השנה הרעה של שוק הנדל"ן לא פסחה על מניות החברות הציבוריות בבורסה, ומדד ת"א־נדל"ן ירד השנה ב־12.5%. למרות כל זה, החליטה באוגוסט 2026 חברת הבנייה הדרומית הוותיקה אביסרור משה ובניו להנפיק 20% מהמניות לציבור, לפי שווי של כ־2.6 מיליארד שקל. זה היה נמוך ב־15% מהשווי שביקשה להגיע אליו בהתחלה. אבל מאז, וכנגד כל הסיכויים, השווי של אביסרור דווקא נסק לכ־4 מיליארד שקל, עלייה של קרוב ל־80%.
"התחלנו את תהליך ההנפקה בתקופה טובה לענף, ופתאום הגיעה תקופה לא טובה. אבל החלטתי שהפעם לא חוזרים אחורה", אומר אלי אביסרור, הבן הבכור של משה מייסד החברה המשפחתית, בריאיון ראשון למגזין כלכליסט. "העיקר להיות בבורסה, בשביל לסדר את החברה לעתיד. אני לא רוצה לנחש מה יקרה בעוד שנה, חמש או עשר שנים. לא השווי מעניין אותי".
אביסרור מספר שלמרות ההצלחה היחסית, תהליך ההנפקה לא היה קל. "באפריל התחלנו מפגשים עם המוסדיים, שהתלהבו מאוד מהסיפור המשפחתי שלנו ומהעובדה שאנחנו חברה עם מוניטין של 50 שנה", הוא אומר, "אבל אז שואלים אותך שאלות קשות על הענף. ואומרים: 'אתה יודע שאתה בתקופה לא טובה, המחיר שלך יהיה נמוך, לא בטוח שתאהב את זה'. עברנו ממוסדי למוסדי, כולם אמרו שהם רוצים להשקיע, אבל כשנגיע למחיר יהיה קשה. חודש לפני ההנפקה המיועדת עשינו פגישה בתוך החברה וחשבנו מה לעשות, כי השוק מידרדר. אמרתי לנוכחים: 'אני ממה שהתחלתי – לא חוזר חזרה ויהי מה'. ראינו בשיחות שהשווי שאנחנו נקבל יורד ויורד. ואז הגיע מוסדי אחרון, שנקב אפילו בשווי נמוך יותר. המשכנו להתקדם ולזרום. כן, התאכזבתי מהשווי בהנפקה אבל התאוששתי מיד. לא יכולתי לדעת שהוא יעלה לאחר מכן, כי מי יודע מה יילד יום. אבל השוק לומד להכיר את החברה ומתיישר. כולם אמרו לי: 'אתם תגיעו למספר שרציתם, רק השאלה מתי'. תודה לאל, השוק תמחר אותנו נכון".
התמחור לא גבוה מדי?
"זה את אומרת".
איך הגעתם לשווי של 4 מיליארד שקל כשכל השוק יורד?
"בזכות המוניטין של החברה. אנשים רואים איך החברה עובדת ומתפקדת, ומאמינים בה. כנראה שזה המחיר שהיה צריך להיות מלכתחילה. השוק עושה את שלו".
אביסרור (71) הוא בכור הבנים של מייסד החברה משה, שנפטר לפני 5 שנים. הוא מכהן גם כמנכ"ל וגם כיו"ר חברת הנדל"ן המשפחתית, לצד אחיו ג'קי, סמנכ"ל ההנדסה, ויורם, סמנכ"ל שיווק מכירות ורכש. אלי הוא גם יו"ר ארגון הקבלנים והבונים של באר שבע והנגב, וממלא מקום נשיא התאחדות בוני הארץ. אביסרור נוסדה ב־1978 ופעלה בעיקר באזור הדרום, שאיתו היא מזוהה. עם השנים התרחבה לפעילות בכלל הארץ וכיום יש לה כשמונת אלפים יחידות דיור בשלבי תכנון, הקמה והתחדשות עירונית.
