אגדה בחייו

אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, למד את השיעורים החשובים ביותר בצעירותו מג'וק סטיין, המנג'ר האגדי של סלטיק ונבחרת סקוטלנד. כמנג'ר צעיר הוא נסע עם סטיין בגלזגו בזמן שביתת כורי הפחם, ושניהם הבחינו בנהגי משאיות סקוטים מובילים פחם מבלגיה. זה הרתיח את סטיין, שעבד ככורה פחם בצעירותו בלנרקשייר. סטיין ירד והטיח דברים קשים בנהגים הסקוטים, שאותם כינה Scabs (מפרי שביתה): "אני מקווה שאתם גאים בעצמכם! אתם לוקחים לאנשים ששובתים את העבודה".

פרגוסון סיפר: "אף אחד מהם לא אמר מילה. אז סטיין פנה ואמר לי: 'זה פשוט ביזיון. כשאתה נכנס למכרה פחם, מייל לתוך האדמה - הבחור לידך הוא החבר הכי טוב שלך. יכול להיות שאתה לא רואה אותו ואתה בכלל לא יודע מי עומד לידך, אבל הוא החבר הכי טוב שלך בחיים. הוא יהיה שם עבורך, לא משנה מה'. אלו דברים שנשארים איתך תמיד".

את האתוס הזה, של כורה פחם סקוטי, הביא פרגוסון למנצ'סטר יונייטד והטמיע זאת בכל שחקן שלו - ולא משנה אם הוא חלוץ בולגרי, בלם סרבי או מגן צרפתי. כשהם הולכים ביחד לתוך החושך, עמוק לתוך עולם הכדורגל, הם יודעים שהם החברים הכי טובים אחד של השני. זה יוצר גיבוש, שהוא המקור להצלחה הגדולה של פרגוסון בקבוצה.

אלכס פרגוסון. אגדה בחייו צילום: איי אף פי

נחישות מעל הכל

השבוע עבר פרגוסון את מאט באזבי כמנג'ר ששירת את מנצ'סטר יונייטד הכי הרבה זמן. בתקופה שלו בקבוצה, יותר מ־24 שנה, הוא זכה עמה בכ־30 תארים וראה יותר מ־1,000 מעמיתיו בליגה הראשונה בפרמיירליג מפוטרים. והכל התחיל כאשר יו"ר הקבוצה דאז, מרטין אדוארדס, הסכים לשלם לאברדין, שאותה הפך פרגוסון במשך כמה שנים לקבוצה היחידה שממש איימה על הדואופול של סלטיק וריינג'רס בליגה הסקוטית, כ־60 אלף ליש"ט.

מה הסוד של סר אלכס? באנגליה כותבים על כך ספרים, אבל כנראה שהכל קשור לאישיות שלו ולאישיות של השחקנים שהוא בוחר ואיך שהוא בוחר אותם. במאי 1999, יום לאחר זכייתה של מנצ'סטר יונייטד באליפות אירופה ובטרבל ההיסטורי, התעורר פרגי מוקדם במיוחד. אפילו בסטנדרטים שלו. בשעה חמש לפנות בוקר. מדוע? למגרש האימונים של הקבוצה הגיע ילד רזה מאדינבורו, והוא, כפי שהוא עושה בדרך כלל, רצה לבחון את אישיותו בשיחה על כוס תה.

היה זה דארן פלצ'ר, שחקן נבחרת סקוטלנד הצעירה שהגיע למנצ'סטר כחלק ממסע שכנועים של הקבוצה להחתים אותו. זו לא היתה משימה קלה. גם ארסנל, ליברפול ואפילו סלטיק, קבוצתו האהודה, רצו את פלצ'ר, אבל פרגוסון אהב את האישיות של הצעיר המחוצ'קן ולאחר פגישה נוספת החתים אותו על חוזה. כיום אותו צעיר סקוטי הוא אחד השחקנים החשובים במערך של הקבוצה שלו. זה לא שהוא בעל טכניקה מלוטשת כמו סאמיר נאסרי מארסנל או עם גיוון אדיר כמו פרנק למפארד מצ'לסי. אין לו גם כריזמה ויכולות של סופר־הירו כמו של סטיבן ג'רארד. הוא פשוט בעל נחישות אדירה של כורה פחם סקוטי.

וזה הדבר הראשון שפרגוסון רוצה משחקניו. כשנשאל פעם מה מקור הנחישות הזו שלו - ענה שזה קשור לאקלים שבו גדל. פרגוסון, כמו המנג'רים הסקוטים הגדולים האחרים כגון ביל שאנקלי, מאט באזבי וג'וק סטיין, גדל במערב סקוטלנד והיה חלק ממעמד פועלים שבנה את המדינה. פרגוסון עצמו עבד במפעל לייצור מכונות כתיבה "רמינגטון ראנד".

