שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
הכסף

הגורואים של וול סטריט ממליצים: "קנו סחורות חקלאיות; התרחקו מהדולר"

ג'ים רוג'רס לא אוהב מטבעות, קארל אייקן עובד בלי סנטימנטים ודיוויד דרמן שוחה נגד הזרם: כלכליסט מציג את שמונת אשפי ההשקעות שוול סטריט מאמינה בהם, ואת האסטרטגיות שהפכו אותם לאנשים עשירים מאוד

ענת ציפקין 08:4704.09.08

היועצים היועצים
הגלובליסט: ג'ון טמפלטון

טמפלטון, שהלך לעולמו השנה בגיל 95, היה ידוע כחלוץ קרנות ההשקעה הגלובליות. קרן Tempelton Growth Fund, שאותה הקים ב־1954, נחשבת לקרן הצמיחה שלה הביצועים הטובים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20: היא צמחה בקצב מדהים של 16% לשנה עד 1992, ואז פרש טמפלטון כדי להתמקד בפעילויות צדקה. בשיאן ניהלו קרנות ההשקעה של טמפלטון כ־80 מיליארד דולר.

התיאוריה של טמפלטון פשוטה במהותה, אך דורשת מחקר מעמיק ויכולת מרשימה לא להיסחף אחרי מגמות בשוק. טמפלטון קנה מציאות, כלומר מניות של חברות הנסחרות בשווי הנמוך מנכסיהן (בעיקר בשווקים מתעוררים), והחזיק בהן עד שהגיעו לערכן האמיתי, ואז מכר אותן ברווח. לפני מלחמת העולם השנייה, למשל, הוא קנה 104 מניות של חברות אמריקאיות גדולות שנסחרו בפחות מדולר, ובתוך ארבע שנים ריבע את השקעתו. 100 אלף דולר שהושקעו בקרן של טמפלטון ב-1954 היו שווים כ-55 מיליון דולר ב-1999.

 

  • שלוש המילים המסוכנות בעולם ההשקעות הן "הפעם זה שונה".
  • משקיע שאומר שיש לו כל התשובות, כנראה שלא הבין את השאלות.
  • שום דבר אינו קבוע, הכל משתנה: שוק דובי הוא זמני, וכך גם שוק שורי.
  • השקיעו רק במניות שנותנות תשואה ריאלית לאחר מס.
  • קנו כשהשוק פסימי, מכרו כשהשוק אופטימי

 

קראו עוד בסדרת היועצים

וורן באפט וורן באפט צילום: בלומברג

 

האורקל מאומהה: וורן באפט

באפט (78), הפועל מאומהה שבנברסקה, הוא האדם העשיר ביותר בעולם: נכון לתחילת 2008 נאמד הונו האישי בכ־60 מיליארד דולר. הוא החל את דרכו המקצועית ב־1965 ברכישת חברת טקסטיל כושלת בשם ברקשייר האת'אוויי, ששווי המניה שלה היה 19 דולר, ובהדרגה הפך אותה לחברת ההשקעות שלו. כיום נסחרת מניית החברה ב־116 אלף דולר למניה בודדת.

באפט מתמחה בהשקעות סולידיות, ופילוסופיית ההשקעות שלו מבוססת בעיקר על השקעות ערך בחברות לטווח ארוך. הוא ידוע בחיבתו לתעשיות מסורתיות, ולרוב נמנע מלהשקיע בחברות שאינו מבין את עסקי הליבה שלהן, כמו חברות הייטק, טכנולוגיה ותקשורת. אחת ההשקעות הגדולות והידועות שלו היא חברת קוקה־קולה.

במאי 2006 רכש באפט 80% מחברת ישקר הישראלית מידי משפחת ורטהיימר בכ־4 מיליארד דולר.

  • רק כשהגאות יורדת רואים מי שחה עירום.
  • התקופה המומלצת להחזיק נכס היא לתמיד.
  • אם ההיסטוריה היתה מלמדת אותנו משהו על עסקים, ספרנים היו מיליונרים.
  • וול סטריט הוא המקום היחיד שבו אנשים שבבעלותם רולס רויס מקבלים עצה מאנשים שנוסעים ברכבת התחתית.
  • פיזור השקעות נחוץ רק כאשר המשקיע אינו מבין מה הוא עושה.
  • אני קונה רק עסקים שארצה להחזיק בהם לפחות בעשר השנים הקרובות.
  • החוק הראשון שלי הוא לא להפסיד. החוק השני הוא לא לשכוח את החוק הראשון.
  • רוב האנשים מתעניינים במניות כששאר העולם עושה זאת. השיטה הנכונה היא להתעניין במניות כשאף אחד אינו מתעניין בהן.