גלריה


שכונת מחיר למשתכן פסגות אפק בראש העין. "היו צריכים להשקיע במקום זה את הכסף במענקים לצעירים בדרום"
(צילום: שאול גולן)
זו לא הפעם הראשונה שהחברה ניסתה להנפיק בבורסה. בסבב הקודם, ב־2021, היא ביטלה בשל התפרצות הקורונה. "יצאנו להנפקה, אפילו הכנו תשקיף, אבל בתקופת הקורונה היתה קריסה בבורסה. אמרנו שלהגיע לבורסה עכשיו כשהכל קורס, זו תהיה בדיחה, ועצרנו את התהליך", מספר אביסרור, "בינואר 2025 אמרתי לסמנכ"ל הכספים שצריך לחדש את התהליך כדי לעשות סדר לדורות הבאים. גם כשאבא שלי היה חי, חשבנו שצריך להנפיק, כי בצורה שאנחנו עובדים אי אפשר להעביר את העסק לדורות הבאים. לי, למשל, יש שני ילדים שיותר מ־20 שנה עובדים בחברה ומנהלים בה. הבורסה זה המקום היחיד שקובע כל אחד מה מגיע לו ואיך. ומי שלא עבד, או לא למד משהו שנותן ערך לחברה - לא יכול לעבוד בה. אבא אמר בחברה אין פועלים פשוטים, מי שרוצה לעבוד בחברה צריך להראות דוגמה. עם אבא שלי אף אחד לא היה מתווכח. כשאתה חברה ציבורית אתה לא יכול להביא אח, בן או מי שלא מקצוען בתחום שלו. שכר צריך לאשר בדירקטוריון. קראתי לאחים שלי ואמרתי להם: 'זהו. הולכים על זה'".
אביסרור היא חברה משפחתית במורד כל שרשרת הניהול: שני הבנים של אלי עובדים בחברה — אחד מנהל מחלקה טכנית, והשני מנהל ביצוע. הבן של ג'קי מטפל בפרויקטים מניבים, וליורם יש בת שעוסקת בפרסום. "יש ילדים אחרים שרוצים להשתלב ולומדים בשביל זה", הוא מספר, "מי שיש לו מקצוע שיתרום לחברה - בשמחה, מי שאין לו מה לתרום, לא יהיה בה. זאת התפיסה של אבא ואנחנו ממשיכים אותה".
איך המעבר מחברה משפחתית לציבורית?
"כחברה פרטית התנהלנו בין האחים לבד. עכשיו כשיש לנו שותפים שהם משקיעים – הכל שקוף, החלטות מתקבלות בדירקטוריון, יש דח”צים, יש מבקר פנים. כל דבר צריך דיווח ותחת ביקורת, הכל מסודר, ואני דווקא שמח על זה. מרגע שחשבנו להיכנס לבורסה כבר עשינו מאזני בוחן, דו”חות רבעוניים, אז החלק הזה לא חדש – אבל היום זה כבר ממוסד. כל פעולה שאתה רוצה לעשות צריך ישיבת דירקטוריון. בזה לא הורגלנו, אבל זה טוב".
"הענף סובל, זה לא מדלג על אף אחד"
בשנים האחרונות מתמודד ענף הנדל"ן עם אחד האתגרים המורכבים שלו — הצטברות מלאי חסרת תקדים של עשרות אלפי דירות לא מכורות. השילוב המכביד בין סביבת ריבית גבוהה, המייקרת משמעותית את המשכנתאות עבור הרוכשים ואת עלויות המימון עבור היזמים, לבין חוסר היציבות הביטחוני — הוביל לירידה דרסטית בביקושים ולישיבה ממושכת של קונים פוטנציאליים על הגדר. לפי הלמ"ס, יש כ־85.6 אלף דירות לא מכורות ברחבי הארץ, רובן באזורי הביקוש. לשם השוואה, באפריל 2024 עמד המלאי על כ־65 אלף דירות.
