עין פית הוא מעיין למתקדמים. בניגוד למעיינות אחרים ברמת הגולן שאליהם מגיעים המטיילים לביקור קצר, קופצים למים הקרים ומדלגים לאטרקציה הבאה, מה שמייחד אותו הוא שיופיו נגלה לאט, וככל שחוקרים אותו יותר מגלים בו עוד פינות חמד שההתאהבות בהן מובטחת. אין בו בריכות ענק או מפלים שוצפים, אבל יש בו בוסתנים שופעים, עצי צפצפה ודולב גבוהים ומצלים, בעלי חיים רבים, ומבנים עתיקים.
ההגעה אליו מאתגרת. עין פית נמצא בצפון הרמה, כ־15 דקות נסיעה מקיבוץ שניר ומהכפר הדרוזי הקרוב עין קינייא, ולאחר שיורדים מהכביש הראשי, המבקרים בו צריכים להתמודד עם דרך משובשת ומלאת בורות.
מרבית המבקרים מגיעים לעין פית לזמן קצר ושוהים בעיקר בחלקו העליון, שבו מבנה קשתות עתיק שמסוכך על בריכת מים קפואים שאפשר לטבול בהם. אלו שממשיכים הלאה יגלו את מבני הכפר העלווי החרב ששכן במקום עד מלחמת ששת הימים. מבקרים סקרנים אף יותר ממשיכים אל חלקו התחתון של המעיין שזורם בערוצו של נחל פרע עד לבניאס.
אלא שזה כשנתיים נמצאת פיסת הטבע הייחודית הזו בסכנה. ועדה לא מוכרת במיוחד של משרד הביטחון — הולמ"ב (הוועדה למתקנים ביטחוניים) — אישרה ב־2023 לצה"ל להקים בסמוך למעיין מתקן אימונים ללוחמה בשטח בנוי, ופעילים סביבתיים משוכנעים שהפעילות הצבאית תביא להרס המקום כפי שהם מכירים אותו ולזיהום המים בו. בדצמבר הקרוב ידון בית המשפט המחוזי בנצרת בעתירה שהגישה אגודת אדם טבע ודין נגד הקמת המתקן הצבאי, שבה דרשה לפתוח את התוכנית לדיון מחדש בהליך תכנוני רגיל. עד אז, אף על פי שבידי משרד הביטחון יש היתר בנייה בתוקף, הוא לא צפוי לממש אותו.
5 צפייה בגלריה
מבנה במעין עין פית. העתירה דורשת לבטל את היתר הבנייה שניתן ולהתחיל לדון בתוכנית חדשה בהליך תכנוני רגיל
(צילום: אפי שריר)
סיכון למים, לעץ ולחי
מירה ושדי (59) מהיישוב נמרוד הסמוך לחרמון פקדה את המעיין בקביעות שנים לפני שהחל המאבק להצלתו. "זה גן המשחקים שלנו. היינו מבלים בו, עושים בו פיקניקים וישנים בו", היא אומרת. "בכל עונה יש למקום אופי אחר. באביב הוא מלא בפריחה ובחורף הוא ירוק ושופע מים. החיבור שלי אל עין פית מגיע מהאהבה אל הטבע, ואני חוששת שאם התוכנית של הצבא תמומש הוא ייפגע משמעותית. לא רק זיהום המים הצפוי יהיה נוראי, אלא שגם ייגרם נזק עצום לסביבה כי מימוש התוכנית יביא לכריתה של 600 עצים".
עינת לסט (27), במקור מלהבים שבדרום, שמעה על המעיין רק לאחר שהחל המאבק להצלתו ומאז הספיקה לשהות בו במשך חודשים. "אני פעילה כבר כמה שנים בנושאי סביבה ואקולוגיה, ולאחר שביוני 2023 שמעתי על הסכנה שנשקפת למעיין הגעתי אליו וגיליתי מקום מדהים. בשונה מעמק החולה הסמוך שבו מרבית השטחים ואתרי הטבע כבר מגודרים ומשולטים, עין פית נותר מהמקומות האחרונים שהם עדיין בתוליים ונעימים, זה מקום של טבע אמיתי".
