סגור
18.11.2026
שדה של הזדמנויות

שדה אחד, שני יבולים

הצטמצמות שטחי החקלאות דוחפת את המדינה לחפש פתרון יצירתי למצוקת הקרקע ולצורך להרחיב את ייצור החשמל הסולארי: מתקנים אגרו־וולטאיים, המאפשרים לקיים חקלאות ולהפיק אנרגיה סולארית על אותה קרקע. יותר מ־100 תוכניות, המשתרעות על כ־35 אלף דונם, נמצאות בשלבי תכנון, אך הדרך למימושן עוד ארוכה: תשתית הולכת החשמל המקרטעת נותרה החסם המרכזי בפני מימוש הפוטנציאל
מגזין נדל"ן 18.11.26 פאנלים סולארים של קבוצת דוראל
פרויקט אגרו־וולטאי בקיבוץ רבדים, מעל מטעי אבוקדו. גידולים שונים מצריכים פאנלים סולאריים שונים( צילום: אמיר טרקל)
עבור קיבוץ מעלה גלבוע, הכניסה לתחום הפקת החשמל לא נועדה להחליף את החקלאות, אלא לאפשר לה להמשיך להתקיים. ב־12 השנים האחרונות השקיע הקיבוץ כ־30 מיליון שקל בענפי החקלאות השונים, מתוך תפיסה אידיאולוגית. אלא שההשקעה בחקלאות כרוכה בסיכונים כלכליים לא מבוטלים, ולכן הקיבוץ הבין שכדי לשמר את הפעילות החקלאית שלו, הוא זקוק למקור הכנסה יציב נוסף.
את התשובה מצא הקיבוץ בתחום האנרגיה, שהפך בתוך יותר מעשור לענף מרכזי בפעילותו. כיום הוא עוסק בהפקת חשמל מאנרגיה סולארית, מפעיל טורבינות רוח ומתקני אגירה שאובה, ומייצר אנרגיה גם מביוגז. דובי מילר, יו"ר הנהלת הקיבוץ ויו"ר פעילות האנרגיה שלו, זיהה כבר ב־2017 את הפוטנציאל בשילוב בין חקלאות למערכות סולאריות, והיה מהחלוצים בתחום. כיום גם משרדי הממשלה מפנים אליו גורמים המבקשים ללמוד מהניסיון שצבר.
"אנחנו רואים בחקלאות מעבר לפרנסה, ואנחנו גם מאוד שמרנים מבחינה כלכלית. לא היינו מעלים על דעתנו להשקיע את מה שהשקענו בחקלאות ב־12 השנים האחרונות ללא ענף האנרגיה", אומר מילר. "המחשבה היתה איך אנחנו מצליחים לעסוק בחקלאות ובכל זאת להביא הכנסה בטוחה".
הגישה הזאת באה לידי ביטוי גם במערכות סולאריות צפות שהקיבוץ התקין מעל בריכות הדגים שלו. בתחילת הדרך נדחו יוזמותיו בידי משרדי הממשלה, אך בהמשך הוקצה לו תקציב לפיילוט. כיום המערכות מייצרות 5 מגה־ואט, והקיבוץ מתכנן להרחיב את הפעילות. כך הפכה האנרגיה לא רק למקור הכנסה בפני עצמו, אלא גם לרשת ביטחון שמאפשרת למעלה גלבוע להמשיך להשקיע בחקלאות ולהישאר נאמן לאופיו.