אביסרור מנסה לשדר אופטימיות, אבל גם הוא מודה שהמשבר הפעם ארוך מהרגיל. "עברנו משברים, סיימנו אותם בטוב, אבל הם לפחות היו קצרים", הוא אומר, "בקורונה הוגדרנו ענף מועדף וחיוני, אז יכולנו להמשיך לעבוד. ב־7 באוקטובר סגרו בבת אחת את כל אתרי הבנייה בארץ. למזלנו, כבר משנות ה־90 התחלנו לעבוד עם עובדים זרים, קודם מרומניה, אחרי זה מסין. פלסטינים העסקנו רק בעבודות שירותים: ניקיון, מעלית, טרקטור. בעבודות רטובות וריצוף העסקנו רק עובדים זרים. אז כל הפרויקטים שלנו זרמו, כמובן תחת אזעקות, וטיל שנפל לנו על בניין, אז עבדנו רוב הזמן וכמעט לא היו לנו פיגורים במסירה של הדירות. אבל כן, היום הענף סובל, זה לא מדלג על אף אחד. בפרויקט שלנו בשדה דב, למשל (פרויקט הדגל ‘אשירה’ ובו 406 דירות, שרק שליש מהן נמכרו — דב"נ), קנינו את המגרש ב־2021 כשהריבית היתה אפס. היא הלכה וצמחה, טיפסה כלפי מעלה, התחילה לשחוק, המנהל הוציא מכרזים בכמויות גדולות, זה הוריד מחירי קרקע, יצר תחרות קשה, ואנחנו כל הזמן כיזמים צריכים למצוא שיטות מכירה כדי לעמוד ביעדים ולמכור".
אז הורדתם מחירים?
"יש שינוי במחירים, אתה מתיישר קצת עם השוק, אבל כשעלויות הביצוע מתייקרות, גם לא להעלות מחיר בשבילי זו ירידה. החומרים התייקרו משמעותית — אלומיניום, בטון, ברזל. אנחנו גם יזמים וגם מבצעים, אז הפער מצטמצם. אנחנו עדיין מצליחים להרוויח, אבל יש פרויקטים שבהם הקבלן בורח והפרויקט נשאר נטוש.
"כל חברה מציעה מבצעים, אבל זה לא הפתרון, הפתרון הוא יציבות, כשאנשים יחזרו לשוק. סביר שהממשלה החדשה תהיה אחרת, אני מקווה שבסבב הזה יהיו שרים ומנכ"לי משרדים מקצועיים יותר, שישקיעו את רוב זמנם בעשייה. גם הריבית שאנחנו משלמים עדיין מאוד גבוהה. כשתהיה רגיעה בטחונית, אני מאמין שגם היא תרד".
תל אביב, שבה המחירים מראש גבוהים, הכי סובלת מבחינת הביקושים?
"האווירה הקשה קיימת בכל הארץ. אבל כן, במקומות היקרים יותר קשה למכור. בתל אביב מוכרים, אבל לאט. לפני חצי שנה, בתל אביב, המצב היה מביך, לקוחות כמעט לא הגיעו למשרדים. בחודש־חודשיים האחרונים מרגישים התעוררות קצת, אנשים חוזרים להתעניין, יש פגישות. זאת כבר התפתחות חיובית. לדעתי, זה קשור לכך שאנחנו מציעים תאריך לאכלוס. אנחנו לא מצטערים שנכנסנו לתל אביב, אף על פי שכשנכנסנו השוק לא היה כזה. נכנסנו בשיא הפריחה לתל אביב, כשהיתה ריבית אפס וכולם רצו לקנות דירות. אבל אנחנו מסתכלים קדימה, לא אחורה. השנה, כללית ברמת החברה, דווקא מכרנו יפה מאוד, הרבה יותר ביחס ל־2025. אני חושב שמי שישב על הגדר מבין שהיום זה הזמן לקנות. לקבלן כבר אין מאיפה להוריד מחיר. מה שיכול לרדת זה רק מסים".
ואיך המצב בפרויקטים שלכם ביתר הארץ?