לסט תכננה להגיע למאהל המחאה שהוקם אז במעיין לתקופה קצרה, אך בסופו של דבר מצאה את עצמה שוהה בו כמעט ארבעה וחצי חודשים, שבמהלכם הצטרפו אליה עשרות פעילים נוספים ששוהים בו לסירוגין ומסבירים למבקרים בו על הסכנה הנשקפת לאתר. היא מספרת שבזמן המלחמה ננטש המקום לתקופה ארוכה, אך מיד עם שוך הלחימה בצפון הצבא נקט כמה פעולות שהעידו שהוא נערך למימוש התוכנית להפיכת האזור למתקן אימונים. "הם החלו, למשל, לבצע סקרים מסוגים שונים, כמו סקר נפלים, וחששנו שהם יקבעו עובדות בשטח. מיוני השנה שהיתי באזור כמה חודשים נוספים שבמהלכם הגיעו למעיין פקחים של רשות מקרקעי ישראל ושוטרים עם צווי פינוי שבהם נכתב שהאזור מוגדר שטח אש".
לא צריך להיות חוקר מלומד כדי להבין מדוע המאבק להצלת עין פית זוכה לאהדה ציבורית. מספיק לנסוע במרחב לכיוון דרום, או להתבונן במפה, כדי לראות ששטח המעיין מוקף בעשרות קילומטרים רבועים של קרקע צחיחה שהצבא היה יכול להשתמש בה במקום להחריב את השטח הירוק הכמעט יחיד באזור. עין פית ממוקם בגובה 700 מטר וממנו מתפצל נחל פרע, יובל של הבניאס. ממזרח נמצאת שמורת יער אודם, וממערב שמורת הבניאס, כך שהערוץ המתחיל בעין פית משמש מסדרון אקולוגי לחיות הבר בין שתיהן. סקר בעלי חיים שערכו במקום אנשי רשות הטבע והגנים גילה שבאזור חיים כ־1,275 צבאים, 600 חזירי בר, 85 זאבים, 60 דורבנים, 35 תנים ו־25 שועלים. במקום נצפו גם שלושה פרטים של דלק — טורף לילי קטן ונדיר ממשפחת הסמוריים.
בהיבט הארכיאולוגי, עין פית מעולם לא נחקר לעומק. שרידי הכפר העלווי הסמוך כוללים בתים בנויים מאבן בזלת, ובערוץ הנחל יש כמה טחנות מים ובריכות השקיה. במקום אותרו ממצאים מהתקופה הממלוכית, וחוקרים סבורים שייתכן שמתחת למבנים המודרניים יותר נמצאים שרידיו של יישוב קדום. ואם כל הסיבות הללו לא מספיקות כדי לשכנע מדוע מוטב להימנע מהרס המקום, דו"ח של רשות המים קבע באופן מפורש כי כל פעילות פיתוח במרחב המעיינות עלולה לגרום לזיהום המים שנובעים מהם וזורמים אל הבניאס ולאגן הירדן העליון.
במשך השנים לא פעלה רשות הטבע והגנים כדי להפוך את האתר לשמורת טבע והגדרתו החוקית של המקום היא שטח אש, אף על פי שמאז שנות השמונים הצבא אינו עושה בו שימוש והוא נותר פתוח למטיילים ללא הגבלות. גם היום, כשנתיים מאז נודע על התוכנית לבנות בו, נימוקי הצבא לבנייה במקום נותרו עמומים. גורמי הסביבה שהיו בקשר עם הצבא אומרים כי הבינו שהסיבה לעניין של מערכת הביטחון באזור היא תוואי הקרקע בו שמזכיר שטחים בדרום לבנון, ושבניית כפר דמה עליו תספק לחיילים שיתאמנו בו תחושה אותנטית של האיום שעמו אולי יצטרכו להתמודד בלבנון בבוא הזמן. עוד נאמר להם ששטחים אחרים באזור נבדקו ונפסלו מאחר שהיו חשופים לתצפיות מסוריה ומלבנון. אלא שפעילים נגד התוכנית טוענים שגם את עין פית ניתן לראות מלבנון.
