מצופים פיננסים

שטר הון, לא תוכנית חיסכון: שטרי הון וכתבי התחייבות של בנקים

קובי שגב, מנכ"ל יובנק קרנות נאמנות

בשנותיי כסטודנט לתואר ראשון עבדתי במוקד חסכונות מיוחד של בנק טפחות, שהיה אחראי על מתן ציטוטי ריביות בתוכניות חיסכון לסניפי הבנק. אף שרוב החוסכים נטו לחסוך בתוכנית חיסכון מסורתית לשנתיים, זכורים לי במיוחד אותם לקוחות שחיפשו לסגור את כספם בתוכניות לעשר שנים. מי מתכנן כל כך רחוק, הרהרתי לעצמי. ירידה לשורש העניין גילתה שאותם חוסכים היו אנשים מחושבים, שביצעו סקר מקיף בכל הבנקים והתמקחו על כל עשירית אחוז נוספת לפני שסגרו את הכסף. צודקים! בחיסכון ארוך טווח כל עשירית אחוז משפיעה. ההבדל בין ריבית שנתית של 5% לריבית של 5.5% בחיסכון של עשר שנים מגיע להפרש כולל של כ־8%. אם השקעתי 200 אלף שקל בריבית של 5.5% במקום 5% לעשר שנים, אקבל כ־342 אלף שקל במקום כ־326 אלף שקל - כ־16 אלף שקל יותר.

ואולם, ישנה דרך עדיפה מהחסכונות הארוכים להשקעה ארוכת טווח בבנק - השקעה בכתבי התחייבות ובשטרי הון של הבנקים בישראל. התשואה שאותה מקבל המשקיע בכתבי התחייבות או בשטרי הון של הבנקים גבוהה מהותית ממה שמקבל החוסך בפיקדון או בתוכנית חיסכון. בתמורה לתוספת המהותית לתשואה לוקח המשקיע בכתבי ההתחייבות ובשטרי ההון סיכון קטן: אם הבנק יפשוט רגל וכל המשקיעים יעמדו בתור לקבל שאריות ממנו, המשקיעים בתוכניות חיסכון ובפיקדונות יקבלו את כספם לפני המשקיעים בכתבי ההתחייבות ובשטרי ההון.

עם זאת, זהו סיכון קטן מאוד. בנק ישראל והמפקח על הבנקים פועלים במרץ לחזק את יציבותם של הבנקים בארץ, ומטילים על הבנקים הישראליים דרישות מחמירות כדי שלא יגיע היום שבו יצטרך בנק ישראל, כפי שנאלצו לעשות מקביליו בעולם, לעמוד מאחורי בנק מקומי.

כדאי גם לזכור כי מועדי הפדיון של שטרי ההון אינם סופיים, ולבנק קיימת הזכות להאריך את התקופה - בתמורה לריבית גבוהה יותר.

איך עושים את זה: כמו שקונים כל נייר ערך אחר.

חשבון בבקשה: מבדיקה שערכנו עלה כי הריבית הגבוהה ביותר שנתנו לנו בתוכנית חיסכון צמודה למדד לעשר שנים בסכום של 200 אלף שקל עומדת על 2.1%. אם נבחן את שטר ההון של בנק מזרחי (סדרה א') הנפדה בינואר 2022, נראה שהתשואה לפדיון הנוכחית של שטר הון זה היא 4.1%. התשואה לפדיון של שטר ההון של בנק דיסקונט (סדרה 1) הנפדה באפריל 2020 עומדת על 4.7%. בשני המקרים זוהי תשואה כפולה מהריבית המתקבלת בתוכנית החיסכון.