"קריית גת הפכה ליעד מועדף מאוד בגלל הקרבה לכביש 6. המחירים טובים יחסית, והנהירה גדולה. באופקים, נתיבות, באר שבע ודימונה יש ביקושים. בלוד שקרובה למרכז יש קושי גדול, כי הכניסו יזמים לבנות שכונה גדולה מאוד, בלי שעשו פיתוח. זה ייפתר בסוף אבל כרגע ללקוחות יש בעיית גישה לאתר עצמו – וזה יוצר בעיה בביקוש. הבעיה היא לא העירייה אלא משרד השיכון שהיה אמור לעשות את הפיתוח של השכונה. כולנו משלמים ריבית על הקרקע מהיום הראשון, את הכסף על פיתוח התשתיות גבו מאיתנו, אבל המדינה לא עושה את העבודה שלה. אז הנה שכונה שאמורה להיות יוקרתית, יפה וגדולה, והיא ללא דרכי גישה. זה בוודאות ייפתר, אבל זו תקלה שחוזרת. דבר דומה קרה גם בבני ברק. זה ניהול לא מקצועי של משרד השיכון".
המצב הוביל את הקבלנים להיות יצירתיים עם מבצעי הקבלנים. גינדי, למשל, מציעה מבצע חסר תקדים — מימון 30% מההלוואה עשור אחרי הרכישה.
"אני לא מכיר, אבל אני רואה ושומע ולא מאמין לאן הגענו. מה שיביא יציבות לשוק בסופו של דבר הם לא מבצעים, אלא שהממשלה החדשה תקים קבינט שיתעסק רק בנדל"ן, כמו שהיה בתקופת כחלון. קבינט שיתעסק בתכנון, שיוריד חסמים. זו אמורה להיות העבודה של שר השיכון. היום אתה קונה קרקע, משלם אותה בתוך 90 יום, ואז צריך לחכות 3 שנים לקבל אותה. היתר בנייה הפך להיות סרט שלא נגמר, כנ"ל לגבי טופסי אכלוס. בתקופת כחלון היה מנגנון לטיפול בחסמים, היו ישיבות, היה שולחן עגול שבו מקדמים דברים. ב־4 השנים האחרונות הענף ממש הוזנח. לא היה עם מי לדבר. מתנהגים כאילו אפשר לדלג על ענף הנדל"ן, אף על פי שהוא מכניס למדינה כמעט 100 מיליארד שקל בשנה. לא סופרים אותנו. תתמודד לבד, אין כתובת. המדינה מתעללת בענף".
אתם לא עמוק במשחק של מבצעי המימון. למה?
"את המבצעים שלנו שומעים במשרד המכירות. במבצעים את לא מבינה איזה קושי יש לקבלנים. איזו בטוחה יש לך שהלקוח ישלם לך את יתרת הכסף? חוץ מזה שהרבה פעמים צריך לקרוא את האותיות הקטנות. המבצעים הם בשביל להביא לקוחות, ואז אתה קורא ורואה שזה לא בדיוק מה שסיפרו לך".
"לעצור את מס הרכישה למשקיעים"
כשממשיכים לדבר עם אביסרור על הורדות מחירי הדיור, הוא בעיקר מצביע על התמכרות המדינה למס הגבוה. "מי שיכול להוריד מחירי דירות זה רק המדינה", הוא קובע. "המדינה גובה 55% מס על הדירה, כולל הכל — מע"מ, מס רכישה, היטל השבחה ועוד אגרות. זאת אומרת שיש לה את האפשרות לצמצם עלויות. אם המדינה תסכים להתנתק מחלק מהמסים האלה הדירות יוזלו. כקבלן או כיזם אין לי מאיפה להפחית. רק המדינה יכולה להוזיל ויש לה הכלים לעשות את זה.
"המדינה מתעשרת על חשבון הזוגות הצעירים. היא מוכרת קרקע במחירים כמה שיותר גבוהים כדי להגדיל הכנסות, ונהנית מעוד שיעור גבוה כל כך של מסים על כל דירה שנמכרת. אם המדינה רוצה להיטיב עם אנשים שחיים על משכורת, היא צריכה להקל בחלק מזה, או להתאים את המיסוי למה שאדם מרוויח".
המיסוי הוא בכל זאת צינור החמצן, הכנסות למדינה, בטח בשנים של תקציב ביטחון כזה גבוה. מה אתה מציע?
