מהן המטרות של נבחרת ישראל?
בעדר סיכוי ריאלי להגיע למונדיאל, אבל השאלה היא איך אנחנו ובהתאחדות ישפטו את הנבחרת
ב-2008, כשלנבחרת ישראל היה סיכוי להעפיל לטורניר המונדיאל ב-2010, יצא יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון בהצהרה שאינה משתמעת לשני פנים: "לא מעניין אותי הדרך", אמר ל-One. "מעניין אותי שלאחר 40 שנות מדבר נגיע למונדיאל ב-2010. אני רוצה להוציא מהלקסיקון את מונדיאל 1970".
המטרה
אז קודם כל, יש סיבה שלא נעשה את זה.נבחרת ישראל לא טובה מספיק להתמודד עם נבחרות פורטוגל ורוסיה שמלבד העובדה שיש להן מהסגלים האיכותיים בעולם, הן גם מופיעות על בסיס די קבוע בטורנירים הגדולים.
ודבר שני: האם בגלל שהנבחרת לא העפילה למונדיאל היא תהיה כישלון מוחלט? הרי רוב הנבחרות בעולם לא יעפילו למונדיאל הקרוב – האם כולן כישלונות? ברור שלא. ולכן צריך מטרות שיגדירו טוב יותר איך הנבחרת התקדמה או לא.
אבל בוא שנייה, נחזור לדבריו של לוזון, על "לא מעניין אותי הדרך". ובכן, היה נחמד אם אחרי חמש שנים בתפקיד ושני קמפיינים כושלים – היה לוזון מבין שהדרך והסגנון של הנבחרת צריכות להיות המטרה מספר 1 של כל נבחרת כושלת. למצוא את הסגנון ובעקבות כך את השיטה של הנבחרת צריך להיות המטרה מספר אחת כי לאחר מכן, השחקנים ידעו בדיוק לאן הם מגיעים, הם לא יצטרכו ללמוד טקטיקה חדשה לפני כל משחק וגם הקהל יידע מה לצפות מהנבחרת.
אם נבחרות גרמניה, ספרד, הולנד ואחרות – יכלו להציב את המטרה הזאת כמטרה הראשונית שלהן – אין שום סיבה שהנבחרת הישראלית לא תעשה זאת.
סגנון משחק זה תפקידה של המערכת להנחיל ולא רק מאמן אחד – מוכשר ככל שיהיה. ולכן יש לשנות את המבנה הספורטיבי של ההתאחדות לכדורגל. היה עוזר אם היה מגיע סוף סוף מנהל ספורטיבי אמיתי – תפקיד שיש בכל התאחדות גדולה ורצינית בעולם אבל בישראל אין. למה אין? בגלל שאבי לוזון רואה את עצמו כ"הסמכות המקצועית העליונה".
לזכותו של לוזון, נאמר שלקמפיין של אלי גוטמן הוא נכנס עם ציפיות מותאמות למציאות. "אני לא מסתכל כרגע על התוצאות כי הסיכוי נמוך מכיוון שיש נבחרות טובות יותר כמו פורטוגל ורוסיה, אבל אנחנו מאמינים וחולמים ותמיד מקווים", אמר. "חשוב מאוד שההופעה והדרך שלנו תהיה מכובדת ונהיה גאים בכל מה שקורה לאורך הקמפיין".
האם הוא יישאר מחובר לקרקע גם אחרי שרוסיה תוציא בטעות תיקו מול אזרבייג'אן או פורטוגל תחליק בטעות נגד לוקסמבורג - ואז יפתח סדק קטן דרכו נבחרת ישראל תוכל איכשהו להגיע למחזור האחרון של המוקדמות עם סיכוי תיאורטי למקום השני, שמוביל לפלייאוף? זה יהיה המבחן העיקרי שלו.
ובכל זאת, הנה כמה מטרות ספורטיביות ריאליות שיש להציב לנבחרת, לקראת פתיחת הקמפיין הראשון של אלי גוטמן.
1. לפתח סגנון משחק ייחודי לנבחרת הישראלי. אם זה מערך 4-4-2 או 4-2-3-1 או 4-3-3 – זה לא ממש משנה. השאלה הגדולה כאן האם הנבחרת תוכל לשחק את הכדורגל שלה. עדיף, כמו שעשו בגרמניה, לערוך סקר בקרב אנשי הכדורגל והציבור לגבי איך רוצים שהנבחרת תשחק.
2. להכניס בכל קמפיין לפחות שני שחקנים מהנבחרות הצעירות לסגל הנבחרת הבוגרת.
3. להשיג לפחות 2 נקודות מהמשחקים נגד רוסיה ופורטוגל (16%). נצא מתוך נקודת הנחה שניצחון על רוסיה או פורטוגל כמעט בלתי אפשרי מאחר שישראל לא ניצחה נבחרת בכירה ממנה כמעט 20 שנה – אבל שתיים או שלוש תוצאות תיקו זו מטרה אפשרית בהחלט מתוך ארבעה משחקים.
4. להשיג 80% הצלחה לפחות במשחקים נגד נבחרות בעלות דרג נמוך בבית (צפון אירלנד, אזרבייג'אן ולוקסמבורג). אלו מדינות כדורגל קטנות בהרבה מישראל – צריך לנצח אותן. בלי או עם סגנון.
אלו מטרות התחלתיות. ברגע שהציבור יהיה מודע לכך שיש מטרות כאלו, והמטרה היחידה לא תהיה להעפיל למונדיאל או ליורו – ניתן יהיה להעריך יותר נכון את ההתקדמות של הנבחרת. או הנסיגה שלה.