למי שמעוניין באפיקים שקליים, מבדיקת הריבית הניתנת על 200 אלף שקל בבנקים השונים בארץ מתקבל כי במסלול של ריבית משתנה הממוצע הוא פריים פחות 1.2% (כיום 3.3%). אם נבחן את שטר ההון של בנק לאומי (סדרה 201) שהריבית בו משתנה אף היא, והוא נפדה בפברואר 2021, נראה שהתשואה לפדיון הנוכחית שלו היא 5.6%. בכתב ההתחייבות של בנק ירושלים (סדרה י"ד), אף הוא בריבית משתנה ונפדה סופית במרץ 2020, התשואה אף גבוהה יותר, כ־6.3%. גם במקרים אלו מדובר על תשואה גבוהה משמעותית מהמתקבלת בפיקדונות הארוכים.

ההטבה שמסתתרת בתקנות המס: סעיף 47

ניר סטילוגלו, מנהל מוצר חיסכון פיננסי בכלל פיננסים

"הפנסיה שיקבל שכיר דרך מקום העבודה שלו אינה מספקת" היא הנחת עבודה נכונה, ונסמכת על הגידול ההדרגתי בתוחלת החיים במדינות המערב. בני ה־20–30 של היום עשויים לחיות גם עד קרוב לגיל 100, ולכן - לצד היערכות לתרחישים פסימיים כדוגמת מוות לפני גיל הפנסיה או אובדן כושר עבודה - אחד הפתרונות הפיננסיים המומלצים לצליחתה של תקופה זו הוא חיסכון עצמאי.

כאשר לקוח מפקיד סכום מסוים בהפקדה חודשית, הריבית דריבית הופכת להיות משמעותית מאוד, בייחוד עבור לקוח שמתחיל לחסוך בגיל מוקדם. מדובר בסוגיה שרוב השכירים לא מודעים לה, והמשמעות: קיים הכרח אדיר להתחיל לחסוך בגיל צעיר. כמו כן, יש לציין כי רוב ההפקדות לביטוח מנהלים או לקרן פנסיה הן לא על 100% מהשכר, ולכן רוב הסיכויים שהתנאים הסוציאליים הם רק על חלקה של ההכנסה, מה שמעלה את החשיבות בקיומו של חיסכון עצמאי.

בקרב רוב החוסכים קיימת מודעות לא רעה לאפשרות לחסוך כסף באמצעות קרנות נאמנות או תוכניות חיסכון מסורתיות, וכאן המקום להציע אפשרות נוספת שרוב החוסכים לא מודעים אליה. מדובר בניצול הטבת מס שמאפשר סעיף 47, המאפשרת לשכיר לחסוך בתוכנית עצמאית. בתוכנית כזו המפקיד זוכה לניכויים ממס הכנסה, כלומר הסכום נטו שהוא חוסך גדל, והסכום שמשולם למס הכנסה קטן. סעיף זה לבדו שווה ערך לתשואה נוספת של בין 25% לקרוב ל־50% מההפקדה (גובה המס השולי). שום השקעה בקרנות נאמנות או תוכניות חיסכון מסורתיות כיום לא תוכל להציע תשלומי מסים פחותים בגין הפקדות לגיל הפרישה וגם מקדם קצבה מובטח.

המשמעות של מקדם הקצבה המובטח היא שגם אם תוחלת החיים תעלה - והיא כנראה תעלה עם התקדמות והתפתחות המדע והרפואה - הלקוח יהיה בטוח עם מקדם המרה שקובע את גובה הקצבה החודשית שלו לכל ימי חייו, גם אם יחיה עד 120. המקדם, שהוא בעצם מעין ביטוח על ידי מבטחי משנה בחו"ל, מובנה בתוך התוכניות שמציעות חברות הביטוח. המקדם הזה עולה לחברות הביטוח כסף, שאינו נגבה מהלקוח, והוא היתרון הגדול ביותר של החיסכון הזה, שמתאים לשכירים שחוסכים באופן עצמאי וגם לעצמאים. מקדם הקצבה נקבע על פי גיל הכניסה לתוכנית וגיל היציאה לפרישה. אם האדם מת בטרם יצא לגמלאות, מוטביו יקבלו את הכסף שנחסך, ואם התחיל לקבל את הקצבה - מוטביו יוסיפו לקבלה בין 20 ל־30 שנה נוספות והכסף לא ייבלע או ייעלם.

