שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
עסקי ספורט

ילדי הזהב (וחסר להם שלא יהיו)

נחושים להעיף את ארה"ב מדוכן המנצחים באולימפיאדה, בתי הספר לספורט של המדינה דוחפים את התלמידים הצעירים לקצה. כך עובדת מכונת המדליות הסינית

האנה ביץ' ווייפאנג, טיים 08:2307.08.08

לנערה דקיקה בשם "ענן" לא היה מושג לפני שנה שהיא תקדיש את חייה להרמת דיסקות ברזל מעל לראשה. ואז אדם זר הגיע לכפר המרוחק שלה במחוז שנדונג במזרח סין, מדד בקפידה את רוחב כפתיה, אורך ירכיה והיקף מותניה – והכריז כי יש לה הכבוד לשרת את מולדתה כמרימת משקולות.

 

לבת האיכרים, אז בת 14, היתה ברירה מעטה בעניין. היא נבחרה להיות בורג במכונת הספורט של סין, מערכת של מיליארדי דולרים שהוקמה במטרה עיקרית אחת: להפיק זוכי מדליות זהב אולימפיות.

 

כיום צ'ן יון (יון פירושו ענן) מתאמנת הבית הספר העירוני לספורט בווייפאנג, אחד מ-3,000 אקדמיות אתלטיות ממשלתיות שבהם כמעט 400,000 צעירים נתונים לשעבוד אתלטי. תחת עיניהם הפקוחות של המאמן שלה ושל גבר שהזדהה כ"מנהל התעמולה" של בית הספר, ענן מספרת לי שהרמת משקולות היא הספורט האהוב עליה.

 

תחביבים? אני שואלת. "הרמת משקולות," היא עונה. משהו אחר שענן אוהבת חוץ מהרמת משקולות? "הרמת משקולות", היא חוזרת על דבריה. אני מנסה שוב. ענן מציצה בשני הגברים שלידה. מאחוריהם פוסטר של היו"ר מאו דזה-דונג, מייסד הרפובליקה העממית ואדריכל מערכת הספורט של המדינה.

 

"פעם אהבתי לרוץ בשדות ליד הכפר שלי," היא מתחילה לומר בשקט. פקיד התעמולה מתערב. "אבל עכשיו, היא מעדיפה הרמת משקולות". ענן מסתכלת על ידיה המיובלות, שיכולות להרים 35 ק"ג באוויר, אך כעת רועדות מעצבנות. "אני מעדיפה עכשיו הרמת משקולות", היא אומרת. "אני רוצה להפוך לאתלטית כוכבת ולהביא גאווה לסין".

 

מה זאת גאווה?

גאווה היא רעיון קשה לכימות, אך לסין האולימפיאדה מספקת חישוב פשוט לעלייתה לפני שני עשורים בסיאול סין זכתה בחמש מדליות זהב בלבד. בשנת 2004 באתונה סין ליקטה 32 מדליות זהב, כמות השנייה רק לזו של ארה"ב.

 

 

ילדים סינים מתאמנים ילדים סינים מתאמנים צילום: איי פי

לרוב הסינים ניצחון בבייג'ינג לא רק יוכיח את מעמדה של מדינתם כמעצמה פוטנציאלית, אלא גם ימחק את ההשפלה ההיסטורית מהכוחות הקולוניאליים. מעורפלת מאופיום, מדוכאת על ידי נשק המעצמות, בתחילת המאה ה-20 התייחסו לסין כאל "האדם החולה של אסיה".

 

אכן, המאמר הראשון שהיו"ר מאו אי פעם פרסם היה על חשיבות ההצלחה הספורטיבית לנפש הלאומית. הניצחון, לפי מאו וממשיכי דרכו, הוא נקמה הולמת של אימפריה נעלמת.

 

ספורט אינו הזירה היחידה שבה סין מכוונת להיות מהירה יותר, גבוהה יותר וחזקה יותר. קצת יותר מלפני שלושה עשורים, סין הייתה אומה חקלאית מבודדת, שבת הברית הקרובה ביותר שלה הייתה אלבניה. כיום סין יוצרת שותפויות חדשות מסביב לעולם, כשהיא מתחרה בארה"ב ובאירופה במרוץ לבלוע שווקים ומשאבים טבעיים. המסחר שלה עם אפריקה ואמריקה הלטינית גדל פי 6 מאז 2001. היא הצרכנית הגדולה בעולם של מלט, דגנים, בשר, פחם, נחושת ופלדה.

