שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
עסקי ספורט

אחד מהאנשים החשובים בעולם הכדורסל - ואתם לא הכרתם אותו

כל עולם הכדורסל ידע מי זה רוב מיורז - סקאוט ששינה דפוסי עבודה ומחשבה בתקופה שבה נהפך המשחק מספורט לעסק. בין השאר, היה אחראי להפצת השחקן האירופי ב־NBA

ירון ארבל 09:3929.04.10

"ב־1992 הלכתי לראות אימון של נבחרת הנוער של ליטא. אחד הילדים מיד קפץ לי לעין. הוא לא היה אתלט גדול או מוכשר בטירוף, אבל היה בו משהו בלתי מוסבר שאי אפשר לפספס. כריזמה שלא מאפשרת לך להוריד את העין ממנו, ותחרותיות שיש למעט מאוד שחקנים בעולם. הייתי הבן אדם היחיד באולם, וכשנגמר האימון אותו ילד התקרב לכיווני. האנגלית שלו היתה שבורה, אבל זה לא הפריע לו לפנות אליי עם המון ביטחון. 'אתה סקאוט מה־NBA?', שאל אותי. כשאישרתי את החשדות, הוא המשיך, 'תרשום את השם שלי בפנקס שלך - שארונס יאסיקביצ'יוס. יום אחד אני אשחק שם'. כמה חודשים מאוחר יותר מצאתי תיכון בארה"ב שיקלוט אותו, ומה קרה מאז אתה כבר יודע''.

 

לשבת עם רוב מיורז (55) לארוחת ערב יכולה להיות החוויה הכי מרתקת שאוהד כדורסל יכול לדמיין מחוץ למגרש. הסיפור הנ''ל הוא רק אחת מאין ספור אנקדוטות ומעשיות, שהיית עתיד לספוג לו היה מזדמן לך להיות באזור, כשמיורז פתח שולחן ובאופן טבעי גם את הפה.

 

עוד לפני שתסיימו את המנה הראשונה, תבינו שהשם "רוב מיורז" אולי רחוק מלהיות מוכר למי שלא נמצא בתוך עולם הכדורסל אבל כל מי שבתוך העולם הזה יודע שזה השם שחייבים להכיר.

 

 

שאראס. מיורז גילה אותו ב-1992. "כריזמה שלא מאפשרת לך להוריד את העין" שאראס. מיורז גילה אותו ב-1992. "כריזמה שלא מאפשרת לך להוריד את העין" צילום: ראובן שוורץ

 

שינה מעצם הווייתו

 

הולנד לא נחשבת למעצמת כדורסל, אבל משם בדיוק הגיע מי שנהפך למעצמה של אינפורמציה בתחום. עם תואר בחינוך גופני הוא הגיע דווקא להיות מד"ס בצבא ההולנדי אבל התשוקה לכדורסל סחבה אותו למקומות שבהם עלה לגדולה. מיורז שיחק כדורסל ומאוחר יותר אימן נוער ובוגרים בהולנד, אבל את הקריירה שלו עשה כיועץ וסקאוט של הכדורסל העולמי, ומעצם הווייתו שינה דפוסי עבודה ומחשבה בדיוק בתקופה שבה נהפך המשחק מספורט לעסק. ב־1987 הוא התמנה לסקאוט הבינלאומי הראשון אי פעם ב־NBA, תפקיד מהפכני בזמנו, שנהפך לסטנדרט עם השנים. כיום כל קבוצה בליגה מעסיקה כמה אנשים, שכל עניינם הוא לפצח את הכדורסל הבינלאומי, ומטיסה אותם ברחבי העולם כדי לגלות את הכישרון הבא.

 

עם השנים החל ענף גילוי הכישרונות להתפשט גם לכדורסל האירופי, עובדה אשר רק הגדילה והרחיבה את כמות המשרות והכסף אשר הסתובב סביב אותה תעשייה, שהתחילה עם מיורז. בעקבות ההצלחה ב־NBA הוא נהפך גם לסקאוט הבינלאומי הראשון שהועסק על ידי חברת הלבשת ספורט. באופן טבעי ביותר זו היתה נייקי, שחיפשה את הדבר הגדול לפרסם איתו נעליים. היה זה מהלך שסימן את הכיוון שאליו הולך עולם הספונסרשיפ של הכדורסל. ממשיכי הדרך הגיעו באופן טבעי.