איך עושים את זה: כיום כל חברות הביטוח מציעות הפקדה לתוכניות כאלה, אבל מאז 2008, עם החלתו של תיקון 3 אשר קבע שכל הפקדה שכזו תהיה סגורה עד גיל פרישה, חלה ירידה דרסטית בהיקף ההפקדות האלו. תוכניות בנקאיות לא יכולות להציע פתרון שכזה אלא חברות ביטוח בלבד, וזאת כיוון שאין אפשרות למשוך את הכסף מוקדם יותר, אלא רק לקבלו כקצבה.

חשבון בבקשה: מעבר לשיקול החזר המס ששווה רק הוא עשרות אחוזים והרבה מאוד כסף לאורך השנים, אילו היינו מפקידים בתוכנית כזו 1,000 שקל בחודש למשך 30 שנה, בריבית של 3%, היינו צוברים 582,737 שקל, כשהרווח מהריבית בלבד מסתכם ב־222,737 שקל.

נושא הריבית דריבית הופך למהותי מאוד בהמחשת החיסכון לטווח ארוך. אם לקחנו בדוגמה הקודמת ריבית של 3% ל־30 שנה, במקרה של ריבית בגובה 6% הסכום היה גדול פי שלושה (ולא פי שניים). בתוכנית כזו, הריבית על ההפקדה החודשית הבודדת מתורגמת לריבית תיאורטית של 25% על ההפקדה.

חיסכון אנרגטי: הולכת נפט וגז

רוני יונסיאן, מנהל מחקר ניירות ערך זרים בלאומי שוקי הון

צינור נפט. כמו כביש אגרה צילום: shutterstock

וורן באפט התבטא פעם בעניין גשרי אגרה. הרעיון הוא פשוט, אם אתה נוסע בכביש ומגיע לגשר שבו גובים אגרה, אין לך הרבה ברירה, אתה חייב לשלם כדי להגיע לצד השני. אם אותו גשר עושה לך את החיים קלים - כלומר האלטרנטיבה שלך להשתמש בכביש עוקף היא יקרה יותר וארוכה יותר, סביר להניח שתמשיך להשתמש בגשר. כבישי אגרה או גשרים הדורשים דמי מעבר שגם נסחרים בבורסה לא מצאנו, אבל לא חייבים לבחון את הרעיון הזה בצורה מילולית. במקום זאת אפשר לחפש הזדמנויות השקעה שעונות על אותו רציונל.

דוגמה לסגנון ההשקעה הזה אפשר למצוא בחברות המחכירות צינורות גז ונפט. אלו מאוגדות בדרך כלל כ־MLPs (Master Limited Partnerships), כלומר שותפויות מוגבלות הנסחרות בבורסה. הדמיון בין ה־MLPs לבין גשרי אגרה הוא בכך שמדובר בדרך בטוחה, מהירה, זולה וידידותית לסביבה להעביר נפט וגז, מאחר שהאלטרנטיבה כוללת בעיקר מכליות נפט ומשאיות. העובדה שמדובר באמצעי ידידותי לסביבה הובילה לכך שהמחוקק האמריקאי זיכה את ה־MLPs בהקלות מיסוי משמעותיות.

יתרון נוסף של תעשייה זו הוא העובדה שמדובר למעשה במונופול טבעי: אין שום היגיון בלהקים ליד הצינור הקיים צינור "מתחרה", כך שהראשון שעושה זאת זוכה בכל השוק הרלבנטי.

איך עושים את זה: ניתן להשקיע בשותפויות אלה באמצעות תעודת הסל שעוקבת אחריהן, Alerian MLP ETF (סימול: AMLP). התעודה גובה דמי ניהול של 0.85% ומחלקת 6.3% כדיבידנד. הרווחים שמחלקות השותפויות האלה הם בדרך כלל יציבים או עולים לאורך זמן, מאחר שאינם תלויים ישירות במחירי הנפט התנודתיים. לראיה, גם כשמחיר הנפט ירד מתחת ל־40 דולר בתחילת 2009, רווחי ה־MLPs לא נפגעו.

