ראיון "כלכליסט": "אין דבר כזה מותג בניון"

יוסי בניון עייף. קפטן נבחרת ישראל לא ישן בלילה שבין שני לשלישי. השביתה בנתב"ג דחתה את הגעתו לישראל לקראת משחק הידידות הערב ברמת גן נגד נבחרת חוף השנהב, אבל שחקן ליברפול וקפטן הנבחרת בכל זאת הגיע לצילומים לרגל השקת כדור ה־Omni Hi-Vis של הספונסרית שלו נייקי. והוא לא מתלונן.

"הוא חמוד, ממש לא תופס מעצמו", אומרת אחת מהנציגות של נייקי על סט הצילומים. "הוא בא לעבוד, מקצוען אמיתי. כנראה בגלל זה הוא בליברפול ולא באיזו קבוצה בישראל".

יוסי בניון. "היו לי הרבה הצעות לעשות כל מיני פרסומות ואני לרוב מסרב על המקום. זה לא קשור לגובה ההצעה" צילום: עידו לביא

בניון, למרות העייפות, שומר על החביבות והקלילות שנהפכו לסימן ההיכר שלו. הוא מתבדח עם המאפרת ועם המלביש, מסתלבט על הדוברת כשהוא מסתיר את הסמל של נייקי בכוונה ומנהל שיחה ערנית עם הצלם.

הוא מנהל מערכת יחסים מקצועית וחמה עם כולם על הסט, ואפילו כשהביאו לו נעליים שקטנות עליו בשתי מידות הוא לא התעצבן. הוא לוקח את הפאשלה בקלילות. "טוב, אז נצלם בבגדים אחרים בינתיים", הוא מציע.

"ליברפול ישראלית"

"אני דווקא אוהב את זה", הוא אומר בראיון ל"כלכליסט". "זו לא עבודה קשה. הטיסות קצת מעייפות, אבל זה דווקא כיפי". השמש החמימה של דרום תל אביב גם כן משמחת את בניון. "בליברפול קור כלבים", הוא אומר. "קפוא כל היום. ברד כל היום. אפרורי כל היום".

מזג האוויר באנגליה אולי מחורבן, אבל בניון יכול להיות מרוצה. הקבוצה שלו מובילה את טבלת הפרמיירליג ונראה שהיא בדרך לזכייה ראשונה בתואר האליפות מאז 1990. הוא עצמו מוערך על ידי המאמן רפא בניטס, ואף על פי שהוא לא שחקן הרכב קבוע הוא אחד השחקנים האהובים של הקבוצה.

והכי חשוב, לפחות מבחינת בניון, זה שהמשפחה מרוצה. הבת שלו החלה ללמוד בכיתה א' בבית הספר היהודי בליברפול. הבן הקטן חמוד, והאישה, שאיתו מגיל 14, מירית, מבסוטה מהחיים.

"הבעיה היחידה", הוא אומר, "היא שכשאתה מתעורר בבוקר אתה לא יודע אם זה בוקר או ערב, בייחוד כשאתה מתעורר מוקדם כדי לארגן את הילדים".

איך ההרגשה להיות בחדר ההלבשה של קבוצה מנצחת?

"אמרתי כבר בעבר שמהרגע הראשון שהגעתי לליברפול יש הרגשה של חלום שהתגשם. להיכנס לאנפילד כש־45 אלף איש שרים את ההמנון של הקבוצה, "You'll Never Walk Alone", זו הרגשה ממש מדהימה בכל פעם מחדש. זה מעביר צמרמורת בכל הגוף. עכשיו, בגלל הניצחונות בתחילת העונה, האווירה טובה יותר. יש התלהבות. אנשים יותר מאמינים בעצמם, השחקנים עם יותר ביטחון. אנחנו כמובן מדברים על זה ש'הנה, זה מגיע, סוף סוף אנחנו יכולים ללכת עד הסוף'. כל שבוע אומרים: 'אם אנחנו מנצחים את המשחק אנחנו נשארים בטופ'. מדברים על זה שבעוד שבוע יש צ'לסי נגד ארסנל, 'אז יש סיכוי שצ'לסי תפסיד נקודות ואנחנו יכולים לברוח'. אבל צריך לזכור שבתוך שלושה או ארבעה משחקים הכל יכול להשתנות, אז צריך לשמור על ריכוז".

בניון מחייך. יש לו משהו מצחיק להגיד.

"אני אגיד לך משהו, אם אנחנו נזכה, אז זה אומר שרק כשיש ישראלים בסגל של ליברפול, הקבוצה יכולה לזכות באליפות. בפעם האחרונה שליברפול זכתה שיחק בה רוני רוזנטל, אם נזכה השנה אז זה יהיה אני. ליברפול תצטרך לחתום על הסכם עם ממשלת ישראל על כך שתמיד יהיה תקן של ישראלי בסגל. הלוואי שזה יקרה".

