תעסוקה ככלי שיקום: מנוף להתאוששות אישית וכלכלית בעקבות משבר
נתוני האבטלה שנמדדו בסוף 2024 היו נתונים נמוכים במיוחד, שיעור המובטלים עמד על 2.6% בלבד. על פניו נתוני האבטלה הנמוכים מספרים על שוק תעסוקה יציב וכלכלה איתנה, אך מתחת לפני השטח הנתונים הסובייקטיביים מספרים סיפור אחר לגמרי.
ממדד החוסן התעסוקתי של ישראל שפרסמנו בתחילת השנה עולה כי 70% מהמועסקים מחפשים עבודה, וכשמדובר בצעירים עד גיל 35 הנתון אף עולה. עובדים רבים נחשבים עדיין בשוק התעסוקה אך בפועל המצב השתנה. למעגל דורשי העבודה בישראל נוספו בשנה וחצי האחרונות אוכלוסיות חדשות - מפונים מיישובי הצפון והדרום, נפגעי המלחמה בגוף ובנפש ובני משפחותיהם, משפחות שכולות, אנשי מילואים ששבו הביתה לאחר שירות ממושך ומעגליהם הקרובים. מציאות חדשה זו מציבה אתגר משמעותי בפני המשק הישראלי, אך גם פותחת אפשרות להבין מחדש את התפקיד המורכב של תעסוקה - לא רק כמקור פרנסה, אלא ככלי מרכזי בתהליכי שיקום אישיים וקהילתיים.
הניסיון המצטבר ממשברים קודמים, ובפרט מתקופת הקורונה, מלמד שתעסוקה היא הרבה יותר מאמצעי לקיום כלכלי. עבור אנשים שחוו טראומה, מקום העבודה מספק מסגרת מיטיבה, סדר יום מובנה ותחושת שייכות - כל אלה מהווים עוגנים חיוניים בתהליך ההחלמה. החזרה למעגל העבודה מאפשרת לאדם להרגיש שהוא חוזר לשליטה בחייו, מסוגל לתרום ולהשפיע, מרגיש שייך ומהווה חלק מקהילה תומכת. מחקרים מהארץ ומהעולם מצביעים על כך שאנשים המצליחים להשתלב מחדש בשוק העבודה לאחר אירועים טראומטיים, מדווחים על שיפור משמעותי בתפקוד ובמדדי הבריאות הנפשית והפיזית. הם חווים פחות סימפטומים של חרדה ודיכאון, ומפתחים חוסן נפשי גבוה יותר לעומת אלו שנותרים מחוץ למעגל התעסוקה לאורך זמן.
המשבר הנוכחי מציב אתגרים ייחודיים לשוק העבודה הישראלי. מעסיקים רבים, במיוחד בפריפריה ובענפים שנפגעו ישירות מהמלחמה, מתקשים להחזיר את פעילותם לרמתה הקודמת. במקביל, אלפי עובדים מתמודדים עם מציאות חדשה - חלקם עדיין עקורים מבתיהם, אחרים חוזרים משירות מילואים ממושך, ורבים נושאים צלקות נפשיות ופיזיות. העסקים עצמם נדרשים להתאים את עצמם למציאות חדשה זו. חברות שמצליחות לפתח מודלים גמישים יותר של העסקה, לשלב עבודה מרחוק, ולהציע סביבת עבודה תומכת ורגישה לצרכים המשתנים של העובדים, מדווחות על הצלחה גבוהה יותר בשימור כוח האדם ובשיפור הפרודוקטיביות.
בשנה וחצי האחרונות, התפתחו בישראל מספר מודלים מוצלחים לשילוב מחודש בתעסוקה של אוכלוסיות שחוו טראומה. ניתן לראות כיצד תוכניות ליווי אישי הפכו לכלי משמעותי, המשלבות יועצי תעסוקה, עובדים סוציאליים ומומחי בריאות הנפש בתהליך החזרה לעבודה, תוך התייחסות מעמיקה לצרכים הייחודיים של כל אדם. באופן כללי ניתן לומר כי ישנה פתיחות וגמישות רבה יותר בנוגע ליציאה להכשרות, שכן אלו נתפסות כהזדמנות לשינוי תעסוקתי ושיפור מיומנות וכלים. המודל המבטיח ביותר שהתפתח לאחרונה מתבסס על שותפויות בין-מגזריות - שיתופי פעולה הדוקים בין המגזר העסקי, הציבורי והחברתי, המאפשרים יצירת מקומות עבודה חדשים וליווי מקיף לתהליך השיקום במעגל של תמיכה הוליסטית.