מגזין נדל"ן 18.11.26 דובי מילר , עופר סתוי
מגזין נדל"ן 18.11.26 דובי מילר , עופר סתוי
מילר (מימין) ממעלה גלבוע, וסתוי, מנכ"ל דוראל ישראל, לצד המתקן האגרו־וולטאי בקיבוץ. "רצינו לעסוק בחקלאות ובכל זאת להביא הכנסה בטוחה"
( צילום: אלעד גרשגורן)
הרעיון לשלב מערכות סולאריות עם חקלאות מטעים וגידולים אחרים, התופסים את מרבית שטחיהם של קיבוצים ומושבים, החל להתפתח באותן שנים. לדברי מילר, בתחילה חשבו במעלה גלבוע להציב את הפאנלים הסולאריים בשולי הדרכים החקלאיות, אך עם הזמן והידע שנצבר התגבשה ההבנה כיצד לשלב בין השניים באופן יעיל. "ב־2019 פנינו למרכז המחקר והמידע של הכנסת וביקשנו מחקר. נחשפנו לידע מהעולם וראינו שמערכות כאלה כבר קיימות. נסענו לאיטליה וראינו שמתחת לשדות סולאריים גידלו פירות יער, מספוא ועוד דברים. גם באירופה הם היו באותה העת די בתחילת הדרך", הוא אומר.

"דווקא ממשרד החקלאות קיבלנו בתחילת הדרך כתף קרה"

הביקור באיטליה הוכיח לאנשי הקיבוץ שאפשר לשלב בין חקלאות לאנרגיה סולארית, וחיזק את אמונתם כי מצאו פתרון לניצול המשאב היקר ביותר של ישראל — הקרקע. אלא שהדרך למימוש החזון לא היתה פשוטה. לדברי מילר, הקיבוץ נדרש לעבוד קשה כדי לשכנע את משרדי הממשלה לסייע בתחום. "כשהגענו עם הרעיון האגרו־וולטאי בהתחלה זרקו אותנו מכל המדרגות, ולצערנו דווקא ממשרד החקלאות קיבלנו כתף די קרה. היינו משוכנעים שהם ידחפו אותנו, כי בניגוד למתקנים קרקעיים, מתקנים אגרו־וולטאיים מאפשרים לקיים חקלאות. זה לקח זמן, אבל בסוף כולם השתכנעו וקיבלנו אישור מהוועדה המחוזית. אחת המומחיות שלנו היא התנהלות מול הבירוקרטיה. זה לא מקרי שאצלנו הוקמו חוות הרוח הראשונה וגם מתקן האגירה השאובה הראשון", הוא אומר.
הצורך לשמור על הקרקע ולנצל אותה באופן מיטבי עמד גם בבסיס התמיכה בתוכנית מצד רעות הירשהורן, מנהלת האגף החקלאי ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י). "בדיוק כמו שבונים היום בקומות, האגרו־וולטאי מאפשר כמה שימושים על אותו שטח, וזה תואם את המדיניות", היא אומרת. לדבריה, מאז שהתקבלו החלטות מועצת מקרקעי ישראל בנושא, הולכות ומתרבות התוכניות בתחום, אך רובן עדיין בשלבי תכנון.
לצד ההבנה כי הקרקע בישראל היא משאב במחסור, המדינה הציבה יעד להרחבה משמעותית של ייצור חשמל מאנרגיית השמש. ההחלטה נובעת גם משיקולים ביטחוניים, ובהם הצורך לפזר את מקורות האנרגיה. היעד שנקבע ל־2030 הוא ייצור 30% מהחשמל בישראל ממקורות מתחדשים, אלא שב־2025 כבר הודתה המדינה כי בקצב ההתקדמות הנוכחי לא תעמוד בו, וכי נדרשת הרחבה משמעותית של היקף הפרויקטים.
במקביל, עוד לפני התפתחות התחום האגרו־וולטאי, הובן כי מתקנים סולאריים קרקעיים צורכים שטחים נרחבים על חשבון שימושים אחרים. לכן הוחלט שלא להרחיב את המכסה שהוקצתה למתקנים כאלה, ונעשה ניסיון להסב פרויקטים קרקעיים שכבר תוכננו למתקנים המשלבים ייצור חשמל עם עיבוד חקלאי, כפי שנעשה בקיבוץ רבדים. גם ועדות התכנון היו מעורבות בתהליך ופעלו מול יזמים לקידום המעבר למודל המשולב.