"תפחיתו את מס הרכישה שעלה לסכום אסטרונומי. זה מה שיחזיר את המשקיעים לשוק, וככה יהיו גם יותר דירות להשכרה. היום המס הוא 10%-8% בהתאם לעלות הדירה, והוא מתחדש בהוראת שעה כל שנה. צריך לעצור את זה, לתת קצת אוויר לנשימה, כי רוכשי דירות קיימים אבל הם יושבים על הגדר. גם בתוכנית מע"מ אפס של לפיד כשר אוצר ב־2014 (פטור מתשלום מע"מ לזוגות צעירים הרוכשים דירה ראשונה מקבלן — דב"נ) מה קרה בסוף? התוכנית לא קרתה והמחירים קפצו למעלה, התקורות מתייקרות. קבלן שהוא גם יזם יכול לשרוד את העלויות האלה".
בעיה נוספת היא שאין דירות להשכרה. גם כאן המדינה כשלה?
"צריך לשנות את השיטה, לתת הטבות יותר גדולות לרוכשי דירות כדי לתת אפשרות לאנשים לבחור. היום הבחירה אם לקנות או לשכור פשוט לא קיימת כי יש מעט מדי דירות להשכרה. שמעתי שבאוצר בוחנים אפשרות לבטל מס רכישה למשקיעים, ובמקומו לבטל פטור ממס של עד 5,000 שקל לבעלי דירות על שכירויות. בעיניי זה הגיוני. זה יגדיל את מלאי הדירות להשכרה, ומי שמשכיר דירות ומרוויח עליהן – הוא זה שישלם את המס. זה ישחרר את הפקק בענף. יבואו משקיעים וישחררו דירות לא מכורות שאפשר להשכיר".
בעבר דירה להשקעה נחשבה נכס בטוח, היום אנשים הולכים לבורסה. איך מתמודדים עם השינוי?
"אנשים מחפשים אלטרנטיבות שלא תמיד נכונות, כי בבורסה הרבה יותר מסוכן. בדירה אתה משלם משכנתא אבל גם מחיר הדירה עולה. בבורסה הכל יכול לקרות. דירה למרות הכל, לטווח רחוק, היא ההשקעה הכי בטוחה".
בבחירות האחרונות נושא הדיור בכלל לא היה על סדר היום. מה אתה מצפה מממשלה חדשה?
"ממש התאכזבתי, בכל המצעים של המפלגות לא מצאתי התייחסות לבנייה למגורים. המצעים של המפלגות לא התייחסו לנדל"ן. זה עצוב שנושאים חשובים כאלה לא נספרים. מה שמעניין זה רק ביטחון ומה כל מפלגה משיגה בשביל להיכנס לקואליציה. אבל נפגשנו עם ראשי המפלגות בממשלה ובגוש השינוי והיו הבטחות שתהיה התעסקות בנדל"ן. באופוזיציה מצאנו יותר אוזן קשבת, בקואליציה שמעו, אבל התנהלו אחרת בהצבעות. אבא שלי היה איש מפלגת העבודה, ואני עצמי הייתי חבר ליכוד בעבר. בליכוד כולם חברים שלי אישית, אבל אני לא מדבר על מה הצבעתי. נפגשתי עם כולם, גם עם איזנקוט, שהוא בן אדם צנוע עם עיניים ברצפה. אני מאחל לנו ממשלת אחדות ל־10 שנים שתוכל לייצב את המדינה".
מה הדבר הראשון ששר השיכון צריך לעשות?
"נתחיל מזה ששר ימנה מנכ"ל מקצועי שמבין עניין ואפשר לקדם איתו דברים. היום יש מנכ"ל חרדי במשרד, והוא יותר מגזרי. צריך מנכ"ל בלי נטייה למגזר כזה או אחר. להביא מנכ"ל שמבין עניין, לא מקורב, ככה זה היה בעבר. בזמן של כחלון הכל היה מקצועי. היום זה לא קיים. גם השר זה התפקיד שלו לטפל בבעיות של הענף. זה אנחנו מצפים שישתנה בממשלת אחדות. ששרים יעבדו בשביל הציבור הכללי. יש הרבה מה לעשות — לקצר לוחות זמנים, לקצר בירוקרטיה, להביא עוד עובדים זרים לענף, להוזיל את שעות העבודה של עובדים זרים, להוריד מסים, להקל על הציבור, על זוגות צעירים, לשפר הטבות מס לזכאים.