 

המדינה מתגאה בסכר הגדול בעולם (שלושת הנקיקים), הכמות הגדולה ביותר של מהנדסים (350,000 בוגרים חדשים מדי שנה), והכמות הגדולה ביותר של אזורים עירוניים שאוכלוסייתם עולה על מיליון איש (יותר מ-100). סין היא האומה המקוונת ביותר בעולם (יותר מ־215 מיליון גולשים), והיא נהנית מאחד מתקופות ההתרחבות הכלכלית בת הקיימא הארוכות ביותר (שלושה עשורים עם צמיחה שנתית ממוצעת של כמעט 10%).

 

דיפלומטים סינים מתעקשים כי עליית מולדתם אינה צריכה לאיים על שאר העולם. הם מאפיינים את צמיחת סין כ"צמיחה שלווה" אך שום כמות של נחמדות דיפלומטית לא יכולה להסוות מאמצי ניצחון במימון הממשלה, במיוחד כשחופש הפרט מדוכא למען טובת הכלל הלאומית.

 

למשל ספורט. אחרי שבייג'ינג זכתה לפני שבע שנים בזכות לארח את אולימפיאדת 2008, מנהל הספורט הכללי הלאומי חשף את מדיניות "זוכים בגאווה באולימפיאדה," שאושרה על ידי הקבינט.

 

התוכנית מושתתת על "אסטרטגיית מדליות הזהב" של סין שמתמקדת בענפי ספורט המציעים את הכמות הגדולה ביותר של מדליות בגלל קטגוריות משקל או מרחקי מרוץ שונים (בסיף, למשל, יש 10 מדליות זהב, ולקיאקים 16). זה לא משנה שהסינים לא ידעו דבר על הענפים האלה.

 

הנקודה היא צבירת מדליות זהב. ספורט נשים, שבמערב נוטה לקבל פחות מימון, זכה לעירוי מזומנים. בערך באותו הזמן הושק "פרויקט 119," שמטרתו להצליח בענפים המועטים שבהם המדינה עדיין חלשה. לפי ספירת מיניסטריון הספורט, 119 מדליות זהב (122 כעת) מצויות בספורט מים ובאתלטיקה. למה שסין לא תתחלק בשלל?

 

סין היא לא ממש המדינה הראשונה שבונה מכונת ספורט לאומית. למעשה, המפעלים האתלטיים של המדינה נבנו לפי המערכת הסובייטית, שבמהלך המלחמה הקרה הפיקה מתעמלות רומניות גמישות וצי של מתעמלות מזרח גרמניות מסוממות. אך הגוש המזרחי נעלם מזמן – ואיתו ספורט מטעם הדיקטטורה.

 

כיום סין היא אחת מהמדינות הבודדות, פרט למדינות כמו צפון קוריאה וקובה, שמפנות כל כך הרבה ממשאבי המדינה לספורט. ספורטאים סינים צעירים אינם יותר מכלי משחק בידי המדינה.

 

מחיר הזהב

אלמלא אולימפיאדת בייג'ינג, יכול להיות שמערכת הספורט הסינית הייתה מופרטת כפי שיתר החברה הסינית הופרטה. במשך יותר משני עשורים, סין החרימה את התנועה האולימפית במחאה על שיתוף טייוואן במשחקים. כשסין סוף סוף הצטרפה מחדש למשחקים ב-1980, מערכת בתי הספר לספורט הורחבה כדי להבטיח שהספורטאים הסינים יביאו גאווה לארצם. להורים רבים, שלוש קערות אורז ליום בתמורה לילדם הספיקו לשכנע אותם שהאימונים המפרכים שווים את זה. אבל בשנות ה-90, כשכלכלת המדינה החלה להיפתח, פחות משפחות הסכימו לשלוח את בנותיהן לאימוני הרמת משקולות, כשהן היו יכולות ללמוד מדעי המחשב במקום זה.

 

אחרי הכל, על כל אלוף אולימפי שהאקדמיות לספורט מייצרות, מאות אלפי ילדים אחרים נכשלים. רוב הילדים מפסידים את החינוך הניתן בבתי ספר רגילים. עיתון "צ'יינה ספורטס דיילי" מעריך כי כ-80% מהאתלטים בדימוס במדינה סובלים מאבטלה, עוני או בעיות בריאות כרוניות כתוצאה מאימוני היתר.

 

אבל בבייג'ינג 2008 מערכת הספורט עברה להילוך גבוה.  אחרי 2001 התקציב השנתי של מיניסטריון הספורט עלה ל-714 מיליון דולר, מ-428 מיליון דולר בשנה הקודמת. "עם האולימפיאדה בבייג'ינג, אנחנו רוצים לוודא שנצליח," אמר חאו צ'יאנג, ראש מחלקת התחרויות והאימונים במיניסטריון הספורט. "אחרת הציבור יתאכזב שלא הראינו רוח לאומית הולמת". זה מאמץ יקר: כל אחת ממדליות הזהב של סין תעלה למדינה יותר מ-7 מיליון דולר, לפי באו מינגשיאו, מנהל מכון מדעי הגוף של מיניסטריון הספורט.

