מונדיאל 2010
מונדיאל קצר

ארצות הברית - מדינת כדורגל

"אנחנו בחיים, בייבי" אמר דונובן הנרגש אחר שכבש את שער הניצחון נגד אלג'יריה והעלה את ארה"ב לשמינית גמר המונדיאל. הנבחרת בחיים וכך גם הכדורגל בארה"ב

סקוט סושניק, בלומברג 15:3524.06.10

זה היה חייב להיות לנדון דונובן, הפנים של הכדורגל האמריקאי, ומי שחיכה ארבע שנים כדי לפצות על ההופעה הלא מבריקה של ארצות הברית במונדיאל הקודם. קו השיער אמנם נסוג, אבל הקבוצה מתקדמת. הכדורגל (סוקר, לא פוטבול) בארצות הברית מתקדם. תאמינו בזה. תאמינו שיש התלהבות בגבעת הקפיטול, במשרד או ברחוב. האמריקאים צפו במשחק. לגמרי צפו. הם חיכו וזכו לבסוף לרגע בלתי נשכח.

 

זה היה חייב להיות דונובן, שבדקה ה-91 שלח את הריבאונד דרך ההגנה האלג'יראית ונתן לאמריקאים, שהחטיאו לפני כן אינספור הזדמנויות, את השער לו היו זקוקים כדי להימנע מהדחה. "עוד לא סיימנו את המסע שלנו", הכריז דונובן בראיון אחרי המשחק כשהוא חנוק מדמעות.

 

אין פלא אם כן שהילדים בסנטרל פארק העבירו את השבועות האחרונים כשהם לבושים חולצות שנושאות את השמות של דונובן, אלטידור או דמפסי, במקום השמות הקבועים כמו קובי ברייאנט או טום בריידי. פתאום הילדים מתלהבים מכדורגל. משהו קורה.

 

מרחק שלוש דקות מאכזבה, דונובן הוביל בפרטוריה התקפת נגד. מסירה של ג'וזי אלטידור מצאה את קלינט דמפסי, שבעט לשער, אבל השוער האלג'יראי הדף. דונובן החליק את הכדור לשער והצית חגיגות בדרום אפריקה, בארצות הברית ומי יודע איפה עוד. השער הזה נתן לאמריקאים את הניצחון במשחק ובפעם הראשונה מאז 1930 גם את ראשות הבית. "הזמן כאילו נעצר," אמר דונובן.

 

ואם כבר מדברים על זמן, הכתבה הזו היא לא חלק מהטיעון הקבוע, שמופיע פעם בארבע שנים, בשאלה, האם הכדורגל יכול להצליח בארצות הברית או לא. כבר אין שאלה כזו. לא עוד. לא אחרי זה. לא כשלוקחים בחשבון שהאמריקאים עלו בדירוג של פיפ"א ממקום 23 ב-1998, למקום 13 ארבע שנים אחרי ועד המקום השמיני ב-2006. אני מוכן להתערב שהדפוס הזה ימשיך גם השנה, אחרי שדונובן נתן לכל הילדים האלה, שצופים בו בטלוויזיה, סיבה לחלום.

 

העניין במשחק קיים. רק אנשים אטומים לחלוטין יכלו לפספס את הזעם שהופנה כלפיי השופט קומאן קוליבלי, שפסל לאמריקאים שער מוצדק נגד סלובניה. הכדורגל הפך להיות נושא השיחה המרכזי בפינות הקפה. השופטים פסלו שער חוקי נוסף נגד אלג'יריה. טוב, זה כבר לא חשוב.  

 

שחקני ארצות הברית. עכשיו המטרה לשכנע שחקני פוטבול להצטרף לכדורגל שחקני ארצות הברית. עכשיו המטרה לשכנע שחקני פוטבול להצטרף לכדורגל צילום: איי פי

 

המטרה: להחליף את הקסדה

 

עתיד הכדורגל בארצות הברית תלוי במידה רבה בנבחרת הלאומית, ועכשיו יש לה כמה סיבות לאופטימיות.

 

דבר ראשון, בואו נזכור מה יוצר הצלחה: בגביע העולמי של 1998 סיימה נבחרת הפסים והכוכבים אחרונה מבין 32 הקבוצות ונחשבה לבדיחה.

