$
רכישות

אודינזה - חכמה על גדולות

אודינזה הקטנה בנתה את עצמה כקבוצת צ'מפיונס ליג על ידי מכירת השחקנים שלה. כך עובד המנגנון של הקבוצה הקטנה שמכרה את דרכה לפסגה

אוריאל דסקל 17:1719.07.11

כשמילאן הבטיחה את האליפות שלה בעונה שעברה, הציג קשר הקבוצה קווין פרינס בואטנג את כישורי הריקוד שלו לראווה. באמצע הסן סירו פתח בואטנג במחול כשהוא לבוש כמו מייקל ג'קסון, כוכב הפופ האגדי. בואטנג זז לא רע בכלל והפך ללהיט ביוטיוב. אחרי שצפה בבואטנג קורע את רחבת הריקודים המאולתרת בסן סירו, הבטיח פרנצ'סקו גווידולין, מאמן אודינזה, שהוא ירקוד כמו בואטנג אם קבוצתו תגיע ל"גן העדן", שזה ליגת האלופות. "אם נגיע לליגת האלופות, אני אעשה את הליכת הירח כמו בואטנג!", הבטיח. וזה קרה - אודינזה העפילה לליגת האלופות וגווידולין קיים את הבטחתו. ריקודו המביך הפך ללהיט יוטיוב גדול יותר אפילו מזה של בואטנג.

 

גם ללא הריקוד המרושל של גווידולין, אודינזה הפכה לסיפור של השנה שעברה - גדול יותר מהאליפות הראשונה של מילאן מאז 2004. מדוע? כי מדובר בקבוצה מעיר קטנה, עם תקציב פצפון ומסורת נטולת תארים, שהצליחה להתברג לאליטת הכדורגל של איטליה ואירופה בזכות מודל כלכלי שנשען על סקאוטינג חכם ופעילות אמיצה בשוק העברות השחקנים.

 

הקיץ צפויה הקבוצה שמכונה Le Zebrette (הזברות הקטנות) למכור את הכוכב הגדול ביותר שלה, אלכסיס סאנצ'ס, תמורת כ־40 מיליון יורו. זאת לאחר שמכרה לאחרונה את גוקהן אינלר, סימונה פפה וכריסטיאן סאפטה תמורת כ־30 מיליון יורו. בכלל, בשנים האחרונות מכרה אודינזה שחקנים כגון מרטין יורגנסון, אסמואה ג'אן, סוליי מונטארי, מארק יאנקולובסקי, דויד פיסארו, פאביו קוואגליארלה ועוד רבים אחרים לקבוצות הבכירות ביותר באירופה.

 

 

אלכסיס סאנצ'ס. אודינזה דחתה הצעה בשווי 20 מיליון יורו עליו כי ידעה שאפשר לקבל עליו לפחות 40 אלכסיס סאנצ'ס. אודינזה דחתה הצעה בשווי 20 מיליון יורו עליו כי ידעה שאפשר לקבל עליו לפחות 40 צילום: אי פי אי

 

רשת דיג ב־4 מיליון יורו

 

האיש מאחורי ההצלחה הוא הבעלים, ג'יאמפאולו פוצו, איש עסקים שרכש את המועדון ב־1986, לאחר שהורד לסריה B בגלל מעורבותו בסקנדל הימורים גדול באיטליה. ההיסטוריה חזרה על עצמה ב־1990 כשפוצו עצמו נמצא אשם בניסיון למכירת משחקים - הוא עזב את תפקיד נשיא הקבוצה והותיר לבנו ג'ינו ולשותפו פרנקו סולדאטי את הניהול היומיומי אבל נשאר מאחורי הקלעים.

 

האסטרטגיה של פוצו היתה ברורה - אודינזה אינה יכולה להתחרות על השחקנים האיטלקים הבכירים ולא יכולה להביא שחקנים מובילים משווקים גדולים כגון ארגנטינה וברזיל. ולכן המטרה הפכה להיות השגת יתרון בשווקים "אלטרנטיביים" על ידי השקעה לא קטנה של כספים במערכת סקאוטינג, שהיא בעצם רשת דיג לכדורגלנים. הקבוצה מעסיקה יותר מ־50 סקאוטים ברחבי העולם, שלכל אחד רשימת קשרים ארוכה של אנשי מקצוע בקהילות קטנות וגדולות. אלו עוזרים לקבוצה למצוא שחקנים צעירים ומוכשרים במדינות כמו צ'ילה, קולומביה, גאנה, שוויץ, סלובניה ועוד מדינות שאליהן הסקאוטים של הקבוצות הגדולות בדרך כלל לא מגיעים. רשת הסקאוטינג הזאת עולה למועדון יותר מ־4 מיליון יורו בשנה - אבל זו השקעה משתלמת.