הפער בין תשואת הדיבידנד של אחזקות ה־AMPL לבין תשואת אג"ח ממשלת ארה"ב לעשר שנים גבוה היום יחסית לפער הממוצע בחמש השנים האחרונות (4.05% לעומת 3.28%). בנוסף, ה־MLPs נסחרות בתנודתיות נמוכה אפילו יותר מאשר מניות הסקטורים הדפנסיביים ביותר, כמו סקטור הצריכה הבסיסית או סקטור הבריאות. הבטא המודד את הנטייה של מחיר הקרן להשתנות לעומת מדד הייחוס הוא 0.7 בלבד. זה משקף את התייחסות המשקיעים אל שותפויות אלה כאל נכס פיננסי ברמת סיכון נמוכה יחסית למניות.

חשבון בבקשה: משקיע בן 30 שיפקיד 1,200 דולר בשנה ב־AMLP כל שנה, ויגדיל את התשלום שלו ב־3% לשנה מדי שנה כדי לשמור על ערך ההפקדות, יגיע (תחת הנחות מיסוי וצמיחה מסוימות) בגיל 65 להון של 250 אלף דולר - בהנחה שהקרן תחלק 6% כל שנה גם אז. תוספת ההכנסה החודשית של המשקיע תהיה 15 אלף דולר בשנה ברוטו. סכום לא רע כהשלמת הכנסה.

הכסף יצמח מעצמו: תעשיית העץ

מחלקת מחקר קמליה קפיטל מרקט

בעשורים האחרונים השקעה בעץ (Timber) הניבה תשואת יתר על המדדים, תוך שהיא מציגה קורלציה נמוכה במיוחד לסוגי נכסים אחרים ומפגינה תנודתיות נמוכה בהרבה. תשואת היתר של העץ על מדד המניות הכללי מרשימה במיוחד: מאז השקתו בשנת 1987 הניב מדד ה־Timberland Index כ־15% בשנה, לעומת 9.6% בלבד שהניב ה־S&P 500.

כמו כן, בתקופות של פאניקה בשוקי המניות והאג"ח, העץ נוטה לשמור על ערך הכסף בצורה מרשימה: בשפל הגדול ב־1929, כאשר שוקי המניות השילו עשרות אחוזים, הניב העץ 233%. ב־2008, כאשר מדד ה־S&P צנח ביותר מ־35%, מדד ה־Timberland Index עלה ב־9.5%.

יש כמה סיבות לכך שהשקעה בעץ העניקה תשואה גבוהה למשקיעים לטווח הארוך תוך שמירה על רמת סיכון נמוכה. ראשית, למרות קורלציה נמוכה לאלטרנטיבות השקעה אחרות (התאמה של 0.01־ למניות בעלות שווי שוק גבוה, התאמה של 0.12 לנדל"ן מסחרי, והתאמה של 0.36 לאג"ח קונצרניות לטווח ארוך), מחירי העץ נוטים לעקוב אחר הגידול באוכלוסייה ובצמיחה הכלכלית. ראיה לכך היא העובדה שבשנות ההיפר־אינפלציה בארה"ב (1973–1981), כאשר האינפלציה עלתה בכ־9% בשנה, מחיר העץ זינק ב־22% בממוצע לשנה.

יערות לכריתה. נהנים מהפירות צילום: shutterstock

שנית, בעלי הקרקע המיוערת נהנים מגמישות. ביכולתם להאיץ את כריתת העצים בתקופות שבהן מחיר הסחורה אטרקטיבי, או לאפשר לעצים לגדול בתקופות של ביקושים. גם בשנים שבהן התמחור פחות כדאי, בעלי המניות ימשיכו ליהנות מצמיחת פירות ההשקעה שלהם בעתיד. אחרי הכל, עצים ממשיכים לצמוח במלחמות, במיתון וגם במשברים כלכליים.

