• תפריט
ספורט עולמי

הקובנים מגלים את הכדורגל

בזכות שינויים דמוגרפיים והפופולאריות של ליאו מסי, הופך הכדורגל ליותר ויותר פופולארי באי הקריביי

רונן וודלינגר 21:4509.07.12

האסוציאציות הראשונות למשמע השם "קובה" נוגעות בדרך כלל לקומוניזם, למכוניות שנתקעו שם עוד מהסיקסטיז, לחופים אקזוטיים ולמוזיקה נפלאה. במה שנוגע לספורט, זכור במיוחד קופץ הגובה חבייר סוטומאיור, והמשחק האהוב על הקובנים הוא בכלל הבייסבול, הספורט הלאומי של השכנים הקפיטליסטים מצפון, אלה עם הפסים והכוכבים. מנגד, כדורגל מעולם לא היה כוס הקקאו של הקובנים. עכשיו, כך נראה, כל זה משתנה.

 

"קאנצ'ה ז'נה" (Cancha Llena), אתר הספורט של העיתון הארגנטיני "לה נסיון", הקדיש כתבה נרחבת לפופולאריות הגואה של הכדורגל במדינה הקריבית האדומה. מתוארת שם כיכר במרכז העיר הוואנה, לא הרחק ממוזיאון המהפכה, שבה ילדים בחולצות של ריאל מדריד וברצלונה בועטים בכדור מאולתר תוך שהם מנסים לחקות את אליליהם מעבר לאוקיינוס. לדברי הכתב, סצנות כאלה, שעד לא מזמן היו נדירות למדי במדינה שמעדיפה באופן מסורתי את ה"הום-ראן" על פני ה"גול", נעשות נפוצות יותר מאי פעם בכל רחבי המדינה.

 

למעשה, המאבק בין הכדורגל לבין הבייסבול הוא במידה רבה גם מאבק על דמותה של קובה. הדור הוותיק במדינה, של בני ה-45 ומעלה, נאמן עדיין ברובו לערכי המהפכה הקומוניסטית ושומר אמונים גם לבייסבול, או "לה פלוטה" ("הכדור") כמו שמכנים הקובנים את המשחק. לעומתם, צעירים בני 30 ומטה, מאסו בכל זה. הם רוצים להתחבר לעולם, לאירופה, ולאחיהם באמריקה הלטינית, והכדורגל הוא אחד האמצעים לשם כך.

 

 

האוונה, קובה.  הדור הוותיק במדינה, של בני ה-45 ומעלה, נאמן עדיין ברובו לערכי המהפכה הקומוניסטית ושומר אמונים גם לבייסבול, או "לה פלוטה" ("הכדור") כמו שמכנים הקובנים את המשחק. לעומתם, צעירים בני 30 ומטה, מאסו בכל זה. הם רוצים להתחבר לעולם, לאירופה, ולאחיהם באמריקה הלטינית, והכדורגל הוא אחד האמצעים לשם כך האוונה, קובה. הדור הוותיק במדינה, של בני ה-45 ומעלה, נאמן עדיין ברובו לערכי המהפכה הקומוניסטית ושומר אמונים גם לבייסבול, או "לה פלוטה" ("הכדור") כמו שמכנים הקובנים את המשחק. לעומתם, צעירים בני 30 ומטה, מאסו בכל זה. הם רוצים להתחבר לעולם, לאירופה, ולאחיהם באמריקה הלטינית, והכדורגל הוא אחד האמצעים לשם כך צילום: בלומברג

 

אגב, המאבק הזה בא לידי ביטוי בדמותו של סמל נוסף של המהפכה הקובנית, הלוא הוא ארנסטו צ'ה גווארה, שאהב בייסבול, אבל בתור ארגנטיני העדיף (וגם שיחק) כדורגל, עליו אמר פעם "זה לא סתם משחק פשוט, זהו כלי בידי המהפכה."

