$
עסקי ספורט

מנכ"ל מרכז הטניס החדש: "חוזרים לצניעות"

דני גלי עובד יותר מ־30 שנה במרכז הטניס. ביולי הוא התמנה למנכ"ל, קיבל את המרכז במצב קריטי והחל בהליך הבראה עם מי שהיו הקולגות שלו. קודם כל בוטלו התחרויות היקרות עם הסלבריטאים והמינגלינג, והדגש הועבר לשיפוצי המגרשים ולפעילויות היומיומיות של המרכזים ברחבי הארץ. "יש כסף בישראל", הוא אומר, "אבל הוא מגיע רק לדברים מצליחים. ובשביל הצלחה צריך לעבוד קשה"

אוריאל דסקל 10:2027.01.11

ביולי האחרון עמדו במרכז הטניס מול שוקת שבורה. אנשי הכספים מרטו שערות מלחץ. המנהלים הרגישו שמשהו מאוד לא טוב מתבשל במשרדים במרכז הטניס ברמת השרון. הבנקים התקשרו כדי להזהיר שבגלל גירעון של כמה מיליוני שקלים למרכז - מלכ"ר אחרי הכל - לא יהיה כסף להוציא. דני גלי, המנכ"ל החדש של המרכז שהחליף את ג'נין שטראוס, היה צריך להתחיל לעבוד.

 

זה התחיל בבדק בית, המשיך בהזמנה של ייעוץ מארנסט אנד יאנג. היו"ר והגזבר הבינלאומיים של המרכז הגיעו לישראל לארבעה ימים. גם התורם הגדול ביותר למרכז (מיליון דולר בארבע השנים האחרונות), טומי ברנשטיין, הגיע עם סנדרה ליפי, היו"ר לשעבר. הם שילמו על הטיסה, על המלון, על הכל. עזבו עסקים, עזבו משפחות - "באו להציל את המדינה", כפי שגלי אומר. "עבדנו 17 שעות ביום. עברנו סעיף־סעיף של המסמכים, של התקציב, היה לנו סשן ארוך עם ארנסט אנד יאנג ויצאנו עם תוכנית עבודה. מהלך הבראה".

 

מהלך ההבראה כלל פיטורים (כעשרה עובדים פוטרו - "יש תפקידים שנעלמו", לפי גלי), אבל גם בניית תוכנית מחודשת. למרכז ברמת השרון הוזמנו כל מנהלי מרכזי הטניס בארץ. בפניהם הוצגה התמונה הכלכלית הרעועה. בפני המנהלים נפתח התקציב - "כולם ראו לכולם", לפי גלי. וזו היתה הפעם הראשונה שאמרו לכל המנהלים שיש להם חבל, ושהם צריכים להתחיל להראות תוצאות כי אין כסף בקופה וצריך את המוחות שלהם כדי שהמרכז ישרוד.

 

"זה היה מהלך נדיר של שקיפות מצדנו", אומר גלי. "הוא גם נושא סיכון, כי כולם ראו כמה כל מרכז מכניס וכמה הוא מפסיד או מרוויח. כולם ראו מי מממן את מי, ולמה. אבל מתוכו יצרנו רוח של 'הולכים לצאת מזה וללכת למקומות אחרים'. קיבלנו הלוואה רצינית מקרן השמורה לנו, זו הלוואה רכה שתוחזר לקרן השמורה, ויצאנו לדרך חדשה".

וזאת אכן דרך חדשה.

 

 

דני גלי, מנכ"ל משרד הטניס. "בין 2005 ל-2010 הנפח גדל ב־50%: מתקציב של 6 מיליון דולר הגענו ל־9 מיליון דולר ויותר, כמעט ל־10 מיליון דולר" דני גלי, מנכ"ל משרד הטניס. "בין 2005 ל-2010 הנפח גדל ב־50%: מתקציב של 6 מיליון דולר הגענו ל־9 מיליון דולר ויותר, כמעט ל־10 מיליון דולר" צילום: אריאל בשור

 

אנטי־תזה לשטראוס

 

לפני חצי שנה הוחלפה ג'נין שטראוס, עם המבטא האנגלו־סכסי, החליפות היקרות, הגזרה הדקיקה והתמירה והדיבור המאופק, על ידי דני גלי. גלי, שעבד במגוון תפקידים במרכז הטניס מאז שנות השמונים, נראה כמו האנטי־תזה לשטראוס. עם לחיצת יד של פועל בניין, צוואר רחב, חולצת כפתורים פשוטה, תספורת צבאית ודיבור מוצק, הוא נראה יותר כמו קבלן מאשר דמות שאמורה להיות בעלת כישורים דיפלומטיים ויכולות מינגלינג.

