שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט ישראלי

גם המוחות שיש - בורחים

העולם מתקדם לעבר ניהול ספורט מדעי ופורצי הדרך בתחום הם ישראלים. אבל מה שטוב לגרמניה לא טוב לישראל והספורט המקומי מבריח ממנו אנשים מבריקים בגלל אגו ועסקנים בינוניים

אוריאל דסקל 08:5713.11.11

מחקרים מראים שכדורגלנים ברחבי העולם גדלים, מתחזקים ורצים הרבה יותר מאשר לפני עשר שנים. מספר הספרינטים למשחק גדל באחוזים ניכרים, בכל עונה; כך גם מספר הקילומטרים שעושה כל שחקן. לפי פיזיולוגים, מספר הקילומטרים שגומאים הכדורגלנים למשחק יגדל בעוד 15% בשנים הקרובות. הגובה הממוצע של הכדורגלן, שבדרך ל־1.85 מטר, ומסת השריר הממוצעת הופכים את השחקנים לכבדים יותר ואת המשחק לשילוב של מרתון, ספרינטים והיאבקות.

 

במקביל להתמקצעות של הספורטאים, שהופכים ליותר אתלטים, חזקים וגדולים, קורה דבר מוזר, לכאורה. שחקנים מיניאטוריים, שלא אמורים לשרוד את האבולוציה האכזרית של המשחק, פורחים. ברצלונה, הקבוצה הנמוכה ביותר באירופה, היא גם הקבוצה הטובה ביותר באירופה. שחקנים כמו דויד סילבה, צ'אבי, אנדרס אינייסטה, ליאו מסי, ווסלי סניידר, ג'ק ווילשר, מסוט אוזיל, מרקו מרין ולוקה מודריץ' לא נעלמו מהמפה. ההפך, השחקנים הקטנים הפכו ליותר טובים מאי פעם.

 

ההסברים לכך רבים. ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, מחפש שחקנים נמוכי קומה בכוונה תחילה מאחר "שיש להם שליטה טובה יותר בכדור". אנדרס אינייסטה, הכוכב של ברצלונה, הסביר ש"כשאתה קטן, אתה לומד להיות חד יותר, חכם יותר. שחקנים קטנים לומדים לפעול באינטואיטיביות, לצפות יותר טוב למהלך הבא, לשמור על הכדור טוב יותר ולמסור אותו טוב יותר. מלבד זאת, שחקן ששוקל 90 ק"ג לא יכול לזוז כמו שחקן ששוקל 60 ק"ג".

 

אז השחקנים הקטנים לא נעלמו בגלל ההתעצמות של הכדורגלן הממוצע. ההפך, האבולוציה המואצת התרחשה גם אצלם. ובזמן שהכדורגלנים יתחילו להיראות יותר ויותר כמו שומרי ראש או מתאגרפים, הקטנים יהפכו ליותר חדים, ישחררו את הכדורים יותר מהר והיצירתיות שלהם תשבור שיאים.

 

 

ד"ר מארק ורטהיים. יכתוב ב-2012 את "מדעי האימון" לגרמניה. מה שטוב להם, לא טוב לנו ד"ר מארק ורטהיים. יכתוב ב-2012 את "מדעי האימון" לגרמניה. מה שטוב להם, לא טוב לנו

 

הסוד: קואורדינציה

 

אחד המדענים שעלו על הנושא הזה, הוא ד"ר מארק ורטהיים, שעובד עם הופנהיים, דורטמונד, התאחדות הכדורגל הגרמנית ועוד קבוצות באירופה. ורטהיים, שהוא מומחה לקואורדינציה, עלה על שיטת אימון, Optimal Coordination Order System, שבעצם הופכת את הרמה הטכנית של השחקנים לכזו שמאפשרת להם לשחק יותר מהר וחד.

