אין מדליה. מי ישלם את המחיר?
סדר עדיפויות מעוות, מאבקים בין עסקנים, חוסר הבנה בתעשיית הספורט. לא מגיע לספורט בישראל מדליה
"כל מה שצביקה ורשביאק צריך זו מדליה אחת - ואז הוא יוצא בסדר מהאולימפיאדה", זה מה שבכיר בתעשיית הספורט בישראל אמר רגע לפני שהספורטאים הישראלים עלו למטוס ללונדון 2012. זו הגישה שליוותה את הוועד האולימפי מאז ברצלונה 1992, בה המשלחת הישראלית זכתה בשתי מדליות. מאז, כל מה שצריך זה מדליה אחת והאולימפיאדה לא תיחשב לכישלון. זו התפיסה. אז אחרי שלי קורזיץ נכשלה בהשגת המדליה, אפשר להכתיר את אולימפיאדת לונדון 2012 ככישלון.
הבעיה עם התפיסה הזו היא שלא רואים שמדינת ישראל היא כישלון מתמשך בכל הקשור לספורט. מבחינת יחס תל"ג/מדליות, מדינת ישראל היא האחרונה באירופה. מבחינת יחס אוכלוסייה/מדליות, מדינת ישראל מדשדשת בתחתית הטבלה. מבחינת תקציב הספורט/אוכלוסייה, ישראל היא אחת מהמדינות בעלות תקציב משרד הספורט הנמוך בעולם. מבחינת הצלחות אולימפיות? ישראל מקום אחרון במדינות המערביות בכל הקשור להצלחות אולימפיות. רק איסלנד היא מדינה מערבית עם פחות מדליות מאיתנו.
למה? פשוט מאד. סדרי העדיפויות מעוותים.
לי קורזיץ. גם היא לא הצליחה צילום: איי אף פי
עזבו את העובדה שבישראל 2012 משקיעים יותר בשיקום מבניים דתיים מאשר בתשתיות אנושיות בספורט בישראל, עזבו גם את העובדה שרוב כספי הטוטו נשאבים על ידי משכורות של מקבץ כדורגלנים לא טובים מספיק. גם את הכסף שיש לא מנצלים כמו שצריך.
הוועד האולימפי השקיע במחזור האולימפי הזה יותר ב"חווייה האולימפית" מאשר במעטפת הרפואית לספורטאים - זה סדר עדיפויות שלא זוכים איתו במדליות. משרד הספורט משקיע יותר בקידומה של לימור לבנת ופוטואופים עם ספורטאים מאשר בקביעת סדר עדיפויות להשקעה ממשלתית בספורט - זה סדר עדיפויות שלא זוכים איתו במדליות. כשענף ההחלקה על הקרח וענף גלישת הסקי מקבלים ביחד יותר מאשר ענף השייט, זה לא סדר עדיפיות שזוכים איתו במדליות. יש השקעה מאסיבית במספר מצומצם של ספורטאים ללא השקעה בתשתיות של ענפים בהם יש לנו יתרון יחסי - זה סדר עדיפויות שלא זוכים איתו במדליות. משקיעים יותר בעסקנים מאשר במאמנים ובתשתית אנושית - זה סדר עדיפויות שלא זוכים איתו במדליות.
נוסף לסדר העדיפויות המעוות נוספו מאבקי אגו וכבוד בין כל העסקנים. בין האיגודים, בין הוועד האולימפי למשרד הספורט, בין צביקה ורשביאק לד"ר אורי שפר ולימור לבנת. אין חזון, אין השקעה, אין סדר. אין דרך. ואז מתפלללים שתהיה רוח. כולם אשמים. וכולם צריכים ללכת הביתה.
ואחרי שינקו קצת את האורוות (מה שלבטח לא יקרה בגלל שהשיטה הנוכחית לא מאפשרת ניקוי כזה), צריך להשקיע כמו שצריך בספורט הישראלי.
תאמרו, למה שמדינת ישראל תקצה יותר כסף לספורט? תגידו, "יש מלחמה", "אנחנו מדינה מוקפת אויבים", "יש דברים חשובים יותר להתעסק בהם" וכדומה, אבל נפש בריאה בגוף בריא זה יותר מסתם קלישאה. אורח חיים ספורטיבי של תושבי המדינה תורם באופן מקיף לכל תחום במדינה - תדמיתית, כלכלית, בריאותית ואף ביטחונית. הספורט בישראל הוא לא גוף בריא ואין לו נפש בריאה. וזה בגלל שמי שמנהל אותו במשך שנים עושה עבודה רעה. חד וחלק. והם אלו שצריכים לשלם את המחיר.
