$
הכסף

ראיון כלכליסט

"בלי פיקוח הדוק, אי השוויון יסכן את המערכת הפיננסית"

מנהל האגף הפיננסי בבנק ישראל מיקי קהן הוא האיש שתפקידו ליישם את לקחי משבר 2008 ולהדליק נורת אזהרה לפני שהמערכת הפיננסית נכנסת לסחרור. "עד המשבר חשבנו שמספיק שכל מוסד פיננסי יהיה יציב בפני עצמו. ואז הבנו שלא"

מיקי פלד ורעות שפיגלמן 08:3602.01.17

"עד 2008 ההנחה היתה שאם כל מוסד יהיה יציב כשלעצמו זה יספיק כדי להבטיח יציבות לכל המערכת הפיננסית. באותה שנה כולם הבינו שזה לא נכון", כך אומר מנהל האגף הפיננסי בבנק ישראל מיקי קהן.

 

בחדרו בבנק ישראל תלויה כרזה שבמבט ראשון נראית כמו תרשים של מעגל חשמלי עצום. מאות מלבנים קטנים ולצדם אותיות לטיניות מחוברים ביניהם בקווים דקים, חלקם יוצאים אחד מהשני, חוזרים אל מלבן שלישי ומסתבכים בתוך עצמם שוב. המפה הזאת לא תלויה כאן סתם. קהן מצביע על מלבן אחד באמצע התרשים, ומבהיר: "זה מה שגרם למשבר של 2008". זו בעצם הטראומה של הרגולטורים בעקבות המשבר – איך מספיק שיבוש במלבן אחד קטן שאיש לא היה מודע לקיומו ולחשיבותו כדי לגרום לקצר בכל המערכת.

 

במפה מתואר המארג המורכב, בדיעבד מורכב מדי, של בנקאות הצללים העולמית לפני ספטמבר 2008, אותה מערכת שפוקחה עד אז באופן רופף וששותפים בה כל אותם גורמים פיננסיים שאינם הבנקים המסורתיים שמנהלים את העו"ש שלנו. עד המשבר התקיים פיקוח על כל מערכת פיננסית בנפרד — היה מי שפיקח על הבנקים הקמעונאיים, על הבנקים להשקעות, על חברות הביטוח ועל הבורסה, אבל אף אחד לא בדק את הקשרים בין כל הגופים, ועד כמה הם מסוכנים; על האג"חים שהם מוכרים אחד לשני, על תיקי האשראי המשיקים, ואיך כל זה קשור יחד לאפשרות שיום אחד מסה גדולה של מובטלים לא תוכל להחזיר את ההלוואה שלקחה.

 

קהן, כמו עמיתיו ביותר מ־20 בנקים מרכזיים במדינות אחרות, הוא האיש שאמור ליישם את הלקחים של המשבר הפיננסי ולהסתכל על התמונה הגדולה, מה שמכונה בעברית מדיניות מאקרו־יציבותית. הוא האיש שאמור ללחוץ על הכפתור האדום ברגע שהוא מזהה שמשהו שם בתוך כל סבך הקשרים, מלבן אחד קטן, מתחיל להיפרם. במילותיו שלו, תפקידו הוא "להיות מוטרד".

 

מיקי קהן מנהל יציבות פיננסית בבנק ישראל מיקי קהן מנהל יציבות פיננסית בבנק ישראל צילום: אוראל כהן

 

בוחנים את יציבות המערכת לפי מקרי קיצון

 

"בנק השקעות כמו ליהמן ברד'רס אמנם היה גדול, אבל גודלו במונחי כלל המערכת לא צריך היה להשפיע כפי שהנפילה שלו השפיעה", מסביר קהן בראיון ראשון מאז שנכנס לתפקידו לפני שלוש שנים וחצי. "זה קרה בגלל הקשרים הפיננסיים בין הבנק לגופים אחרים במערכת. מה שאנחנו עושים, מאקרו־יציבות, זה בעצם ניתוח של כלל המערכת והקשרים בין החלקים השונים בה".

 

יש לך דוגמה לכך?

"ישנם כל מיני מודלים שממפים את כלל המערכת הפיננסית. לדוגמה, אם נסתכל על אשראי שבנק נותן לחברה פיננסית, נסתכל גם על תיק האשראי של המערכת. או אם מפעל מסוים לקח הלוואה גם מבנק וגם משוק האג"ח", מסביר קהן. "הניסיון לענות על השאלה עד כמה המערכת יציבה במקרה של אירוע קיצון לא יכול להסתפק בתמונה חלקית — צריך להסתכל על הכל ביחד".

 

נקטתם פעולות כלשהן בעניין?