השיטות שלו התקבלו כבר בכל מדינות אירופה המתקדמות. הן גם הפכו לאבן דרך מקצועית עבור ההתאחדות לכדורגל הגרמנית, שבשנת 2000 החליטה לשקם את הכדורגל הגרמני, וכיום אנחנו רואים את התוצאות כאשר הנבחרת נחשבת לאחת הטובות והטכניות בעולם והשחקנים הגרמנים מככבים בקבוצותיהם.

 

ב־2012 ורטהיים יהיה זה שיכתוב את "מדעי האימון" של האומה הגרמנית, שיתבססו על מדעי המוח ובעיקר קואורדינציה ופחות על כושר.

 

מה שמפתיע הוא שוורטהיים, למרות השם, הוא ישראלי. והוא לא מבין למה אף אחד בישראל לא מוכן להקשיב לו שזה העתיד. "הצעתי להתאחדות לכדורגל תוכנית ארוכת טווח שקיבלה שבחים בגרמניה", אומר ורטהיים. "זו תוכנית שבבסיסה צריך להתחיל לעבוד עם הילדים על קואורדינציה כבר מגיל מאוד מוקדם, לתת להם לפתח את התנועה הטבעית שלהם בצורה טובה, ורק אז אפשר לפתח אצלם טכניקת כדור שמתאימה להם, אגרסיביות שמתאימה להם וכושר גופני שמתאים להם". ההתאחדות, מיותר לציין, לא חזרה אליו.

לפי ורטהיים, הבעיה הגדולה ביותר באימון בישראל היא ש"מלמדים משהו רע, וכשרוצים לעשות משהו טוב יותר, אז מלמדים את המשהו הרע הזה לאורך יותר שעות". לפי ורטהיים, האימון בישראל סובל מחוסר ידע משווע ואנחנו מפגרים אחרי מדינות אירופה בעשרות שנים כבר.

 

 

נבחרת ישראל.  צריך להתחיל לעבוד עם הילדים על קואורדינציה נבחרת ישראל. צריך להתחיל לעבוד עם הילדים על קואורדינציה צילום: איי פי

 

לא רוצים ללמוד

 

ורטהיים, שלמד 12 שנה מדעי האימון באוניברסיטת קלן ומרצה שם מדי פעם, מצביע על כך שהמנהלים בכדורגל הישראלי, בראשות ההתאחדות לכדורגל, לא מוכנים ללמוד דבר, ולו דבר אחד, מהשיעורים הללו.

 

התוכנית של ורטהיים ובכלל של הכדורגל הגרמני היא ליצור מרכזי פיתוח לשחקנים צעירים, שם ניתן יהיה לעבוד על כישורים גופניים/מוחיים של השחקן. המרכזים הללו עלו הרבה מאוד כסף לכדורגל הגרמני, אבל הם הניבו עשרות שחקנים טכניים ברמות שגרמניה, שלה היתה תרבות כדורגל לוחמנית ופחות טכנית, לא הכירה.

 

בישראל ההתאחדות לכדורגל מעדיפה להשקיע את כספי הפיתוח שלה בבית נבחרות (20 מיליון שקל), שם יקבלו את השחקנים שכבר, על פי השיטה של ורטהיים, מאוחר מדי.

בגרמניה, ילדים נכנסים לשיטה כבר מגיל שלוש, עם חוגי קואורדינציה. בבית הספר היסודי הם מתחילים לשחק כדורגל אבל בדגש על כדורגל לא תחרותי, ובגיל עשר כבר מתחילים הסקאוטים הפזורים לסמן את השחקנים בעלי הכישורים הטובים יותר. אותם לוקחים לחוגי כדורגל מתקדמים ואז הילדים נכנסים למערכת הכדורגל. מי שלא מתאים לפחות קיבל קואורדינציה וכושר גופני בסיסי כדי להמשיך לעסוק בספורט באופן חובבני.