 

כדי לגייס את השחקנים, מציעה להם הקבוצה חוזים טובים בגיל צעיר ומבטיחה להם ניסיון באירופה — חלון ראווה טוב יותר לקבוצות גדולות יותר. הקבוצה, בעצם, מציעה לשחקנים להיות קרש קפיצה שלהם לדברים גדולים יותר — זאת מתוך הבנה שאודינזה היא לא שיא השאיפות של כדורגלני העולם. את אלכסיס סאנצ'ס, למשל, החתימה אודינזה כשהיה בן 16 - בקיץ 2006. היא שילמה עבורו לקבוצתו, קוברלואה, סכום של 3 מיליון יורו (סכום ענק עבור ילד בן 16), אבל הוא לא הגיע לקבוצה האיטלקית עד 2008. הוא הושאל לקולו קולו, קבוצת כדורגל מובילה בצ'ילה, ואחר כך לריבר פלייט, הענקית הארגנטינאית. בשנתיים הללו למד להיות מחוץ לבית — מה שעזר לו להסתגל למעבר לאודינה, עיר בת 100 אלף תושבים בצפון־מזרח איטליה. מהר מאוד גם התברר שאודינזה עשתה עסקה לא רעה בכלל, ובשנה שעברה דחתה הצעה בשווי 25 מיליון יורו עליו כי היתה בטוחה שהיא יכולה להשיג עליו לפחות 40 מיליון יורו הקיץ. וזה ככל הנראה יקרה.

 

דרך נוספת שבה אודינזה מכינה את השחקנים שלה לקראת הצלחה בסריה A היא הסכם שיתוף פעולה עם קבוצת הכדורגל מהליגה הספרדית השנייה, גרנדה. אודינזה משאילה לקבוצה הספרדית הקטנה שחקנים רבים (בשנה שעברה השאילה לה 14 שחקנים), ואחרי תקופת ההסתגלות לכדורגל האירופי הם חוזרים אליה. הקבוצה משאילה שחקנים רבים גם לקבוצות אחרות. בעונה שעברה, למשל, היו רשומים אצלה 63 שחקנים, שרק 26 מהם שיחקו אצלה. ההשאלות הן מקור הכנסה לא רע - כ־3.5 מיליון יורו בשנה - וגם עוזרות לשחקנים להתכונן לכדורגל האיטלקי.

 

גוקהאן אינלר. נרכש ב-2007 עבור 2 מיליון יורו, נמכר לנאפולי הקיץ ב-13 מיליון יורו גוקהאן אינלר. נרכש ב-2007 עבור 2 מיליון יורו, נמכר לנאפולי הקיץ ב-13 מיליון יורו צילום: אי פי איי

 

השיטה עובדת

 

למרות השינויים התכופים בסגל הקבוצה, המועדון מצליח להישאר בסריה A כבר יותר מ־15 שנה עם תקציב שכר קטן. השנה, למשל, הקבוצה היתה עם תקציב שכר הקטן מ־35 מיליון יורו והתחרתה נגד קבוצות עם תקציבי שכר הגבוהים פי שניים, ארבעה, חמישה ואפילו שישה משלה. זאת הרבה בגלל מאמנים צעירים ומוכשרים שמובאים לקבוצה במטרה, כמובן, לעזוב אותה בעתיד. אלברטו זאקרוני ולוצ'יאנו ספאלטי הם דוגמאות למאמנים צעירים אך חרוצים ויצירתיים. הם הגיעו לאודינזה כדי לעשות לעצמם שם והצליחו. לאחר מכן עזבו.

 

חייבים למכור. והרבה

 

השיטה עובדת. בעשור האחרון הכנסות אודינזה ממכירת שחקנים הן יותר מ־215 מיליון יורו. באותה תקופה רכשה הקבוצה שחקנים ב־100 מיליון יורו, כלומר הכנסות הנטו שלה משוק ההעברות עומדות על 115 מיליון יורו. בארבע השנים האחרונות ההכנסות נטו של אודינזה ממכירת שחקנים עמדו על 60 מיליון יורו. רק חמישה מועדונים באיטליה הצליחו להרוויח בשוק העברות השחקנים בארבע השנים האחרונות, וגם אם נחבר את הרווחים של כולם ביחד, לא מגיעים לרווח של אודינזה. רק פורטו (שהרוויחה 111 מיליון יורו בשוק העברות בשלוש השנים האחרונות) וליון (91 מיליון יורו) הרוויחו יותר מאודינזה בשוק ההעברות האירופי.