 

הוא עצמו מודה ש"להתערבב זה לא הדבר שאני הכי אוהב לעשות בחיים", בניגוד לתורמים ולתורמים פוטנציאליים שאוהבים להצטלם לצד בר רפאלי באצטדיון קנדה במהלך משחקי גביע דיוויס. גלי מגלם את השינוי שעובר מרכז הטניס. שינוי שהחל באותו יום שבו נחשפו כולם לבעיות הכלכליות שהוא מצוי בהן.

 

השינוי יגיע בכמה דרכים. הדרך הבולטת ביותר היא ביטול התחרות השנתית, היהלום שבכתר של מרכז הטניס בשנים האחרונות. "התחרות עלתה לנו בין 250 אלף דולר ל־300 אלף דולר, וזה לא שהרווחנו ממנה משהו", אומר גלי. "אז את הכסף הזה של אודי אנג'ל נעביר למקום אחר".

 

אנג'ל יעביר את הכסף היישר לשחקני העתיד. הוא אחד מהתורמים החשובים ביותר באגודת הידידים החדשה שהקים המרכז, שמטרתה לגייס תרומות מאנשי עסקים בישראל. אבל בואו נחזור להבדל הגדול שמרגישים במרכז הטניס כיום, חצי שנה לאחר שגלי החליף את שטראוס.

 

מה הדבר הכי חשוב שאתה מביא?

"אני חושב שיש עכשיו אווירה של שיתוף פעולה. שת"פ בין גורמים פנימיים במרכז ושת"פ בין גורמים חיצוניים למרכז. ביום שישי האחרון, הנהלת איגוד הטניס קבעה פה אחד את הבית הלאומי של הטניס הישראלי במרכז הטניס של רמת השרון. אחרי התקופה שהיתה זו מהפכה. מהפכה שמביאה טוב לכל הטניס". גלי מתייחס לריב המתוקשר בין האיגוד למרכז, שהגיע לשיאו בהגשת צו מניעה של המרכז נגד את קיום משחק גביע דיוויס בהיכל נוקיה.

 

"ההסכם הזה קושר יחד את כל הגופים", אומר גלי. "וזה מחזיר את המערכות לעבוד יחד, דבר שעושה רק טוב לטניס. למשל, ד"ר איאן פורמן, גייס הכספים מספר 1 שהיה לטניס בכל הזמנים, חוזר לעבוד איתנו. כבר ישבנו בעיריית רמת השרון על הקמת אצטדיון לאומי לטניס במרכז. משהו שהמרכז לא יוכל להקים מהכספים של עצמו וצריך שיתוף פעולה של כל הגורמים לעשות את זה".

 

אגב, שטראוס ציינה כי את אצטדיון קנדה אפשר יהיה לשפץ מכספי המרכז - משהו שמתבהר כבלתי אפשרי.

 

חזרה לעתיד

 

גלי אומר שהשיתוף עם האיגוד "יכול לקחת את הטניס לארץ למקום אחר מבחינת המתקנים והדרך שבה עושים את הדברים". כמו כן, הוא מציין שזה סוג של חזרה לעתיד. "כיום, התחושה היא שהאיגוד והמרכז עובדים יחד בשביל הטניס בארץ. אנחנו עובדים בשביל הטניס בארץ ולא בשביל מרכז הטניס. זה ההבדל הגדול. זה לא חדש - היתה תקופה בעבר שהיינו יחד. מערכת אחת, כולם שמו את עצמם בתוך המערכת מבחינת אנרגיות ומבחינה כלכלית, וגייסו חברות מסחריות ברמות שלא היה להן תקדים. וזה כיוון שמכרנו להם את כל הטניס, לא חלק מהטניס. לא רק את התחרות השנתית, לא רק את המרכזים, לא רק את הנבחרת. אלה היו השנים הכי טובות של הטניס שמתוכן נולדו הכוכבים של היום. לצערי, כל הגורמים היו קצרי רוח - לא הבינו שלבנות שחקני טניס זה תהליך ארוך, והם איבדו את הסבלנות. אבל לשם זה חוזר. על זה אני עובד בחצי השנה האחרונה".

