מהו אולם הספורט מספר 1 של ארה"ב

"לזכות בטורניר הביג איסט (בכדורסל מכללות) זה הישג יותר גדול מלהגיע ל־Elite 8 בטורניר הלאומי". כך קבע בשבוע שעבר טוני קורנהייזר מ־PTI (גרסתה המקורית של ESPN ל"יציע העיתונות". מי שיש לו HOT כבר לא יכול לראות את זה). מייקל ווילבון, העיתונאי שמולו, התפלץ: "אתה שומע את עצמך?! זה הטורניר הלאומי!". "כן", ענה לו קורנהייזר, יהודי בן 62 שנולד בלינברוק, ניו יורק, "אבל שם הם לא משחקים את כל המשחקים שלהם במדיסון סקוור גארדן".

גם אם לא תסכימו עם הטיעון של קורנהייזר (שהשנה מתבסס, בין היתר, גם על העובדה שהביג איסט היא ללא עוררין הליגה הכי חזקה בארצות הברית), הרי שבבסיס שלו עומדת תפיסה מאוד רווחת גם בקרב אנשים שאינם יהודים בני 62 שגדלו במחוז נסאו: אם זה לא קרה בניו יורק, זה כנראה לא מספיק חשוב. את הצד השני של אותו מטבע אתם מכירים במילות שירו של פרנק סינטרה. 

אבל בשביל האולם הישן, למרות המיקום במנהטן, זה לא היה קל להגיע למעמד הזה. אין כאן סיפור של הר סיני הצנוע, שעמד בצד בשקט עד שקיבל את הכבוד, וכדי לגרום למייקל ג'ורדן לקרוא לו "המכה של הכדורסל", על המדיסון סקוור גארדן היה לעבור דרך ארוכה.

מדיסון סקוור גארדן. היסטוריה עשירה צילום: MCT

בית המקדש הרביעי

האולם הוא הבניין הרביעי שנקרא בשם הזה, וגם הוא עומד על תלו כבר 43 שנה - האולם הכי ותיק ב־NBA (שלושת האולמות הכי ותיקים אחריו - בסקרמנטו, במילווקי ובדטרויט - נבנו כולם ב־1988, 20 שנה אחר יה־MSG הנוכחי). קדמו לו האולם ברחוב 26 על שדרת מדיסון, שנבנה ב־1879 ואכלס קהלים של 10,000 איש שבאו לצפות בתצוגות פרחים וכלבים, במשחקי טניס וגם באגרוף. ב־1890 הוא נהרס ובמקומו נבנה המדיסון סקוור גארדן 2, והאחרון שבאמת ניצב במדיסון סקוור. עם 8,000 מושבים, האולם היה בית גם להצגות ואופרות.

MSG 3 עשה את קפיצת המדרגה ונבנה על השדרה השמינית ובין הרחובות ה־49 וה־50. הוא יכול היה להכיל קהלים של כמעט 20 אלף איש, ושימש בית בעיקר לניקס ולריינג'רס (הוקי). הוא עוצב על ידי תומאס וו. לאמב, מאדריכלי התיאטרות המפורסמים בתולדות ארה"ב, ומומן על ידי טקס ריקארד, אמרגן אגרוף שגייס 4.75 מיליון דולר (שווה ערך ל־60 מיליון דולר כיום) כדי לבנות את האולם. אה כן, ומרלין מונרו שרה בו "יום הולדת שמח" לג'ון פ. קנדי ב־1962. ב־1968 נהרס, וכמה בלוקים משם, על אותה שדרה ובבלוק שבין השדרות השמינית לשביעית ובין הרחובות ה־31 וה־33, נבנה האולם הנוכחי. הפעם הוא כבר עלה 123 מיליון דולר, 778 מיליון דולר בכסף של 2011, והשאר... אתם יודעים. בכל העולם יודעים. הניקס והריינג'רס קוראים לו בית עד היום, אבל עם מיקום שהוא שבעה בלוקים מטיימס סקוור, וההיסטוריה של הבניינים שקדמו לו, האולם הזה הוא "הרבה יותר מאבנים ומים".

הוא היה הבית לקרבות אגרוף ענקיים (כולל שניים מהשלושה בין מוחמד עלי לג'ו פרייזר, בהם "קרב המאה") ולשלל אירועי WWE מטורפים, לכנסים פוליטיים ענקיים ולפסטיבלים. הוא זכה לאינספור אזכורים בתרבות הפופולרית. להקת U2 האירית הפכה אותו לבית שלה עם 17 הקונצטרים שניגנה בו (יותר מכל אמן אחר), ומדונה הופיעה בו ב־2006 שש פעמים מול קהל סולד אאוט, הופעות שהכניסו סכום שיא מטורף של 16.5 מיליון דולר. הכנסה של ממוצעת כ־137.5 דולר מכל צופה.