"כל הסיפור של מחיר למשתכן ומחיר מטרה, למשל, הפך הפקר. המדינה נתנה לזוגות להתמודד על דירות במרכז, זוגות שבכלל לא התכוונו לגור שם. הם זכו במכרזים ובתוך כמה שנים הרוויחו מיליון שקל ומעלה. כאלה שזכו בבאר שבע מרוויחים 200 אלף שקל, ובגליל ים הרוויחו מיליון.
"61% מהקרקעות הפנויות נמצאות בדרום – צריך לפתח אותו. מה עשו במקום זה? השקיעו 40 מליארד במחיר למשתכן במרכז הארץ. אם היו משקיעים 5 מיליארד שקל במענקים לצעירים שבאים דרומה - היו עוד 30 אלף תושבים בבאר שבע היום.
"את כל האזור מגדרה ועד חדרה צריך להוציא מתוכנית ההטבות. אם יש לך כסף, ההורים שלך עוזרים לך - תגור במרכז או בתל אביב. מי שאין לו כסף והמדינה מממנת לו דיור — שיגור איפה שהמדינה רוצה. שיעבור לצפון או לדרום, יש איכות חיים, לימודים, לא חסר, יש הכל".
יש הכל? מה לגבי מקומות עבודה ונגישות תחבורתית שאין שם?
"מקומות עבודה זה שיקול, אני מבין. בשביל זה צריך לדאוג לתשתיות. הבטיחו 30 דקות נסיעה ברכבת בין באר שבע לתל אביב, אבל משך הזמן רק נהיה יותר ארוך. הפתרון טמון ברכבת. ישראל היא מדינה קטנה, רכבת מהירה היתה מקרבת הכל, אנחנו מפגרים בעשרות שנים בנושא תשתיות ותחבורה".
אתה אומר שהדרום לא מפותח, אבל אופקים, דימונה וירוחם בתנופת בנייה, הודות להטבות המס.
"מערב הנגב קיבל את ההטבות שמגיעות לו אין ספק, אבל המרחק בין אופקים לבאר שבע – זה כבר מרחק הליכה ברגל, הן מתחברות. מה קורה? הבאר שבעים עוברים לאופקים, כי מקבלים שם 18% הטבות מס. אתה מקבל משכנתא ומחזיר אותה דרך הטבות מס, אז למה להישאר בבאר שבע? זה עוול לעיר באר שבע. אני מקוה שעם הקמת הממשלה הזאת העוול הזה יסודר כדי שבאר שבע תהיה מטרופולין כמו שצריך. אנשים מבחוץ לא יבואו לבאר שבע אם רק לשכנות יש את ההטבות.
"באר שבע כמטרופולין צריכה להיות העוגן: קריית הממשלה שם, וגם בית המשפט המחוזי, אוניברסיטת בן־גוריון וסורוקה. אי אפשר שבאר שבע תהפוך למחנה עבודה, שעובדים בה ובלילה הולכים לישון 10 ק"מ ממנה בעיר אחרת, ובאר שבע מתרוקנת. אני לא חושב שזה גם מה שהמדינה רוצה. המדינה צריכה עוגן מטרופוליני מרכזי באזור ומזה כל הסביבה תתפתח. אנחנו שמחים שיתמכו באופקים ונתיבות, במיוחד אחרי 7 באוקטובר, אבל אי אפשר לפגוע בבאר שבע. יש בה הגירה שלילית כמה שנים ברצף".
מאז ביטול התמ"א, תחום ההתחדשות העירונית נופל בין הכיסאות?
