• תפריט
שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
עסקי ספורט

"עם הספר" דומיננטי בעסקי הספורט

שלושה מתוך ארבעה הקומישינרים החשובים בארצות הברית הם יהודים, קבוצות הכדורגל הגדולות בבריטיניה בבעלות יהודית, עשרות בעלי קבוצות בארה"ב הם יהודים. צירוף מקרים או "מסורת של מחקר"?

אוריאל דסקל 15:3802.05.11

אחד מהתירוצים העלובים ביותר לחוסר ההצלחה הישראלי בזירת הספורט העולמית נאמר תמיד חצי בצחוק. "אנחנו עם הספר - לא צריכים לעשות ספורט". ואכן, אחוז הספורטאים המובילים ממוצא יהודי לא עולה בהרבה על אחוזם באוכלוסייה (למרות שהיו כמה ספורטאים יהודים מוצלחים במיוחד). עם זאת, אחוזים גבוהים מבעלי הקבוצות בארה"ב וגם באירופה הם יהודים - הרבה יותר מהאחוז שלהם באוכלוסייה, כמו ששיעור המנכ"לים היהודים בארה"ב גבוה יותר מאשר שיעור היהודים באוכלוסייה (כ-20% ביחס ל-2%).

 

עשרות מבעלי הקבוצות ב-NFL, NBA ו-MLB הם יהודים, בפרמיירליג צ'לסי, טוטנהאם, מנצ'סטר יונייטד ואסטון וילה בשליטת יהודים וארסנל היתה ממש עד לא מזמן גם כן בשליטה יהודית. דייויד סטרן, קומישינר ה-NBA ואחד מהאנשים החזקים בעולם עסקי הספורט - יהודי. באד זליג, קומישינר ה-MLB, גם כן יהודי. גארי באטמן, הקומישינר היצירתי של ה-NHL, גם הוא יהודי. כמוהו גם הקומישינר של ה-MLS, דון גארבר.

 

ת'יאו אפשטיין, הג'נרל מנג'ר של בוסטון רד סוקס והאיש שאחראי לאליפות הראשונה של המועדון אחרי עשרות שנים שחונות, יהודי - והוא ממשיך את המסורת היהודית של רד אורבך, שגם כן הביא תהילה לבוסטון עם הסלטיקס שלו.

 

הדומיננטיות היהודית הזאת קשורה לאותה סיבה שאחוז גדול מזוכי פרס נובל הם יהודים - וזאת למרות שאין יותר מדי כאלה בעולם. העם היהודי מהווה חלק חשוב בעולם הניהולי וזה לא בהכרח בגלל שמדובר בעם שנבחר על ידי ישות עליונה. זה עניין תרבותי לחלוטין - אבולוציוני אפילו.

 

"יש ביהדות מסורת של מחקר", מסביר דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2002, שטוען כי המסורת הזאת היא הסוד הגדול של "המוח היהודי".

 

 

רומן אברמוביץ'. צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד, אסטון וילה וטוטנהאם בבעלות יהודית רומן אברמוביץ'. צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד, אסטון וילה וטוטנהאם בבעלות יהודית צילום: ראובן שוורץ

 

למה המוח היהודי יהודי?

 

למה? השערות רבות יש לכך. אחת מהן היא העובדה שכדי לשרוד מחוץ לארצם, היהודים היו חייבים לפתח דרכי לימוד ותפקידים שדורשים מחשבה. בהרבה מקומות השלטונות אסרו על יהודים לעסוק בעבודות כפיים, העבודות היחידות שהשתלמו כספית בזמנו. זה הכריח את היהודים לאמץ עבודות שלא צריך בשבילם אדמה או חומר; מקצועות שצריך בשבילם רק מוח ואפשר לנדוד איתם ממדינה למדינה - עריכת דין, ראיית חשבון, רפואה, ועוד עבודות שדורשות חשיבה ולימוד.

 

שלב נוסף של התפתחות "המוח היהודי" הוא העובדה שבכל מקום בו היו יהודים - הם היו מיעוט וכמיעוט היו צריכים להוכיח את עצמם יותר - הם דחפו את עצמם יותר חזק מאחרים כדי להתקדם. התוצאה היתה יצירת תרבות אינטלקטואלית ושאפתנית.

 

עם השנים הנטייה היהודית להחדרת מחשבה אינטלקטואלית לכל תחום בחיים הגיעה גם לכדורגל. בראשית הכדורגל באירופה של תחילת המאה העשרים, התבסס המשחק על התפיסה הבריטית של כוח ומהירות - תפיסה שהתפתחה במדינת המקור בגלל הרוח, הבוץ והקור (ועוד גורמים רבים). כוח היה חשוב יותר ממוח בכדורגל הפרימיטיבי אבל כדרכה של אבולוציה, במדינות בהן האזרחים היו פחות חזקים, גבוהים ומהירים באופן טבעי התפחתו שיטות אחרות וחכמות יותר למשחק.

 

אנחנו נתמקד בפיתוח באסכולת הדנובה, שיהודים היו חשובים מאוד בפיתוחה. אסכולת הדנובה התפתחה כתשובה לפיזיות האנגלית בדיונים אינסופיים על כדורגל בבתי הקפה של וינה ובודפשט. השיטה, שצידדה במשחק של מסירות קצרות ומהירות ותנועה רבה של שחקנים, דרשה מהשחקנים והמאמנים לחשוב אחרת על המשחק. היא דרשה מהם לחשוב.