לא לחוצים מהמשבר

בניון. לא רוצה להפוך למותג צילום: עידו לביא

הקבוצה במצב טוב, אפילו מצוין, אבל המועדון של יוסי בבעיות. הבעלים האמריקאים שרכשו את המועדון בפברואר 2007 חייבים 350 מיליון ליש"ט לבנקים וואקוביה ורויאל בנק אוף סקוטלנד. המצב הפיננסי העולמי מקשה על ג'ורג' ג'ילט וטום היקס להחזיר את ההלוואה עד התאריך המיועד בינואר 2009. אמנם יש להם אופציה להאריך את החזרת ההלוואה עד מאי, אבל באנגליה התקשורת מדווחת שהאמריקאים מתכננים למכור את הקבוצה עוד קודם לכן כדי להימנע מפשיטת רגל.

האם הלחץ הפיננסי שיש על הבעלים של ליברפול משפיע על חדר ההלבשה?

"תראה, מהרגע הראשון שלי בקבוצה יש דיבורים על זה שהקבוצה בדרך להימכר. אלו שמועות שרצות כבר המון זמן. אבל בכנות, את השחקנים זה לא מעניין כרגע. אנחנו מתעניינים בזה וזה לא משפיע עלינו. אנחנו באים לאימון לעבוד ולמשחק לנצח. אנחנו לא מרגישים את הלחצים האלה ברמה היומיומית - אין בעיות עם החוזים, עם התשלומים, עם הציוד, הכל דופק כמו שעון".

ובכל זאת, בקיץ וכנראה גם בחורף ירוצו ספקולציות על העתיד שלך במועדון, שלכאורה רצה למכור אותך.

"זו המצאה של התקשורת - עיתונאים שחושבים שהם יודעים משהו. בקיץ היו קבוצות שרצו אותי ושלחו הצעות לליברפול, אבל רפא בניטס התעקש שאני לא למכירה ורצה אותי בסגל שלו. אני יודע שספרטק מוסקבה הגישה הצעה. גם אייאקס התעניינה וגם רומא. גם היתה הצעה מקבוצה מהליגה הספרדית שאני לא רוצה להגיד את שמה. היו עוד כמה קבוצות שרצו, וזה מאוד מחמיא, זה חומר למחשבה, אבל ברגע שהמאמן מכניס אותך לשיחה כמה פעמים ומבהיר לך שאתה לא למכירה זה מספיק".

בואו לדימונה!

אתה כבר בן 28 ועדיין נראה שהמותג שלך, הדמות המסחרית שלך, לא חזקה כמו של חיים רביבו ושל איל ברקוביץ'. אין לך אפילו אתר אינטרנט, שיש לכל שחקן ברמתך.

"אין דבר כזה מותג בניון. אני לא חושב על זה. זה פחות מעניין אותי. לגבי ברקוביץ' ורביבו, כל אחד בוחר בדרך שלו, ואני שונה. לי חשוב להתרכז אך ורק בכדורגל, עד הרגע האחרון. ביום שאפרוש אחשוב על זה. אני לא רוצה להתחיל לחשוב על זה כי אני לא רוצה שזה יפגע במשחק שלי".

לא מעניין אותך?

לא מודאג מהמצב הפיננסי של הבעלים של המועדון שלו צילום: עידו לביא

"הרבה אנשים פונים אליי כדי שאעשה להם פרסומות. אני דוחה על הסף בלי לשמוע. אני עושה לנייקי ועשיתי לפני הרבה זמן פרסומת לתנובה, אבל רק כיוון שזה לא הפריע לי. היו לי הרבה הצעות לעשות כל מיני פרסומות, ואני לרוב מסרב על המקום. זה לא קשור לגובה ההצעה. כסף אך פעם לא היה השיקול שלי כשעברתי בין קבוצות או כשקיבלתי הצעה לפרסום. אני לא אוהב תמיד להופיע בתקשורת, ולקדם את עצמי. יש דרישות של התקשורת ואני בסדר עם זה, אבל מבחינת פרסומות ולהפוך למותג - זה לא משהו שאני רוצה".

יש משהו שבכל זאת היית רוצה לפרסם?

"אם יש משהו שאני ארגיש איתו ממש בנוח, אם דימונה תבקש ממני לקדם את העיר, אז אין לי בעיה. אני אעשה את זה בחינם. דימונה זה המקום שלי, המקום היחיד שאני מרגיש בו רגוע".

אתה כבר בן 28, חושב על הסוף?

"אני בן 28 וחצי", אומר בניון ומגרד בצוואר באי־נוחות. "בכדורגל זה שלהי הקריירה, השעון מתקתק, אבל אני אשחק כל עוד הגוף יכול לסחוב. אבל עכשיו אני לא חושב על כלום, לא על קורס מאמנים או משהו כזה, כי לך תדע איך אני ארגיש בעוד שלוש או ארבע שנים".