אלכס פרגוסון. כמו כורה פחם סקוטי צילום: בלומברג

"כשעבדתי כמייצר כלי עבודה באמצע החורף, הדבר הראשון שנגעתי בו בבוקר זה מתכת", סיפר באוטוביוגרפיה שלו. "זה ממש קפוא. אפשר לקבל מזה כווייה. ועדיין, האנשים הללו שגדלו איתי בנו את הספינות הכי טובות בעולם, את מכונות הכתיבה שהופצו לכל עבר - זה בונה נחישות".

והנחישות הזו עוזרת לו להתמודד עם כל אתגר שעומד בפניו ובפני מנצ'סטר יונייטד. אם זה כוכבים שהחליטו שהם גדולים יותר מהמועדון והוא העיף אותם (או העיף אליהם נעל), אם זה מנכ"ל עמוס באגו (פיטר קניון) ואם זה מאמנים כמו קני דלגליש, ארסן ונגר, ז'וזה מוריניו, קרלו אנצ'לוטי - לא משנה מי. הוא יעמוד מולו באותה נחישות שאיתה, בתור ילד, שבר עם כדור ביליארד לסת של בריונים שהציקו לו ולאחיו.

עם הנחישות הזאת ועם האתוס של סטיין יצר פרגוסון צוות מנצח עם דיוויד גיל, המנכ"ל של מנצ'סטר יונייטד. ביחד הם מתמודדים עם האתגר הגדול ביותר שניצב בפני המועדון בשנותיו של פרגוסון - החוב האדיר שנותר מהליך רכישת הקבוצה על ידי משפחת גלייזר.

לפי כל ההערכות, פרגוסון כבר היה צריך לפרוש ולהותיר את המועדון עם חלל ניהולי ענק וללא מספיק כסף כדי להביא את המחליף המתאים או השחקנים המתאימים. אבל פרגוסון נשאר. עבד עם מה שיש וכעת הוא במקום הראשון בפרמיירליג.

עקשן איפה שצריך

הוא עשה את זה בגלל שהוא התעקש בעיקר על האישיות של השחקנים שלו. בדברים אחרים הוא פחות עקשן - הוא אחד המנג'רים הגמישים ביותר בכל הנוגע למערכים ולמידת המשחק. הוא למד ממרצ'לו ליפי, חברו הטוב ויריב אימתני בשנות התשעים, איך להרכיב צוות הגנתי מנצח; הוא למד מארסן ונגר, פעם אויב והיום חבר, איך לעבוד עם משאבים מצומצמים ולבנות קבוצה צעירה - צעירים, לטענתו, הם הסיבה שהוא נשאר בכדורגל ("הם הסיבה לקום בבוקר - אני אוהב את הילדים שלי סביבי, את הנכדים שלי ואת השחקנים הצעירים שלי"); הוא למד ממוריניו, שמאוד רוצה להיות מחליפו ביונייטד, מערכים חדשים ושיטות חדשות להלהיב שחקנים; לעוזרו לשעבר, קרלוס קיירש, העניק חופש כדי לבנות מערך התקפי גמיש.

פרגוסון, שחוגג 69 אביבים בסוף דצמבר, נהפך בתחילת השבוע למנג'ר עם הכי הרבה זמן כמנג'ר מנצ'סטר יונייטד. לפי כל ההערכות כעת, הוא ימשיך עד שגופו לא יאפשר זאת יותר. המורשת שלו למשחק היא המועדון הענקי שהוא היה אחראי לבניית החלק המקצועי שלו. וגם דעות מאוד נחרצות בקשר לאיך לנהל מועדון כדורגל.

לאחרונה, בעקבות פרשת וויין רוני (שבעיקר בגלל סוכנו דרש לעזוב את היונייטד ובסוף חתם על חוזה ענקי), פרגוסון מצא אויב חדש: סוכני הכדורגל. הוא הגיב בזעזוע לפיטוריו של חברו סם אלרדייס מבלקבורן רוברס, והאשים במעורבות את סוכנות השחקנים SEM גרופ וסוכנות זכויות הספורט קנטארו שהעניקו ייעוץ לבעלים החדשים, משפחת ראו. "אני חושב שקשה לבנות מועדון בתקופה הנוכחית", אמר. "מופעל לחץ רב על המנג'רים. בבלקבורן התערב סוכן וקבע את עתיד המועדון. ג'רום אנדרסון (מקבוצות SEM) לא יכול אפילו לחטט באף מיוזמתו, כל זה מבלבל ומהווה איום רציני לאופן שבו מועדונים מנוהלים". כחבר פעיל של איגוד המאמנים הוא לא מתבייש לצאת נגד פיטורי המאמנים והשפעת הסוכנים. עם הכוח והנחישות שלו הוא עוד ינצח גם אותם.