עסקי ספורט

ציוצים ספורטיביים? לא במגרש שלנו

המדיה החברתית נותנת לספורטאים יותר חופש ביטוי ומחזקת את הקשר שלהם עם האוהדים. אז למה גופי הספורט חוששים כל כך משחקנים בעלי חשבון טוויטר

אוריאל דסקל 10:0015.02.11

התאחדות הכדורגל האנגלית מצאה לנכון לפרסם ביום שבת אזהרה לשחקנים לגבי הערות שהם כותבים ב"בלוגים באינטרנט", וכי שופט יכול לתבוע שחקן על דיבה אם הוא יבקר אותו בפומבי ברשתות החברתיות.

 

האזהרה מגיעה לאחר כמה שבועות שבהם שחקנים מתחו ביקורות על החלטות שיפוט דרך חשבונות הטוויטר שלהם. ג'ק ווילשר ( jack_wilshere@) וססק פאברגאס (cesc4official@) מתחו ביקורת נגד החלטות שיפוט מגוחכות. ראיין באבל (RyanBabel@), חלוץ ליברפול לשעבר, הגדיל לעשות כאשר פרסם תמונה מפוברקת של השופט הווארד ווב במדי מנצ'סטר יונייטד, לאחר שאותו שופט שרק כמה שריקות מפוקפקות במשחק בין ליברפול ליונייטד. הביקורות היו, כמצופה מבעלי חשבון טוויטר, חדות וסרקסטיות, והיה בהן מן האמת - אבל זה לא ממש עניין את התאחדות הכדורגל האנגלית.

 

ההתאחדות האנגלית היתה הגוף השני בסוף השבוע האחרון שהזהיר שחקנים ועובדים מפני התנהגות לא נאותה ברשת. מנצ'סטר סיטי נאלצה לדרוש מהאחראי על הדשא באצטדיון שלה להחליף את תמונת הפרופיל בפייסבוק שלו לקראת הדרבי מול מנצ'סטר יונייטד, כיוון שכללה תוכן בוטה נגד האדומים.

 

 

הטוויטר של ג'ק ווילשר. "אני לא מאמין שאפשר לעצור שחקנים מלהשתמש בטוויטר כיוון שלכולם יש זכות להביע דעתם", אמר ארסן ונגר, אחד המאמנים היחידים שממש מעודד שימוש בטוויטר, ולכן רוב הצעירים בקבוצתו בעלי חשבון טוויטר הטוויטר של ג'ק ווילשר. "אני לא מאמין שאפשר לעצור שחקנים מלהשתמש בטוויטר כיוון שלכולם יש זכות להביע דעתם", אמר ארסן ונגר, אחד המאמנים היחידים שממש מעודד שימוש בטוויטר, ולכן רוב הצעירים בקבוצתו בעלי חשבון טוויטר

 

"כמו במצרים"

 

אם נצא לרגע מהכדורגל, נגלה שהרבה גופים רשמיים כמו NBA, NFL, התאחדויות ספורט שונות ועוד, לא בדיוק יודעים איך להתמודד עם התופעה הזאת של ספורטאים מצייצים. "לטוויטר ולפייסבוק (מדיה חברתית) היה תפקיד חשוב במהפכה במצרים. אנחנו מעורבים בתנועה עוצמתית", כתב ריו פרדיננד (rioferdy5@), בלם מנצ'סטר יונייטד בטוויטר, ואכן מדובר בתנועה עוצמתית וכדורגל, וכוכבי ספורט מאמצים אותה בחום. וכיוון שהטוויטר הוא מדיה שמעודדת חופש ביטוי, גופי ספורט שונים מתנגדים לעניין כי הם חוששים לאבד שליטה - כי לא כל גוף אוהב שהספורטאים שתחתיו חופשיים לדבר ולהביע את עצמם מחוץ למגרש.

 

ההסבר ההגיוני היחיד לאיסור על ציוצים ספורטיביים הוא שהטוויטר יחשוף סודות מקצועיים. כן, לא הגיוני שספורטאים ידברו על כך שהם עולים לשחק עם קרסול פגוע או משהו כזה - אבל זה גם נכון לעולם שלפני הטוויטר. סודות מחדר ההלבשה צריכים להישאר סודות.

 

בכל מקרה, התופעה הזאת של ספורטאים מצייצים משנה לחלוטין את תעשיית הספורט, שעם ניתוקם של הספורטאים מהעם על ידי הפיכתם למיליונרים צעירים, הפכה לסטרילית מדי. כיום, הטוויטר והפייסבוק מאפשרים לכוכבים גדולים לדבר באופן ישיר עם אוהדים - וזה משהו שלא קרה הרבה מאוד זמן.