דורסנות אחת יותר מדי
במסגרת הדיון המשפטי שייצא בקרוב לדרך יידרשו נציגי הצבא להסביר מדוע התוכנית לבנייה באתר אושרה במסגרת הולמ"ב ולא במסגרת הליך תכנוני רגיל. העותרים טוענים שיש להביא את התוכנית לאישור במסגרת הליך תכנוני סטנדרטי שבמסגרתו יונחו התוכניות לפני גורמי המקצוע המוסמכים לכך בתחום התכנון והבנייה, ייבחנו חוות דעת מקצועיות, יישקלו התנגדויות של הציבור ויוצגו חלופות לבניית המתקן במקומות אחרים. העתירה דורשת לבטל את היתר הבנייה שניתן ולהתחיל לדון בתוכנית חדשה בהליך תכנוני רגיל.
5 צפייה בגלריה
מימין מירה ושדי ועינת לסט, פעילות סביבתיות: "אנחנו חוששים שהצבא יקבע עובדות בשטח. מיוני החלו להגיע למעיין פקחים של רשות מקרקעי ישראל ושוטרים עם צווי פינוי"
(צילום: אפי שריר)
ההחלטה להגיש את העתירה בימים אלו אינה דבר של מה בכך. גם אנשי הטבע המסורים ביותר מבינים שלצה"ל נדרשים שטחי אימונים נוספים לאור ריבוי זירות הלחימה והמתח הביטחוני הגואה. אלא שלצד צורכי הצבא, הם סבורים כי בקבלת החלטות שנויות במחלוקת נדרשת שקיפות רבה יותר שמתאפשרת רק בהליך תכנוני רגיל. לדבריהם, גם עם ההליך התכנוני אינו מושלם, הוא בנוי מרצף הגיוני של שלבים שלוקחים בחשבון פרמטרים כמו פגיעה בסביבה, בקרקע, באוויר, בבעלי חיים, בעתיקות, במים, בצמחייה ועוד, ושכל אחד מהם שעשוי להיות מושפע מהבנייה אמור להיבחן בקפידה. יש בכך היגיון רב לאור העובדה שישראל הופכת לצפופה בהרבה מכפי שהיתה. בשנת ה־100 להקמתה יתגוררו פה כ־15 מיליון תושבים שיצטרכו לטייל באותם אתרי טבע שקיימים היום. אם גם אתרים אלו יופקעו מהציבור, המרחב הירוק שיעמוד לרשות הדורות הבאים יצטמצם עד מאוד.
סודיות וחוסר שקיפות
הוועדה למתקנים ביטחוניים פועלת כוועדת משנה של הוועדה המחוזית ומוסמכת לאשר היתרי בנייה למתקנים שבידי צה"ל וגופי מערכת הביטחון. המשמעות היא שכל בנייה שהוחלט שהיא סודית — מבניית האנגרים תת־קרקעיים בבסיסי חיל האוויר ועד להתקנת חלונות משוריינים בבית ראש הממשלה — עוברת לדיון בוועדה זו. החלטותיה בדרך כלל מתקבלות מבלי שהציבור יידע עליהן.
הסיבה העיקרית לכך שהצבא בוחר פעם אחר פעם לדלג על ההליך הרגיל, היא כנראה העובדה שבעוד שכדי לקבל אישור בנייה בוועדה המחוזית יש צורך להתמודד עם התנגדויות, על תוכניות שנידונות בולמ"ב איש לא מקשה בשאלות מיותרות. אומנם בעבר נקבעו נהלים לשימוש בולמ"ב, אך כיום נראה שגם הנהלים המעטים שנקבעו אינם מתקיימים וקשה להעריך את היקף התוכניות שעוברות דרך הולמ"ב במקום בצינורות המקובלים, מהסיבה הפשוטה שאיש לא מדווח על כך. במקרה של עין פית, קשה שלא לחוש שהחלטת הצבא להקים את המתקן על חשבון המעיין נגועה בהיבריס. בנייה רחבת היקף על חשבון פנינת טבע בלב אחד העמקים המרהיבים בצפון, תוך שימוש בהליך בזק דורסני וחשאי, היא מהלך שמצביע על ניתוק עמוק מהציבור.