 

בהמשך נהפך ליועץ של סוכנות השחקנים ''קורט סייד'' כשרק הוקמה, ומאז הצמיחה את אחד הסוכנים הגדולים ביותר. שם עזר להקים את התשתית והרעיונות שעליו נבנתה הסוכנות. הוא התמנה ליועץ חיצוני של קולג'ים וקבוצות מקצועניות באירופה. ייעץ ואימן נבחרות צעירות באפריקה, יבשה שנהפכה ממקום שלא מסתכלים עליו ליצואנית שחקני כדורסל בשני העשורים האחרונים, ועכשיו אתם מגלים את אחת הסיבות המרכזיות לכך. אף שחקן מגבון לא היה מגיע למכבי תל אביב לולא התהליך שמיורז התחיל.

 

פרילנס בנשמה

 

מיורז סייע למאות שחקנים, בהתחלה מאירופה אבל בהמשך גם מאפריקה, להגיע לקולג' ושינה להם את הקריירה והחיים. לשאראס יש אולי הסיפור הכי יפה, אבל הוא רחוק מלהיות היחיד. את חלקם אתם מכירים טוב מאוד מהליגה בארץ, היורוליג או ה־NBA מבלי לדעת מה הסיפור, ומי הבן אדם שעומד מאחורי זה.

 

כדי שעולם הכדורסל יתקיים צריך כדור, שחקנים, מאמן, שופטים וצופים. כל השאר הם תוספות, שאמורים לתת ערך מוסף כזה או אחר. הכדורסל היה מתקיים ומשוחק גם בלעדיו, אבל מרגע שנהפך לחלק משפיע בו, המשחק כבר לא היה אותו דבר.

 

בהמתנה למנה העיקרית כבר תסיקו שמיורז הוא פרילנס בנשמה. בעל דעה מאוד נחרצת וברורה, שאי אפשר לשנות, ובלי רצון או יכולת לרקוד לפי החליל של אחרים. הוא מעריך את דעתם של מעטים, ועל רוב האנשים יגיד שהם לא מבינים מהחיים שלהם. מסוג האנשים שתמיד יודעים הכי טוב מכולם, וכל רגע עלול להפציץ ברעיון חדש ומהפכני. רוב רעיונותיו נשמעים הזויים ולא בני ביצוע, אבל כשהוא מצליח, הרבה מרגישים זאת.

 

הוא הכיר את כולם, והיתה לו דעה מגובשת על הכל. הוותק והניסיון, בשילוב עם ההימצאות שלו בשטח בכל אותן שנים, יאפשרו לו בין ביס לביס לטעון, שכל עוד פלוני יישאר אחראי על נבחרות הנוער באיטליה, לא יצמחו שם שחקנים; לרטון בזעם שמוסר התשלומים בקבוצות הקטנות ביוון משרת את הגדולות; להעלות רעיון שמבוסס על תוכנת סטטיסטיקה חדשה שמישהו המציא בבלגיה; ובחרון אפו לספר שלנציגה החדשה של צרפת ביורוליג אין סיכוי להחזיק מעמד כי הבסיס הניהולי בה רעוע.

 

הוא היה רוכב על אופנוע כבד כעוד סמל לנפש החופשייה, ומסתובב איתו ברחבי אירופה כדי לצפות במאות משחקי כדורסל בשנה, מנערים ועד הרמה הכי גבוהה. איתו תמיד היו אותו סוג עט ואותו סוג מחברת שבה היה משרבט בכל משחק שורות ארוכות, שמספרות מה עושה ולא עושה כל שחקן שעולה למגרש, וכל זה, כמה טבעי, בכתב לא קריא בעליל.

 

כל מי שמחזיק בקשרים וידע כשלו היה נהפך לסוכן שחקנים, שם נמצא הכסף הגדול, אבל מיורז נשמר לא להתערבב עם הביצה הסרוחה הזאת, ובחר להיהפך ליועץ חיצוני של שחקנים, קבוצות, נבחרות.

 

 

מיורז. היה יכול להיות סוכן אבל בחר להיות יועץ מיורז. היה יכול להיות סוכן אבל בחר להיות יועץ צלם: ניקולאי טנב

 

"אני לא מבין אתכם"

 

ברובד האישי מיורז היה בעל תפקיד הראשון ב־NBA שיצא לי לפגוש פנים אל פנים. זה היה בפיינל פור של היורוליג ב־2003, אז נערך לראשונה במסגרת האירוע גם טורניר נוער של מועדונים. קבוצת הנוער של מכבי תל אביב הגיעה לגמר, אבל זה לא בלבל את הסקאוט הדעתן, שמיד הראה עד כמה טוב הוא מכיר את מה שעומד מולו.

 

''אני לא מבין את הכדורסל שלכם", אמר לי פחות מדקה אחרי שהכרנו. ''יש לכם שחקנים עם פוטנציאל, אבל במקום לגדל אותם כדי שיוכלו להצליח בבוגרים, אתם מנסים להוציא מהם את המקסימום כשחקני נוער כדי לזכות בתארים אבל בהמשך לא יוצא מהם כלום.