 

היהודים היוו חלק חשוב מפיתוח שיטת המשחק החשובה הזאת ובאבולוציה שלה - שניתן לומר שהמוצר המוגמר שלה היא ברצלונה של היום. בלה גוטמן, הוגו מייזל, דורי קירשנר וארנסט ארבשטיין היו מאמני כדורגל יהודים, שבשנות ה-20' וה-30' היוו חלק חשוב בדיוני בית הקפה והיו משמעותיים ביותר בהתפתחות הכדורגל בכלל ושיטות התקפיות בפרט.

 

גוטמן היה מאמן ענק שהוביל את בנפיקה לזכיות בגביע אירופה; מייזל, מאמן נבחרת הוונדרטים המיתולוגית (Wunderteam) של אוסטריה, נחשב לאחד מהמאמנים החכמים בכל הזמנים. מוחו החריף וחשיבה יוצאת דופן עזרו לפיתוח הכדורגל בהונגריה, גרמניה, אנגליה ואיטליה; קירשנר הביא את בשורת הטקטיקה לברזיל, ובעקיפין הוא וגוטמן (שגם אימן בברזיל) הראו לברזילאים איך לנצל את הכישרון הטבעי שלהם כדי לזכות בטורנירים בינלאומיים; ארבשטיין המציא בטורינו, שם אימן את קבוצת הכדורגל האגדית איל גרנדה טורינו, מערך מודרני שיותר מעשור לאחר מכן זכתה עמו ברזיל במונדיאל הראשון שלה ב-1958. שיטות המשחק והאימון של ארבשטיין שימשו גם את ה"טוטאל פוטבול" המהפכני של נבחרת הולנד. זה קרה 35 שנה אחרי שנהרג עם כל שחקני טורינו בהתרסקות המטוס סופרגה (1949).

 

גוטמן, מייזל, קירשנר וארבשטיין היו חלק מהתפתחותה של נבחרת הכדורגל ההיסטורית של הונגריה ששיחקה כדורגל ששינה את פני המשחק לעד. אגב, יהודים עשירים - ללא משפחה או חברים קרובים (בגלל השואה) השקיעו בהולנד של שנות החמישים כמויות כסף ואנרגיות בקבוצה צעירה שעונה לשם אייאקס. ממנה התפתח הטוטאל פוטבול.

 

 

שחקני אייאקס.  יהודים עשירים –  ללא משפחה או חברים קרובים (בגלל השואה) השקיעו בהולנד של שנות החמישים כמויות כסף ואנרגיות בקבוצה צעירה שעונה לשם אייאקס שחקני אייאקס. יהודים עשירים – ללא משפחה או חברים קרובים (בגלל השואה) השקיעו בהולנד של שנות החמישים כמויות כסף ואנרגיות בקבוצה צעירה שעונה לשם אייאקס צילום: אי פי אי

 

מתרחקים מהמקורות

 

בכל מקרה, ג'ונתן ווילסון, שחקר וכתב ספר על התפתחות הטקטיקה בכדורגל (Inverting the Pyramid: The History of Football Tactics) אומר שאחת מהסיבות לקריסת הכדורגל האוסטרי וההונגרי היתה האנטישמיות המתפשטת במערב אירופה של שנות ה-30 וה-40. "גוטמן, קירשנר, מייזל וארבשטיין היו יהודים וכולם עשו משהו שהוא קריטי להתפתחות של הכדורגל העולמי", אומר ווילסון. "הם היו הראשונים שעשו אינטלקוטאליזציה של המשחק בשנות ה-20' המאוחרות". הם היו הראשונים שישבו בבתי הקפה, בשיא תרבות בתי הקפה של מרכז אירופה (Mitteleuropa) ובפעם הראשונה בחייו של המשחק הבריטי החלו לייחס לו חשיבות אינטלקטואלית, היבטים פילוסופיים ועומק תרבותי.

 

האינטלקטואליזציה של המשחק, לפי ווילסון, היתה משהו מאוד יהודי. "הם היו הראשונים שראו בכדורגל משהו ששווה פרשנות", אמר הסופר האנגלי.

 

ומה בישראל? ובכן - השיח על כדורגל רחוק מלהיות אינטלקטואלי. ההפך הוא הנכון. 80% מהמאמנים מתדרכים את השחקנים שלהם ברמת ה"תלחמו כמו גברים". שחקנים שמנסים לפתח דיון על כדורגל ברמה אינטלקטואלית גבוהה יותר מבוטלים כ"מעורערים מדי". פרשנים בכירים טוענים שטקטיקה זה לא יותר מ"טקטיקה שמקטיקה"; בתוכניות רדיו וטלוויזיה על כדורגל מתעסקים בהכל חוץ ממה שקורה על המגרש בטענה שדיונים טקטיים ופילוסופיים על המשחק "משעממים את הצופים".

 

האנשים שעוסקים בסיקור הכדורגל הישראלי, במקום לחשוף את הפן העמוק וההיסטורי של המשחק, עושים הכל כדי לרדד אותו כדי שיוכל להתחרות בתחרות האבודה נגד הריאלטי. בתחום עסקי הספורט גם אין עניין לחשוב יצירתי מדי. האמת, רוב בעלי הקבוצות כלל לא מודעים לתחום הזה של עסקי ספורט. מבחינתם אין עולם שלם ללמוד ממנו.

מה יחזיר את השיח האינטלגנטי על המשחק? זו שאלה גדולה שנוגעת במה יחזיר את השיח האינטלגנטי לחיים שלנו בישראל.  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x