5 צפייה בגלריה
חיילים במתקן לאימון בלחימה בשטח בנוי. הצבא טוען ששטחים אחרים באזור נפסלו מאחר שהיו חשופים לתצפיות מסוריה ומלבנון. המתנגדים טוענים שגם את עין פית ניתן לראות מלבנון
(צילום: גדי קבלו)
לעו"ד אלי בן ארי, היועץ המשפטי של אדם טבע ודין , יש היכרות ארוכת שנים עם החלטות הולמ"ב. לדבריו, עד לפני 2007 השתמש הצבא בשירותי הוועדה כמעט בכל פרויקט בנייה שהוציא לפועל עד שבאותה שנה ניתן פסק דין בעניין התנגדות תושבי היישוב הושעיה שבסמוך לו הוקם בסיס צבאי. "כשזה נוגע לולמ"ב הכל חשאי: הפקדה של תוכניות, היתרים. אנחנו לא יודעים כלום מכך, הכל מגיע משמועות", אומר בן ארי.
במקרה של הושעיה, בית המשפט העליון קבע כי הצבא יכול להמשיך ולהשתמש בסמכויות הולמ"ב, אך שחייבת להיות הצדקה להפעלת הוועדה הסודית, וזו תתכנס לדון בתוכנית רק כשמדובר במתקן סודי או במתקן שיש להקימו בדחיפות. בהמשך להחלטה, גיבש הייעוץ המשפטי לממשלה נוהל לאופן שבו מינהל התכנון יחליט מתי להפנות תוכניות אל הולמ"ב. "בעיר הבה"דים, למשל, התוכנית הוקמה בהתאם לנוהל הרגיל ואפשר היה להתנגד", אומר בן ארי. "תוכניות בסדר גודל של בסיס הן לא סודיות, ואם יש בתוך הבסיס חלקים שהצבא מעונין לשמור בסודיות, אין בעיה להימנע מחשיפת חלק מהמתקנים או חלקים מהבסיס".
היקף השטחים שצה"ל ומשרד הביטחון מחזיקים בהם עצום: החל ממתקנים ביטחוניים בלב הערים, דרך בסיסים, ועד לשטחי אש גדולים. דווקא מהסיבות האלה, האחריות המוטלת עליהם גדולה יותר, ולפחות בקרב גורמי תכנון וגורמים סביבתיים קיימת ציפייה שהם ישתמשו בכוח התכנוני הכמעט בלתי מוגבל שניתן להם בתבונה וברגישות סביבתית וחברתית. בעוד בשטח מתקיים שיתוף פעולה ארוך שנים וחיובי בדרך כלל בין ארגוני הסביבה לאנשי הצבא ומשרד הביטחון, במקרה של הולמ"ב, נראה שהדברים יצאו משליטה.
5 צפייה בגלריה
עו"ד אלי בן ארי, אדם טבע ודין: "כשזה נוגע לולמ"ב הכל חשאי: הפקדה של תוכניות, היתרים. אנחנו לא יודעים כלום מכך, הכל מגיע משמועות"
(צילום: עומר פרידמן)
מגיני הטבע נרתעים מעימות
הולמ"ב מורכבת משלושה חברים: יו"ר הוועדה המחוזית (במקרה של עין פית, הוועדה של מחוז צפון), ועוד שני נציגים מהצבא או ממשרד הביטחון שאחד מהם הוא בדרך כלל קצין בכיר. משיחה עם אנשי מקצוע שמכירים את פעילות הוועדה מקרוב וחלקם אף היו חברים בה בעבר, עולה כי למרות הנוהל המוסדר לפעילותה, בשטח כל מחוז פועל כראות עיניו ובהתאם ללחצים שמופעלים עליו, וההחלטות לאו דווקא מתקבלות על פי נוהל סדור. בעבר אף פורסם שבחלק מהוועדות כלל לא ידעו על קיומו של נוהל כלשהו.
בעיית היסוד מתחילה בכך שהגוף הקובע אילו סוגיות יידונו בולמ"ב הוא הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (המלמ"ב) — גוף שהוא עצמו חלק מהמערכת ושידוע בחשאיות האופפת את פעילותו. לאנשי התכנון שיושבים בוועדות אין בדרך כלל יכולת או רצון להתעמת עם קביעה כי מתקן מסוים הוא סודי, ובחלק גדול מהמקרים גם גורמי התכנון מעדיפים שהחלטות יתקבלו במסלול הולמ"בי, בין היתר משיקולים של חיסכון בזמן.