לפי נתוני מינהל התכנון, כיום מקודמות 107 תוכניות אגרו־וולטאיות בשלבי תכנון שונים: 38 תוכניות כבר אושרו, והן משתרעות על כ־12 אלף דונם; 17 תוכניות נמצאות לאחר הפקדה, בשטח של כ־4,600 דונם; ו־52 תוכניות נוספות נמצאות לפני הפקדה, בשטח של כ־19 אלף דונם. עם זאת, מספר המערכות שכבר פועלות בשטח עדיין קטן. בין הדוגמאות הבודדות אפשר למצוא את המערכת הניסיונית במעלה גלבוע, את הפרויקט בקיבוץ רבדים, שהוסב מתכנון של שדה סולארי קרקעי, ואת המערכת בקיבוץ הגושרים.
מגזין נדל"ן 18.11.26 עידן ליסס
מגזין נדל"ן 18.11.26 עידן ליסס
עידן ליבס, מייסד־שותף בחברת AGEERA: "עלות ההקמה של מערכות אגרו־וולטאיות גבוהה יותר, והמרווחים בין המתקנים צריכים לאפשר כניסה של מיכון חקלאי למטע. בעולם הסולארי זה נחשב למוצר נחות יותר"
( צילום: AGEERA)
גם ההסדרה הרגולטורית נעשתה בהדרגה. באוגוסט 2023 אושרה תוכנית מתאר ארצית למתקני מחקר ופיתוח אגרו־וולטאיים, שקבעה את השימושים המותרים, זכויות הבנייה והתנאים להוצאת היתרי בנייה למתקנים ניסיוניים. בפברואר 2026 ניתן האישור הסופי לתוכנית שהסדירה לראשונה הקמת מתקנים המשלבים ייצור חשמל סולארי עם עיבוד חקלאי שוטף. התוכנית קובעת הליכי רישוי ברורים ומסלול תכנוני ייעודי למתקנים אגרו־וולטאיים, הנפרד מזה של מתקנים סולאריים קרקעיים רגילים.

אגרונומים מייעצים, אבל החקלאות אינה חלק מהתוכנית העסקית

הקיבוצים והמושבים, המחזיקים ברוב הקרקע החקלאית בישראל, הם קהל היעד המרכזי של הפרויקטים האגרו־וולטאיים. עיון ברשימת התוכניות שהוגשו מעלה כי רובן ממוקמות בהם, בעיקר במועצות אזוריות בפריפריה, בצפון ובדרום. עו"ד עמית יפרח, מזכ"ל תנועת המושבים, סבור כי ההחלטה להסיט פרויקטים סולאריים קרקעיים לטובת מתקנים אגרו־וולטאיים היא מהלך נכון. "מבחינתנו יש כאן אירוע שהוא שובר שוויון. יש כאן הרבה היגיון חקלאי, כי הפרויקטים האלה מספקים ודאות לצד החקלאות, שהיא ענף שבו אין ודאות. ראינו בעבר חקלאים קטנים שנפלטו מהענף אחרי שנים קשות, וזה אמור למנוע את זה ולהחזיק את החקלאים גם בשנים הפחות טובות".
עם זאת, לדברי יפרח, עלויות ההקמה הגבוהות מונעות בשלב זה מחקלאים בודדים להיכנס לתחום, והפרויקטים שמתקדמים הם בעיקר ביוזמת אגודות חקלאיות. "הרבה אגודות של מושבים חתמו עם חברות חיצוניות, חלקן שותפות וחלקן רק מחכירות את השטח", הוא מסביר.
