$
לונדון 2012

מאניבול אולימפי

תיאוריית המאניבול מתבססת על הסברים סטטיסטיים לתופעות ספורטיביות עד לרמה שתוכל לנבא הישגים עתידיים בצורה מדויקת ככל האפשר. יש אנשים וגופים פיננסיים שעושים זאת ברמת דיוק של 95%. אז בכמה מדליות ישראל תזכה? אחת. מקסימום שתיים. וגם אז נמשיך להיות המדינה עם כלכלת הספורט הכי פחות יעילה באירופה

ניצן פלד 10:0329.07.12

עוד מעט נציין שנה לשחרורו לאקרנים של הסרט "מאניבול", שבו בראד פיט מגלם את דמותו של בילי בין. בין היה הראשון שניהל קבוצת ספורט מקצוענית בהתבסס על חישובים סטטיסטיים מתקדמים, ובזכות כך הצעיד את אוקלנד אתלטיקס הענייה לפלייאוף של הבייסבול שנה אחרי שנה בסוף שנות התשעים. בתזמון מצוין תיאוריית המאניבול שוב נמצאת בכותרות - אבל לאו דווקא בזכות העובדה שאוקלנד נמצאת ברצף הניצחונות הטוב ביותר שלה זה שנים. אלא בזכות המשחקים האולימפיים.

 

אם אתם תוהים מה הקשר בין ניתוח סטטיסטי מתקדם של שחקני בייסבול לבין השבועיים (וקצת) של שחייה, אתלטיקה והתעמלות שהולכים לשגע את העולם מלונדון, הרי שהקונספט "מאניבול" זקוק לחידוד, וזה הולך ככה: מציאת הסברים סטטיסטיים לתופעות ספורטיביות, עד לרמה שתוכל לנבא הישגים עתידיים בצורה המדויקת ככל האפשר. זה, על רגל אחת, הרעיון.

 

 

ישראל? לא משהו ישראל? לא משהו

 

על זה מדברים

 

כשמדובר בבייסבול, ענף שבו הדו־קרב בין החובט לזורק חוזר על עצמו מאות פעמים במשחק ללא כל השפעה ממעשיהם של יתר השחקנים על המגרש (בניגוד לענפים קבוצתיים אחרים) וללא כל השפעה של גשם (כי בבייסבול "לפעמים אתה מנצח, לפעמים אתה מפסיד, ולפעמים יורד גשם", אם לצטט את אבי קלווין "ניוק" לאלוש, דמותו של טים רובינס בסרט הבייסבול המצוין עם השם המטופש "מעריצה צמודה") – להסקה סטטיסטית יכולה להיות חשיבות מכרעת.

 

וכשמדובר במשחקים האולימפיים, רתימתו של המדע לשירות הספורט מסתכמת בניסיון לענות על שאלה גדולה, חשובה ומטרידה – שבכל מקרה העולם יידע את התשובה עליה בתוך שבועיים וחצי: בכמה מדליות תזכה כל אחת מהמדינות, ומי תביא הביתה יותר זהב מכל אחת אחרת?

 

אמנם לא בדיוק סוגיה הרת גורל, אבל בהחלט כזו שבמסגרת הדיבור הבלתי פוסק שקודם לאירוע עצום כמו המשחקים האולימפיים הופכת לאחד הנושאים הכי כיפיים לדיון. וברגע שגופים כמו גולדמן זאקס, אוניברסיטת קולורדו ובית הספר "טאק" לעסקים של דארטמות' משקיעים מאות שעות של כוח אדם בבניית מודלים שיוכלו לייצר את התחזית הטובה ביותר האפשרית - העסק בכלל הופך לחגיגה. אמנם, בעיקרה חגיגה לאנשי כלכלה, אניליסטים, סטטיסטיקאים וחובבי ספורט אולימפי, אבל ממש לא מסיבה סגורה. כי כל אחד יכול לתרום את החלק שלו לניחוש הכלל־עולמי.

 

 

. .

 

94% הצלחה. באמת

 

מי שהפך את העיסוק הזה לאמנות הואדניאל ג'ונסון, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת קולורדו. דן, בפי חבריו, כנראה עשה דברים אחרים בקריירה האקדמית שלו, אבל העובדה שניבא בהצלחה של 94% את טבלאות המדליות הסופיות של ארבעת המשחקים האולימפיים האחרונים (מאז סידני 2000 ועד בייג'ינג 2008) היא נקודת השיא של עבודות המחקר שלו. או לפחות, הסיכוי היחיד שלו לזכות בהכרה עולמית.