"סייענו לפיקוח על הבנקים לייצר מבחן לבנקים שבדק מה יקרה במצבי קיצון ועלה ממנו באופן ברור הסיכון הגדול של המערכת בחשיפה לשוק הנדל"ן, כי אחרי הכל, 45% מהאשראי המאזני (תיקי האשראי — מ"פ ור"ש) של המערכת הבנקאית הוא לשוק הנדל"ן לסוגיו. אז התוצאה, בין השאר, היתה כמה מהצעדים שנעשו בשנים האחרונות בתחום המשכנתאות (כמו ריתוק הון גבוה יותר של בנקים במתן משכנתא — מ"פ ור"ש)". במבחני הקיצון נבדקת ההשפעה על היציבות הפיננסית במידה ויחול שינוי בפרמטר מסוים, למשל עלייה קיצונית בשיעור הצמיחה של האשראי למשקי בית".

 

חוב משקי הבית דורש מעקב

חלק ממצבי הקיצון האפשריים נוגע לחוב משקי הבית, שאינו לצורכי משכנתא, ההולך ותופח. קהן מקפיד להדגיש שהמצב הנוכחי של חוב משקי הבית הוא סביר, בוודאי כשמשווים אותו לעולם. אבל, וזה אבל גדול, גם הוא יודע שאין הכרח שמה שהיה הוא שיהיה, ושמה שחשוב הוא המגמה — והיא מדאיגה. בשנים האחרונות ישנה עלייה כמעט קבועה של 7%–8% בשנה בהלוואות שלא לדיור שלוקחות משפחות מהבנקים, מחברות כרטיסי האשראי, מקרנות הפנסיה וההשתלמות ועוד. עד לפני שלוש שנים העלייה עמדה על כ־5% בשנה.

 

"כשמסתכלים על היחס בין חוב משקי הבית לתוצר, שזה המדד המקובל להשוואה בין מדינות, רואים שאנחנו באיזור ה־43%, שזה עדיין סביר", מדגיש קהן, "גם כשמסתכלים על החוב לעומת כלל הנכסים שלהם, אנחנו נמצאים על 8% לעומת מדינות מערביות כמו ארה"ב ובריטניה, שהן באיזור ה־15%". לדבריו, בממוצע המצב נראה חיובי, אך התרחבות האשראי הצרכני מצריכה מעקב.

 

כשמנכים את האשראי למשכנתאות מהיקף החובות של המשפחות בישראל, מגלים שהעלייה בחוב גבוהה יותר מבשאר מדינות המערב. בארץ עומד היחס על כ־13%, אחוז יותר מאשר בארה"ב והרבה יותר מאשר בבריטניה (9%), צרפת (7%) או הולנד (5%). התוצאות של ועדת שטרום להגברת התחרות במערכת הבנקאית יאפשרו ליותר גופים לתת אשראי למשקי הבית, או במילים אחרות יהיו יותר גופים שינסו לדחוף משפחה שגם ככה מתקשה לגמור את החודש לקחת הלוואה כדי לסגור את המינוס.

 

מה דעתך על הגברת התחרות במערכת הפיננסית?

"בבסיס אנחנו בעד הגברת התחרות ויכול להיות שהיא תקל על קבלת אשראי לכאלו שעד היום היה להם קשה לקבל אותו, אבל זה מחייב את הרגולטור להסתכל גם על הגופים הקטנים שייתנו אשראי ומצריך לשפר את החינוך הפיננסי של הציבור". השאלה היא מי הן המשפחות שיקבלו את עיקר ההלוואות החדשות — אם אלו המשפחות בעשירונים התחתונים או אלו מהעשירונים העליונים. אמנם כיום העשירונים התחתונים מהווים חלק קטן מתיק האשראי למשקי בית, אבל ללא פיקוח וחינוך פיננסי הנתח שלהם באשראי החדש יהיה כה גדול, עד שהם יהפכו למרכיב משמעותי יותר בתיק האשראי הכולל.

 

בדו"ח יציבות שפרסם האגף בספטמבר, כתב קהן כי העשירונים התחתונים מועדים יותר לאבטלה, ומכאן לחדלות פירעון. "התחלנו לקבל מהבנקים דיווחים יותר מפורטים מבעבר, והם יאפשרו לנו לעשות את הפילוחים האלו", מדגיש קהן. "יחד עם מאגר האשראי תיפרס בפנינו תמונה יותר טובה של התפלגות האשראי במשק, גם בהלוואות חדשות וגם בחלוקה לפי עשירוני הכנסה. אז נדע בדיוק מה קורה".

 

מה תהיה ההשפעה של עוד אשראי לעשירונים התחתונים על המערכת?

"ללא פיקוח פיננסי הדוק וחינוך פיננסי של הציבור, אי־השוויון עשוי לערער את היציבות הפיננסית".

 

מה הנקודה שבה תגיד: "פה עשויה להיווצר בעיה"?

"אנחנו כבר מציינים שהדיור הוא הסיכון העיקרי לבנקים, ולכן נקטנו צעדים בנושא המשכנתאות, כחלק מניהול הסיכונים. גם באשראי הצרכני הפיקוח עשה צעד כשדרשנו הפרשה נוספת. זה לא שאנחנו צופים בעיה של יציבות, אלא רוצים להיות ערוכים גם למקרה של תרחישי קיצון בעלי סיכויי היתכנות נמוכים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x