 

 

ילד סיני על הטבעות ילד סיני על הטבעות צילום: איי פי

בבית הספר העירוני לספורט צ'ינגדאו, אחד ממתקני טיפוח האתלטים האולימפיים המובילים במדינה, המנהל צ'יאו שיאנגדונג זוקף לזכות האולימפיאדה בבייג'ינג את בניית הקמפוס החדש בשווי 30 מיליון דולר בשביל 600 התלמידים שלו על ידי הממשלה המקומית.

 

"בעבר כמה הורים חששו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר לספורט כי הם חשבו שהילדים יאכלו יותר מדי מרור", אמר צ'יאו, "אבל בזכות אולימפיאדת בייג'ינג אנשים נכונים לתרום לתהילת האומה".

 

הדחף להצליח

הלחץ למדליות עשוי לדחוף ילדים להתחיל להתאמן בענפי ספורט שהם לא ידעו שבכלל קיימים לפני שהמאמנים זימנו אותם. בשנה שעברה דינג ליאן נקרא יחד עם שאר התלמידים בכיתתו למבחן מוזר שהעביר פקיד ממשלתי מבית הספר העירוני לספורט בצ'ינגדאו. הוא התבקש לפרוש את כף ידו ולערום כמה שיותר קליעים זה מעל זה.

 

דינג הצליח לבנות מגדל של שמונה – סימן לקור רוח, תכונה חיונית לקשת. "אנחנו מעוניינים רק בילדי שיכולים לערום יותר משישה כדורים", אמרה מאמנת הקַשָתוּת צ'ו יואפנג מצ'ינגדאו, שציינה תכונות נוספות הדרושות לתלמידים פוטנציאליים: כתפיים רחבות, התנהגות רגועה וראייה טובה.

 

דינג מילא את כל הדרישות, אף שהוא מודה שהוא אינו "נער מאוד ספורטיבי". האימון לעתים קרובות משעמם. בשנתו הראשונה בבית הספר, לנער בן ה-14 הותר לעבוד רק על היבט עיקרי אחת של קשתות: שחרור המיתר. אבל דינג לא מתלונן. בבית הספר בצ'ינגדאו יש מעונות נחמדים, ובית הספר עוזר לתלמידים להתקבל למכללות ומעסיק מאמנים המבינים את המעלות שבזמן מנוחה והתאוששות.

 

ברוב בתי הספר לספורט הסין הסבל נחשב לחלק מהותי מהחוויה האתלטית. בבית הספר העירוני לספורט בוויפאנג רוב הילדים כל כך מותשים, שבמהלך הפסקת הצהריים שלהם הם מתרסקים אל מיטות הברזל שלהם וישנים. אקדמיית ויייפאנג היא לקט של בנייני בטון מעופשים, ורק שלטים סוציאליסטיים אדומים שוברים את האפור המונוטוני. "תלמדו מהקומרדים שלנו ותיצרו אולימפיאדה חדשה ומזהירה", דוחקת בהם סיסמה באולם הרמת המשקולות. על קיר קרוב מודבקות שורות של חיבורי ביקורת-עצמית לכאורה שהבנות כתבו, תוך הערכת הביצועים שלהן.

 

לא שהרשו לנו לצלם משהו שמנהל התעמולה הגדיר כ"היבטים הנחותים" של בית הספר. היבטים נוספים שהוכרזו בבלתי הולמים לצילום כוללים מזרוני היאבקות קרועים, תלמידה בת 11 שניקתה את הרצפה בידיים מלאות כוויות קור, ואף מערך צלפיות לפני גיל העשרה, שצעדו עם רובים על כתפיהן.

 

מנהל התעמולה מבטיח לנו כי הילדים מתאמנים רק כשעתיים ביום. אבל התלמידים שדיברתי איתם ללא נוכחות משגיח אמרו כי הם מתאמנים במשך לפחות חמש שעות. באף אחד מחדרי המעונות שראיתי לא היו ספרי לימוד – מה שמוזר בבית ספר שמנהל התעמולה אמר כי הוא "בעיקר ללימודים, ואימוני הספורט הם עיסוק פנאי."

 

תסביך נחיתות

מנטליות האימון-עד-התמוטטות נובעת בחלקה מתסביך נחיתות גופנית שהתקבל כעובדה בחוגי הספורט בסין. "הגוף הסיני אינו חזק באופן טבעי כמו של אנשים ממדינות אחרות," אמר צ'יאו, מנהל בית ספר צ'ינגדאו, וחזר על מה שאמרו לי פקידי מיניסטריון הספורט. "אבל אנחנו יכולים לעבוד קשה יותר מכל אחד אחר. זה הכי היתרון הגדול שלנו."