"זאת פעילות שמבשילה אחרי המון שנים. אתם מחתימים דיירים, מתחילים לתכנן, יש דיון בוועדה מקומית, בתוך שנתיים־שלוש היא מגישה המלצה לוועדה המחוזית ושם כל הדיון מתחיל מחדש. אתה הולך וחוזר קרוב ל־10 שנים. זה משך זמן שהוא קטסטרופה, שבו רדפת כל הזמן אחרי פקידים, תתי־דיונים, זה מתיש. בינתיים, אחרי 10 שנים הפרויקט שנחתם כבר לא רווחי, וזה כבר לא תלוי ביזם. עד שמאשרים לך תוכניות הן כבר לא כלכליות ואי אפשר להוציא אותן לפועל, הרווחיות כבר לא קיימת. הוועדות מקשות מאוד לקדם תוכניות. זה פוגע בדיירים שחתמו על הסכמים".
אז איך בכל זאת מוציאים לדרך התחדשות עירונית?
"יזמים שמים את הפרויקט בצד, ומחכים עם הביצוע לימים טובים יותר כי הפרויקט כבר לא רווחי. אחרי 10 שנים הכל משתנה: הריבית, מחירי הביצוע, התקורות, אז צריך לבחון את זה ברגע האמת כשמגיעים לקצה. אם הבטיחו לדיירים תמורות של 30-25 מ"ר, היום זה תמורות שכבר אי אפשר לתת. חשוב מאוד להחיות שכונות ותיקות, להביא צעירים, לבנות מוסדות ציבור חדשים, שלא לדבר על בניינים משנות ה־50 שעומדים לפני קריסה".
מה הפתרון שלך?
"יזם חייב להרוויח כדי שפרויקט ייצא לפועל, הוא לא ייכנס לבנייה בפרויקט שהוא יודע שהוא מפסיד בו. המדינה צריכה לתת ליזם תמורה כספית, או יותר זכויות במרכז הארץ כדי לתמרץ אותו. בשביל זה צריך שמאי מכריע. הוועדות לא ערות לזה שבינתיים יש בניינים שמקבלים צווי הריסה ומוגדרים כבניינים מסוכנים, זה לא מעניין אותן. הן בשלהן. הכל קורס, והן ממשיכות להתנהל רגיל. זה אחד הנושאים שבהם צריך זרוע חשיבה כדי לקדם אותם. משרד הפנים בסוף אחראי על הוועדות האלה".
הרבה יזמים עוברים לתחומים אחרים — כמו לוגיסטיקה, חוות שרתים, דיור מוגן, דיור להשכרה. מה איתכם?
"בגלל הקושי בענף כל חברה מוצאת דרך להרחיב את הפעילות שלה בשביל להגדיל הכנסות. הצורך קיים. כולם רוצים דירה משלהם ואני בטוח שמבחינת מחירים הכל בסוף יתייצב. אנחנו פה בשביל לבנות, אבל גם חושבים על אפשרויות נוספות להתפתח. אני לא יכול לפרט, אבל גם לנו יש כל מיני כיווני חשיבה".
"אבא היה אומר לי: 'אלי, קבל שתי סטירות, וקום'"
אלי הוא אחד מ־9 אחים, בכור 4 הבנים של משה אביסרור, מייסד החברה. משה עלה עם הוריו מכפר טאטא במרוקו בגיל 6, ושוכן עם המשפחה בירוחם. "אבא הגיע לארץ וכל הזמן רצה להתקדם", מספר אביסרור, "עבדתי עם אבא מאז השחרור מהצבא, צמוד אליו 24/7. אבא תמיד אמר את המילה האחרונה, ואני הייתי עושה דברו. תמיד הייתי המנכ"ל. הוא פרש לפני 28 שנה, ומאז אני, ג'קי ויורם מנהלים את החברה בשיתוף פעולה מלא. לכל אחד יש דעה משלו, אבל בסופו של דבר כשהחלטה מתקבלת כולם רצים אחריה, בסוף אנחנו מדברים בקול אחד, מתיישרים. כשיש לך שותף אתה יכול לריב איתו, למחרת יש גישור, בירור. כשזה משפחתי זה בתוך הבית, נפגשים בשבתות ובחגים, לתחזק את זה לא פשוט, אבל חונכנו להיות גוף אחד וככה נשארנו".