 

ג'ים רוג'רס ג'ים רוג'רס צילום: בלומברג
הילד הרע: ג'ים רוג'רס

רוג'רס, שידוע כ"ילד הרע של וול סטריט", ייסד עם ג'ורג' סורוס את קרן קוונטום המפורסמת, שהשיגה בעשור שבין 1970 ל־1980 תשואה של 3,365%. הוא מזוהה בעיקר עם שוקי הסחורות, זיהה את הגאות שתהיה בשוק הקומודיטיס כבר לפני כעשור, ואף יצר מדד העוקב אחרי מחירי הסחורות.

בשלהי שנות השמונים פרש רוג'רס מעסקי ההשקעות, הפסיק לנהל את כספם של אחרים והחל לנהל את כספו שלו. הוא יצא למסע סביב העולם באופנוע, שזיכה אותו במקום בספר השיאים של גינס, לאחר שגמא 160 אלף ק"מ. ב־2007 הוא מכר את ביתו בניו יורק ועבר לגור בסינגפור, מתוך רצון להיות קרוב לשווקים המתעוררים בדרום־מזרח אסיה. לדבריו, ארצות המזרח הרחוק היום שקולות לאירופה וארצות הברית של תחילת המאה, והוא מגדיר אותן כ"דבר הבא".

נוסף על היותו גורו השקעות, הוא גם מרצה באוניברסיטה ופרשן כלכלי, שידוע בביקורת הנוקבת שלו על המדיניות של הבנק המרכזי האמריקאי בתקופת משבר האשראי האחרון.

 

  • התרחקו מהדולר בכל מחיר.
  • סחורות חקלאיות הן השקעה מוצלחת. יש להן לאן לשאוף בעשור הקרוב.
  • בשוק דובי, מי שלא יוצא מופסד הוא מי ששרד את השוק הדובי הקודם.
  • איש עסקים חכם ב־1807 היה עובר לגור בלונדון, ב־1907 הוא היה עובר לגור בניו יורק, וב־2007 היה עובר לגור בדרום־מזרח אסיה או בדובאי.

 

מלך האג"ח: ביל גרוס

גרוס מוכר יותר כמנהל האגדי של קרן פימקו (PIMCO), המנהלת איגרות חוב בהיקף של יותר מ־600 מיליארד דולר. פימקו ידעה לעקוב אחר מגמות פוליטיות וכלכליות בביצועי סקטורים שונים, ועל פי ניתוחים אלו ידעה אילו איגרות חוב לרכוש. אחת מהחלטות ההשקעה הנבונות של פימקו בתחילת העשור היתה רכישת איגרות החוב שהנפיקה ממשלת ארצות הברית לטווח הארוך.

גרוס מאמין שביצועיהן של איגרות חוב עולים לעתים על ביצועיהן של מניות. הוא מנהל מדיניות השקעה המבוססת על שני עקרונות: הראשון הוא תחזית השקעה לטווח הקצר - עד חמש שנים, אבל לא פחות משלוש. גרוס מאמין שטווח זמן זה הוא המינימלי הדרוש ממשקיע כדי למנוע מרגשות כמו פחד או תאוות בצע להשתלט על מדיניות ההשקעות. העיקרון השני הוא הרכבת תיק השקעות שכולל עקרונות לטווח הארוך (מעל חמש שנים), שרק הוא מאפשר לנטרל מעידות זמניות בביצועי החברה.

 

  • מנהל אג"ח טוב הוא שליש מתמטיקאי, שליש סוחר סוסים ושליש כלכלן.
  • התמקדו בנכסים מבוססי סחורות ובמניות זרות המציגים צמיחה ריאלית.
  • אם אתם מוצאים מניה שמוצאת חן בעיניכם, השקיעו בה 10% מכספכם.
  • התיק הטוב ביותר הוא זה שמותאם להעדפותיו של הלקוח, להכנסתו, למדרגת המס שלו ולגיל הפרישה שלו.