 

"היה הרבה יותר טוב אם ההתאחדות היתה משקיעה את הכסף הזה בפיתוח מספר מרכזים ללימוד קואורדינציה ברחבי ישראל. משם, בתקווה שכמה שיותר ילדים יצטרפו למרכזים הללו, אפשר יהיה להוציא שחקנים יותר טובים".

 

הכסף הגדול מושקע במאמנים שהם סוג של מדענים ויכולים לקלוט איך לעזור לכל ילד בנפרד. את השיטה הזאת אימצו בכל גרמניה, על כל 80 מיליון התושבים ויותר מ־6 מיליון הכדורגלנים שלה. אחד ממעצבי השיטה הזאת הוא, כאמור, ישראלי, ובישראל, על פיו, ניתן לאמץ אותה ביתר קלות בגלל הממדים הקטנים של המדינה. אבל בישראל, ורטהיים מספר, התייחסו אליו כחוצן.

 

במשרד הספורט גם לא מעוניינים במומחיותו ובהתאחדות לכדורגל התעלמו ממנו לחלוטין.

 

אבל ורטהיים לא צריך לקחת את זה אישית. מאמנים ואנשי מקצוע רבים מישראל מרגישים שפשוט לא נותנים להם לעבוד. חלקם עוזבים את המקצוע וחלקם פשוט עוברים למקומות שבהם אנשי המקצוע מקבלים הרבה יותר כבוד.

 

"הכל אגו"

"בישראל הרבה פעמים התחושה היא שמתייחסים למאמנים כמנקי רחובות", אומר ד"ר יובל חיגר, שאימן את שחר פאר בגילאים מוקדמים ועבד רבות עם כמה גופי ספורט בישראל עד שהרגיש שחוק ועבר לעבוד עם נימבורק, קבוצת הכדורסל הצ'כית, שאותה מאמן ננו גינזבורג (שגם הוא ישראלי).

 

חיגר (54) מגדיר את עצמו כ"מישהו שמעולם לא הרוויח גרוש שלא מספורט". הוא בוגר תואר ראשון בחינוך גופני, תואר שני בביומכניקה באוניברסיטת אלברטה בקנדה, ותואר שלישי בחינוך למצוינות באוניברסיטת חיפה. הוא אימן בעברו מאות ספורטאים בכירים, בהם טניסאים וכדורסלנים.

 

"בכל הקשור לרמת היחס לאימון ולספורטאים, ישראל עולם השלישי. השיטה בישראל היא לא שיטה. הכל מקרי. וזה לא מפתיע. לא מעורבים מספיק אנשי מקצוע במקצוע עצמו, ההנהלות של גופי הספורט בישראל בנויות מאנשים שלא נותנים למקצועיות משקל דומיננטי מספיק בקבלת ההחלטות".

 

על פי חיגר, רוב המנהלים בישראל"פועלים משיקולי אגו בלבד". "המטרה של מנהל הספורט הישראלי היא להישאר מנהל ספורט ישראלי, לא לקדם את הספורט בישראל. כתוצאה מכך, אנשים שיש להם ידע ומבינים נתפסים כאיום. למאמנים בכירים בישראל מתייחסים כמו אל מנקי רחובות".

 

יש הבדלים גופניים גדולים בין הספורטאים הישראלים לאלו בחו"ל?

"ברור. קודם כל, השרירים שלהם בחו"ל יותר גמישים, הם בעלי רפלקסים יותר טובים והם מוכנים לקלוט יותר חומר לימודי מהספורטאים הישראלים. וזה לא מפתיע. בישראל, בגלל היבול הדל, כל ילד קצת מוכשר עושים ממנו כוכב גדול. ישר. זאת השיטה".

 

לשיטתך, אילו צעדים צריכים לעשות כדי לתקן את המצב?