איך עושים את זה: הדרך הנוחה ביותר למשקיע מן המניין להיחשף להשקעה בעץ היא דרך קרנות ריט אשר מנהלות אזורים מיוערים ומוכרות עצים. אחת החברות המאפשרות חשיפה לתחום העץ היא Plum Creek Timber (סימול: PLC), החברה הגדולה ביותר בתחום בארה"ב.

PLC היא בעלת פעילות ענפה בגידול ומכירת עץ ומוצריו. ברשותה יותר מ־8 מיליון אקר של אדמה, ומתוכם משמשים 6 מיליון לגידול עצים. לחברה שווי שוק של 5.6 מיליארד דולר, ונכון להיום החברה מעניקה תשואת דיבידנד של 5%.

ההערכות הן כי בעתיד ייהנה העץ מעליית מחירים של 4%–6% בשנה. תשואת הדיבידנד הגבוהה, עליית המחירים הצפויה וכן העבר הדפנסיבי של העץ בעתות צרה הופכים את ההשקעה לאטרקטיבית במיוחד למשקיע לטווח ארוך.

חשבון בבקשה: אם מביאים בחשבון את תשואת הדיבידנד הנוכחית של 5% ועליית ערך שנתית של 4%, הרי שהשקעה חודשית של 1,000 שקל (בהנחת שער חליפין קבוע) תסתכם בעוד 30 שנה ב־1,844,474 שקל ברוטו. בניכוי עמלות מסחר ומשמורת של 0.3% לשנה, המשקיע הממוצע צפוי להגיע לגיל הפרישה עם סכום נאה של 1,732,693 שקל.

ריבית מהאג"ח לכל החיים: אג"ח צמית

מנורה מבטחים

איגרות חוב הן אחת האפשרויות המוכרות להשקעה לטווח ארוך, שכן ניתן למצוא איגרות שמועד פדיונן נקבע לעוד 20 ו־30 שנה. בהשקעה באג"ח צמית (Perpetual) לא נקבע מועד לפירעון, והלקוח עשוי ליהנות מתשלומי ריבית קבועים עד עולם. זוהי השקעה מעניינת, אולם היא טומנת בחובה כמה עקרונות שיש להכיר ולהבין מראש.

איגרות החוב שבחרנו להציג אינן שקליות, והתשואה עליהן היא במונחי מטבע (דולר או יורו). איגרות אלו מתאימות במיוחד למשקיעים המחפשים תשואה מעניינת ליתרות מט"ח שיש ברשותם, אך אם המשקיע יהיה מעוניין לגדר את החשיפה המטבעית, הוא ייאלץ לגלגל גם פוזיציית הגנה מטבעית, העשויה לעלות לו כ־2% בשנה בממוצע.

האיגרת הראשונה היא זו של Tennet Holdings, חברת החשמל הלאומית של הולנד, הנמצאת בבעלות ממשלתית ופועלת גם בגרמניה. נכון למאי השנה, לחברה היו 19,871 ק"מ של כבלים וקווי מתח גבוה, והיא העסיקה 1,879 עובדים. בדו"חות 2010 מחזור ההכנסות של החברה עמד על כ־7.3 מיליארד יורו והרווח התפעולי היה כ־160 מיליון יורו.

מתקן של Tennet Holdings. חברת החשמל ההולנדית צילום: איי אף פי

החברה הנפיקה אג"ח צמית הנקובה ביורו בפברואר 2010, בהיקף של 500 מיליון יורו. איגרת חוב זו, המדורגת BBB על ידי S&P, מסווגת כחוב נחות, ולכן נחשבת למסוכנת יותר מאג"ח רגילות. כיום האג"ח נסחרות סביב תשואה של 6.5%, והריבית, בשיעור של 6.66%, מחולקת כל שנה בפברואר. האג"ח הן callable, ולכן מיוני 2017 החברה תוכל לפדות אותן, ואז יקבלו בעלי האג"ח את מלוא הריבית והקרן. אם החברה לא תפדה את האג"ח, הריבית תהפוך לריבית משתנה שתחושב לפי ריבית היורו־סוואפ לחמש שנים פלוס 350 נקודות בסיס. יש לציין כי על פי התשקיף החברה רשאית לדחות את תשלום הריבית - אולם תשלומים אלה יצטברו וישולמו במועד הפירעון המלא.