אלא שלצד ההתלהבות מהפוטנציאל של המתקנים האגרו־וולטאיים, נותר חשש מרכזי: מה יקרה אם לאורך השנים תידחק החקלאות מפני ייצור החשמל? אם העיבוד החקלאי ייפסק, הנזק עלול להיות גדול אפילו מזה שגורמים מתקנים סולאריים קרקעיים רגילים, שכן המתקנים האגרו־וולטאיים מתוכננים מלכתחילה לשילוב עם חקלאות, דורשים מרווחים המאפשרים מעבר של ציוד חקלאי וצורכים שטח רב יותר.
"החקלאות היא אתגר", אומר עידן ליבס, מייסד־שותף ומדען ראשי בחברת AGEERA, ובעבר חוקר מדיניות אנרגיה באוניברסיטת חיפה ובמוסד שמואל נאמן בטכניון. "עלות ההקמה של מערכות אגרו־וולטאיות גבוהה יותר, והמרווחים בין המתקנים צריכים לאפשר כניסה של מיכון חקלאי למטע. בעולם הסולארי זה נחשב למוצר נחות יותר", הוא אומר.
יפרח מדגיש כי לצד קידום ייצור החשמל, יש להבטיח שהחקלאות תמשיך להתקיים בחלקות האגרו־וולטאיות, ואף תומך בהטלת סנקציות על מי שיזניחו אותה. "חייבים להבטיח שהחלקות האלה ימשיכו להיות חקלאיות לכל אורך חיי הפרויקט, ושהקרקע תהיה מעובדת באופן כלכלי, יעיל ואמיתי. לרשות החשמל יש כוונה לקנוס ואפילו להפסיק את התמורה אם לא תהיה חקלאות לצד האנרגיה. אנחנו גם רוצים שההכנסות שהאגודה תקבל יושקעו בחקלאות בחלקות אחרות שלה".
גם אם עדיין לא ברור עד כמה יהיה צורך באכיפה ואם הסנקציות אכן יופעלו, המדינה כבר עיגנה את העיקרון בהחלטתה, שקובעת כי יש להבטיח חקלאות פעילה באמצעות "מנגנונים קפדניים וסנקציות שיבטיחו כי קיומו של עיבוד חקלאי מיטבי יהווה תנאי להמשך הפעלת המתקן". בהתאם לכך, נקבע גם פיקוח מוגבר על החלקות, לצד חובת דיווח תקופתית למשרד החקלאות.
אחת החברות המובילות בתחום האגרו־וולטאי היא דוראל, שנאבקה יחד עם קיבוץ מעלה גלבוע בבירוקרטיה והקימה עמו את המערכת הראשונה בישראל.
עופר סתוי, מנכ"ל דוראל ישראל, מספר כי אחד האתגרים הגדולים היה לשכנע את משרד החקלאות ואת רשות מקרקעי ישראל שהחקלאות בפרויקטים האלה אינה רק הבטחה על הנייר. "היו פגישות עם כל הגופים הרלבנטיים. הראינו שאנחנו משקיעים בזה המון כסף כדי להביא חקלאות מיטבית", הוא אומר.
מגזין נדל"ן 18.11.26 עמית יפרח
מגזין נדל"ן 18.11.26 עמית יפרח
עמית יפרח, מזכ"ל תנועת המושבים: "הבעיה היא שהספקים תקועים עם ההולכה של החשמל בגלל היעדר תשתיות. בחוף הכרמל ישנה בעיה קשה של הולכה וזה נכון גם לערבה, לאזור אשכול ולאזור הגלבוע"
( צילום: תנועת המושבים)
אף שהחקלאות אינה חלק מהמודל העסקי שעל פיו דוראל בוחנת את כדאיות הקמתם של מתקנים אגרו־וולטאיים, סתוי אומר שהחברה מבקשת למצות את הפוטנציאל של כל פרויקט, לרבות האפשרות להפיק הכנסות מהפעילות החקלאית. הכניסה לתחום אף חייבה את חברת האנרגיה להרחיב את מומחיותה: "שכרנו אגרונומים שמייעצים לנו, אנחנו שותפים גם בתחומי החקלאות ומצפים לרווחים גם משם, אבל זה לא חלק מהמודל העסקי שלנו".