"זה לא רק לשיטתי, זו שיטה מקובלת בעולם. צריך להתחיל בטיפוח מאמנים, להפוך אותם למקצועיים יותר ובהמשך גם להפוך אותם למנהלים של העתיד. אחר כך, עם המאמנים והמנהלים האלה צריך להעלות את רמת החינוך הספורטיבי של הילדים, מגיל 4־5. צריך להתחיל עבודה חכמה על ספורטאים מהגיל הצעיר ביותר. ולאחר מכן, צריך להתחיל לחנך את התקשורת — שתבין יותר ספורט. התקשורת, התרבות כאן, לא מבינה מה זה ספורט".

 

 

ליאו מסי ואנדרס אינייסטה. אפשר לגדל כאן, אבל צריך את המומחים ליאו מסי ואנדרס אינייסטה. אפשר לגדל כאן, אבל צריך את המומחים צילום: איי אף פי

 

לא כישרון. כישורים

 

כישרון הוא בעצם כישורים גופנים ונוירולוגיים. ולכן כשאומרים לנו ש"הדור מוכשר" או ש"יש דור זהב", זה בעצם שקר. כי כל דור יכול להיות דור זהב, אם יידעו לפתח אותו נכון. אין דבר כזה מלאך שנוגע במצח של ילד והופך אותו למוכשר יותר מאחרים. זה לא מתנה, זה משהו שעובדים עליו. "הכל קשור לאימון", כותב מת'יו סיד, אלוף בריטניה בטניס שולחן לשעבר, שחקר את נושא הכישרון וכתב ספר מרתק — "Bounce", הספר הראשון שבודק מהו "כישרון".

 

"אני, כמו רבים מוכשרים כמוני, חשבתי שהכישרון שלי הוא מתת אל", אמר סיד. "חשבתי שהמהירות, הגמישות והרפלקסים שלי בלתי ניתנים ללימוד, אבל אחרי שלמדתי איך מפתחים כישרון, הבנתי כמה דברים על מה שעשה אותי מיוחד".

 

סיד דיבר עם מאמני ספורט בכירים וגם עם מוזיקאים מוכשרים במיוחד. מסקנתו העיקרית היתה שמי שהתחיל מוקדם יותר את האימונים שלו, הצטיין יותר. כך, לדוגמה, לפי מחקר של ד"ר מלקולם גלאדוול — 288 שחקנים בפרמיירליג נולדו בין ספטמבר ונובמבר ורק 136 שחקנים בין יוני לאוגוסט. למה? אם הכדורגל קשור רק ל"מתנות מהאל", אז איך נוצרת תבנית כזאת? הסיבה היא די פשוטה. את השכבות של הכדורגל מחלקים בבריטניה מספטמבר. כלומר אם נולדת ב־1 בספטמבר, אתה השחקן הבוגר ביותר בקבוצה שלך. זה אומר ששחקן שנולד בספטמבר עשוי להיות מבוגר כמעט ב־12 חודשים משחקן אחר בקבוצה בשכבת הגיל שלו. כלומר יש לו יתרון של 12 חודשים של לימוד המשחק על פני חברו הצעיר לקבוצה.

 

בגילאים צעירים יותר שעות האימונים משמעותיות הרבה יותר (אם אתה בן שנה והתאמנת שנה אז התאמנת 100% מחייך, אם אתה בן שנתיים והתאמנת שנה התאמנת 50% מחייך וכו'). לעתים קרובות השחקן שלומד יותר בולט יותר, ומאמנים בוחרים להשקיע במי שבולט יותר. מה שיוצר עוד פער איכותי.

 

רבים עוזבים

 

ד"ר חיגר וד"ר ורטהיים, בעלי שם עולמי, הם רק שתי דוגמאות לאנשים שלא מוציאים את עצמם בספורט הישראלי בגלל שהוא דוחה אותם משל היו גוף זר. לפחות שניהם עוד עובדים בישראל ברמה מצומצמת. במכבי נתניה, למשל, אימצו חלק מהתוכניות של ורטהיים, והנערים של המועדון באמת השתפרו פלאים. בקורס הפרו של ההתאחדות נותנים לו גם שיעור מול מאמני העתיד. אבל זהו. גם חיגר עדיין מרצה בישראל — אבל הקבוצות הגדולות מתעלמות ממנו וכך גם ההתאחדויות והאיגודים. ויש עוד רבים שאפשר להגדיר אותם כמוחות שברחו.