איגרת נוספת היא זו של Rabo Bank, ענק בנקאות הולנדי שמקורו בקואופרטיב של 143 בנקים עצמאיים שהתאגדו ב־1972 לחברה אחת, כשבין הבנקים יש הסכם ערבות הדדית שאינו ניתן לביטול. נכון לשנת 2010 העסיק הבנק 59 אלף עובדים ב־48 מדינות, ושירת 10 מיליון לקוחות. עם זאת, יותר מ־65% מהרווח הנקי של הבנק, שעמד על 2.8 מיליארד יורו, הגיע מהשוק הקמעונאי בהולנד. הבנק מעולם לא רשם הפסדים, והוא בעל הון עצמי של 42.5 מיליארד יורו והלימות הון גבוהה של 16.7%.

בסוף מאי 2009 הבנק הנפיק אג"ח צמית בהיקף של 2.87 מיליארד דולר, וגם היא מסווגת כחוב נחות. מכיוון שהבנק עצמו אינו נסחר (הבעלות כולה בידי הבנקים החברים בקואופרטיב), זו יכולה להיות דרך מעניינת להיחשף להשקעה בו. האג"ח מדורגות AA־ על ידי S&P ונסחרות כיום סביב תשואה של 7.85%. הריבית, בשיעור של 11%, מחולקת פעמיים בשנה - ביוני ובדצמבר.

גם אג"ח אלה הן callable, ולכן מיוני 2019 הבנק יכול לפדותן. אם זה לא יקרה, הריבית תהפוך לריבית משתנה שמחושבת לפי ריבית הלייבור לשלושה חודשים פלוס 1,086 נקודות בסיס. גם כאן הבנק רשאי לדחות את תשלומי הריבית, אך אלו לא ייצברו וישולמו.

איך עושים את זה: כמו כל נייר ערך, אך יש להביא בחשבון רף כניסה מינימלי של כ־50 אלף ערך נקוב. בכל מקרה, מומלץ שלא לרכוש בסכומים נמוכים מ־250 אלף שקל לכל איגרת חוב, בגלל עלויות הקנייה.

חשבון בבקשה: השקעה של 100 אלף יורו באיגרת של Tennet Holdings תניב מדי שנה 6,655 יורו. אם החברה לא תפדה את האג"ח ב־2017, האיגרת תתחיל להניב סכום משתנה, שכיום עומד על 5.5% בשנה. השקעה של 100 אלף דולר באיגרת של Rabo Bank תניב מדי חצי שנה כ־5,500 דולר, כאשר אם האג"ח לא תיפרע ב־2019 היא תתחיל להניב סכום משתנה, שכיום עומד על 11.4% בשנה.

ההשקעה שתשמח את הכיס: יין

אבי מועלם מנהל השקעות ראשי באלומות ספרינט

השקעה נבונה לטווח ארוך ביין יכולה להניב תשואה עודפת בתנודתיות נמוכה. יינות אשר נבחרו בקפידה ואוחסנו בצורה המתאימה ישתבחו עם השנים וערכם יעלה, בניגוד מוחלט לרוב מוצרי הצריכה המוכרים לנו. עליית הערך הפנימי של היין ככל שהזמן חולף מזכירה יותר התנהגות של נכס פיננסי, ולא של מוצר צריכה.