הפרויקט הראשון של דוראל בתחום החל לפעול ב־2023. השנה כבר החלה החברה בהקמת שישה פרויקטים נוספים, ובשנה הבאה היא מעריכה שמספרם יהיה כפול. סתוי, שמגיע מעולם האנרגיה, נשמע נרגש במיוחד כשהוא מספר על מטעי האבוקדו בפרויקט רבדים, שמהם צפוי להיקטף השנה לראשונה פרי.
בניגוד למתקן סולארי קרקעי רגיל, שהקמתו נשענת על טכנולוגיה מוכרת, שילוב של ייצור חשמל עם חקלאות מחייב מחקר והתאמה של המערכות לגידולים השונים. לדברי מילר, הניסיון העולמי בתחום עדיין מוגבל, ולכן במעלה גלבוע החליטו להפוך את המתקן שלהם גם למעבדת מחקר. "זה לא סתם לקחת פאנלים, לשים אותם גבוה ולגדל למטה. ב־150 דונם שלנו יש שש טכנולוגיות שונות של פאנלים, לצד מגוון גידולים — מנגו, ליצ'י, כרם וגידולי שדה. ראינו בזה הזדמנות לייצר חקלאות אחרת, שתוכל גם למשוך צעירים", אומר מילר.
לשם כך הקים הקיבוץ מתקן מחקר ופיתוח, קיבל תקציב מקק"ל והחל במחקר משותף עם אוניברסיטת תל חי ומכון המחקר מיגל. באחד המתחמים, המשתרע על פני עשרה דונם של ליצ'י, הותקנה מערכת פאנלים מתקדמת ויקרה במיוחד, שנועדה לבחון אפשרויות נוספות לשיפור התפוקה החקלאית. בין היתר נבחנת האפשרות להשתמש באנרגיה הסולארית לחימום אזור השורשים, וכן להתקין מערכת ריסוס המבוססת על חיישנים ומשולבת במתקן הסולארי.
ההשקעה אינה מבוטלת: הקמת המערכת עלתה לקיבוץ בין 50 ל־60 מיליון שקל. לדברי מילר, העלות הגבוהה נובעת, בין היתר, מהשונות הטכנולוגית בין המתחמים, שכל אחד מהם נועד לבחון פתרון אחר. הניסיון גם לימד את אנשי הקיבוץ כי הצלחת המודל מחייבת מומחיות חקלאית ייעודית. "גילינו שצריך מגדל שמוקדש לתחום הזה, שיבחן את ההשקיה הנכונה ועוד היבטים", הוא אומר.
עדיין מוקדם לקבוע מהם הגידולים המתאימים ביותר לשילוב עם פאנלים סולאריים. לדברי מילר, עצי הליצ'י והמנגו הצעירים נראים בריאים ומתפתחים היטב, אך נדרשת תקופת מחקר נוספת כדי להעריך את התוצאות. "יש נטייה היום ללכת לגידולי שדה, אבל גם את זה צריך ללמוד. חשוב שהרגולציה תדע איך לעצור את הריצה הזאת, כי מבחינת הסינרגיה, מטעים יכולים להביא תוצאות טובות יותר מבחינת ניצול השטח", הוא אומר.
מילר מדגיש גם את חשיבות האכיפה, כדי להבטיח שהחקלאות לא תהפוך לתירוץ להקמת מתקני אנרגיה בלבד. "ממציאים כאן כל הזמן רגולציה מסובכת רק כי יוצאים מנקודת הנחה שאנשים רמאים. אם היו אוכפים, ומי שמרמה היה חוטף, זה היה נראה אחרת", הוא אומר.