 

כחלק מהשת"פ, משרדי איגוד הטניס יעברו לרמת השרון, יוקם מתקן של איגוד הטניס ברמת השרון, והתחרויות כגון אליפות הארץ לא יעברו מרעננה להדר יוסף וכו'.

 

בגלל זה בחרו בך?

"זאת אחת הסיבות שבחרו בי. אבל הביאו אותי גם לעשות שינוי כלכלי. במרכז הטניס בין השנים 2005 ל־2010 היתה הגדלת פעילות בצורה אדירה. המרכז הוסיף תוכניות, השקיע יותר כסף בשחקנים, הועברו יותר כספים לתוכנית עילית. הורחבה תוכנית הטניס לגני הילדים בארץ. הנפח גדל ב־50%: מתקציב של 6 מיליון דולר הגענו ל־9 מיליון דולר ויותר, כמעט ל־10 מיליון דולר. שני דברים קרו בדרך: קודם כל, אנחנו גירעוניים תמיד, אבל ההרחבה של הפעילות היתה גדולה יותר מאשר הגידול בהכנסות, וכל שנה נכנסו ליותר ויותר גירעון. זה עבר בהנהלה בחו"ל, אבל אז קרו כמה אירועים שפגעו בהנהלה. בעיקרם היתה פרשת מיידוף. לא שהכסף של המרכז נפגע, אבל אנשים שתמכו במרכז נפגעו. כך שבתחילת 2009 אמרו לנו מחו"ל: הבטחנו X - אז תקבלו X, אבל תורידו מיליון דולר. מה שנעשה בארץ היה קיצוץ הסכום הזה, בעיקר בתנאי ההעסקה של העובדים, אבל זה הספיק לשנה. בהיערכות המבנית לא נעשו שינויים וזה נגרר לתוך 2010. ואז לגוף הזה שגדל לא היו מספיק הכנסות והגענו למצב קשה.

 

"קרו גם דברים אחרים. לאורך השנים המערכת יותר ויותר התמרכזה - מצורך או מהחלטה, אני לא יודע. אבל מה שקרה זה שהחלטות מרמה נמוכה יחסית - החלטות שבעבר היו של מנהלי מרכז שמכירים טוב יותר את המרכז, את הקהילה - הגיעו לרמת השרון. גם החלטות כמו לדבר עם עיתונאי היו צריכות לעבור דרך רמת השרון, ובטח ובטח החלטות כספיות ניהוליות. זה קרה בגדול, וזה הוביל לתהליך שבו המנהלים הפכו לפחות ממנהלים. אז נדרש שינוי מבני התנהגותי, והעליתי את נושא העצמת המנהלים - דבר שהוא מאוד מרכזי בחצי השנה האחרונה. התהליך לא נעשה רק בראש שלי. בדקנו את עצמנו פנימית, ואז לקחנו ייעוץ נקודתי של ארנסט אנד יאנג לנושא הזה. הם עברו איתנו על כל התהליכים. הם האירו לנו פינות שלא ראינו".

 

סדקים במגרשים

 

כחלק מהתוכנית הוחלט גם לשפץ את המגרשים - דבר שלא נעשה הרבה זמן, ואפשר לראות זאת. המרגש שרואים ממשרדו של המנכ"ל מלא בסדקים ובצבע דהוי. "בוא נגיד שלפני כמה שנים המגרשים היו במצב הזה רק באזורים שרחוקים מעין המנכ"ל", צוחק גלי. "המגרשים הוזנחו ככורח תקציבי - הושקעו כספים באצטדיון, למשל, כי היה צורך בכך. היינו בבית העליון, היינו צריכים לארח סלבריטאים ותורמים. היינו צריכים לשדרג את הוויי־פיי באצטדיון עבור העיתונאים. היתה בעיה של באלאנס, אז המגרשים הוזנחו קצת". במרכז, אגב, עובדים של גלי אומרים שהדגש שלו, בכל מקרה, הוא על השטח. משהו שלא הורגש בתקופתה של שטראוס.