 

''תראה את אנטון קזרנובסקי. הוא 204 ס''מ ולא הכי פיזי בעולם, אבל משחקים איתו כסנטר, שזה תפקיד שהוא בחיים לא יוכל להצליח בו בבוגרים, אבל פה בטורניר נוער זה מספיק טוב כדי להגיע לגמר, וזה גורם לקבוצות הישראליות להיות מאושרות", המשיך. ''אחר כך אתם מתפלאים שאין שחקן ישראלי ב־NBA'', סיכם באמירה שהחזיקה מעמד עוד יותר מחצי עשור.

 

קזרנובסקי, אחת ההבטחות הגדולות בישראל כשחקן נוער, בילה את השנים האחרונות בליגה השנייה בגרמניה. לא צריך להיות פריק של כדורסל נוער ישראלי כדי לדעת שמיורז צדק בכל מילה, כמובן; מספיק להיות ישראלי וקצת לעקוב, אבל לשמוע זאת מסקאוט הולנדי בצורה כה נהירה הדגים עד כמה הוא מכיר את מה שעומד מולו, גם אם זה כדורסל נוער מאי שם במזרח התיכון. ניתוח מהיר, קר וחד היה סממן שלו, שלעתים גם הפריע לו להתנהל בעולם שבו כל אחד בטוח שהוא יודע יותר טוב מהשני, אבל למיורז לפחות היו קבלות.

 

שוק מלא מוקשים

 

לפני שהמלצר יגיש את המנה העיקרית, תשמעו שאת הג'וב הראשון ב־NBA הוא קיבל ב־1987 מגולדן סטייט ווריורס. בדראפט של אותה שנה בחרה הקבוצה מאוקלנד שחקן סובייטי, ליטאי במוצאו, בשם שארונס מרצ'וליוניס. זה היה אי שם במקום ה־127 במסגרת הסיבוב השישי לפני שדיוויד סטרן החליט לקצר את הערב לשני סיבובים. מיורז, שלא רק גילה את מרצ'וליוניס אלא גם החזיק בקשרים מאחורי הקלעים של הכדורסל בברית המועצות, היה האיש שיזם והניע את המהלך, אשר הסתיים בפגישה סודית בשגרירות ברה"מ ביוגוסלביה שנתיים לאחר מכן, כדי לסגור את המעבר הבלתי נתפס בזמנו של השחקן הסובייטי הראשון ל־NBA.

 

מעבר לרובד הפוליטי־דיפלומטי המהפכני אותו מהלך גם שינה את פני הליגה והכדורסל לעד. מרצ'וליניוס, שקלע בעונת הרוקי 12 נק' למשחק, נהפך, עם ולאדה דיבאץ' היוגוסלבי, לראשון שמגיע ל־NBA מאירופה ונעשה שחקן משמעותי. ההשפעה ברורה. ההמשך ידוע. מדירק נוביצקי עד עמרי כספי דרך מאנו ג'ינובילי, הכל התחיל שם. אה, כן, ג'ינובילי בהחלט יעלה על השולחן.

 

לפני שהאוכל יתקרר יגיע הסיפור על הדראפט של 1999, תקופה שבה רוב הקבוצות עדיין ניסו להבין מה קורה מעבר לים. הבום כבר התרחש. שנה קודם לכן כבר בחרו את נוביצקי במקום התשיעי היישר מהליגה השנייה בגרמניה, ובדיעבד האפטר־שוק של אותו בום גרם לכל קבוצה להשליש אם לא יותר מכך את ההשקעה בסקאוטינג בינלאומי כדי למצוא את הנוביצקי הבא, אך באותה עת הגרמני עדיין לא הבריק בעונת הרוקי שלו. רוב הקבוצות ראו בשוק הבינלאומי שדה מוקשים, שיודע כי כל בחירה יכולה להביא זהב או פצצה.

 

מאותה תקופה ועד היום, מרגע שמגיע אמצע הסיבוב השני, עובר לחזית לא מעט פעמים הסקאוט הבינלאומי. בבחירות האחרונות מנסים בעיקר להצדיק את ההשקעה בכסף ש"מבזבזים" על סקאוטינג מעבר לים, או סתם מנסים להתפרע בתקווה לבצע הימור גדול שאולי יצמיח משהו יוצא דופן. זה זמנו של הסקאוט הבינלאומי להתבטא. כך אלמונים כרמון ואן דה חארה ושיו יויאנג יכלו לספר בגאווה לאמא שנבחרו בדראפט, אף שכל קשר בינם לבין כדורסל מקרי בהחלט, ואם אי פעם שמעתם עליהם, ראויים אתם לכותונת לבנה עם הרבה שרוכים.