יקרה ממערכת סולארית רגילה, זולה מתחנת כוח

לצד האתגרים החקלאיים והטכנולוגיים, יש גם שיקול כלכלי משמעותי. לדברי ליבס, מורכבות המערכות והצורך להתאים אותן לעיבוד חקלאי מייקרים את הקמתן: העלות נעה בין 4,000 ל־4,500 שקל לקילו־ואט, לפני רכיב האגירה. הוספת מערכות אגירה, שכבר הפכו לסטנדרט בפרויקטים מסוג זה, מייקרת את העלות בכ־2,000 שקל נוספים לקילו־ואט.
מאחר שהפרויקטים המתוכננים הם בהספקים של עשרות מגה־ואט, הקמת מערכת בהספק של 10 מגה־ואט, כולל אגירה, נאמדת בכ־65 מיליון שקל. עם זאת, ליבס סבור כי בהשוואה להקמת תחנת כוח בישראל, מתקן אגרו־וולטאי הוא עדיין חלופה זמינה וזולה משמעותית.
החלופה של התקנת מערכות סולאריות על גגות מעולם לא נזנחה, אך היקף החשמל שניתן להפיק מהן מוגבל בשל שטח הגג. לשם השוואה, מתקן אגרו־וולטאי אחד יכול לייצר חשמל בהיקף העולה על זה של עשרה גגות גדולים. בכך טמון הפוטנציאל של המתקנים המשולבים, שמאפשרים להרחיב את ייצור החשמל הסולארי גם לאחר שמוצו המכסות למתקנים קרקעיים.
בינתיים, התגבשו שני מודלים עיקריים לשיתוף פעולה בין חברות אנרגיה לאגודות חקלאיות. במודל הראשון, היזם חוכר את הקרקע לתקופה של 25 שנה ומשלם דמי שכירות לפי שטח, המוערכים כיום בכ־10,000 שקל לדונם. במודל השני, הקיבוץ או המושב מצטרפים כמשקיעים בפרויקט והופכים את הקרקע לענף הכנסה נוסף.
לדברי סתוי, החברה מעדיפה שותפות מלאה עם בעלי הקרקע, המייצרת זהות אינטרסים בין הצדדים. עם זאת, הוא מדגיש כי אין מודל אחד שמתאים לכולם: יש אגודות שמתעקשות לשמור בידיהן את הפעילות החקלאית, ולכן החברה מתאימה את מבנה השותפות לכל פרויקט.
החברות אינן חושפות את התשואות שהן מפיקות מהמתקנים, אך ההערכות בענף הן כי מדובר בתשואה שנתית של 15%-10% לפני מינוף, לנוכח היקף ההשקעה בפרויקטים. במקביל, ייתכן שגם התעריפים המשולמים עבור ייצור החשמל ישתנו. לדברי הירשהורן, התשלום שנקבע למתקנים אגרו־וולטאיים נמוך כיום אפילו מזה של מתקנים סולאריים קרקעיים. "אחרי שבמשך שנים לא היה שינוי, כרגע כל המחירים נמצאים בבחינה", היא אומרת.

המטרה: להביא את הצרכנים הכבדים אל הפריפריה

היקף התוכניות האגרו־וולטאיות שמתקדמות בוועדות התכנון מעורר אופטימיות, אך לא ברור כמה מהן יבשילו לפרויקטים בעתיד הקרוב. גם תוכניות שעוברות את הליכי התכנון עלולות להיתקל בצוואר בקבוק משמעותי: מערכת הולכת החשמל בישראל, שאינה ערוכה תמיד להעביר את החשמל שיופק באזורים שבהם מוקמים המתקנים אל מוקדי הביקוש. מרבית הפרויקטים מתוכננים בפריפריה, אך דווקא שם לא תמיד קיים ביקוש מקומי שיצדיק את מלוא הייצור, ולכן נדרש להעביר את עודפי החשמל לאזור המרכז. במקרים רבים, תשתיות ההולכה הקיימות אינן מאפשרות זאת.