 

גלעד בלום, למשל, טניסאי לשעבר ומאמן מוערך בהווה, עובד בניו יורק. יש עוד לא מעט מאמני כדורסל ישראלים בחו"ל — אפילו במכללות בארה"ב. זה לא יצוא כמו כדורגלנים ישראלים, שנמכרים עבור כסף שמגיע למועדונים ישראלים — זו בריחה לכל דבר מהספורט הישראלי.

 

זה בכלל לא מפתיע. כשיו"ר התאחדות הכדורגל המקומית אומר שהוא "הסמכות המקצועית העליונה" ואיגוד הכדורסל לא הצליח לשמור בקרבו מנהל מקצועי יותר משנה — אז מה שמחלחל למטה, למועדונים, זה שלא צריך מערך מקצועי. הכל תלוי במאמן יחיד, והוא, בגלל שהכל תלוי בו, הופך לחיית הישרדות בתפקיד ולא למאמן אמיתי, שקידום הקבוצה ושחקניו לפני הכל.

 

כמובן שגם לאף קבוצה בישראל אין מנהל מקצועי, ויחידת המחקר של ההתאחדות לכדורגל עושה עבודתה ללא תמורה מההתאחדות (כי צריך להעסיק חמישה דוברים ב"מערך הסברתי" וכנראה שאין כסף למחקר).

 

העתיד בספורט העולמי הרבה יותר מקצועי. במערכות הספורט המובילות מתחילים להבין את סודות טיפוח הכישרונות. הכל במוח.

 

המוח — סחורה חמה

 

ניתן לראות זאת בשוק העברות השחקנים בכדורגל. ברשימת 25 השחקנים המבוקשים ביותר של אתר Bleacher Report, לפחות 15 מהשחקנים הם שחקנים קטני ממדים יחסית, אבל בעיקר כאלו שאפשר לתאר כיצירתיים. המוח הוא הסחורה החמה ביותר בשוק העברות השחקנים. ובעתיד המגמה הזאת תתגבר. 17 מ־25 השחקנים הצעירים הכי טובים על פי Bleacher Report, הם שחקנים "קטנים ויצירתיים".

 

יצירתיות, דמיון אינטואיציה יכולים לבוא לידי ביטוי רק עם יכולות טכניות גבוהות (בעיקר קואורדינציה) שמתפתחות בתקופת זמן מאוד מוגבלת — הילדות. לא כל שחקן מפתח מספיק יכולות נוירולוגיות כילד שמאפשרות לו להיות "שחקן יצירתי".

 

בישראל מדברים הרבה על כושר לקוי שגורם לנו לפגר אחרי אירופה ולכן משקיעים הרבה באימוני כושר בגילאים הצעירים, אבל זו הנחה לא נכונה. מהירות וכוח, בניגוד לקואורדינציה, יכולים להשתפר בצורה דרמטית מאוחר יותר בהליך התפתחות השחקן. אפילו מוסר עבודה קשור בסוויץ' מנטלי — ע"ע דידייה דרוגבה, שעד שנות ה־20 המאוחרות לחייו אהב את מקדונלד'ס יותר מאשר את חדר הכושר — אבל אז שינה את הגישה והקריירה שלו פרחה.

 

מוח הוא הסחורה החשובה ביותר — במיוחד למדינה שלא מבורכת במאות מיליוני ספורטאים בפוטנציה. מוחות של ספורטאים מפתחים בעזרת מוחות של מומחים. אי אפשר יהיה לפתח אותם אם הם לא יהיו כאן.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x