למדינה תפקיד מכריע בשני מישורים עיקריים בתהליכי השיקום התעסוקתי. ראשית, כמעסיקה הגדולה במשק, עליה לשמש דוגמה בקליטה ובשילוב מחדש של אוכלוסיות שנפגעו. שנית, כרגולטורית, עליה לפתח מדיניות תומכת שתעודד מעסיקים פרטיים לקלוט עובדים ממעגלי האוכלוסייה שנפגעו בהתמודדות הנוכחית.
מגוון צעדים אפקטיביים יכולים לשמש את קובעי המדיניות בהתמודדות עם האתגר. הענקת מענקים ייעודיים למעסיקים הקולטים עובדים מאוכלוסיות שנפגעו יכולה לשמש תמריץ משמעותי, לצד הקלות מיסוי והטבות תקציביות מותאמות לעסקים בפריפריה ובאזורים שנפגעו באופן ישיר מהמלחמה. במקביל, קיימת חשיבות עליונה ליצירת תשתית מקצועית תומכת למעסיקים המתמודדים עם אתגרי הקליטה של עובדים שחוו טראומה. המעסיקים נתפסים על ידי העובדים כגורם היציב ביותר בעת משבר תעסוקתי, והתמיכה בהם חשובה לאין ערוך. הרחבת השירותים הציבוריים בתחומי בריאות הנפש והרווחה, במיוחד באזורים שנפגעו, תשלים את מעטפת התמיכה הנדרשת. כל אלה יחד יוצרים מערכת הוליסטית המאפשרת התאוששות משולבת – ברמה האישית, הקהילתית והכלכלית-משקית.
המשבר הנוכחי, על אף הקשיים העצומים שהוא מציב, מהווה גם הזדמנות לבחינה מחודשת של שוק העבודה הישראלי. עסקים ומעסיקים שישכילו לאמץ מודלים חדשניים של העסקה, יפתחו רגישות גבוהה יותר לצרכים של העובדים, ויראו בתעסוקה לא רק אמצעי ייצור כלכלי אלא גם כלי לשיקום אישי וקהילתי, צפויים לצאת מחוזקים מהמשבר. בטווח הארוך, ההשקעה בשילוב מחדש של אוכלוסיות שנפגעו במעגל התעסוקה אינה רק צעד הומניטרי חיוני, אלא גם מהלך כלכלי נבון. עובדים שזוכים לתמיכה בתהליך השיקום והחזרה לעבודה הופכים לתורמים למשק ולחברה, במקום להיות תלויים במערכות הרווחה לאורך זמן.
המסקנה המתבקשת מהניסיון המצטבר בישראל ובעולם היא שתעסוקה משמעותית היא אחד הכלים האפקטיביים ביותר לשיקום אחרי משבר. היא מספקת לא רק ביטחון כלכלי, אלא גם תחושת משמעות, השתייכות לקהילה וחווית מסוגלות ושליטה - כל אלה חיוניים להתמודדות עם טראומה. האתגר העומד בפני המשק הישראלי כיום הוא לרתום את הידע והניסיון שנצבר בתקופות משבר קודמות, כדי ליצור מודל חדש ומקיף של שילוב בתעסוקה, שיהווה מנוף להתאוששות אישית וכלכלית כאחד. זוהי לא רק אחריות מוסרית וחברתית, אלא גם הזדמנות עסקית וכלכלית שתסייע לבניית חברה עם חוסן תעסוקתי העמידה יותר בפני אתגרי העתיד.
ליאת ברוש היא מנכ"לית עמותת 'בעצמי' המפעילה מגוון תוכניות הוליסטיות לקידום תעסוקה ורווחה כלכלית בקרב אוכלוסיות מעוטות הזדמנויות ובמשברי חיים