 

נשים סיניות במיוחד ידועות ביכולתן לעמוד באימונים ברוטאליים. בניגוד לארה"ב, שם הפרטת האתלטיקה פירושה פחות כסף לספורט נשים, סין הרעיפה מימון על הנשים המתאמנות מהילדות ואילך. מאו נהג לומר "נשים תומכות במחצית מהשמיים." למעשה, לפני ארבע שנים באתונה, הנשים הסיניות הצליחו אף יותר, וגרפו 60% ממדליות הזהב של המדינה.

 

ויש את השיטות הפחות-מכובדות שסין משתמשת בהן לטיפוח הצלחה ספורטיבית. ממש לפני המשחקים בסידני, כשהוכרז על בדיקה חדשה לנוכחות אריתרופואיטין, מגביר סיבולת מלאכותי, הנבחרת האולימפית הסינית פתאום התכווצה בכ-10%. שש שנים קודם לכן, במשחקים האסיאתיים, 11 אתלטים סינים נתפסו צורכים סמים.

 

כמובן שאתלטים ממדינות אחרות גם מרמים. אבל יש הבדל בין פרטים שבוחרים להשתמש בסמים ובין ילדים שבלי לדעת בולעים מה שמאמן ביתה ספר לספורט שלהם נותן להם, מה שטוענים כמה אתלטים סינים בדימוס. מיניסטריון הספורט נשבע כי סין תהיה נקייה בבייג'ינג. אבל לא ברור אם אותה מחויבות קיימת בדרגים הנמוכים של מערכת הספורט, שהמימון שלה מבוסס על התוצאות בתחרויות לאומיות. לפני שנתיים בית ספר לספורט במחוז ליאונינג הצפון-מזרחי נתפס לאחר שסטרואידים הוזרקו באופן קבוע לתלמידים.

 

הדבר האחרון שממשלת סין רוצה הוא שערוריית סמים על אדמתה. כ-20 מיליארד דולר הוקדשו להכנות הקשורות לאולימפיאדה. אבל אף ששבע שנות הכנות לאולימפיאדה רק הגבירו את תקוותה של סין לעליונות, פקידי הספורט בשבועות האחרונים מיתנו את הציפיות לשיא בקציר מדליות הזהב. במארס סגן ראש מיניסטריון הספורט הזהיר כי סין אינה מצפה לעבור את ארה"ב. ייתכן שהצניעות היא טקטית. באתונה פקידי הספורט הסינים הציבו את היעד ב-20 מדליות בלבד. למעשה, סין זכתה ב-32. כמעט 60% מסך המדליות הגיעו ממתחרים אולימפיים צעירים, שרבים מהם יהיו בשיאם בבייג'ינג.

 

כשאתה מבקש כוכב

הכוכב הבהיר ביותר מביניהם הוא ליו שיאנג, מדלג משוכות שריצותיו שוברות השיאים מפריכות את הרעיון שהגוף הסיני נחות. כשפגשתי את ליו לפני אתונה, התרשמתי מהאינדיבידואליזם שלו; בניגוד למתחרים אולימפיים סינים רבים שלא בחרו בקריירת הספורט שלהם, ליו ממש נהנה מדילוג משוכות. אף שמלמל גרסה כלשהי של הפזמון הפטריוטי, היה ברור שהוא רודף גם אחרי התהילה שלו. "בגלל מערכת הספורט האתלטים הסינים קשורים למדינה, הוא אמר לי." אבל לדעתי עדיף להיות כמו המערב, שם האתלטים חופשיים."

 

מאז אתונה ליו שווק כגיבור לאומי, אך פקידי הממשל נגסו בהכנסותיו מפרסומות כהחזר על פיתוח הקריירה שלו. אף שחיוכו המפורסם של ליו מתנוסס על אלפי לוחות מודעות ברחבי סין, הוא נראה פחות עליז בימים אלה. הוא ננזף בפומבי על ידי הממשל על שאפשר ל"פעילויות חברתיות" – כל דבר מצילומי פרסומת ועד ערב קריוקי – להפריע לאימונים שלו.

 

הלחץ לזכות הוא כמעט בלתי נתפס: סקר באינטרנט מהזמן האחרון הרבה כי המשאלה מס' 1 של הסינים לאולימפיאדה היא שליו יזכה בזהב. לפני ארבע שנים ליו הפתיע אותי במרדנות שלו. "העניין עם חוקים הוא שאנשים יצרו אותם," הוא אמר, "ואנשים יכולים גם לשבור אותם". אבל כשכל כך הרבה תלוי באולימפיאדה, ממשלת סין תעשה כל שביכולה להבטיח שהשיאים, ולא החוקים, הם שיישברו בבייג'ינג.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x