שחקן שייך לקבוצה, גם אם אין לו חוזה, עד גיל 24. באופן מעשי, התקנון של ההתאחדות מייצר עבדים מודרניים

אוריאל דסקל 10:0529.11.12

אנדראס (שם בדוי) הוא שחקן כדורגל גרמני בן 18. הוא גדל במחלקת הנוער של וולפסבורג מהבונדסליגה, ולאחר שסיים את הלימודים, הודיעו לו בקבוצה כי הם אינם מעוניינים שיחתום על חוזה מקצועי. אנדראס מקבל הצעה מסנט פאולי מהליגה השנייה וחותם אצלה. נגמר החלום בוולפסבורג, אבל הוא ממשיך בסנט פאולי אשר בהמבורג.

 

 

 

ירון (שם בדוי) הוא בן גילו של אנדראס. הוא גדל במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים, ובגיל 18 אומרים לו במועדון שאין לו מקום בקבוצה הבוגרת ולא מציעים לו חוזה חדש. למזלו, ירון מקבל הצעה מהפועל קטמון אבל הוא לא יכול לחתום. בית"ר דורשת פיצוי כספי עבורו, ולהפועל קטמון מהליגה השלישית אין הכסף לכך. ירון נותר בבית"ר. ללא חוזה וללא האפשרות להשתחרר לקבוצה שרוצה לתת לו זמן משחק. ירון רוצה לפנות לוועדה למעמד השחקן כדי שזו תקבע את הפיצוי, אבל הוא אינו יכול לעשות זאת עד גיל 21. ירון בחוגי כדורגל מגיל 5. בגיל 8 הוא הצטרף למחלקת הנוער של בית"ר ירושלים - הוריו שילמו כסף טוב מדי שנה כדי להשתתף בחוג, וגם כשעבר לקבוצת הנערים, המשיכו ההורים לממן לו חלק מהרצון שלו להיות כדורגלן. בגיל 18, כאמור, הוא לא היה מספיק טוב לבית"ר, אבל כעת הוא תקוע. הקריירה תקועה ואין לו לאן לעבור. בקבוצה גם אומרים לו שאם לא יחתום על חוזה חייל לחמש שנים - לא ייתנו לו לשחק או להתאמן בקבוצה. הוא חותם על חוזה לחמש שנים, וכעת הוא תקוע בקבוצה עד שימלאו לו 24. אם ירצה לעבור לקבוצה אחרת, היא תצטרך לשלם עבורו לבית"ר "דמי השבחה".

 

אנדראס וירון הם דמויות בדויות, אבל בעוד שאנדראס שלנו ועמיתיו למקצוע יכולים לעבור לכל קבוצה אם אין להם חוזה בקבוצה המקורית שלהם, הסיפור של ירון חוזר על עצמו כל הזמן בכדורגל הישראלי, וזה בגלל שההתאחדות לכדורגל לא פועלת על פי תקנון העברת השחקנים (רישום השחקנים) של פיפ"א אלא על פי תקנון שלה - שמעניק לקבוצות כוח עצום וחסר פרופורציה. ומי שסובלים מהכוח העצום הזה הם השחקנים. זה כוח, אגב, שבאירופה לא מתקבל על הדעת מאז חוק בוסמן, שנכנס לתוקף ב־1995.

 

קבוצת הנוער של מכבי תל אביב. יכולים להישאר תקועים בקבוצה ללא חוזה עד גיל 21 קבוצת הנוער של מכבי תל אביב. יכולים להישאר תקועים בקבוצה ללא חוזה עד גיל 21 צילום: אורן אהרוני

 

שבויים בני 17

 

אריה אלטר, מנכ"ל ארגון שחקני הכדורגל בישראל, התייחס לנושא בראיון ל"כלכליסט". "אנחנו רוצים שההתאחדות לכדורגל תאמץ את התקנון של פיפ"א", אמר. "כרגע יש הפרות בוטות של התקנון של פיפ"א בליגות הבכירות ובליגות הנמוכות. תבין, לילד יש חלום לשחק כדורגל מגיל 8, ואז אומרים לו במועדון, 'אתה קבור כאן - לא משחררים אותך'".

 

עורך דין שעוסק בדיני ספורט מוסיף: "אצלנו ילדים בני 17 עד 21 הם שבויים. על פי תקנון פיפ"א, אם נגמר לך החוזה בגיל 18, זהו, אתה חופשי ללכת. בישראל, התקנון של ההתאחדות נראה כמו טלאי על טלאי. אין בו ממש סדר. אבל בכל מקרה, אתה לא יכול להשתחרר, אלא אם כן הקבוצה שלך חותמת לך על השחרור. ורק בגיל 21 אתה יכול ללכת לוועדה למעמד השחקן כדי לקבל שחרור. מה שקורה זה, שקבוצות מאיימות על שחקנים שאם הם לא יחתמו על חוזה חייל - חוזה מינימלי - לחמש שנים, הן יגמרו לו את הקריירה. אז שחקנים צעירים חותמים על חוזים ליותר מחמש שנים, שזה, אגב, גם כן נוגד את תקנון פיפ"א".

