איך לקרוא דוחות כספיים: המדריך למשקיע המתוחכם

משקיעים שנוהגים לעקוב אחרי התוצאות העסקיות של חברות שאת מניותיהן הם מחזיקים או מעוניינים לרכוש, יגלו שבדו"חות הרבעון הראשון של 2008 חל שינוי ושמו IFRS. מדובר בתקן חשבונאי בינלאומי חדש שמחייב את החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה להציג את הרווחים והנכסים שלהן לפי שיטה חשבונאית

במהלך החודשים האחרונים מאז נכנסה השיטה לתוקף, נשמעו לא מעט ביקורות על IFRS. הביקורת דיברה על שיטה מסורבלת שלא מציגה תמונה מדויקת של מצב החברה, ומקשה על ניתוח אמיתי של פעילותה ומצבה הפיננסי. בשורה התחתונה, טענו המקטרגים, למשקיע קשה מאוד לנתח את רווחי החברה ולנטרל את ההוצאות וההכנסות שמשפיעות על המאזנים.

מצד שני, מצדדי ה־IFRS טוענים שיש בה יותר שקיפות, מידע ויכולת השוואה עם חברות אחרות שמציגות את התוצאות שלהן באותה שיטה חשבונאית. "בתקינה החדשה יש המון סיכויים אבל גם לא מעט סיכונים. כדאי לטעום ממנה, אבל בזהירות ובתחכום", אומר רו"ח שלומי שוב, מומחה IFRS ומחבר הספר "חשבונאות פיננסית חדשה: IFRS". לטענתו, ב־IFRS קיימים כמה עיוותים, וצריך להיות מודע להם וללמוד איך לנטרל אותם.

כדי לסייע בפענוח דו"חות כספיים לפני רכישת מניה, וכדי לעקוב אחרי מניות שנרכשו, ריכזנו בעזרת רו"ח שוב ורו"ח אלון לוי כמה כללי זהב למשקיע:

ללמוד את המדיניות החשבונאית

חשוב מאוד לקרוא את המדיניות החשבונאית בדו"חות השנתיים: ה־IFRS מאפשרת במקרים רבים כמה שיטות חשבונאיות שונות, וחשוב מאוד לדעת אילו שיטות חשבונאיות בחרה החברה, אחרת אי אפשר יהיה להשוות את הדו"חות שלה לאלו של חברות אחרות. לצורך תמחור של מניית נדל"ן, יהיה חשוב לדעת אם החברה בחרה את מודל העלות ולא את מודל השווי ההוגן לגבי מדידת הנדל"ן במניה שלה.

לקרוא טוב את נספח ההבהרה על המעבר

כל חברה שעברה לשיטת IFRS מחויבת לצרף לדו"ח בכל רבעון ובסוף השנה נספח ביאור, שמסביר באופן מפורט מה היה מצבה של החברה לפי השיטה הישנה ומה שינתה התקינה החדשה. חשוב מאוד לקרוא את הביאור ולמצוא את הדברים המהותיים ביותר שהשתנו בעקבות המעבר ל־IFRS, איפה נמצאים השינויים הגדולים ביותר, לנסות להבין מה "הסיפור" שלהם ולהתעמק בהם.

לנטרל את ההפסד המדומה

חברות שמנפיקות אופציות צמודות מדד או דולר, שבעבר נחשבו חלק מההון העצמי של חברה, מופיעות ב־IFRS בתור התחייבות. הסיבה לכך היא שגיאה טכנית של שיטת ה־IFRS. כתוצאה מכך, החישוב החדש מקטין את ההון העצמי של החברות ומגדיל את ההתחייבות שלהן.

בעצם, לפי השיטה החדשה, כשחברה מעלה את הערך שלה, היא מקטינה את שווי ההון העצמי שלה ורושמת הפסד — והמשקיע צריך לדעת "לנטרל" את ההפסד המדומה. אותם כללים חלים גם על רווח מדומה, וגם אותו צריך לנטרל.

"לא מדובר רק בשינוי בהצגת הדברים: אותן אופציות נמדדות בהתאם לשווי ההוגן שלהן. העיוות יוצר פרדוקס, שלפיו ככל שהחברה מצליחה יותר היא תרשום הפסדים גדולים יותר, ולהפך", אומר רו"ח שוב.

לנטרל הכנסות והוצאות חד־פעמיות

בעבר, הוצאות חד־פעמיות, כמו תהליך ארגון מחדש של חברה, היו מוצגות מתחת לרווח תפעולי מאחר שמדובר בהוצאה שאינה חוזרת על עצמה. בשיטת ה־IFRS כל ההוצאות, גם החד־פעמיות, מוצגות מעל הרווח התפעולי. לכן חשוב לבדוק בנספח הביאורים, ולנטרל הכנסות והוצאות חד־פעמיות. עוד דוגמה לרווח חד־פעמי שצריך לנטרל היא מכירה של רכוש קבוע ברווח גדול.

לנטרל את חלקן של החברות־בנות

בעבר הרווח וההון העצמי של חברה ציבורית שיש לה אחזקות בחברות־בנות הוצג בנפרד מחלקו של המיעוט ברווח ובהון העצמי של אותן חברות־בנות. כיום ההתייחסות לזכויות המיעוט היא כאל בעלי מניות, ולכן בדו"חות של החברה־אם הן נכללות בהון העצמי וברווח של החברה־אם. אמנם מבחינת המשקיע מדובר בשינוי טכני, אך חשוב לזכור לנטרל מתוך ההון העצמי ומתוך הרווח את חלק המיעוט. תזכורת כזו מופיעה הן על גבי המאזן והן על גבי דו"ח רווח והפסד. לדוגמה, אם הרווח הנקי של החברה כולה הוא 100 מיליון שקל, וחלקו של המיעוט עומד על 30 מיליון שקל, הרי שהרווח של החברה־אם שצריך להתייחס אליו, מנקודת מבטו של המשקיע, הוא 70 מיליון שקל. בדומה לכך, אם ההון העצמי של אותה חברה מסתכם במיליארד שקל, וזכויות המיעוט הן 200 מיליון שקל, הרי שההון העצמי של החברה־אם, מבחינת המשקיע, הוא 800 מיליון שקל.

לבדוק את מהימנות הערכת השווי

עד לאחרונה שווי הנכסים היה נמדד לפי ערך הקנייה. כיום לחברה ניתנת הזכות לקחת שמאי מטעמה או להעריך את הנכסים באופן עצמאי. היות שהחברה משלמת לשמאי או מאפשרת למנהלים שלה לקבוע את ערך הנכסים לפי שיקול דעתה נוצר פתח לניגוד עניינים: החברה עלולה להפעיל לחץ על השמאי לתת הערכה שמתאימה לצרכים שלה, מה שהופך פעמים רבות את ההערכה לבעייתית מאוד.

כדי לקרוא את הערכות השמאי באופן הכי אובייקטיבי, כדאי לבדוק מי השמאי שחתום על ההערכה בנספחים המצורפים. מומלץ לבדוק לפי אילו הנחות ואומדנים נקבעה השומה, מה היה שיעור הריבית להיוון ומה שיעור התפוסה של הנכס. כך אפשר יהיה פחות או יותר לקבל אומדן ביחס לשווי שנקבע בעבר וביחס לשווי והערכות נכסים שבוצעו בחברות אחרות.

"בלי כלים מקצועיים, אי אפשר יהיה לקרוא את הדו"חות. אי אפשר להתחמק מזה היום", אומר רו"ח שוב.