 

לפני שנה נערך בקובה סקר, שבו נשאלו אנשים - מהו אירוע הספורט שהם הכי היו רוצים לראות. למקום הראשון, עם כמעט 46%, הגיע הקלאסיקו של ספרד. במקום השלישי, שוב כדורגל, מפגש של ארגנטינה נגד ברזיל. משחק בין נבחרות הבייסבול של קובה וארצות-הברית – ה-משחק של המהפכה הקובנית – הגיע רק למקום השני עם כרבע מקולות הנשאלים.

 

הסיבות לפופולאריות של הכדורגל קשורות, בין השאר, לשחרור-מה של האחיזה הקומוניסטית (מזה ארבע שנים שפידל קשישא כבר לא מכהן כנשיא), ולחדירה האיטית אך העקבית של אפשרויות וערכים של שוק חופשי. כיום, יותר מבעבר, קובנים שרוצים בכך יכולים לצרוך מעט תרבות מערבית, להשיג מידע ואפילו לצרוך. וכך, בשעת שידור של משחקי כדורגל מתמלאים הבארים בעשרות אוהדים, ובשוק השחור ניתן להשיג חולצות של הכוכבים הגדולים של אירופה.

 

מאידך, קובה היא עדיין מדינה קומוניסטית ודכאנית. על הגלישה באינטרנט מוטלות מגבלות וגם התקשורת רחוקה מלהיות חופשית, מה שמצריך את חובבי הכדורגל בקובה לקצת דמיון. באתר של "לה נסיון" מספרים כי בהיעדר נגישות ליוטיוב, אוהדים מקומיים מבקשים מתיירים שיתארו באוזניהם מהלכים, כמו גול גדול של מסי, והם רושמים את התיאור ואחר כך חוזרים עליו באוזני חברים.

 

סיבה נוספת לשינוי היא זו שהפכה את הכדורגל לכל-כך פופולארי בעולם השלישי, כלומר הפשטות של המשחק. משחק בייסבול מצריך מגרש גדול, מחבטים, כפפות וכדורים – עלות לא מבוטלת במדינה שבה ההכנסה החודשית הממוצעת שווה לעשרים דולר. אפשרות אחת, פופולארית למדי, היא להחליף את אלות הבייסבול במקלות של מטאטא ואת כדורי העור הלבנים בפקקי פלסטיק של בקבוקים. אפשרות אחרת, שצוברת כאמור תאוצה, היא פשוט לשחק כדורגל, שלא מצריך יותר מאשר מגרש קטן, כדור ישן וארבע אבנים.

 

באופן טבעי, נראה שנבחרות וקבוצות מאמריקה הלטינית יחד עם מועדונים מספרד ואיטליה, אהודים בקובה במיוחד. אולי תרמה לכך גם החברות המסוקרת בין קסטרו לבין מראדונה. בין השאר, נהג האחרון להתארח בביתו של המהפכן הזקן כשהיה מגיע לקובה לצרכי גמילה, והוא אף קעקע את דיוקנו וחתימתו של קסטרו על שוק רגלו השמאלית, החזקה.

 

לכל אלה תורמת היחלשותו הדרמטית של ענף הבייסבול במדינה. תור הזהב של שנות השישים עבר מזמן, פרשיות שחיתות ועריקתם של מאות שחקנים (מרביתם לארה"ב) החלישה את הליגה המקומית. "קשה לנצח עם שלושת אלפים פסו קובניים, כשאתה מתחרה מול ששה מיליון דולר אמריקניים," הודה בזמנו קסטרו עצמו בהתייחס לכישרונות המקומיים שעזבו. "היעדר כוכבים מקומיים בבייסבול גורמת לצעירים להתחבר לכוכבים כמו מסי, רונאלדו וצ'אבי" מסביר בכתבה אוהד כדורגל קובני צעיר.

 

למרות העלייה בפופולאריות, הכדורגל הממוסד בקובה רחוק מהצלחה. הליגה חלשה מאוד וגם הנבחרת היא לא סיבה לפתוח בריקוד סלסה. הפעם האחרונה (והיחידה) שבה העפילה קובה למונדיאל הייתה אי-אז ב-1938 ובדירוג של פיפ"א ממוקמת המדינה במקום ה-136, עכשיו, מי יודע, אולי גדל היום ברחובות הוואנה הדור הבא של הספורט הקובני.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x