חשוב לציין כי מחירי היינות לא עולים בקו ישר לאורך הזמן, אלא קופצים לעתים בשל מלאי מצומצם. ביין איכותי המיועד ליישון ההיצע הראשוני מוגבל, ובחלוף השנים הוא קטן היות שחלק מן ההיצע נשתה. בנוסף, גם בתקופות סוערות בשווקים אין כמעט מוכרים שנאלצים למכור את היינות שברשותם, ובכך לוחצים את מחירו מטה. ניתן אפילו לומר את ההפך: כאשר ישנם זעזועים בשוקי ההון, והביקוש הצרכני ליין יורד - הביקוש ליין כהשקעה אלטרנטיבית עולה, מה שממתן את הירידה במחירו.

מחסני יין. מתנהג כמו מוצר פיננסי ולא כמוצר צריכה צילום: בלומברג

איך עושים את זה: ישנן כמה קרנות שזהו תחום התמחותן. הן קונות את היינות הנכונים בשוק או ישירות מהיקב, מאחסנות אותו בתנאים המתאימים במחסנים הנחשבים למחסני ערובה (כך שהקרן לא משלמת את המסים המושתתים על אלכוהול), ומשחררות אותו לשוק כשהוא מגיע לשיאו. הקרנות רשומות בבריטניה ובקאריביים ומפוקחות על ידי רשות ני"ע הבריטית, ויש להן נאמן חיצוני האחראי להערכת שווי המלאי במחסנים. השקעה בקרן כזו יוצרת חשיפה מטבעית לליש"ט, ולכן יש צורך לבצע עסקאות גידור שעלותן נאמדת ב־1% לשנה.

חשבון בבקשה: קרן TWIF היא אחת משתי הקרנות הגדולות ביותר בענף. עבור מי שאינם תושבי בריטניה הקרן מוגדרת כקרן נאמנות המאוגדת בבורמה, וההשקעה המינימלית בה עומדת על 10,000 ליש"ט. הקרן הניבה עד כה תשואה חודשית ממוצעת של 1.2% (אחרי דמי ניהול), ובשבע השנים מאז הוקמה רשמה תשואה מצטברת של 272%. בהנחה שלא יחול שינוי בתשואה החודשית הממוצעת, הרי שב־20 שנה צפויה הקרן לרשום תשואה של 268%, כלומר כל 10,000 ליש"ט שיושקעו בה יהפכו ל־36,800 ליש"ט. עם הפחתת עלויות הגידור (שאף הן משתנות), יהיו בידי המשקיע כ־30 אלף ליש"ט.

רמת הביטחון בהחזר השתפרה: אג"ח בנקים

קובי פלר, מנהל השקעות ראשי ב־SBU ניהול נכסים ישראל

החיפוש אחר תשואה סבירה ברמת סיכון שאינה גבוהה משמעותית מאג"ח מדינה בארץ שולח משקיעים פרטיים ומוסדיים לחפש השקעות באג"ח קונצרניות בדירוגי ההשקעה הגבוהים. התנודתיות הגבוהה בשווקים בשנים האחרונות רק הגדילה את הצורך באפיק יציב ומניב, המאפשר הפקדות חודשיות תוך נטרול חלק מהתנודתיות בעזרת הרכישה המתמשכת בשערים שונים. חלופה ראויה לתיק השקעות מגוון לחוסך לטווח ארוך יכולה להיות הבחירה באיגרות החוב של הבנקים הישראליים.

ביחס לאג"ח פיננסים בעולם, הבנקים המקומיים אמנם נסחרים במרווח ובתשואה נמוכים משמעותית, אך במקרה זה הכוונה היא ליצור תיק מקומי צמוד מדד, ללא מנפיקים זרים.

אג"ח. אפשר לקזז הפסדים צילום: shutterstock

איך עושים את זה: הדרישה להעלאת הלימות ההון של הבנקים מצד המפקח על הבנקים צפויה לשפר את איתנותם הפיננסית, ולשפר משמעותית את יכולת החזר החוב בטווח הבינוני והארוך. בבורסה נסחרים מכשירי השקעה שונים של הבנקים - אג"ח, כתבי התחייבות ושטרי הון, וניתן לומר כי רמת הביטחון בהחזר השתפרה בכולם.