 

"כשחשבנו שיהיה נחמד לנסות לחזות את טבלת המדליות בעזרת מודלים כלכליים, באופן דומה לזה שאנחנו חוזים שיעורי אבטלה, היינו בטוחים שנטעה - ובגדול", אמר ג'ונסון לפני שנתיים ל־USA TODAY. ובכן, התוצאות כאמור מראות אחרת לגמרי.

 

הכנסה פר תושב, אוכלוסיית המדינה וחישוב היתרון היחסי שלו זוכה המדינה המארחת - אלה הרכיבים שעליהם נבנה המודל של ג'ונסון, שלא משתמש בשום נתון ספורטיבי בסיסי כמו היסטוריית ההצלחה של מדינה מסוימת בענף כזה או אחר, ובטח שלא בשמות שמרכיבים את המשלחות השונות. מבחינתו, וזה נכון לכל הניסיונות לנבא את טבלת המדליות בעזרת מודלים כלכליים, לא משנה אם יוסאיין בולט או מייקל פלפס מגיעים בכושר טוב או גרוע למשחקים. וזו, בעצם, נקודת ההשקה הבולטת ביותר של העניין הזה למאניבול המקורי, זה מהבייסבול - שאת שמות השחקנים וההיסטוריה שלהם משאיר בצד, ונותן לתוצאות החישובים הסטטיסטיים המתקדמים להכריע בשאלה את מי להחתים, את מי לזרוק מהקבוצה ואת מי להעלות למגרש.

 

"אנחנו עוזרים לווסת את רמת הציפיות", אמר ג'ונסון בהודעה רשמית עם פרסום תוצאות המודל שלו מוקדם יותר החודש למשחקי לונדון 2012, "עבור מדינה קטנה, זכייה בשלוש מדליות זה הישג מדהים. עם זאת, ארה"ב, גרמניה או רוסיה צריכות לצפות ליותר. כמה יותר? בדיוק בשביל זה המודל".

 

כשג'ונסון מדבר על "מדינה קטנה" ועל שלוש מדליות כ"הישג מדהים", קשה לנו שלא לחשוב מיד על המשלחת שלנו, הישראלית. ובאמת, מדינת ישראל מעולם לא חזרה ממשחקים אולימפיים עם שלל שכזה. מאז הזכייה הראשונה של יעל ארד בכסף בברצלונה, משחקים שמהם ישראל חזרה עם שתי מדליות, היבול הישראלי נראה כך: ארד ב־96', ארד ב־2000, זהב וארד ב־2004, ארד ב־2008. 2, 1, 1, 2, 1. ואמנם מלונדון ישראלים רגילים לחזור עם מזוודות מלאות בכל טוב, אבל עבור מיטב ספורטאינו, המציאות לא הולכת להשתנות, אם להסתמך על המודל של ג'ונסון. שתי מדליות, ואף לא אחת מזהב - זה מה שהוא צופה לנו. תחזית מאוד דומה לזו של הוועד האולימפי, והישג שכולם במשלחת היו חותמים עליו היום.

 

 

. .

 

ההשקעה של המדינות הגדולות משתלמת

 

ומה קורה עם המדינות הגדולות? ארה"ב, סין, רוסיה וגרמניה ימשיכו למלא את צמרת הטבלה, לצדה של המארחת בריטניה, שההשקעה ההולכת וגדלה שלה בספורט בשנים האחרונות השתלמה כבר בבייג'ינג. אוסטרליה גם היא כבר חברה מן המניין בחבורה הזו. איך זה ייראה? 34 זהב (ו־99 בסה"כ) לארה"ב, 33 זהב (67) לסין, 25 (82) לרוסיה, 20 (45) לבריטניה, 19 (60) לגרמניה – כך נראה הטופ 5 של ג'ונסון. אוסטרליה תחזור עם 38 מדליות (מקום 6 סה"כ), אבל רק 8 מוזהבות, ירידה חדה מה־14 זהב שזכתה בהן בבייג'ינג.

 

אמילי וויליאמס, עוזרת מחקר מ־TUCK, בית הספר לעסקים של קולג' דארטמות' היוקרתי, לקחה את המודל שפיתח הפרופסור שלה, אנדרו ברנרד, ויצאה עם תוצאות דומות.