 

ג'ורג' סורוס ג'ורג' סורוס צילום: בלומברג
הספקולנט: ג'ורג' סורוס

סורוס (78), יהודי יליד הונגריה, עלה לכותרות יותר מפעם אחת במהלך חייו. אבל הוא ידוע לשמצה בעיקר בגלל אירועי "יום רביעי השחור" בבריטניה - 16 בספטמבר 1992. בריטניה סבלה אז ממשבר כלכלי, והליש"ט קובע לרצועת ניוד סביב שערי מטבעות אירופיים אחרים; סורוס העריך שגמישותו של הבנק המרכזי הבריטי לניוד המטבע תהיה מוגבלת, הימר נגד המטבע הבריטי בסכום עתק של 10 מיליארד ליש"ט, וגרף רווח נקי של כמיליארד ליש"ט.

 

חמש שנים אחר כך, ב-1997, נקשר שמו של סורוס בהימור נגד מטבע אחר - הבאט התאילנדי. יש האומרים שההימור הזה היה אחת הסיבות לקריסת הבאט, שהובילה בתורה למשבר הכלכלי הגדול בדרום־מזרח אסיה.

בשנים האחרונות החליט סורוס לתרום כסף לפעילות הומניטרית, ולשם כך הקים את קרן Open Society Foundation, העוסקת בפעילות פילנתרופית ברחבי העולם. ביולי השנה הוא הודיע שיעביר את השליטה בחברת ניהול הקרנות שלו, סורוס פאנד מנג'מנט, המנהלת נכסים של 12.8 מיליארד דולר, לשניים מחמשת ילדיו.

 

  • לא משנה אם צדקת או טעית. מה שמשנה זה כמה כסף עשית כשצדקת, וכמה הפסדת כשטעית.
  • בועות אינן נוצרות סתם. יש להן בסיס יציב במציאות, זו פשוט המציאות שנעשית מעוותת.
  • אי אפשר למנוע בועות, אבל אפשר למנוע מהן לצאת משליטה. וזו אחריותן של הרשויות.
  • השווקים הם מעשה ידי אדם: אינם מושלמים ואינם חותרים לאיזון אלא נעים בקיצוניות מאופטימיות לייאוש.
  • מניות, מטבעות וסחורות תלויים רק בהתנהגותם של בני אדם.
  • אני נוהג ללמוד מאינסטינקטים של חיות.

 

הזיקית: פיטר לינץ'

לינץ' (64) הרוויח את הכינוי המופיע כאן בזכות סגנון ההשקעה שלו, המתאים את עצמו במהירות לשינויים. לינץ' מזוהה עם חברת ההשקעות פידליטי שבה צמח 0 ממשרת אנליסט בתחילת הדרך עד תפקיד סגן הנשיא להשקעות, שלו מונה בשנה שעברה.

לינץ' ידוע כמכור לעבודתו, ומכריו מספרים כי ליום העבודה שלו אין התחלה ואין סוף. הוא משוחח עם מנהלים בכירים, מנהלי השקעות, מומחים בתעשיות ואנליסטים מסביב לשעון. פילוסופיית ההשקעה שלו דוגלת בקניית מניות של חברות שאפשר להבין בקלות מה הן עושות. הוא עורך מחקר מעמיק על החברה בגישת Bottom Up (כלומר בהתמקדות בנתונים הפונדמנטליסטיים שלה, ולא במצב הסקטור או בניתוח טכני), מתעלם בהשקעותיו מהטווח הקצר ומתנודות השוק, ומשקיע בעיקר לטווח הארוך.

 

  • קנו עסק שכל אידיוט יכול לנהל, כי ביום מן הימים ינהל אותו אידיוט.
  • להשקיע ללא מחקר מעמיק זה כמו לשחק פוקר בלי להסתכל בקלפים.
  • אם קראתם ניתוחים של תחזיות שוק עתידיות יותר מ-13 דקות, בזבזתם לפחות 10 דקות מחייכם.
  • לפני שאתם קונים, תוודאו שאתם יכולים להסביר למה.
  • לכל משקיע יש כל הזמן שבעולם למצוא את החברות הנכונות להשקעה.
  • משקיע ערני ימצא את המניות הנכונות הרבה לפני שמשקיעי וול סטריט יגלו אותן.