בסך הכל נסחרות בישראל כ־20 סדרות אג"ח של הבנקים במח"מ שבין 6.5 שנים (פדיון סופי 2020) לבין 8.5 שנים (פדיון 2023). אג"ח אלו נסחרות במרווחים שאינם מהווים הזדמנות יוצאת דופן, אך מנגד ניתן להשיג בהן תשואה צמודת מדד ברוטו, שבין 3.25% (באג"ח של מזרחי סדרה 31) ועד צמוד פלוס 5.4% (בשטרי ההון בעלי האופי המיוחד של דיסקונט סדרה א'). התשואה נטו נעה בין 2.6% ל־4.25%. בממוצע ניתן להרכיב תיק אג"ח לפדיון בשנת 2020 בתשואה של 3%. בהנחת אינפלציה של 2% לשנה, וללא עלויות רכישה ודמי שמירה, ניתן להגיע לתשואה שנתית של 5%. מובן שאם האינפלציה השנתית תהיה גבוהה יותר, התשואה למשקיע תעלה.

חשבון בבקשה: משקיע שיפקיד כל חודש 5,000 שקל (ללא הפקדה ראשונית) למשך תשע שנים יקבל ב־2020 כ־680 אלף שקל, עם רווח של כ־140 אלף שקל על השקעתו. כל 1,000 שקל נוספים שיופקדו מדי חודש ייצרו עוד 136 אלף שקל בסוף התקופה, ורווח של כ־28 אלף שקל.

משקיע אחר, שיש באפשרותו לרכוש ביום הראשון אג"ח ב־100 אלף שקל ולהפקיד כל חודש 3,000 שקל, יגיע עד 2020 לחיסכון של כ־567 אלף שקל ורווח נטו של כ־141 אלף שקל. משקיע שיוכל לקזז הפסדים, אם יהיו, ישיג אף תשואות גבוהות מאלה.

במקום דירה: קרנות ריט נדל"ן

אירה פרידמן, מנכ"ל תמיר פישמן ניהול השקעות 

רבות דובר על יתרונותיה של ההשקעה בנדל"ן כאלטרנטיבה לשוק המניות או כהשקעה משלימה. למשקיע הקטן, זה שהשקעה ישירה בנדל"ן אינה מתאימה לכיסו, מציעות קרנות הריט (REIT) אלטרנטיבה מעניינת. הרעיון מאחורי הקרנות, שנולדו ב־1960 בארה"ב, הוא לאפשר למשקיעים להשקיע בנדל"ן דרך קרן סחירה. במקום להשקיע בדירה אחת הוא משקיע בתיק נכסים מפוזר, שעליו הוא מקבל שכר דירה בדמות דיבידנד חודשי או רבעוני. כך הוא מקבל גם פיזור בין עשרות נכסים מניבים, במקום לשים את כל כספו בנכס בודד.

איך עושים את זה: על ידי רכישת מניית הקרן הנסחרת. למעשה, יש פה שילוב של השקעה מנייתית ואג"חית, שכן המשקיעים מקבלים תשואה בזמנים קבועים.

חשבון בבקשה: ב־25 השנים האחרונות עמדה תשואת מדד הריט (FNERTR) על 11.23% בשנה בממוצע, גבוהה משמעותית מהתשואה השנתית הממוצעת של 7.83% שרשם ה־S&P בתקופה זו.

בחו"ל קיים מגוון של קרנות ריט, עם דיבידנדים משתנים לפי רמת הסיכון: יש קרנות המתמחות בנדל"ן איכותי למגורים בארה"ב עם תשואת דיבידנד צפויה של כ־4% בשנה, ולעומתן קרנות המתמחות בתיקי משכנתאות או בנדל"ן מניב באירופה עם דיבידנד חזוי של 10%–15%.