 

מורן מאירי, עורך דין שמתמחה בדיני ספורט, מוסיף: "ההבדל העיקרי בין התקנונים הוא שבישראל עד גיל 24 אתה בדרך כזו או אחרת שייך לקבוצה. באירופה זה נגמר בגיל 18. באירופה יש גם עניין התקופה המוגנת והתקופה הלא מוגנת של החוזה. זה אומר שבאירופה, אחרי שלוש שנים בחוזה, אתה יכול להשתחרר מקבוצה לקבוצה אחרת, שתצטרך לשלם עבורך פיצוי כלשהו (בדרך כלל את עלות שארית החוזה - א"ד). בישראל אין את זה. שחקן חתום לחמש שנים, ובחמש השנים האלה הוא שייך לקבוצה וזהו - אלא אם כן תהיה קבוצה שתשלם עבורו מה שהקבוצה שלו רוצה עליו. בישראל, רק אם השחקן יעבור לקבוצה בחו"ל, הוא יוכל להפעיל את תקנון פיפ"א בנושא. פה בישראל הוא לא תקף".

 

תקנון פיפ"א בנוגע לסטטוס ומעבר שחקנים עבר רפורמות רבות בשנים האחרונות וזה כדי להתאימו לכדורגל המודרני המאזן בין צורכי הקבוצות, מעמד השחקן וחוקי האיחוד האירופי, ובסיסו דיני התחרות, חופש העיסוק ופסיקות בתי המשפט האירופיים בתחום. המטרה היא לאזן בין המשאבים שהשקיעו הקבוצות בטיפוח השחקנים, לבין העובדה ששחקנים אינם עבדים, אלא עובדים בעלי זכויות.

 

לעומת תקנון פיפ"א, בכמה אלמנטים נותר תקנון הרישום של ההתאחדות מיושן, מסורבל ויוצא שפוגע לעתים קרובות באופן לא מידתי בשחקנים. "הקבוצות אחראיות לתקנון, ולכן הוא לא משתנה", אומר גורם בכדורגל הישראלי.

 

בסיטואציות רבות - ובמסגרת תקנון ההתאחדות - מחזיקה קבוצה בשחקן כנגד רצונו, גם במקרים שבהם אינה מעניקה לו הזדמנויות ראויות לשחק ואין לה כל עניין מקצועי ממשי בו. במקרים מסוימים גם לאחר שחוזהו נגמר.

 

 

. . צילום: איי אף פי, חיים צח

 

צריך אמיץ אחד

 

פיפ"א גם מכירה בסיבות מקצועיות שבהן שחקן יכול לסיים את ההתקשרות עם הקבוצה באופן חד־צדדי, גם אם עודנו מחויב בהסכם עמה. כך, למשל, ובכפוף לכמה תנאים, שחקן המשחק פחות מ־10% ממשחקי קבוצה בעונה מסוימת ולא מקבל הזדמנות נאותה להוכיח את עצמו, יכול לסיים את חוזהו באופן חד־צדדי בתוך 15 יום מתום אותה עונה אף שבין הצדדים ישנו חוזה לעונה נוספת או יותר. מצד שני, תהיה לקבוצה זכות לדרוש פיצוי בגין מעברו של השחקן מקבוצתו החדשה אם תוכיח כי היתה חפצה בשירותיו של השחקן, אך בכל מקרה לא תוכל הקבוצה להמשיך ולמנוע מהשחקן לשחק.

 

תקנון פיפ"א גם מאפשר לשחקן לעזוב קבוצה אם לא קיבל משכורת מלאה 3 חודשים. כך קרה, למשל, עם פרנק ריברי שב־2005, לאחר שלושה חודשים שבהם לא קיבל משכורת מגלאטסריי, עזב את טורקיה וחתם במארסיי. בישראל, כאמור, זה לא אפשרי.

 

"בישראל הרבה פעמים מועדונים יכולים לקחת שחקנים שממש נואשים להמשיך לשחק ולהפוך אותם לעבדים", אומר עורך דין המייצג כמה שחקנים בליגת־העל.

 

האם אי אפשר לפנות ל-CAS, בית הדין הגבוה לערעורים בספורט?

 

"זה לא ממש יעזור בגלל שפיפ"א מאשרת להתאחדויות להשתמש בתקנון שלהן בנושאים האלה. הבעיה החמורה יותר היא כשמגיעים לבוררות, אז הבוררים עצמם לא ממש מבינים את הספורט ולא מבינים את הסנקציות הנכונות מבחינה ספורטיבית וכלכלית. בתקנון של פיפ"א, לעומת זאת, יש פירוט מלא של הסנקציות ושל מה צריך לעשות בכל מקרה של הפרה - כאן בישראל זה לא קיים".

 

אז איך יכול להיווצר שינוי?

"יום אחד מישהו שנדפק ילך עם הנושא שלו עד לבית המשפט בישראל. יראו שזה נוגד את כל חוקי התעסוקה וישנו את זה".

 

יש לציין שמצב הכדורגלנים עוד בסדר ביחס למצב הכדורידנים, שעל פי התקנון של איגוד הכדוריד, צריכים לעבור שנת צינון אם ברצונם לעזוב את קבוצתם. בכדורגל נשים, אף שהתקנון של ההתאחדות הוא אותו תקנון, המצב עוד יותר גרוע. "קטסטרופה של ממש", על פי אנשים המקורבים לנושא.

 

ההתאחדות יכולה לפתור את הנושא על ידי אימוץ התקנון של פיפ"א. אבל לכאן נכנסים האינטרסים של הקבוצות שלא מעוניינות בשינוי התקנון - כי כל שינוי הוא יהיה לרעתן. מי שסובל מכל זה, הם ילדים שכל מה שהם רוצים זה לשחק כדורגל.

 

ההתאחדות לכדורגל בחרה שלא להגיב על הנושא.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x