כך, למשל, במהלך המלחמה דנו גורמי תכנון בעשרות תוכניות שונות בכל ועדה. לרוב מדובר בנושאים רגישים כמו אישורים של מיקומי סוללות ליירוט טילים או שיקום של מתקנים סודיים שניזוקו. אך כשמגיעה לפתחה של הוועדה תוכנית אחרת, סודית פחות, פעמים רבות איש לא דורש לבדוק שוב את נחיצות קידומה ורק במקרים בודדים ונדירים היא מועברת לדיון בהליך רגיל. משיחות עם גורמים הבקיאים בתחום עולה כי בחלק מהוועדות כלל לא דנים על עצם נחיצותה של תוכנית מסוימת להגיע לדיוני ולמ"ב במקום לוועדה הרגילה, וגם כשהתוכניות דחופות פחות הן או לא נשמעות סודיות במיוחד, הן עוברות באופן אוטומטי לולמ"ב.
אף על פי שזו נחמה חלקית, המצב כיום טוב בהרבה מזה שהיה לפני 3-2 עשורים ובמקרים רבים תוכניות שמגיעות לולמ"ב מלוות על ידי גורמים מתחומי המים, הסביבה, והארכיאולוגיה. ועדיין, כפי שניתן לראות במקרה של עין פית, גם כשיש חוות דעת חד־משמעיות של גופים המתנגדים לעצם הקמתו או לאופן הקמתו של פרויקט כזה או אחר, המילה האחרונה היא כמעט תמיד של מערכת הביטחון. בשל כוחה הכמעט בלתי מוגבל והיקף השטחים שבהם מחזיק הצבא, הגופים הסביבתיים יודעים היטב שעליהם לבחור את הקרבות שאליהם הם יוצאים. השורה התחתונה היא שהגורם שמפסיד מהיעדר השקיפות ודרישות חשאיות מופרכות מצד אחד, ואדישות של רשות מחוקקת מוחלשת מצד שני, הוא תמיד אותו גורם: הציבור.
מרשות הטבע והגנים נמסר: "הרשות סברה בעבר ועדיין סבורה, שהקמת מתקן צבאי באזור הכפר עין פית יגרום לפגיעה קשה בערכי טבע, נוף ומורשת. עם זאת, הרשות קשובה לצורכי הביטחון ונוטה מול מערכת הביטחון לחפש דרכים להקטנת הנזק הצפוי, וכך עשינו גם במקרה של עין פית".
מהחברה להגנת הטבע נמסר: "הולמ"ב מורכבת ממספר מצומצם של נציגים ומקבלת החלטות בעלות השלכות מרחיקות לכת על שטחים נרחבים ועל איכות החיים של הציבור כולו מבלי לנמק, מבלי לבחון חלופות, ומבלי לאפשר לציבור להשמיע את קולו. להליכי התכנון בישראל יש השלכות מהותיות ומשמעותיות על הסביבה שבה אנו חיים ולכן התכנון חייב להתבצע בהליך תקני ושקוף, שמבוסס על בחינה מקצועית של כלל הצרכים — הביטחוניים, הסביבתיים, החברתיים והכלכליים — תוך שיתוף הציבור ומתן אפשרות אמיתית להשפיע על ההחלטות. החברה מבקשת לתקן את החוק הישן שמאפשר לולמ"ב לפעול כמעט ללא פיקוח, ולהבטיח הליך תכנוני מאוזן ושקוף, שיגן על טובת הציבור והסביבה, לצד צורכי הביטחון".
מדובר צה"ל נמסר: "צה"ל מצוי בשלב התכנון וההיערכות לקראת הקמת מתקן האימונים בצפון רמת הגולן. תהליך העלייה לקרקע יתקיים לאחר השלמת התכנון, הטמעת תובנות המלחמה והסינרגיה עם מתקן האימונים שהוקם בזעורה.
"יודגש כי ההיתר להקמת המתקן אושר בוועדה למתקנים ביטחוניים בהתאם לתנאים הקבועים בדין, וזאת לאחר עבודת מטה סדורה, בחינת חלופות ותיאום מול כלל הגורמים המוסמכים. צה"ל מודע לחשיבות השמירה על הסביבה במתחם ופועל לממש את משימותיו תוך שמירה על ערכי הטבע, הנוף והמורשת".