"אנחנו מתחממים על הקווים, אבל כרגע זה לא קורה מהר. האגודות רוצות, יש כבר מאות שחתמו על הסכמים, אבל מהרגע שהאגודה חתמה היא תלויה בחסדי ההולכה והבירוקרטיה", אומר יפרח. "כולם תקועים עם ההולכה. בשבוע שעבר הייתי בחוף הכרמל והחלטנו לזמן את רשות החשמל וחברת החשמל, כי יש שם בעיה קשה של הולכה. זה נכון גם לערבה, לאזור אשכול ולאזור הגלבוע".
דו"ח של נגה, החברה המנהלת ומתכננת את רשת החשמל, ממחיש את הבעיה. מיפוי פוטנציאל ייצור החשמל הסולארי מצביע על ריכוזים משמעותיים בנגב המערבי, בגולן, בעמק בית שאן, בעמק יזרעאל, באזור ערד ובערבה. אלא שבחלק מהאזורים הללו, היקף הייצור המתוכנן מחייב הרחבה של תשתיות ההולכה, שבלעדיה לא ניתן יהיה לחבר את כל המתקנים לרשת או להעביר את מלוא החשמל שיפיקו.
בדרום, למשל, קליטת יחידות ייצור נוספות מותנית, לפי הדו"ח, בהקמת קו הולכה שני מתחנות המיתוג צפית וחרובית ועד קסם. המשמעות היא שגם כאשר הקרקע זמינה והפרויקט בשל מבחינה תכנונית, היכולת להעביר את החשמל צפונה עלולה לעכב את הקמתו. בצפון התמונה מורכבת לא פחות: נגה מעריכה כי הייצור הצפוי בגולן, בעמק בית שאן ובעמק יזרעאל ינצל עד תום את תשתיות החשמל הקיימות והמתוכננות, ויחייב הקמת תשתיות הולכה נוספות בהיקף משמעותי. בדו"ח אף צוין כי הקמת תחנות כוח קונבנציונליות בצפון עלולה לצמצם את יכולת קליטת החשמל ממקורות מתחדשים באזור.
למרות המגבלות, סתוי אופטימי. לדבריו, אפשר להתאים את קצב הקמת המתקנים ליכולת ההולכה בכל אזור, תוך תיאום עם נגה. "בלי יכולת הולכה אין למערכות האלה זכות קיום, אבל אנחנו נשענים על תוכנית הפיתוח של נגה לשנת 2030", הוא אומר.
עם זאת, סתוי מודה כי הקמת פרויקטים חדשים בערבה מורכבת במיוחד משום שמדובר בתהליך ממושך, הכולל תכנון והוצאת היתרי בנייה. "אם חתמנו על עסקה בערבה, זה לא שמיד נעלה על הקרקע. זה עניין של ארבע־חמש שנים", הוא אומר.
פתרון אפשרי נוסף הוא להביא את צרכני החשמל הגדולים אל אזורי הייצור, במקום להסתמך על העברת החשמל מהדרום ומהצפון למרכז. סתוי מצביע בהקשר זה על חוות שרתים, שצריכת החשמל שלהן צפויה לגדול משמעותית בשנים הקרובות. לפי התחזית של רשות החשמל, ב־2030 עשויה צריכת החשמל של חוות השרתים בישראל להגיע ל־20% מהצריכה הלאומית.
"אנחנו מדווחים לנגה כשיש פוטנציאל לייצור של 400-300 מגה־ואט באזור מסוים, ואז אפשר לבנות באותו מרחב חוות שרתים. זה תהליך שכבר קורה בעולם, וזה אינטרס גם של נגה לדאוג שזה יקרה כאן", הוא אומר. מבחינת דוראל, האפשרות לשלב בין ייצור חשמל לצריכה מקומית גדולה היא סיבה שלא לפסול מראש אף אזור בישראל. "יש עוד פתרונות מעבר להולכה".