שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
עסקי ספורט

הקרקע שהניח ג'סי אוונס לברק אובמה

הנשיא ה-44 של ארצות הברית נשבע אתמול בוושינגטון ונראה שגם לתעשיית הספורט מגיע על כך קרדיט. אובמה נכנס לבית הלבן, לאחר ששחורים רבים אחרים נשאו במשך שנים את דגל זכויות האזרח על הבמה היחידה בה הם היו יכולים להשפיע - הספורט

אסף רותם 09:5321.01.09
הקשר בין ספורט ופוליטיקה עמוק יותר מהופעות מקריות של פוליטיקאים באיצטדיונים. מחקר מעניין שנערך ב-2005, בדק לראשונה תגובות נוירוניות במוח, ומצא שאנשים מגיבים לפוליטיקאים בצורה לא רציונאלית, ובדומה לדרך בה הם מתייחסים לקבוצות ספורט: הם חווים תגובה רגשית ורק אחריה הם משכנעים
את עצמם בצדקת דרכו של המועמד שלהם.

 

לכן, ספורט תמיד נמצא בקדמת המהפכות החברתיות, גם בגלל הפופולאריות העצומה שלו וגם מכיוון שמותג הקבוצה מאפיל על השחקנים שלובשים את המדים. מכבי תל אביב מעמידה בעשור האחרון ישראלי אחד על הפרקט במקרה הטוב - והיא עדיין הקבוצה "שלכם". כוחה של ההזדהות הרגשית הזו היא שעוזרת לספורט לפרוץ גבולות חברתיים ופוליטיים.

 

הסוכנים של אובמה

 

כעת, ינסה ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון, לעשות בפוליטיקה את מה שספורטאים שחורים עשו במאה שחלפה: להותיר חותם אמיתי על החברה האמריקאית. אובמה דיבר השבוע על שינוי סדרי העדיפויות ותבניות החשיבה של האמריקאים, שזה, במילים אחרות, לשנות את אמריקה מהיסוד - לא עוד אינדיבידואליזם ניהיליסטי ומתריס, אלא דרך חדשה, בה הקפיטליזם הוא לא יותר מחלק חשוב מראיית עולם כוללת.

 

כל שינוי יסודי דורש סוכנים של שינוי – אנשים שמהווים את המופת של החזון החדש וכאן, הספורט תמיד מקדים את הפוליטיקה. אובמה נכנס לבית הלבן לאחר שרבים אחרים נשאו במשך שנים את דגל תנועת זכויות האזרח, לרוב לבד וללא הכרה הולמת. הדוגמה הקלאסית היא של ג'סי אוונס, ספורטאי שחור שייצג את הדמוקרטיה הגדולה בעולם בברלין הנאצית, באולימפיאדת 1936, בזמן שבביתו השחורים נותרו נטולי זכות הצבעה.

 

אוונס התעלה ברגע האמת וזכה ב-4 מדליות זהב, אך כשחזר הביתה חזר גם להיות אזרח סוג ב'. הנשיא רוזוולט התעלם ממנו - ואפילו ברכה רשמית לא שלח.

 

זאת ועוד, כיוון שלשחק בספורט המקצועני דורש אופי מסוים, עושה רושם שאותו אופי עוזר להתגבר גם על מכשולים ממסדיים. ואם יש משהו שהאמריקאים אוהבים, זה את האדם שהתגבר על המערכת.

 

ככה ג'קי רובינסון, שחקן הבייסבול השחור הראשון, הפך לאחד הספורטאים האהובים באמריקה למרות שבחוזה שלו הוכנס סעיף משפיל שקובע שאסור לו להגיב לקריאות גזעניות. וכך מוחמד עלי נבחר תמיד לספורטאי הגדול ביותר בהיסטוריה, למרות שבילה בכלא, שם ישב כשהתנגד לשרת בוויאטנם, ואמר שאין לו שום ריב עם הוייטקונג.

 

לחנך מחדש את הספורטאים

 

היום אותו אופי יועמד למבחן. הספורטאים השחורים למדו בשנים האחרונות להיות ילדים טובים מאד - כמו מייקל ג'ורדן שהבין ששתיקה שווה זהב מחסויות - או רעים מאד, כאנטי-תזה לאחיהם שאמצו את קוד הנזירים. ומתחת לכל אלה עמדה חמדנות חובקת כל, שנמצאת בבסיס כל פעולותיהם.

 

הכסף הפך להצדקה לכל התנהגות ולתפישת עולם מונוליטית, בה השורה התחתונה היא הכל. בעלים ושחקנים מתנצחים בתקשורת ועל המגרש, ובדרך שוכחים את האנשים שבזכותם יש להם עבודה.

 

אז אמנם חינוכם מחדש של ה'חזירים' מוול סטריט הוא חשוב, אבל הוא אינו נגיש להמונים. מי מכיר ברוקר זה או אחר, ומי בכלל מאמין להם?

 

אם אובמה יצליח להביא לשינוי גם בתפישה של הספורטאים, להראות דרכם שכסף אינו מהות הכל, הוא יעמיד לרשותו את הסוכנים הנכונים ויעשה בכך צעד משמעותי, בדרך לשכנע את מיליוני אוהדי הספורט, שהשינוי שמבקש הבית הלבן, אכן מתרחש.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x