 

באודינזה מתעסקים כל כך הרבה בשוק ההעברות בגלל שהכנסות הקבוצה ממכירת זכויות שידור, ספונסרשיפ וכרטיסים נמוכות בהרבה מאשר הכנסות היריבות שלה באיטליה. הקבוצה מכניסה 41 מיליון יורו ממכירת כרטיסים, זכויות שידור וספונסרשיפ. זה סכום מגוחך ביחס למה שמכניסות אינטר (225 מיליון יורו), מילאן (208 מיליון יורו) ויובנטוס (205 מיליון יורו). הסכום הזה מתגמד גם ביחס להכנסות של רומא (123 מיליון יורו). פיורנטינה, לאציו, ונאפולי - שלושתן עם הכנסות הכפולות מאלו של אודינזה. בין 35% ל־40% מהכנסות של אודינזה מגיעים ישר משוק העברות השחקנים, כלומר המועדון מרוויח בערך פי שישה יותר משוק ההעברות מאשר ממכירת כרטיסים. בזכות הפעילות הזו אודינזה יכולה לסיים עונות ברווח ולקיים מודל בר־קיימא בשוק קשה, שבו הקבוצות הגדולות מפסידות עשרות מיליונים.

 

לצד ההכנסות הגדלות משוק ההעברות באודינזה החלו לעבוד גם על שיפוץ האצטדיון והקטנתו כך שיהיה יותר מכניס. על פי התוכניות, יוקטן האצטדיון מ־36 אלף מוקמות ל־22 אלף מקומות ויהפוך ממה שפוצו מתאר כ"קתדרלה בחול" ל"תיאטרון כדורגל", שבו הקהל יותר קרוב למגרש והאווירה יותר מתאימה לאוכלוסייה הבורגנית יחסית באזור. עלות השיפוץ תכוסה על ידי אודינזה (שתקבל הנחות מהעירייה שממנה היא משכירה את המתקן) ותעמוד על 25 מיליון יורו – לא משהו שאי אפשר לכסות במכירת כוכב עולה. בעונה הבאה, אם יעבור את שלב מוקדמות ליגת האלופות, ייהנה המועדון מהכנסה ממוצעת של כ־30 מיליון יורו נוספים מאופ"א. גם הכנסות ממכירת זכויות השידור בצורה קולקטיבית אמורות להעשיר את קופתה. הקבוצה עוד לא מיצתה את הפוטנציאל שלה מבחינת הכנסות מסחריות (11 מיליון יורו בסך הכל - 1 מיליון יורו מהספונסר הראשי, 1.1 מיליון יורו מספונסר הלבוש). החובות גם לא גדולים (36 מיליון יורו — חוב קטן ביחס לחובות הקבוצות הגדולות), ולמועדון יש נכסים בשווי 38 מיליון יורו - מקום שלישי בליגה אחרי יובנטוס ופיורנטינה.

 

 

שחקני נבחרת שווייץ. אודינזה מחפשת שחקנים ב"שווקים אלטרנטיביים" - מקומות כמו סלובניה ושווייץ שהקבוצות הגדולות יותר לא מגיעות אליהן שחקני נבחרת שווייץ. אודינזה מחפשת שחקנים ב"שווקים אלטרנטיביים" - מקומות כמו סלובניה ושווייץ שהקבוצות הגדולות יותר לא מגיעות אליהן צילום: אי פי אי

 

יש עתיד?

 

אז מה טומן בחובו עתידה של הקבוצה? ובכן, האסטרטגיה והפילוסופיה לא השתנו ב־15 השנים האחרונות למרות השינויים התכופים בסגל הקבוצה, בצוות המקצועי וגם בצוות הניהול. אמנם הקבוצה תשקיע יותר כסף באקדמיה שלה ותגייס שחקנים צעירים יותר מאיטליה, אך האסטרטגיה לא אמורה להשתנות.

 

בעיקרון, הפייר פליי הפיננסי אמור לעזור לקבוצות כמו אודינזה להתחרות בשוק יותר שוויוני, אבל באופן פרדוקסלי היוזמה של אופ"א עשויה לפגוע באסטרטגיה שלה: היא יכולה לפגוע ביכולות הקבוצות הגדולות להוציא על רכש ובכך להוריד את השווי ועלויות השחקנים של אודינזה. בנוסף, יותר מועדונים יאמצו את השיטה של אודינזה וכך התחרות על השחקנים הצעירים והזולים תתגבר. אבל אודינזה עם ניסיון בשוק הזה אמורה להיות עם יתרון גדול.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x