כיום, יחד עם מועדון ה־NBA בעל השווי הגדול ביותר (ניקס, 613 מיליון דולר), הוא הנכס העיקרי של מ.ס.ג אחזקות, חברה בעלת שווי שוק של יותר מ־2 מיליארד דולר, שאחרי תקופה קשה המניה שלה רשמה זינוק ענקי של 41.65% בשנה האחרונה. את 2010 סיימה MSG עם הכנסה של 1.15 מיליארד דולר - עלייה של 8.9% לעומת השנה שעברה. כך עולה מהדו"חות הכספיים של החברה. הרווח התפעולי של החברה הסתכם ב־134.5 מיליון דולר, עלייה של 198% לעומת שנת 2009.

הגארדן הוא הארנה ה"עסוקה" בעולם. אפשר לספור על אצבעות יד אחת את הימים בשנה שבהם הוא מושבת מפעילות. עלויות האחזקה והתפעול בתוספת הארנונה הרצחנית מכתיבים פעילות יום יומית, הכל כדי לייצר את סכומי העתק הנ"ל.

ובצד השני של אמריקה

על אף שהיאנקי סטדיום הישן נהרס, זה לא אומר שאין לגארדן תחרות על כתר אולם/אצטדיון הספורט מספר 1. אלא שהפעם היא מגיעה מהקצה השני של היבשת, גיאוגרפית ורעיונית - מלוס אנג'לס.

הסטייפלס סנטר, שנבנה ב־1999 בעלות של 375 מיליון דולר (שווי היום: 495.7 מליון דולר) על ידי חברת קידום, ארגון ואחזקות הספורט הגדולה בעולם, AEG, התחיל מנקודת מוצא חלשה יחסית לזו של ה־MSG. במקום לרכוב על גבו של מרכז העסקים והתרבות של העולם (מנהטן), AEG לקחה סיכון והפכה את הסטייפלס לגולת הכותרת בתהליך הבראת דאון טאון אל.איי - אזור מכוער, מוזנח ולא סימפטי במיוחד עד לפני עשר שנים. ולא רק זה - האולם החדש, עם שורת סוויטות מנקרת עיניים במרכז היציע, בא במקומו של הפורום האהוב באינגלווד (שנבנה ב־1967 על פי תכנון של אותה פירמת אדריכלים שהיתה אחראית שנה אחר כך לבניית הגארדן הנוכחי), זה שלוס אנג'לס לייקרס זכתה בו בשש אליפויות.

אבל AEG לא נרתעה. בסך הכל החברה השקיעה כ־2.5 מיליארד דולר בפרויקט כולו, שנקרא LA Live, וכעת הוא כולל גם את אולם הכנסים נוקיה ת'יאטר, את מתחם נוקיה פלאזה, את מוזיאון הגראמי, משרדים ואולפנים חדשים של ESPN, מתחם קולנוע יוקרתי ושלל אטרקציות נוספות. וזה עבד: מחירי הדירות באזור בעלייה, תנופת בנייה הכניסה חיים חדשים לרחובות והפרויקט כולו מושך מפרסמים ועסקים לאורך כל השנה.

למרות גילו הצעיר, הסטייפלס סנטר הספיק לארח את סוף שבוע האול סטאר של ה־NBA כבר פעמיים; לייקרס, קליפרס, קינגס (הוקי) וספארקס (WNBA) מארחות בו את משחקי הבית שלהן; ואת יתר הימים בלוח השנה הוא ממלא בהופעות הפופ הכי מבוקשות. בחודשים הקרובים יופיעו בו ליידי גאגא, ליל וויין, Glee, אשר, ריהאנה וטיילור סוויפט. לא בדיוק אגדות גיטרה.

ניו יורק ניקס ולוס אנג'לס לייקרס. לא משנה כמה בלוס אנג'לס ינסו, אי אפשר לקנות את ההיסטוריה של מדיסון סקוור גארדן צילום: אי פי אי

ההבדל הגדול

וזה בדיוק ההבדל בינו לבין הגארדן, הבדל שמתמצת את השוני בין ניו יורק ללוס אנג'לס. לאולם אחד שם של שכונה, לשני שם של חברת ציוד משרדי. לאחד היסטוריה של 132 שנה, לשני של 12. באחד הטיח מתפורר בגלל שהמוזיקה רועשת מדי, בשני התקרה רועדת בגלל ילדות צורחות. באחד שורקים בוז לאנשים שמופיעים בין פסקי הזמן, בשני מזילים ריר על השרימפס בפיתה בגלל החצאיות של הלייקר גירלז. ועם כל החיבה לאפשרויות החניה בקליפורניה, אין ספק שקורנהייזר צודק: הגארדן תמיד יהיה חשוב יותר. לא משנה בכמה אליפויות יזכו באל.איי.