האב משה החל כטייח, התגלגל לעבוד במועצת ירוחם, ולאט לאט עבר לקבלנות. "אבא היה טייח, והוא היה אומר שבית טוב זה בית שטייח עבר עליו ועשה עליו גימור טוב. כשאני התחלתי לעבוד עם אבא, זה היה בערב וטיפלתי בדברים במשרד אחרי עבודה. 'טפסנות'. התחלנו מירוחם, שבה היתה עדיפות לקבלנים מקומיים. כשההטבות בוטלו, המרכז שלנו הפך להיות באר שבע.
"התחלנו לעשות עבודות בנייה למשרד הביטחון, אוניברסיטת בן־גוריון, סורוקה, בסיס נבטים. מי שרוצה להיות קבלן ביצוע, טוב שיתחיל בעבודות ציבוריות, שם יש לך מפקחים חיצוניים עם דרישות ותקנים שלא רגילים לדרוש בשוק הפרטי, ושם אתה מקבל את החינוך הכי טוב. אבל היו גם תקופות קשות בתחום הבנייה הציבורית, היו ימים שממש לא היה לי חשק לצאת מהבית.
"הייתי עובד פיזית ביום, ובלילה מנהל את העסק במשרד, פתאום אני רואה שאין לי כסף, כי לא היו משלמים לנו בזמן", הוא משחזר, "אבא שלי היה מתקשר כשהייתי במיטה בלי כוח לצאת ממנה. אמרתי לו 'די, אין לי כוח'. אבא שלי אמר לי 'קבל 2 סטירות וקום, דלת נפתחת, דלת נסגרת'. קמתי, ובסופו של דבר באמת דברים הסתדרו וקיבלנו את הכסף".
את הקפיצה הגדולה עשתה החברה בשנות ה־90, עם העלייה הגדולה ממזרח אירופה, ואז החלו לבנות מאות יחידות דיור בערי הדרום. לא היתה עלות קרקע, הייתי צריך רק ליווי בנקאי", מספר אביסרור.
מאז 1984 הוא מתגורר בבאר שבע. "כשאבא שלי נפטר קברנו אותו בירוחם. מאז שנפטר, כל יום שישי בבוקר נוסע בבוקר לבית עלמין של אבא שלי. אני מספר לו מה היה השבוע, מבקש ברכה וממשיך הלאה. זה מה שאבא שלי עשה עם ההורים שלו. מה שקיבלתי ממנו זה כיבוד אב ואם, למדתי ממנו כל החיים ובסוף נתן לי את המפתחות לנהל את החברה".
אתה גם מנכ"ל וגם יו"ר החברה היום. השוק בדרך כלל לא אוהב שאותו אדם עושה את שני התפקידים האלה.
"זה מוגבל לתקופה זמנית, בהמשך זה ישתנה".
היו"ר הבא יהיה מבחוץ או מהמשפחה?
"כשיגיע הזמן נבדוק אם מתוך הבית או מבחוץ, נפעל לפי הכללים. יש כללים לדברים האלה, לא נחרוג מהם".
איפה אביסרור תהיה בעוד 10-5 שנים? תנפיקו גם את יתר ההחזקות?
"הכוונה שלנו היא להמשיך להחזיק את החברה, אבא שלי רצה ואנחנו רוצים לשמר את זה. אני אוהב שכל בוקר הוא חדש, אף בניין לא דומה לאחר. היום אני גר בפרויקט שבניתי בבאר שבע. מבית פרטי עברתי לקומה 30 צמוד לגרנד קניון, יש שם ארבעה מגדלים שבנינו עם בית כנסת למטה, ספא, חדר כושר, סאונה וג'קוזי. אני נהנה כל יום לראות לקוחות שלי מרוצים".
אתה רואה את עצמך גר בתל אביב?
"אנחנו דרומיים בדם ואוהבים את הדרום. אבא אהב את הדרום, מכאן הוא גדל והתפתח. האווירה פה יותר משפחתית. אני פעמיים בשבוע במרכז, ולפעמים נדמה לך שאנשים פה לא מכירים אחד את השני. יש לי דירות מושכרות פה, תהיה לי דירה בשדה דב, ואולי נגור בה בסופי שבוע במקום בית מלון, אבל מרכז החיים שלי יישאר בבאר שבע".

