 

קרל אייקן קרל אייקן צילום: אי פי איי
הטורף: קרל אייקן

אייקן (72) התחיל כסטודנט לרפואה, הפך לסוחר מניות מקצועי (טריידר) בוול סטריט, ואז עזב את המקצוע והפך ל"טורף תאגידי" (Corporate Raider): הוא מזהה חברות פגיעות ללא גרעין שליטה דומיננטי, שערכן בשוק נמוך משוויין האמיתי, ואז רוכש בשוק בלוק מניות משמעותי שלהן. בשלב זה הוא מצטרף לדירקטוריון ומתערב בניהול החברה באסרטיביות, ויש שיאמרו באגרסיביות: הוא דורס הנהלות, מקצץ משכורות ומפטר המונים, ולא מהסס גם לפרק את החברות ולמכור אותן איבר־איבר. כך עשה למשל לענקית התעופה TWA ב־1993 ולענקית הנפט טקסקו ב־2001.

הקרב הנוכחי של אייקן הוא באתר־העל יאהו: אייקן הבין שהמחלוקת סביב הצעת הרכישה של מיקרוסופט מפלגת את הנהלת החברה, רכש 5% ממניותיה, ונכנס לדירקטוריון על אפו ועל חמתו של המייסד והמנכ"ל ג'רי יאנג, כשהוא דוחף למימוש הצעת הרכש.

 

  • הדין וחשבון היחיד שאני נותן הוא למנהל הבנק שלי.
  • אני לא אדם רע. יצאתי לארוחות ערב עם הרבה מנכ"לים שהשתלטתי על החברות שלהם. חלקם גם הציעו לערוך עבורי מסיבה כשאצא לפנסיה.
  • יש הרבה מנכ"לים שמקבלים הרבה כסף ועושים עבודה גרועה, אחרת אני לא הייתי עושה מזה כל כך הרבה כסף.
  • כשהמשקיעים המקצועיים מגיעים לקונצנזוס, כנראה שהם טועים.
  • אם מנהלים לא ילמדו לקחת אחריות על מעשיהם, ארצות הברית תאבד את ההגמוניה הכלכלית שלה.
  • אני קונה רק עסקים שארצה להחזיק בהם לפחות בעשר השנים הקרובות.
  • אני עושה כסף. זה מה שאני רוצה לעשות, וזה מה שעושה לי טוב

 

האנטי: דיוויד דרמן

דרמן (72), המייסד והיו"ר של בית ההשקעות Dreman Value Management, למד את השיעור שלו בדרך הקשה: ב־1969, כשעוד היה אנליסט בתחילת דרכו, הוא הלך בעקבות העדר וקנה מניות שהיו אז באופנה. הוא הפסיד חלק ניכר מכספו, והבחין שדווקא מניות שלא היו באופנה הרקיעו שחקים. לכן הוא החליט לעצב את אסטרטגיית ההשקעה שלו בהתבסס על הפסיכולוגיה של התנהגות המשקיעים. היום הוא מכהן, בין היתר, כחבר בדירקטוריון של המכון להתנהגות פיננסית וכעורך "המגזין לפסיכולוגיה ולשווקים פיננסיים".

אסטרטגיית ההשקעה של דרמן היא "השקעה לעומתית" (Contrarian Investing): הוא קונה נכסים שהציגו ביצועים גרועים ומוכר אותם ברווח כשמצבם העסקי משתפר. הפילוסופיה שלו היא שכאשר אנשים אומרים שהשוק עולה, הם כבר מושקעים לחלוטין בשוק ואין להם יותר כוח קנייה; בנקודה זו השוק בשיאו, וזה הזמן למכור. כאשר אנשים חשים שהשוק בירידה, כנראה הם כבר מכרו את רוב נכסיהם והשוק הגיע לתחתית, וזה הזמן לקנות.

 

  • הזמן לרוץ לקנות הוא כאשר נשפך דם ברחובות.
  • חברות שאינן מועדפות על ידי משקיעים מכות לרוב את ביצועי השוק.
  • פסיכולוגיה היא הגורם הכי משמעותי בהתנהגות השוק, והכי פחות מובן.
  • נצלו את האחוז הגבוה של אנליסטים שטועים: השקיעו במניות שהם אינם ממליצים עליהן.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x