 

"אני לא מאמין שאפשר לעצור שחקנים מלהשתמש בטוויטר כיוון שלכולם יש זכות להביע דעתם", אמר ארסן ונגר, אחד המאמנים היחידים שממש מעודד שימוש בטוויטר, ולכן רוב הצעירים בקבוצתו בעלי חשבון טוויטר. חלקם פעילים (ג'ק ווילשר) וחלקם פחות (ניקלאס בנדטנר). ונגר הוסיף: "אתה רוצה שהם ישתמשו בדעה הזו בצורה אינטליגנטית וחיובית. השחקנים יכולים להתקרב כך לאוהדים, וזה אחד הדברים הטובים ביותר בעניין הזה".

 

זה בדיוק מה שגורם להרבה גופי ספורט לחשוש. חודש הקשר הישיר עם האוהדים והעיתונאים. קשר ישיר שעשוי לפגוע בשקט תעשייתי מדומה שבארגוני ספורט רבים מתאמצים להשיג. הקשר הזה גם עוזר להעביר יותר כוח לשחקנים. זאת מאחר שספורטאים רבים משתמשים בטוויטר כדי לחזק את המותג של עצמם ושל קבוצתם על ידי חיזוק הקשר עם האוהדים. ריו פרדיננד הוא דוגמה לשחקן כזה. הוא גם אחד הציינים הספורטיביים, החכמים והמעניינים בטוויטר. הוא נותן דעתו על ענייני דיומא, אבל גם מספר על כך שהוא מסיע את ילדיו לבית ספר או מזמין פרחים לאשתו דרך האינטרנט. צריך עוד ספורטאים כמוהו, שלא רק מצטיינים בענף שלהם אלא גם יודעים להתחבר לקהל המעריצים שלהם.

 

 

. .

 

הסבר את עצמך

 

הבעיה היא שפעמים רבות חשבון הטוויטר של שחקן מסוים נשלט על ידי סוכניו, דובריו או ספונסרים — שלכולם אכפת מהתדמית המוכרת של הכוכבן ולא האינטרסים של האוהדים. לעתים הניסיונות האובססיביים לנסות לשלוט בדברי הכוכב ולהימנע לחלוטין מ"מבוכה" יוצרים רגעים מביכים יותר. כמו בזמן המונדיאל, כשהדובר של התאחדות הכדורגל האנגלית קטע דיון טוב עם וויין רוני כיוון שהכוכב נשאל אם הוא קתולי.

 

טוויטר מאפשר לכוכבים לדבר עם האוהדים שלהם בגובה העיניים. להסביר להם איך הם מרגישים כשהם כובשים, או לדון איתם בחגיגות שערים אפשריות. הוא מעודד דיון ובהכרח הבנה גדולה יותר. תארו לעצמכם מה היה קורה לו לוויין רוני היה חשבון טוויטר, שדרכו היה אומר משהו לאוהדים שלו ושל מנצ'סטר יונייטד ללא התיווך של סוכנו והעיתונים. הזעם כלפיו בגלל סאגת המעבר, שלא היה היה יכול להיות מופחת בפחות מ־140 מילה אם היה מסביר את מה שהוא מרגיש לאוהדים. ג'ון הנרי (John_W_Henry@), הבעלים של ליברפול, עשה לעצמו טובה גדולה כשפנה לאוהדי ליברפול לפני רכישת הקבוצה. הוא הפחית את החשש מעוד בעלים אמריקאים בכמה מילים. בנוסף, קיבל רעיונות והצעות של אוהדים.

 

הטוויטר, כמובן, יכול לעשות בדיוק ההפך ולעורר זעם. כפי שקרה לשוער הסיני, שכינה אוהדים של הקבוצה שלו "כלבים" ברשת חברתית סינית. אבל שוב, הטוויטר הוא כלי שמציג את האישיות של הספורטאי — אם היא מזופתת, יראו את זה גם בטוויטר.

 

אמנם לא תהיה חזרה לימים תמימים יותר, שבהם ספורטאים היו יושבים בפאב ומדברים עם האוהדים אחרי המשחק (אגב, זה משהו שאיאן הולווי, מנג'ר בלקפול, עדיין עושה), אבל טוויטר כן מחזיר את הספורט לימים שבהם ספורטאים היו בני אדם ולא כוכבים, מנותקים ומבודדים בגלקסיה משל עצמם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x