 

עכשיו ארצות הברית מתמודדת בצורה שווה מול יריבות במשקל כבד, כמו אנגליה (1:1 במשחק הראשון של הטורניר) או ברזיל (הפסד דחוק 3:2 בגביע הקונפדרציות בשנה שעברה).

 

כשגדלתי שיחקתי כדורגל, צפיתי בכדורגל והאמנתי שיום אחד, כשהספורטאים הכי טובים במדינה של 300 מיליון תושבים יחליטו להמיר את הענפים המסורתיים כמו כדורסל ובייסבול ולעבור למשחק הכי פופולארי בעולם, ארצות הברית תשתווה סוף סוף לנבחרות הגדולות.

 

וזה מתחיל לקרות. תסתכלו לדוגמה על אוגוצ'י אונייוו, או "גוץ'", כפי שחברי הנבחרת מכנים את המגן שלהם. אין ספק שדאבו סוויני, מאמן הפוטבול של קלמסון יוניברסיטי, היכן שאונייוו שיחק כדורגל, יכול היה למצוא קסדה מתאימה עבורו. "כשאתה רואה בחור כזה, 1.95 מ' על 100 קילו, אתה אומר לעצמך שהוא יכול ליינבקר נהדר", אומר סוויני.

 

זה בדיוק סוג המחשבה שהוביל גם את פאט סילנטו, מאמן הפוטבול בתיכון שרווד במרילנד, היכן שאונייוו גדל. "הוא רק דגימה למה שיש לנו כאן", אומר עליו סילנטו ומוסיף שמשחקים אצלו לפחות שני תריסר שחקני פוטבול שיכלו להיות שחקני כדורגל נהדרים.

 

המפתח עכשיו הוא לשכנע את הספורטאים האלה לעבור לכדורגל.

 

 

אוהד ארצות הברית. תוכנית החומש של הכדורגל בארצות הברית נוצרה ב-1984 ותוכננה ל-50 שנה, כך שאנחנו רק במחצית הדרך. שערים כמו זה של דונובן עוזרים אוהד ארצות הברית. תוכנית החומש של הכדורגל בארצות הברית נוצרה ב-1984 ותוכננה ל-50 שנה, כך שאנחנו רק במחצית הדרך. שערים כמו זה של דונובן עוזרים צילום: איי פי

 

גם קלינטון מאמין

 

עברו הימים בהם השחקנים האמריקאיים המובילים היו נעלמים עד המונדיאל הבא. בימים אלה הם מבטיחים לעצמם מקום בליגות הכי טובות בעולם, כמו אלה של איטליה, אנגליה וגרמניה. אונייוו למשל, חתם בעונה שעברה במילאן. אלטידור שיחק בהאל סיטי האנגלית ודמפסי שיחק עבור פולהאם.

 

נכון, אין סיכוי שמישהו יבלבל בעתיד הנראה לעין בין הליגה בארצות הברית, ה-MLS, לבין, נגיד, הפרמיירליג האנגלית. אבל המטרה לטווח ארוך, שגם פיפ"א שותפה לה, היא שה-MLS תמשוך בעתיד את טובי השחקנים בעולם ותהיה רווחית ומצליחה.

 

אלה שאוהבים לשנוא את הכדורגל אוהבים גם להזכיר שכבר עשרות שנים הם שומעים סיפורים כאלה, בדבר הצלחה אפשרית של הליגה בארצות הברית. הם צודקים. זה נמשך כך לפחות 25 שנה. מי שמאמין בחברה של סיפוקים מהירים עשוי לחשוב שמהפכה ספורטיבית יכולה להתרחש בין לילה. אבל זה לא עובד ככה. תוכנית החומש של הכדורגל בארצות הברית נוצרה ב-1984 ותוכננה ל-50 שנה, כך שאנחנו רק במחצית הדרך. שערים כמו זה של דונובן עוזרים.

 

הנשיא לשעבר ביל קלינטון ישב במשחק מאחורי נשיא פיפ"א ספ בלאטר והימר על ניצחון. קלינטון הוא בין אלה שפועלים כדי להביא את הגביע העולמי לארצות הברית פעם נוספת, ב-2018 או ב-2022.

 

"אנחנו בחיים, בייבי" אמר דונובן.

 

כך גם הכדורגל בארצות הברית.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x