 

 

גביע דיוויס בהיכל נוקיה. "רוב השחקנים בנבחרות הנוער ובאקדמיה מגיעים מבתים שבכלל לא יכולים לתמוך בהם כלכלית, וזה יקר - נסיעות לחו"ל וכו'. זה שונה משאר העולם, שם רוב השחקנים מגיעים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה יחסית. אבל זה מה שמרכז הטניס עשה ב־35 השנים האחרונות בארץ" גביע דיוויס בהיכל נוקיה. "רוב השחקנים בנבחרות הנוער ובאקדמיה מגיעים מבתים שבכלל לא יכולים לתמוך בהם כלכלית, וזה יקר - נסיעות לחו"ל וכו'. זה שונה משאר העולם, שם רוב השחקנים מגיעים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה יחסית. אבל זה מה שמרכז הטניס עשה ב־35 השנים האחרונות בארץ" צילום: אוראל כהן

 

גלי מוציא לפועל תוכנית מ־2006 לשדרוג המגרשים. "פייס ליפט למרכזים - בעיקר ברמת השרון, שם יקבל המרכז בין 4 ל־5 מיליון שקל לשיפוץ משמעותי. הרוב מתרומות", כך לפי גלי. חלק יגיע גם מהטוטו. "המזנון כבר לא יהיה קיוסק", אומר גלי. "הוא יהיה ברמה של בית קפה יוקרתי. אנשים ירצו לבוא לפה לא רק לשחק וללכת אלא גם בשביל פגישות".

 

וזה מוביל אותנו ל"בעיה הגדולה" של הטניס הישראלי. בעיה שגם גלי מודע אליה. כיוון שהמרכז הוא גורם רווחה לפני הכל, הטניס התמקד בהבאת ילדים עם הורים ללא יכולות כלכליות. זה מצב שונה לחלוטין מאשר בחו"ל, שם כבר הגיעו למסקנה שבשביל לפתח את שראפובה או הנדאל החדשים צריך מינימום של 400 אלף דולר.

 

"רוב השחקנים בנבחרות הנוער ובאקדמיה מגיעים מבתים שבכלל לא יכולים לתמוך בהם כלכלית, וזה יקר - נסיעות לחו"ל וכו'. זה שונה משאר העולם, שם רוב השחקנים מגיעים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה יחסית. אבל זה מה שמרכז הטניס עשה ב־35 השנים האחרונות בארץ".

 

גלי, כאחד שעבר בכל תפקיד אפשרי במרכז, רואה במרכז הטניס כ"גוף רווחה", אבל כחלק מחזונו הוא רוצה לגייס כספים לפיתוח מקצוענים. לא משהו שקל לעשות בשוק ישראלי שמשקיע רק בהצלחות. "קודם כל אנחנו צריכים לחזור לצניעות. יותר פעילות בשטח, יותר לשים לב לאחוז ההכנסות שמוקצה למשכורות. יותר לגדל שחקנים ואז להביא את התחרויות, אבל רק כשיהיו שחקנים. מבחינתי, חשוב לי להיות חד מבחינת התקציב - אבל גם לאפשר למנהלים להיות ראש גדול, שהם יביאו תורמים, יציעו שיתופי פעולה אסטרטגיים".

 

גלי מסכם את הראיון בכך שקשה למצוא ספונסרים כיום לפעילויות "חסרות בר רפאלי", כמו אימונים ועבודה קשה. "הכסף לא קיים באפרוריות של הטיפוח והפיתוח", הוא אומר. "יש כסף בישראל, אבל הוא מגיע רק לדברים מצליחים. ובשביל הצלחה צריך לעבוד קשה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x