צריך להמשיך עם שיטת הקיזוז

שיטת הקיזוז היא מוצדקת ולא בגלל מבחן התוצאה. גם עוול שמניב תוצאה טובה הוא עדיין עוול. לכן תמיכתי בשיטה אינה מנומקת רק בערב ההכרעות הנפלא שקיבלנו. אבל, הערב הזה בהחלט יופיע כבונוס ברשימת הבעד.

קשה לדבר על עוול כאשר הניזוק הוא ערטילאי ולא ידוע. כאשר החליטו על השיטה לא התכוונו לדפוק דווקא את מכבי חיפה. לכן, חשוב להסיר כבר בתחילת הדיון את ההיבט "הקבוצתי-פרסונלי". היה ברור שמישהו יינזק, אבל היה ברור גם שהאחרים ירוויחו. נבנתה שיטה שמראש הייתה טובה לרבים ורעה למעטים (כשלא ידוע מראש מי ירוויח ממנה ומי יפסיד). וזאת כאשר התוצאה הסופית נועדה לשרת - והיא אכן שירתה בגדול - את הענף: הצופים, המתח, הרייטינג, הכנסות הטוטו. את כ-ו-ל-ם.

אוהד מכבי חיפה. התוצאה הסופית נועדה לשרת - והיא אכן שירתה בגדול - את הענף: הצופים, המתח, הרייטינג, הכנסות הטוטו. את כ-ו-ל-ם צילום: ראובן שוורץ

נדמיין עתה ישיבה דמיונית של ראשי קבוצות ליגת-העל כאשר לוזון הניח את שיטת הקיזוז על השולחן להצבעה. למי כדאי להתנגד? רק מי שבטוח שיוביל את הליגה במקום הראשון בסוף העונה הרגילה. למי כדאי לתמוך? למי שמעריך את סיכוייו למקום שני שלישי ומטה.

מן הסתם רובם – אולי כולם – חשבו שהסיכוי הסטטיסטי הגדול יותר הוא להגיע למקום שני ומטה. זה בדרך כלל המצב, אלא אם אתה ברצלונה בליגה של גמדים. הערכת הסיכונים – הריאלית והסטטיסטית – הובילה את יושבי הראש לתמוך בשיטה. סיכון מול סיכוי. סיכון לאבד נקודות לטובת הרודפים, אל מול הסיכוי לצמצם את הפער מול המובילה. לכן, השיטה לא דפקה אף אחד מראש אלא להיפך – ענתה על ציפיות כולם. בנו שיטה שמראש ידוע שמישהו יידפק (כשלא ידוע מי) כדי שהרוב (והענף) ירוויחו.

מה לא דמוקרטי כאן? למי בדיוק נעשה עוול? הוסכם מראש שמישהו "יוקרב" לטובת הכלל.

כאשר השיטה נמשכת לאורך שנים, הסיכון מתחלק וה"עוול" הוא זה שמתקזז. הפעם מכבי חיפה, בשנה הבאה אולי הפועל תל אביב. ומי יודע, אולי יבוא המשיח וגם מכבי תל אביב תתלונן. חלוקת הסיכונים/סיכויים לאורך כמה עונות מקטינה עוד יותר את הנזק שנגרם לקבוצה ספציפית. אם זו תהיה התוצאה – מחזורי סיום דרמטיים כל עונה כשפעם זה "נדפק" ופעם מישהו אחר – הקומבינה משתלמת. בוודאי אל מול האלטרנטיבה שבה כולם גוררים רגליים ומחזורי סיום משמימים נטולי עניין, רייטינג וקהל בדרך אל הים.

חשוב להדגיש – שיטת הקיזוז לא מבטלת לחלוטין את פער הנקודות שהושג בתום הליגה הרגילה. שיטות הפלייאוף המוכרות מהכדורסל מבטלות הרבה יותר את הישג המקום הראשון. בליגת הכדורסל נאלצת המובילה להיאבק בסדרה נגד המקום השמיני ואחר כך עלולה לעוף במשחק אחד בחצי הגמר.

שיטת הקיזוז בכדורגל מקזזת את יתרון הנקודות, אך לא מבטלת אותו. מכבי חיפה הגיעה לפלייאוף עם יתרון. הכל היה תלוי בה והיא גם קיבלה שתי הזדמנויות (בבית מול הפועל ת"א ובחוץ מול קבוצה שאיבדה עניין, גביע ושוער ראשון). ללמדנו שהשיטה לא לגמרי דופקת את המובילה, רק קצת. בגלל שהיא יוצרת איזון בין טובת הכלל (פלייאוף מרתק) לבין טובת מכבי חיפה (שימור חלק מיתרון הנקודות שצברה).

נהוג לומר שלא מתווכחים עם הצלחה – במקרה זה, הצלחת מחזורי הסיום המרתקים. ובכל זאת, במנותק מההצלחה ניתן לומר ששיטת הקיזוז היא הימור מושכל שנטלו הקבוצות מראש לטובת מטרה מוסכמת על כולם – סיומת דרמטית של העונה. בהימורים תמיד יש מישהו שנדפק, אבל כשהמישהו הזה גם לא ידוע מראש וגם לא לגמרי נדפק (רק קצת), אז נדמה לי שאין מנוס מהמסקנה המתבקשת: שיטת הקיזוז לא רק הוכיחה את עצמה בסוף, היא הייתה מוצדקת מלכתחילה.

עדכון: ברוב מוחץ ובלי היסוסים. הנהלת ההתאחדות לכדורגל התכנסה היום (ג') לישיבה, אשר במרכזה הוכרעה השאלה האם להמשיך את שיטת הקיזוז עונה נוספת. לזכות היו"ר אבי לוזון, שיזם את השיטה, עמדה ההצלחה ביצירת מתח במחזורי הסיום של העונה בצמרת ובתחתית, אולם מנגד הועלו נגדו טענות על כך שמדובר בשיטה לא ספורטיבית וכי אין מקום להמשיכה.  עם זאת, ההצבעה על המשך השיטה עברה ברוב של 24 לעומת שבעה מתנגדים בלבד, ביניהם נציגי מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה. נציג בית"ר תל אביב, אבנר קופל, שהתנגד אף הוא להמשך השיטה, אמר: "ההצבעה עברה בצורה דמוקרטית, אנחנו היינו נגד".

בישיבת ההנהלה דנו גם בשינוי שיטת גביע הטוטו. ההצעה היא להפוך את המפעל להתמודדות על פי איזורים: מרכז, שרון, צפון ודרום, על מנת לחסוך בעלויות של הקבוצות. כמו כן, הגיעו להסכמה כי במקרה של שוויון נקודות בעונה הבאה, תוכרע האליפות במשחק אחד בין הראשונה לשניה, על מנת שהזוכה בצלחת לא תקבע על פי הפרש שערים, כפי שקרה בעונה שחלפה. על כך אמר קופל: "זה טוב, כי כך ההתמודדות תהיה יותר ספורטיבית".