 

"המחקר שלנו, שבפעם האחרונה דייק ב־95%, מסתכל על התמונה הרחבה ומתבסס על מודלים כלכליים ועל ההבנה שהגודל והמשאבים של מדינה משפיעים מאוד על תוצאותיה", אמרה וויליאמס בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" והוסיפה שבזמן שגם אצלם ליתרון הביתיות יש חשיבות, הרי שבניגוד לג'ונסון מקולורדו, במודל שלה יש משמעות להישגי עבר ובייחוד למשחקים הקודמים.

 

גם כאן, 62 מדליות בריטיות יספיקו למארחת למקום הרביעי הכללי, אחרי ארה"ב (103), סין (94) ורוסיה (67). בזהב בריטניה תסיים במקום השלישי, רק אחרי ה־35 של ארה"ב וה־48 (!) של הסינים. עם זאת, המודל של וויליאמס וברנרד חזה בשלושת המשחקים האולימפיים האחרונים פחות מדליות לבריטניה בהשוואה לשלל שבו באמת זכו בסופו של דבר, ככה שהתקווה הבריטית יכולה להרגיש טוב עם עצמה במקרה הזה.

 

 

. .

 

גולדמן זאקס מנבאים

 

המודל אולי המעניין מכולם, ולבטח המושקע מכולם, הוא זה של גולדמן זאקס, שהפיקו דו"ח בן 38 עמודים כדי להסביר את הכלכלה של המשחקים האולימפיים. במודל שלהם, האנליסטים מבנק ההשקעות חישבו את ההשפעה של יתרון הביתיות ושל התל"ג על כל אחד מענפי הספורט במשחקים, כשהם מביאים בחשבון 150 מדינות משתתפות, ואת כל הנתונים מאז משחקי הלסינקי 1952.

 

תוצאות החישוב המורכב שלהם מגלות דווקא כמה הפתעות. אמנם, ענפים הדורשים ציוד יוקרתי כמו אופניים, שיט וחתירה התבררו כמושפעים ביותר מתל"ג לאדם (כלומר, מדינות עשירות יותר הן גם המוצלחות יותר), אבל לצמרת הדירוג התברגו גם טקוואנדו וג'ודו, לכאורה ענפים "פשוטים" יותר מבחינת הציוד הדרוש. בכל הקשור להשפעת יתרון הביתיות, אף אחד לא יופתע לשמוע שהתעמלות, שבה הניקוד ניתן על ידי שופטים, הוא הענף הכי מושפע מביתיות, ובהפרש ניכר. אבל גם כאן מסתתרת הפתעה כששחייה מגיעה למקום השני.

 

וכך, גולדמן זאקס גם כן מציבים את ארה"ב (108 מדליות, 37 זהב) בראש ואת סין אחריה (98, 33). בריטניה (65, 30), רוסיה (74, 25) ואוסטרליה (46, 15) סוגרות את הטופ 5 כאן. ישראל שוב לא זוכה ליותר משתי מדליות, ואפס בזהב.

 

גם "ספורטס אילוסטרייטד" (ארה"ב 99, סין 97) ו"וול סטריט ג'ורנל" (ארה"ב 108, סין 92) השתעשעו עם הניחושים הפעם, שאליהם הצטרפו בלוגרים או סתם חובבי ספורט. כאמור, זה משחק ניחושים בשביל כל אחד - מלא טבלה, ולך על זה. אם תגיעו ל־95% דיוק, אולי תתפרסמו כמו ג'ונסון וברנרד.

 

כדי להקל עליכם לעשות את זה, בן ג'ונס מ־DataRemixed דירג את כל זוכות המדליות מבייג'ינג לפי מדליות פר מיליון תושבים ומדליות פר מיליארד דולר תל"ג. אצלו, דווקא זימבבואה, ג'מייקה, איסלנד, איי בהאמה, מונגוליה, קניה, סלובניה, ארמניה, ניו זילנד, גיאורגיה, קובה ובלארוס הן המדינות האולימפיות המוצלחות ביותר. ליתר דיוק, היעילות ביותר. בדבר אחד הנתונים שלו מתיישרים עם אלה של הכלכלנים: ישראל, גם פה, מגרדת את התחתית.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x