 

השיא ב־1999

 

בארוחה גם תשמע שב־1999 מיורז היה הסקאוט של סן אנטוניו, ובמקום ה־57, אחד לפני אחרון, הוא ניצל את הבמה והלך על שחקן ארגנטינאי שכל הליגה דילגה עליו בשם מאנו ג'ינובילי. "הבחירה ה־57 הכי טובה בהיסטוריה", הוא קרא לה לאורך השנים, ומי שישב סביב השולחן גם ישמע עוד סיפור מרתק מאחורי הקלעים, שהפעם יתאר את חדר המלחמה של הספרס עד שהגיע תורם לבחור באותו דראפט את אחד השחקנים הכי משמעותיים שלהם.

 

כשתגיע עת קפה, תשמעו שהשנה וחצי האחרונות לא היוו את שיא הקריירה של מיורז. על סף פתיחת עונת 2008/09 פוטר מניו ג'רזי נטס, שכמו הרבה קבוצות בליגה החלה לקצץ בהוצאות, ודאגה לתזמן את הפיטורים לתקופה שבה כל המשרות כבר תפוסות, כדי שאף יריבה לא תקפוץ על השלל.

 

בתחילת 2010 קיבל הודעה מאדידס, שלה ייעץ בשנים האחרונות, כי החוזה ביניהם לא יחודש. בתקופה שבה כל תנועה אל עבר הארנק מלווה במחשבות, הראשונים לשלם את המחיר הם אלו שנותנים את הערך המוסף, וכשכל הווייתך בעולם הכדורסל היא להיות הערך המוסף, אתה בבעיה.

 

 

מאנו ג'ינובלי. "הבחירה ה־57 הכי טובה בהיסטוריה" מאנו ג'ינובלי. "הבחירה ה־57 הכי טובה בהיסטוריה" צילום: איי אף פי

 

הכל נגמר

 

גם בחיים האישיים השמש לא בדיוק זרחה מעל מיורז ב־18 החודשים האחרונים. מחלת דם שאובחנה אצלו הביאה אותו למסקנה, כי הגיעה העת לחשוב על העתיד. "אני כבר לא צעיר, ויש לי כל כך הרבה ידע וקשרים, שמאוד חבל לי אם ילכו לאיבוד. אני צריך להתחיל להעביר את זה הלאה לאט לאט", פתח את השיחה בינינו לפני כשנה ובהמשכה, אחרי שש שנים של היכרות קרובה, הציע לי להיכנס למגפיו.

 

בפברואר הגעתי לטורניר נוער בבלגרד, סרביה. באופן מפתיע, ולראשונה מאז הונהג הטורניר, מיורז לא היה שם. ''החלקתי עם האופנוע ושברתי את היד. בלי לכתוב את מה שאני רואה אין לי מה לבוא לטורניר'', כתב באימייל תגובה מניחה את הדעת.

 

לפני שבועיים, בטורניר נוער בגרמניה, הוא עדיין לא הופיע אבל שלושה ימים לפני סוף הטורניר הוא כבר היה שם, והכל נראה כמו פעם. אותו כיסא. אותה מחברת. אותו עט. אותן שורות צפופות ולא קריאות. אותן דעות נחרצות.

 

מיד לפני הגמר, מחוץ לאולם בדרכו ליעד הבא, ניהלנו עוד שיחה. על אחד השחקנים, שנבחר לחמישיית הטורניר, הוא פסק שאין לו עתיד והפוטנציאל הכי גדול מבחינתו היה דווקא זה שכולם הכתירו כאכזבה. מיורז טיפוסי. בהמשך זרק שני רעיונות חדשים, שישנו את עולם הכדורסל. הכל כרגיל. נפרדנו לשלום, וקבענו להמשיך את השיחה עוד חודש בפריז, בפיינל פור של היורוליג, שם ייערך בפעם השמינית אותו טורניר נוער שבו נפגשנו לראשונה. שגרה שכזו.

 

שעה לאחר מכן, בדרכו למשחק בליגה הבלגית, רוב מיורז והאופנוע התרסקו להם על אחת האוטוסטרדות של גרמניה. הוא לא שרד. אחד האנשים המרכזיים מאחורי הקלעים של עולם הכדורסל תלה את העט והמחברת מוקדם מהצפוי, בצורה חדה ולא צפויה, כמו שחי את חייו.

 

ג'ינובילי, יאסיקביצ'יוס ומרצ'וליניוס הבאים ייאלצו לחפש מישהו חדש, שיתווה להם את הדרך לגדולה. הכדורסל העולמי ישרוד בלעדיו, אבל אם לא ימצא מישהו, שייכנס לנישה שמילא מיורז, הוא יהיה הרבה פחות מעניין. עד אז צריך למצוא מישהו שידאג לשלם את החשבון.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x